Sunday, December 06, 2015 • כ״ד כסלו תשע״ו
Facebook has bad vibes
> Linda (Hannah Woods
> Why
I have too much ptsd from fb groups..
And Zuckerberg is a shaygetz
Please not fb
Yossi should have an archive of all the conversations on whatsap..
We’re gonna print a book of our chidushim ine day
כן יש שיר..
אל תגידו יום יבוא הביאו את היום
Tuesday, July 02, 2019 • כ״ט סיון תשע״ט
אני לא סובר סברא זו באופן כללי. בפרט אז שהיו מעבירים סיפורים בעל פה החלק המעניין היה נזכר הפרטים והשמות השתנו. במקרא יש הרבה שינויים של שמות לפעמים באותיות ולפעמים במילים. אתה חושב על זה כמו על טקסט כתוב מאותו זמן אבל במסורת בעל פה הרבה יותר אמין עצם הסיפור מאשר השמות שלו תמיד.
גלית היה איש אמיתי והמלחמה היתה אמיתית.
המסר שאני אומר הוא לא מוסר השכל הוא גוף הסיפור מה הנרטיב שלו. היסטוריה הוא תמיד המון פרטים שמצרפים לנרטיב. כל פעם שיש סיפור כזה איך אחד עלה לגדולה פתאום אפשר לעשות לזה דקונסטרוקציה על ידי הדגשה של פרטים אחרים שמראים שלא היה מקודם כזה קטן ולא היה אחרי זה כזה גדול.. אבל המקרא מספר נרטיב אז אם רוצים להבין אותו צריך לשים לה מה זה
זה פשוט לא נכון. אני לא יודע מאיפה הרעיון שצריך לבחון בשמות ותאריכים אבל זה פשוט לא נכון על מסורות אף פעם. לא היה בעולם היסטוריון מדקדק שאכפת לו משמות ותאריכים וזה לא היה בכתב שאפשר בכלל לזכור את זה. אין בכל התנך סיפורים כמעט עם תאריכים מדויקים בערך עד מגילת אסתר. כי עד אז לא חשבו שזה חשוב או שכבר נשכח רק מעט מאד תאריכים נזכרו אבל הסיפורים לא נשכחו.
זה היה עושה את העבודה של המחקרים יותר קל אך זה לא הנחה נכונה… ילד נורמלי יודע להגיד לך שאמריקה נוסדה ב1776 אבל כמעט אף אחד לא זוכר שבאמת כמעט לא קרה כלום באותו שנה המלחמה הסתיימה ב81 רק והקונסטיטושין בזמן אחר ואפילו הדקלריישין לא באמת נחתם ביולי 4 76
אבל נזכר מה שנעשה לחשוב
לא היה סופרים רשמיים בזמן דוד וגלית. וגם אחרי זה איני יודע אם היה
ואם הקפידו על כאלה דברים
פרק של היום יונתן מזכיר לשאול שדוד הציל מן הפלשתי. וגם דוד מנגן. ברור פה בהמשך הסיפור ששני הסיפורים משתלבים דוד שם נפשו בכפו במלחמה וגם היה מנגן. אז לפחות מבחינת הפרקים הללו אין סתירה בין הגרסאות
עוד פעם כתוב על כן יאמרו הגם שאול בנביאים
סיפור משהו…דוד ברח אל שמואל. כנראה היה שם מוסד לנביאים. שאול שולח שליחים והם נדבקים מן הנבואה ושוכחים את השליחות שלהם.. כך עוד פעמיים. עד שהוא הולך בעצמו וגם עליו מתגברת הנבואה עד שהוא מפשיט את עצמו ומתנבא ושוכח את הפוליטיקה שלו
לא חושב שיש עוד סיפור במקרא שמשתמשת בנבואה ככה
בשפה שלי זה כמו הגרא שלח שליחים לתהות על הרבי החסידי אבל כל שליח ששלח ראה כיצד מנגנים בטיש בדבקות ונשאר שם ונהיה חסיד עד שהלך בעצמו וגם הוא נהיה חסיד…
יש סיפורי חסידים כאלה. שני חסידי חבד היו צריכים ליסוע לווילעדניק שהיה מפורסם כריזמטי מאד. עשו ביניהם הסכמה שיחזיקו במטפחת ואם ירגישו שהם נמשכים לרבי ימשכו זה את זה ויצאו משם. וכאשר הגיעו נדבקו כל כך וכל אחד ניסה להזכיר לחברו עד שהמטפחת נקרעה והם נשארו בווילעדניק..
רשי לא אוהב את הרעיון שהתפשט אז אומר שפשט בגדי מלכותו. הרדק ואחרים מסבירים כפשוטו שזה מרוב התפשטות בנבואה היו עושים ככה ממש
ולפי דרך רמבן אולי זה רמז שהנביא מפשיט הלבוש שלו של הנשמה בעולם הזה ולובש לבוש אחר שמאפשר נבואה.
Wednesday, July 03, 2019 • ל׳ סיון תשע״ט
מה את רואה שם? שהנבואה ביטלה הרצון של בלעם לקלל? אוקיי.
באמת המעשה של אונקלוס יותר דומה כפי ששלמה הביא
Sunday, January 22, 2023 • כ״ט טבת תשפ״ג
ולפי זה דוד הוא התשובה לזה, הוא עדיין חופשי, שאול וכל ישראל מפחדים ולא יודעים בדיוק מה צריכים לעשות, אבל דוד פשוט לא מבין למה לא מסתדרים עם הפלשתי הזה בדיוק כמו שהוא היה מסתדר עם הארי והדוב, לא מתחשב עם כל הסדר של המחנות וכו׳
אבל זה צריך להתכתב עם הפשט, הרעיון של גלית זה שבמקום שכולם ילחמו אפשר לבחור את הכי חזק כאילו שייצג את ישראל והוא ייצג את פלשתים ולפיהם יכריעו, היה כנראה מנהג כזה במלחמות, לעשות כזו תחרות אולי סמלית קצת במקום שכולם ילחמו. וגלית טוען שבגלל שאול הם לא יכולים לעשות את זה שאול דורש מלחמה מסודרת שהוא יהיה השליט, והוא לא מסוגל להיות איש ביניים בודד נגד גלית, אז המצב תקוע
לגבי הסתירה בפרק יז – אני חושב שיש סתירה יותר גדולה. כלומר הסתירה היא פנימית בפרק יז ולא רק בינו לבין הסיפור הקודם. כאשר שאול שואל את אבנר מי הנער הזה משמע שהוא פתאום רואה אותו יוצא ולוחם עם גלית. זה סותר את המסופר לפניו שדוד בא לבקש רשות משאול ללכת אליו וכו׳. ואם היה זמן לשאול מיהו היה צריך לשאול אז לא רק כאשר דוד שב.
אז אפשר שבאמת התירוץ הוא יותר כמו שרש״י מפרש, שזה לא שאלה מילולית מי הוא אלא יותר ‘מי זה הגיבור הזה׳? שאז גם אם היה כבר מוכר לו מתאים לשאול את זה
ודוד עונה לו בענווה, ונראה שמתוך המענה הזה נקשרה נפש יהונתן, הוא אהב את האופן הזה של תשובה, כי אחרת לא מובן מה נקשרה נפשו
היה מתאים שיענה או כמו ששאול ענה פעם, ובאמת גם דוד עצמו הלאה, ‘אני מהצעיר באלפי ישראל׳, או להיפך, כפי שנראה שדווקא משפחת דוד היתה חשובה, ‘אני כך וכך׳, אבל הוא עונה סתם בן עבדך ישי בית הלחמי. לא פחות ולא יותר
טוב לא יודע אם זה נכון
מה באמת התירוץ של שאול למה הוא רוצה להרוג את דוד? מה הוא מספר לעבדיו? הרי יונתן מסביר יפה שזה לא עושה סנס
ומה בדיוק תוכן הברית בין יונתן לדוד? לא הבנתי. נראה ברית מלחמתי הוא נתן לו את כלי המלחמה שלו, אבל מה בדיוק?
ראיתי מישהו מקשה שגלית לא קיים את דברו שאם ינצחו אותו יהיו פלשתים עבדים לישראל.. אבל איני חושב שזה הכוונה.. הכוונה רק שזה יהיה המבחן על הקרב הזה
הפעם השנית שבא רוח רעה אל שאול כנראה בגלל הניצחון השני של דוד על פלשתים שמתואר לפניו, אז התקנא בו
כאן בפרק יט מתואר מה הכוונה ‘להכות בדוד ובקיר׳, שבסוף הכה רק בקיר. אם כי זה כולו דרך מוזרה אולי לתאר
כפי הפוליטיקה של ימינו היה מתאים שיסופר שהגבאים של שאול הסבירו לו שדוד הזה מתכנן מרידה. אבל ספר שמואל דווקא מספר שזה הכל שאול עצמו חשב.. או רוח רעה מאת ה׳..
ואדרבה הבן של שאול אחז שזה לא נכון (או שלהיפך כבר היה בצד של דוד שאכן יתפסו את המלוכה וזה תוכן הברית)
אני חושב שהרוח רעה מאת ה׳ זהה בערך עם הכבדת לב פרעה וכו׳, יש דרך כזו לייחס הכל לה׳ אפילו בחירות רעות של בני אדם. בכלל לא כתוב בתורה שהאדם בוחר את מעשיו הרעים.. כתוב שהוא נענש עליהם אז הפילוסופים מסיקים מסקנות.. אפשר שהגיונית הם צודקים אבל בשפה התיאולוגית של המקרא יש דרך לייחס הכל לה׳ תמיד, ולא עושה יוצא מן הכלל למעשי האדם בין טובים בין רעים
(אוקיי בספר איכה פרק ג כן כתוב)
וגם על זה כבר דיברו הפילוסופים מה הפשט, אבל עכ״פ נראה שכל דבר חריג יוצא מן הכלל או לא צפוי מיוחס לה׳. ולכן אם מישהו מתעקש להיות רשע מאד גדול שזה כאילו לא הגיוני זה ויכבד ה׳ את לב פרעה. וכן שאול שהפרנויה שלו לא הגיונית מספיק זה ככה. (אם כי דווקא הפרנויה שלו היתה מוצדקת… אני לא יודע איך מיישבים את זה..)
משהו יש לנשים עם תרפים במיטה. רחל מסתירה את התרפים תחת מושבה ומיכל שמה אותם במיטה. מקום לטות קונספירציות 🙂
ולכן הקושיא הפילוסופית האחרת כיצד לפעמים יקח ה׳ את הבחירה גם לא קשה. כי הפסוק לא מעלה על דעתו לכתחילה שזה סותר. ולכן יכול להיות כתוב ממש שהשם הכביד לב מישהו ולכן הוא נענש. (כפי שדיברנו למעלה שאמרתי שחייב להיות לזה מהלך פשוט, אז הנה המהלך מקווה שהוא מובן). כי זה שאומרים על זה שזה מהשם זה שפה דתית כזאת שמייחסת הכל להשם. ולא סותר שיש לזה אשמה טבעית בחירתית בדיוק כמו שכאשר הפסוק מייחס לה׳ את זריחת השמש לא סותר שזה מנהגו של עולם.
המעשה עם המלאכים של שאול שלא יכולים להרוג את דוד כי הם פתאום מתנבאים הוא דרך ההצלה הכי חמודה בכל התורה 🙂 וזה מתקשר עם המובן של נבואה כאקסטזה (אולי אקסטזה בלבד, כמו למעלה אצל שאול ‘ויתנבא בתוך הבית׳, ללא תוכן מסוים) שמתואר לאורך ספר זה. וגם פתרון חדש למקור המשל ‘הגם שאול בנביאים׳.
ולכן גם הכי פשוט למשל שבפעמים הראשונות לא כתוב שהשם הכביד את לב פרעה, כי עדיין לא כזה מפליא שיתעקש, אבל אחר חמש מכות זה כבר ‘מעשי ה” שהוא כזה עקשן.
גם לומדים כאן שהיה דרך להתנבא ערום. (למרות שרש״י לא נוח לו כנראה אז מפרש שרק פשט בגדי מלוכה, שזה אפשרי בפשט, אבל למה סתם להרוס סיפור..
ואכן רדק אומר כפשוטו ולומד מזה בנין אב שמסתמא כן נהגו שאר הנביאים..
(כד) ויפשט גם הוא בגדיו – מלמד שהנביאים האחרים פשטו בגדיהם, כי: גם הוא – לרבות.
וענין זה כי בבא הנבואה על האדם יתבטלו הרגשותיו, ויפול האדם, כמו שאומר בבלעם: נופל וגלוי עינים (במדבר כ״ד:ד׳), ואמר בדניאל: ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה (דניאל י׳:ט׳). ופעמים יקרה שיפשט בגדיו מפני רוב בטול הרגשותיו ומחשבותיו הנפשיות, וישאר בכח השכל לבדו.