שמואל א כב – דברים מקבוצת הדיון

Wednesday, December 09, 2015 • כ״ז כסלו תשע״ו

פסוק ב: המלך היה הרבי של כל הבעלי חובות והגרושים והאנשים הדפרסד

*דוד המלך

מה זה איש מצוק?

שיש לו מצוקה?

זה מר נפש..

והיה לו ארבע מאות איש כמו עשו

זה כי הוא האמין בחיזוק שאף על פי כן השם אוהב אותך וכו, כך נראנ מתהלים..

אבל בפשט כל רבי צריך להתחיל עם אלה שישלהם מספיק זמן מיותר ושאין להם הרבה להפסיד..

מעניין שעם שאול הלכו החיל אשר נגע אלוהים בלבם ועם דוד הלכו הגרושים..

> זלמן לייב סטרולאוויטש

> When you missed some shiurim in Yeshiva, did you sign out too? Y

משנה מפורשת ארבע מידות בהולכי בית המדרש הולך ואינו עושה שכר הליכה בידו

היום חידשתי חידוש שלהיות בגרופ שלומדים שם יש דין שהיה בבית המדרש ושכר הליכה. ופשוט.

הוא גם הלך להכנות כל היום כמ״ש נעצר לפני השם

יואלי לא הבנתי מה אתה אומר חוץ מבוא נגיד שאול צדק ודוד היה שייגעץ. אתה אמור לפחות להראות את זה איכשהו..

וחוץ מזה שמישהו שיגע אותך לומר תהלים שבכלל דוד לא כתב 🙂

לגופו של ענין מקובלני שאי אפשר לנו להבין מחלוקות בין הצדיקים…

הרהק זצל אמר שמי שחושב שיודע סוד המחלוקת ביני ובין אחי הוא טיפש כי זה המחלוקת של שאול ודוד

אני ממציא אבל יש באמת אמירות כאלה..

כבר סיימתי כל החידושים בג נרות

צריך קודם לריב

כמו שדוד אשם שאתה לא אוהב שובבים

זה התכונה של התורה

זה הסברתי אתמול

היום

שעשועים

זה מה שאמרתי זה לא קשור לצדיקים. רוב האנשים אין להם מושג של כלום איך הם עצמם עובדים כל שכן איך אנשים אחרים עובדים כל שכן איך אנשים יותר חכמים ויותר רחבים עובדים, ואין להם לפתוח פה

גם הרעיון החזלי שהכל היה מחלוקת בהלכה שנלקח לקיצוניות על ידי ספרים כמו פרשת דרכים אבל כבר בחזל על דוד ושאול ויוסף וכדומה, זה המחשה מאד חשובה כפי הגישה שלהם על מחלוקות של אלו ואלו דאח, אני לא מבטא נכון

הכוונה שאפשר להסתכל על כל הפוליטיקות גם זה שבין סטאלין להיטלר או אובמה לביבי שזה באמת רק כמו מחלוקת בהלכה אם נט בר נט כשר, כי בעומק יש באמת צדדים ורעיונות טובים לכל צד והדברים גדולים מדי בשביל להישפט בפשטנות זה צודק וזה לא

רק יש פסק הלכה שהוא כן דמוקרטי בסוף כמו דוד מנצח וה עמו שהלכה כמותו שהיה יותר מקובל על העם, אותו דבר בית הלל לעומת בש אותו דבר פרושים לעומת צדוקין

הצאנזער רב אמר אתם שואלים עלי כל דבר שאני עושה יש שלש מאןת טעמים. זה אמת.

בגמרא כתוב אלמלא כל הימים דיו וכו אי אפשר לכתוב חללה של רשות היינו סדר הנהגת המלכות הרומית

לא

כלומר לא באותו ערך כלל

יש דברים פשוטים יחסית..

החייט על הרוב אין לו אפילו טעם אחד למעשין..

לפי איך שאני למדתי תמיד כולם מסכימים ששאול היה איש מורם יותר מדוד. רק היא הנותנת..

> זלמן לייב סטרולאוויטש

> בוודאי אתה מכוון לרבי יהודה חייט המקובל מאיטליה ורבי שמואל הסנדל

החייט והסנדלר יש להם מחלוקת עמוק.. לא יודע מי היה ר׳ שמואל הסנדלר?

מן הסתם נקרעו נעליו של הצדיק מבעלזא וזה סוד הפגישה

:+1:

אבל כנראה ר שלום שמואלי הזה מקובל בערך כמו שהוא סנדלר :stuck_out_tongue_winking_eye:

Sunday, July 07, 2019 • ד׳ תמוז תשע״ט

אגיד עוד כמה דברים על פרשת קרח, משבת. אולי דיברנו בשעתו אבל תמיד טוב לחזור.. ונגיע גם לשמואל..

בכללות אפשר לראות שיש כמה סיפורים מקבילים, שכולם מפורטים בפסוק הראשון והשני קרח, דתן ואבירם, און בן פלת, ור״נ איש. ואפשר לראות ברור שמשה אומר דבר אחד לקרח ודבר שני לדתן ואבירם ודבר שלישי לר״נ איש. ואולי גם עוד דברים נפרדים לשבט לוי בכללות ולכל העם בכללות. וכל אלה הדברים העירו בהם כל המפרשים ופירשו כל אחד לפי דרכו. וזה הרי דבר נפוץ במחלוקת שזה מתחיל בגלל תלונה של מישהו אחד ומצטרף אליו השני בגלל אינטרס שלו והשלישי בגלל משהו שלישי וכו׳. ואם יש כאן סוג של בירור אלוהי שמיישב את המחלוקת אז מובן שאין דין כל אחד שווה.

וחכמי הביקורת מתנהגים כאילו הם גילו את זה שלפעמים כתוב קרח ולפעמים דתן ואבירם וכו׳. וכל מה שהם מפרשים מה רצה קרה ומה קרה איתו וכו׳ ומה רצו דתן ואבירם בנפרד, הרי אלו דברים שכל המפרשים עוסקים בהם ואם יש איזה פשט המתחדש למה לא. אבל מה שהם מוסיפים לשיח אינו אלא האופציה שבאמת זה סתירה ואפשר בדוחק לקרוא את כל הפסוקים של קרח בפני עצמו ואת כל הפסוקים של דתן ואבירם בפני עצמם. נו בוקר טוב למי זה מעניין.

אפשר אפילו שהיה באמת מחלוקות נפרדות פעם קרח פעם דתן ואבירם וכו׳, והפסוק מצרף הכל לסיפור אחד, זה באמת אופציה. אבל זה פחות משנה לגבי הענין.

*העיני האנשים ההם תנקר* ניקור עיניים או כסות עיניים או עיוורון הוא כינוי במקרא לשוחד. אבימלך אומר לשרה הנה הוא לך כסות עיניים. אני משלם לך שוחד שלא תעשה רעש על זה שלקחתי את אשתך. וכתיב השוחד יעוור עיני חכמים. כך אומרים דתן ואבירם. אחר שמשה אמר לבני לוי המעט מכם כי הבדיל וכו׳. נו אולי האנשים *ההם* כלומר הלויים אתה יכול לקנות עם ניקור עיניים שכזה, תתן להם גם תפקידים וכך לא יערערו עליך, אבל עלינו לא תוכל לעבוד, אנחנו משבט ראובן ואנחנו לא מקבלים השוחד שלך.

אז רציתי לעשות רשימה של הקבוצות השונות ונגד מה נחלקו, יש הרבה..

1) *קרח שהיה לוי רצה להיות כהן*. – שזה יותר בהכללה, המחלוקת על בחירת זרע אהרן מתוך שבט לוי להיות כהנים. שזה מחלוקת שככל הנראה גם בנ״ך לא לגמרי הוכרעה, אבל ברור פה בפסוקים שזה חלק מהסיפור ומשה אומר שמעו נא בני לוי המעט מכם וגו׳. יש מחלוקת רבינו חננאל ורמב״ן אם ר״נ איש היו לוים או לא. ר״ח אמר שזה גם שייך למחלוקת זו ורמב״ן אומר חלילה שיהיו ר״נ איש משבט לוי חולקים על משה אלא שאלו היו משבטים אחרים והיו בכורים.

2) *קרח רצה להיות כהן גדול* זה נראה מענין המחלוקת על אהרן דייקא. אם כי אפשר תמיד לפרש שזה רק על בחירת זרע אהרן לכהונה כנ״ל. אבל כך רש״י אומר שר״נ איש מבקשים כהונה גדולה וצריך לעיין מאיפה מגיע הרעיון שרצו כהונה *גדולה* דווקא.

3) *קרח רצה להיות נשיא קהת* זה חידוש המדרש תנחמומא שהביא רש״י שנתקנא בנשיאות אליצפן שהיה בן עוזיאל הצעיר מבני קהת. אבל צריך להבין למה הוצרכו לזה ומה המקור של זה ומסתמא כבר דיברו בזה המפרשים. ולפי הנראה אין כוונת המדרש שזה היה עיקר מחלוקתו אלא שזה היה הגורם לו להתחיל להתקנא.

4) *קרח רצה להיות משה* המחלוקת על מעמד משה עצמו אינו מתפרש להדיא בפסוק כי קשה להגיד מה רצו בזה. ואפשר תמיד להבין שזה רק מחלוקת על משה במובן שהוא מינה את אהרן וכו׳ ועל זה הם חולקים ומערערים שזה נעשה נכון ובשם ה׳. אבל הוא למעשה יוצא להדיא מתוך הפסוקים שהוא אומר כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו שהוא על משה ואהרן. ובדברי משה שאומר בזאת תדעון כי השם שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מליבי מבואר שהיו אומרים שכל מה שעשה משה הוא מליבו. וכן מדברי דתן ואבירם שהתלוננו על כל יציאת מצרים להמיתנו במדבר מבואר כך. והרמבם הביא פסוק כי לא מליבי בעיקר השמיני ומשמע שהבין שקרח ערער על זה ואם כן מחלוקת קרח בעצם דומה לערעור של מרים בפרשת בהעלותך שהוא רוצה להיות נביא כמו משה.

5) *דתן ואבירם* לא כתוב שהם רוצים משהו, הם רוצים לחזור למצרים.. אולי במצרים הם היו חשובים או משהו. והם גם משבט ראובן ראה להלן. עכ״פ הם רוצים להשתחרר מכל הפרויקט ההזוי הזה של משה.

6) *און בן פלת* כנראה היה גם איש חשוב משבט ראובן שנמנה שמו. גם לא כתוב מה רצה ונעלם שמו מכל ההמשך ולפיכך הבינו חז״ל שחזר בו. אבל הוא מסתמא גם היה פעם חשוב ואחרי משה ירד מגדולתו ורצה משהו, גם כחלק משבט ראובן ראה להלן.

7) *שבט ראובן רצו בכורה* שהיו הבכורים לפני שהעבירו את זה ללוי רצו בכורה. רמב״ן חולק על הרעיון הזה כי כבר מצוואת יעקב משמע שהוא העביר את זה ולמה התעוררו עכשיו. אבל לא כזה קושיא כי גם אם יעקב התנבא בפועל משה עשה את זה. ומסתמא באמת ראובן היו מקודם יותר חשובים ואז לקחו מהם הכהונה ולכן הם מתלוננים. המדרש ורשי אומרים שזה אוי לרשע או לשכנו שזה הסבר יפה למה הם הצטרפו עם קרח אבל עדיין יכול להיות שיש להם תלונה עצמאית.

8 ) *שבט לוי רצו הכהונה* כאמור לגבי קרח, רק פה אני מפרט לכל השבט ולכולם דיבר משה.

9) *בכורי כל ישראל רוצים העבודה* לפי חז״ל שמקודם היה העבודה בבכורות מפרש רמב״ן שהם היו ר״נ איש או בכל כל העדה שהתלוננו שנלקח מהם העבודה שהיה להם והועבר לשבט לוי. רמב״ן מעיר שכל זה רק לדעת חז״ל אבל לפי הפשט לא היה מקודם עבודה בבכורות דווקא אלא לכולם כדין הבמה. עדיין אפשר שהיה עדיפות לבכורים אבל זה דבר חשוב באופן כללי להבין שכל רעיון עבודה בבכורות הוא רק לפירוש של חזל ואינו הפשט.

10) *כל ישראל רוצים יותר מלכות* בסוף נראה שכל העדה הצטרפו קצת מכל הטענות וחשבו להעביר את משה. כפי שרואים ממה שהשם רצה לכלות את כולם. ומשה צריך להראות לכולם. וכן אחרי זה לא הספיק והם אומרים אתם המיתם את עם השם.

אם חסרתי משהו תגידו..

11) *ר״נ איש רצו משהו*. קשה להחליט איפה לשים אותם. היו גם אנשים חשובים ‘קרואי מועד אנשי שם׳, וכנראה הרגישו שלא מכבדים אותם כראוי.. ומעניון הקטורת משמע שרצו את התפקיד של אהרן או הכהונה. ולפי ר״ח היו גם משבט לוי ולרמב״ן היו משאר השבטים. ולפי רש״י רצו כולם להיות כהנים גדולים. ועכ״פ צריך לשים להם קבוצה בפני עצמו כי התורה החשיבה אותם בפני עצמם.

כן זה לא מדויק הלשון. רמב״ן אומר הלשון הם הרהרו אחרי רבם

ומשה היה צריך ללמד זכות שזה לא באשמתם האיש אחד יחטא וכו׳ קרח גרם להם

אוקיי עוד דבר אחד אני צריך לכתוב לקרח וננסה ללמוד שמואל..

כל המשא ומתן על הכהונה בחצי השני של הפרשה יש לו את אותו הדפוס של הסיפור על נבואה בפרשיות מתן תורה. הפשט של כל הקרוב קרוב יומת אתם המיתם וכו׳ אינו שהם טוענים על מיתת קרח. אלא זה כמו שדברנו כמה פעמים שהשראת השכינה הורגת כמעט מאליו אפילו צדיקים אם אין להם זכות מיוחדת. כמו שראינו עם הארון וכו׳. וישראל טוענים שאם כן לא שווה שיהיה משכן בכלל, כי מי יודע מתי נמות אם נעשה צעד לא נכון כמו רנ איש וכמו קרח וכו׳. יש פה הסתכלות שכל האנשים שנשרפו ונבלעו כי חשבו ליכנס קצת יתר כמו נדב ואביהו וכו׳, ומי יכול לעבוד אלהים קדושים. ואז משה משתמש עם טענה זו לומר שאכן הפתרון לזה הוא ההגבלה של כהנים לוים ווישראלים. רק הכהנים יגשו אל השם והם ישמרו על שאר העם שלא יגעו והם יקבלו על עצמם חומר הקירבה ולא יצטרכו כולם. זה בבת אחת עונה גם על הטענה כאילו למה לא שכל אחד יהיה כהן וגם הטענה שכל הסיפור לא שווה כי זה מסוכן

לא טוב להגיד מילות של פוליטיקה .. אבל כל מחלוקת שבעולם הוא ככה

טוב בא נחזור לדוד

התיאור של החבורה של דוד ממש מזכיר לי איזה בית כנסת שאני מכיר.. כל איש מצוק וכל איש אשר לו נשא וכל איש מר נפש..

או בלשוננו כל הגרושים והמעגנים והבעלי חובות והמדוכאים והחצי משוגעים והסתם עופות חריגים

אבימלך בן גדעון היה לו חבורה אנשים ריקים ופוחזים

עם שבט הדני היה אנשים מרי נפש

שאול היה לו כל אשר נגע אלהים בליבו

למה זה נשמע לי שזה הכל אותם סוג אנשים והפסוק מתאר אותם קצת אחרת כל פעם..

אנשים שלא הסתדרו בחברה ומצטרפים לתנועת המחאה שעוברת לידם

בפרק הקודם חרב גלית היה נמצא במשכן. זה מחזק את ההשערה שהיו לוקחים את ראשו וחרבו וכו׳ למקומות המפורסמים להראות הניצחון

עדלם היה מקום כבר יהודה היה לו חבר איש עדלמי