Wednesday, July 10, 2019 • ז׳ תמוז תשע״ט
לכאורה כתוב שהוא גר במעון ועבד בכרמל
איפה המקומות האלה
קודם כל דוד לא הרג את נבל אז איני יודע מה הקשר, ולפי הענין בפשטות הקשר עם אביגיל נהיה אחר שמת נבל, או אפילו אם כבר נרמזו בזה קודם כפי שאפשר להבין וכפי שהבינו רזל מהזמן שהיא באה לדוד באמצע הלילה, עכפ זה כבר אחרי שרצה לרצוח את נבל כי לא נתן לו את הצמר שלו
סיפור מעניין הפרק של היום, כלל הסיפורים הללו מסופרים באריכות וחסר לי בהם איזה הבהרה מה בעצם הולך כאן מה רוצים מכל זה
יש משהו מעניין שמפרק זה יש חקירה גדולה בענין תאלוגי. אביגיל אומרת והיתה נפש אדונה צרורה בצרור החיים ואת נפש אויביך יקלענה בכף הקלע. הפסוק הזה שימש ראיה להרבה מפרשים כמעט הראיה הכי מפורשת לחיים אחר המות בתנך וצורת הגמול, שמוצג כאן כאילו יש נפש הצדיק שנצררת בצרור החיים ונפש הרשע שהולכת לכף הקלע. זה מובא
אבל קוגל בספרו הנזכר חולק על זה בטענה כי איך זה נכנס לפה, וטוען שהפשט הוא להיפך שהיא מדברת על נצחון דוד על אויביו בעולם הזה, שהוא יחיה והם ימותו וזה רק לשון ציורית לזה. כי זה אחרת מאד מוזר שהוא נמצא במאבק מול אויביו והיא מדברת איתו על העולם הבא…
יש עוד ענין חשוב לשכר ועונש והוא דרשת חזל ויהי כעשרת הימים שאלו עשרת ימי תשובה שהמתין השם עד אז שיעשה תשובה. וזה כנראה קשור לכך שהפרק עוסק בשכר ועונש מענין הצרור החיים.
ואולי בשיעור שלנו על שכר ועונש נבין כל זה..
זה מעניין שאתה מתחיל הסיפור איש ששמו נבל, ואתה אומר איזה מין שם זה, ואז בדיוק אשתו מסכימה נבל הוא ונבל שמו..
זה אב-טיפוס של סיפורים של הבעל האכזר והאשה הטובת שכל שמצילה אותו מן החסרונות של עצמו בסתר.
למעשה נבל נראה כאן בצד של שאול מי דוד ומי בן ישי, רבו עבדים המתפרצים. מוזר שדוד כזה כעס עליו אם הוא לא היה יותר גרוע מכל התומכים של שאול. כנראה הוא היה הגביר של שאול..
וזכרת את אמתך על זה אמרו חז״ל אשה בשעה שהיא טווה אוכלת.. היא עסקה כאן להציל את בעלה אבל לא שכחה להזכיר את עצמה שאם.. אז היא מוכנה עבורו.. אבל זה רמז לא יודע אם זה הפשט של מה שאמרה
היא בעצם גם בחבורת הנשים הבוגדות שנהיו גיבורים לצד השני רחב יעל אביגיל
ובאמת על זה הרמז של חזל שזה באמת קצת חסרון במין הנשי שאי אפשר לסמוך עליהם.. היא הבינה שדוד יהיה לנגיד אז כבר היתה מוכנה למסור לו את בעלה
מה זה השובניזם הזה, אבל זה חז
חזל לא אני..
חזל גם חשבו על הקשר לבת שבע ולא תהיה לך זאת לך לפוקה מכלל דאחרת היתה לו לפוקה
אבל לא הבנתי מה הפשט מה היא טוענת? אם היא מסכימה שבעלה כזה נבל אז למה זה יהיה דם חנם? ולמה דוד מסכים איתה ומודה לה שהושיעה אותו מזה?
אולי הוא הבין שזה קצת לא פרופורציונאלי להרוג את כל בית נבל בגלל שלא נתן להם פרוטקשין..
את אומרת שכל הסיבוך פה אשמת דוד שניסה להיות צדיק ולא יהיה לו דם על הידיים
*וימת לבו בקרבו והיה לאבן* זה מקביל למה שדברנו למעלה על “ויך לב דוד” גם לשון מוחשית ציורית הוא
בינתיים היה לדוד מיכל, ואז שאול נתנה לפלטי בן ליש, ואז אביגיל, ואחינועם
גם נבל זה בעצם אותו סיפור שדוד אומר ברוך השם לא הייתי צריך להרוג אותו השם הרג אותו עבורי
Monday, January 30, 2023 • ח׳ שבט תשפ״ג
כרמל זה בנגב?
לא קשור להר כרמל?
פרק כה
נבל הוא דמות מוכרת. ישנם כאלה בכל סיפורי דוד ושאול שבהיסטוריה. אין לו משהו מיוחד לא עם דוד ולא עם שאול. אדרבה דוד עזר לו. אבל כאשר מבקשים ממנו דבר מתבקש, פתאום הוא מבין שהוא תמיד בעד המערכת התקיפה. הוא הרי עשיר וחזק, ואם ירבו ‘עבדים מתפרצים׳, מי יודע אולי גם הנכנעים אליו יקבלו רעיונות.. אז הוא תמיד תומך במי שבשלטון ומתנהג בעזות כלפי כל מיני מורדים מכל הסוגים כי הוא מבין שהצד שלו הוא תמיד הצד של הכח העכשווי.
ואשתו אביגיל גם היא מוכרת, האשה החכמה המנהלת את העסקים ומנקה אחרי הבעל העשיר אבל קצת גס מדי וקצת טיפש מדי וקצת שיכור מדי. ובכלל היא חכמה ויפה וחושבת שיש לה סיכויים יותר טובים בחיים מאשר להיות האשה של הנבל הזה. והיא יודעת לחשוב כמה צעדים קדימה שלא תמיד צריכים להיות בצד של הכח של היום אפשר לחשוב גם למי יהיה כח מחר..
גזיזת הצאן היה זמן של חג מוכר, כמו שמצינו אצל יהודה ואצל אבשלום בהמשך (וכנראה זה חג יהודאי. שייך לאנשי מקנה, שזמן הגזיזה הוא להם כמו זמן הקצירה לאנשי השדה. חג של רועים. דוד היה רועה ולכן דואג אביר הרועים של שאול חשוב שהוא תחרות איתו). והיה מקובל שבזמן יום טוב שולחים משלוח מנות לחברים. בפרט שבחברת רועים במידה מסוימת כולם רועים של כולם שהרי מי ששומר על האיזור מפני הגנבים והחיות שומר גם בעד כולם. ובכל תיאורי המקרה על חברות רועים מוצאים את האחווה הזו. אז בסך הכל ביקש משלוח מנות. אבל נבל היה נבל ולא נתן אפילו משלוח מנות.
זה המקום היחיד במקרא שכתוב ‘יום טוב׳, חוץ ממגילת אסתר. זה בכלל לשון חכמים למה שנקרא בתורה ‘חג׳. איני יודע מה לפרש או לדרוש בדיוק אבל יש כמה דברים בפרק זה שנמצאים רק במגילת אסתר. כמו ‘כלתה אליו הרעה׳. ובכלל זה שנבל היה שיכור ובעת שכרותו איבד את אשתו.. וכבר ידוע שיש קשר גדול בין סיפור המגילה לסיפור ספר שמואל. אבל במיוחד לפרק זה יש להבין הקשר.
הפרק הזה הוא גם משתמש בנבל כמין תחליף לשאול. בפרק הקודם ראינו שדוד אומר שהוא לא ינקום אבל השם ינקום בעדו. והנה דוגמא נבל שדוד נמנע מלנקום בו ובאמת השם הרג אותו. וכן יקרה אחר כך לשאול אבל זה פחות מתואר בפירוש כנקמה של השם עבור דוד.
אבל מה היום טוב פה? הבנתי שזה המשתה שעשו בגזיזת הצאן, ולכן פירשתי כאילו הם אומרים, באנו ל׳יום טוב׳ שלך, כלומר לקבל משלוח מנות מהמשתה שלך
ונבל כמו אחשורש היה לו כמה משתאות, משתה לעבדים בשדה ומשתה בביתו כלב המלך
גם לבן הלך לגוז את צאנו ויעקב ונשותיו וכולם ברחו..
ולב״ן הוא נב״ל
יש עוד גזירה שוה שקשור לדוד, ‘ושם האיש נבל ושם אשתו אביגיל׳. ‘ושם האיש אבימלך ושם אשתו נעמי׳.
כן
יש אבימלך אלימלך אחימלך
אבל אין עוד מקום בדיוק ככה, נדמה לי. יש איש ואשה וכו/
גם זו האשה היחידה בתורה שהיא ‘טובת שכל׳. או בכלל האדם היחיד שיש לו ‘שכל׳. מעניין אם באמת הפירוש שכל – משכילה. בדרך כלל שכל במקרא זה הצלחה
“ולו שתי נשים”. אבל אביגיל לא היתה “לו”..
במובן של חכמה? או שזה לא הפשט
בטח נבל היה גם איש מכוער אבל זה לא כתוב רק שהיה קשע ורע מעללים, זה מעניין הניגוד של יפת תואר וטובת שכל..
אבל ויהי דוד..משכיל זה לא בינה. או שכן?
bdb חושב שפה לא כמו בדה״י
שֵׂ֫כֶל, שֶׂ֫כֶל n.m. prudence, insight; – שֵׂ֫׳ abs. Ps 111:10 +, cstr. Pr 19:11 +; שֶׂ׳ abs. 1 S 25:3 +; שָׂ֑כֶל Jb 17:4; sf. שִׂכְלוֹ Pr 12:8 Dn 8:25;
1. prudence, good sense: טוֹבַת שׂ׳ woman of good sense 1 S 25:3.
פסוק ‘והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים׳ מובא בכל הראשונים כמין ראיה שמדברת על השארת הנפש שנשארת דבוקה את ה׳, אמנם לכאורה בפשט לא מדובר כלל על זה אדרבה במפורש היא מדברת על זה שדוד יחיה ואילו אויביו ימותו, דהיינו הנפש הוא החיים בעולם הזה פה, צריך עיון איך זה נהיה מין ראיה להשארת הנפש מהלשון הזה.
Tuesday, January 31, 2023 • ט׳ שבט תשפ״ג
זה מדרש הגמרא ות״י . רלבג מנסה ליישב את זה בהקשר