Wednesday, December 21, 2016 • כ״א כסלו תשע״ז
הבוטחים בהר שמרון זה איזה אנשים שנמצאים בחדשות
הנביא אומר להם רדו גם פלשתים וראו אם אתם טובים מן ההמלכות האלה. תסתכלו על הערבים ותגידו במה אתם טובים מהם.
ואלה שיושבים אוכלים ושותים ומנגנים וחושבים שהם כדוד המלך. “כדויד חשבו להם כלי שיר”.
אתם לא דוד אתם סתם הוללים
ולא נחלו על שבר יוסף. אם הייתם כאלה אהבת ישראל הייתם גם בוכים על הבעיות
לכן עתה יגלו בראש גולים תהיו האדמור הגדול של הגולים. עם כוסות יין יפים וכלי שיר בגלות.
פסוק ט י ואם נשאר לאדמור מנין הוא יגיד לשתוק הס ולא להזכיר את המתים ואת המחלות רק יאמרו יענע מחלה כי חושבים שכך הבעיות לא קיימות
השמחים ללא דבר
זה כמו כותרת לחבורה אחת
האומרים הלא בחזקנו שאנו מחזקים את עצמנו תדיר בדברי חיזוק
לקחנו לנו קרניים כי הרבי יוציא אותנו ביי די פיאות
בקיצור פרק דכאוני נגד החיזוק והבטחון והשמחה שמסתתרים מן העובדות שיש צרות אמתיות ואיום שכעונש על זה עוד יבואו צרות גרועות מאלה
צריך באמת להיזהר על הגבול שבין התחזקות לאדישות
אפילו שאני פירשתי קצת על דרך דרוש זה הרוח של הפרק
ועל דרך האמת זה קשור לסיפור של פרשת השבוע עם דוד ויוסף. כי לקחת דויד בלא יוסף זה נקרא מקצץ בנטיעות. ויוסף בלא דויד זה נקרא כופר בעיקר. ואלה רוצים את החכמה בלי הבינה נקבי ראשית הגוים וראשית שמנים ימשחו. וזה חטא מכירת יוסף שהתחיל בו בפרק א על מכרם בכסף צדיק. שהיה צריך למכור אותו כזהב לא ככסף. גם אצל המכירה אנו רואים וישבו לאכול לחם. כאילו נכון העניין שלכם זה לאכול לחם ולשתות יין כדויד. אבל צריך לזכור את השמאל ואת שבר יוסף. שזה מיתת מב״י ודוד צריך להחיות. קיצור אני מקשקש אבל יש לדרוש הרבה כאן סביב זה.
כבר דיברנו על זה כמדומה שיש וויכוח אם כל דבר שמתאר הנביא לרע הם משמע הוא חשב שהמעשה עצמו אסור או שזה רק דברי זלזול בקונטקסט. למשל מה הבעיה לשתות יין במזרק. רק הפריקת עול או שאננות שראה זה הבעיה לא המעשה החברתי עצמו.
ובגמרא שבת סב ב
וראשית שמנים ימשחו אמר רב יהודה אמר שמואל זה פלייטון מתיב רב יוסף אף על פלייטון גזר רבי יהודה בן בבא ולא הודו לו ואי אמרת משום תענוג אמאי לא הודו לו אמר ליה אביי ולטעמיך הא דכתיב (עמוס ו, ו) השותים במזרקי יין ר׳ אמי ור׳ אסי חד אמר קנישקנין וחד אמר שמזרקין כוסותיהן זה לזה הכא נמי דאסיר והא רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא ושתה בקנישקנין ולא אמר ליה ולא מידי אלא כל מידי דאית ביה תענוג ואית ביה שמחה גזרו רבנן אבל מידי דאית ביה תענוג ולית ביה שמחה לא גזרו רבנן:
(עמוס ו, ד) השוכבים על מטות שן וסרוחים על ערשותם אמר רבי יוסי ברבי חנינא מלמד שהיו משתינין מים בפני מטותיהן ערומים מגדף בה ר׳ אבהו אי הכי היינו דכתיב (עמוס ו, ז) לכן עתה יגלו בראש גולים משום דמשתינין מים בפני מטותיהם ערומים יגלו בראש גולים אלא א״ר אבהו אלו בני אדם שהיו אוכלים ושותים זה עם זה ודובקין מטותיהן זו בזו ומחליפין נשותיהן זה עם זה ומסריחין ערסותם בשכבת זרע שאינו שלהן
לגמרא יש גם רעיון שלישי שדברים אלו שיש בהם תענוג ושמחה אסורים לאחר החורבן בגלל אבלותו
לא מובן מה הקשר
ר אבהו היה מאד ברוגז על הפשט של משתינים מים גידף בה כי זה לא מתאים לעונש
כדברי משה, הנקודה הוא לא הערומים הנקודה הוא לפני מיטתו, וערומים הוא הסיבה שעושים לפני מטתם. כך זכור לי
זה סתם בל תשקצו כזה
כנראה היה זה תופעה בימיהם שהיה צריך להזהיר מפניו..
אובססיה אני לא רואה אצל חזל אלא במקומות אחרים…
חזל פשוט לא היה להם טאבו לדבר על צניעות בית הכסא וכדומה והזהירו על הנהגות הראויות בעיניהם. זה הכל. או שככה השתחררו בבית המדרש אם אתם רוצים להאמין לבויארין וכאלה
seriously? did you count this in comparison to others? Most passages apear many times
You see this passage 8 times? Cause I see 2 meanwhile
רעב אהרלע ראטה חשב ככה נדמה לי וצחקו עליו שזה עמארצות
או שאני מבלבל משהו
ערוך השולחן אורח חיים סימן רמא
איתא בנדה [י״ז.] ד׳ דברים הקדוש ברוך הוא שונאן הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חבירו והאוחז באמה ומשתין מים ומשתין מים ערום לפני מטתו והמשמש מטתו בפני כל חי ומשתין ערום לפני מטתו לאו דווקא ערום אלא אורחא דמילתא קתני דמתוך שהוא ערום מתעצל לילך לחוץ [מג״א סק״א] ומשתין פירושו על הקרקע:
סעיף ב
והכי אמרינן בשבת [ס״ב:] דהמשתין מים ערום לפני מטתו בא לידי עניות דשרא דעניותא נבל שמיה ובכל מקום שמוצא מקום מטונף ושלא בנקיות שורה שם ודווקא כשמחזיר פניו להמטה אבל אם מחזיר פניו לחוץ לית לן בה דהקילוח יוצא לחוץ ודווקא כשמשתין על הארץ אבל כשמשתין בכלי לית לן בה
זה פשט הדברים
הכוונה הוא שמשתין על מיטתו בערך
דמהדר אפיה לפוריא
אתה רואה גם מהקשר המאמר הנכנס לביתו פתאום וכו׳ ושאר המאמרים שזה מדברי דרך ארץ ולא מדברי איסור
באמת רב אבהו הסכים אתך שזה לא כזה דבר נורא..
Thursday, July 16, 2020 • כ״ד תמוז תש״פ
תודה לכל הכותבים אני עוד אחזור להפריך את דבריכם..
Wednesday, February 07, 2024 • כ״ח שבט תשפ״ד
אני תמיד חשבתי שפסוק זה מתאר את הננחים 😀
הפרק הזה זה מה שצעקו על יהודי אמריקה בשואה בערך
אבל השאננות זה גם בעיה שלא שמים לב לעניים? או שזה פשוט לומר להם שלא יהיו כאלה שאננים..
כן לא ברור
זה הכל רמזים למשהו שהיה מוכר אז..
למיכי אברהם יש קטע שהוא טוען שאי אפשר ללמוד מתוכחות מוסר של נביאים כי מה וכי יש איסור לשתות יין במזרק?
זה הרי סמל לאיזה מצב חברתי שהיה אז
אני חושב שההתחלה אומר שישראל לא טובים משאר העמים סבובותיהם, כמו שאתם כבשתם אותם כך אפשר לכבוש אתכם
אבל הפשוט שדוד היה משורר להשם הם שוררים לבטנם..
לא ברור
אולי זה גם מפונקים
כבר יוציאו גופות מן הבית ויגידו חס ושלום צריך לדבר בלשון נקיה אין פה דבר…
חס ושלום כזה
השם לא אוהב את הארמונות הנקיים האלה
גאון יעקב
כתוב גאון יעקב גם לטובה במקומות אחרים
יגלו בראש גולים – אתם רוצים להיות ראשים אין בעיה.. ראש גולים תהיו
זה פרק נגד הריש גלותא 🙂
והגאונים שהמשיכו אותם שקראו לעצמם גאון יעקב..
פסוק יפה
מה הוא אומר לא יודע
רשי מביא את הפסוק איפשהו בחומש כדוגמא למקרא חסר…
זה מהדברים המעניינים שלומדים רשי על התורה הוא מניח שכולם זוכרים הפסוק בעמוס..
בחיידר שלו עוד לא שמעו שלא נהגו ללמוד נך
כל הילדים קראו
גם תלמוד כמובן.. הרבה פעמים רשי אומר על זה יש מדרש במסכת כך וכך אתם בטח יודעים אני לא צריך להעתיק..
אולי יש בזה חילוק בין ספרים שלמדו יותר או פחות?
האם הוא מציין גם לפסוקים בבראשית?
עשיתי חיפוש.. אין ציונים לחומש, יש לתהלים שזה לכאורה הכי מוכר
‘וישב עליהם את אונם׳ מציין רשי.. זה כתוב בסידור, אבל אולי לא נהגו אז..
לא. רשי מציין איפה משהו כתוב, או דן בפסוק, זה לא המדובר. לא חושב שכולם זכרו איפה כל דבר כתוב. דיברנו פה רק על זה שהיא מציין לפעמים שמשפט הוא בכלל פסוק,
אני גם זוכר שיש כתוב מכשפה לא תחיה רק לא זוכר איפה… אוקי בדיוק זוכר כי זה בפרשת השבוע 🙂
אבל באמת גם מעניין מתי מציין איפה