שמואל א כ – דברים מקבוצת הדיון

Monday, January 23, 2023 • א׳ שבט תשפ״ג

שאלה יפה

אולי זה יותר מעשה סמלי, שהבגדים מבטאים את התחושות הפיזיות, לא שהם בעצמם. כך זה לפחות בהרבה דימויים בזוהר וכדומה, ש״התפשטות הגשמיות” נשמע כמו “התפשטות הבגדים”. כאילו הגוף הוא גם בגד לשכל/נשמה.

אבל באמת רשי נראה לי מפרש שזה סתם אופן של השתגעות, על פי התרגום שפירושו לפי הערבית , עיין שם (סיפור לא מובן לי..) אז אפשר שזה פשוט כאילו לעשות את המעשה הכי משוגע בעיני החברה האנושית ולהסתובב ערום, שזה משהו שמתנבאים נמשכים אליו. זה אמנם כבר לא ההסבר של רדק אלא יותר בכיוון של השתגעות הנביא לשם השתגעות

ומסתמא על דרך הדרוש/קבלה זה נמשך לסיפור אדם הראשון, שהצורך בבגדים מבטא את הנפילה של האדם להתבושש מהגוף והנביא מנסה להתחמק מזה

עוד על התנבאות מלאכי שאול ושאול:

ראיתי שלשה דרכים במפרשים, האחד דרכו של התרגום שמתרגם ויתנבאו וישירו, זה כנראה הפירוש שמדובר באקסטזה, שרו שבחי ה׳ וכדומה בדבקות וזה נקרא מתנבא פה. אמנם איני יודע מה כוונת התרגום כי בטח זה בעצמו מדרכי הנבואה כפשוטה והרי שמואל לא היה סתם משורר אלא באמת היה נביא.. לפי דרך זה הוא הבנתי שזה הציל את דוד פשוט כי נכנסו לאקסטזה ושכחו מהעולם אז בטח כבר לא ילכו ללחום בדוד.

השני יש מפרשים שמדובר כאן בנבואה כפשוטה. כלומר המלאכים התנבאו שבאמת דוד ימלוך ולא שאול וממילא יראו לפגוע בו. וגם שאול עצמו ככה. ותוכן הנבואה לא מפורש בכתובים אבל ככה יש להבין לדרכם.

השלישי שהכוונה משהו כמו הענין של רוח ה׳ הפועל פה בכל הסיפורים, כמו שרוח יכול לחול ולגרום ששאול יבקש להרוג כך הרוח נבואה פה גורם שיבקש לא להרוג.. וכל פירושים הללו מתחברים קצת ואולי הם סיפור אחד.

ומה שנראה לי, שבנין אב לסיפור זה הוא סיפור אלדד ומידד. שגם הם מתנבאים ולא נאמר מה תוכן נבואתם. אבל התוכן הברור שם מתגובת יהושע ומענה משה, הוא שהחלת הנבואה על להקה שלימה הוא מין ביזור של רוח ההנהגה. אם יהושע חושב שיש רק נביא אחד ומישהו אחר שמתנבא הוא מורד במלכות ומגיע לו מיתה. הרי כך בדיוק שאול חושב, הוא מבין את משיחתו למלך כמשהו בלעדי והזר הקרב יומת. אבל יש מהלך אחר של משה ובעצם של ה׳, וכנראה גם של שמואל עצמו במצבי ההרחבה שלו, שהוא מתנבא עם חבל ולהקה שלימה, הוא לא שומר לעצמו את הנבואה, ואם הנבואה שהוא מקור הסמכות וההשראה של העולם יכולה להיות אצל כולם כל שכן שמלכות יכולה להיות אצל כולם, שהרי הרעיון העיקרי בספר זה שנבואה עומדת מעל המלכות. ושזה בעצמו אומר שלא צריכים להיות כזו בלעדיים ומפוחדים עם המלכות, רוח ה יש מספיק לכולם. אז כאשר מלאכי שאול מתקרבים אל שמואל הם רואים שבכלל הם חיו בשקר, נכון אדונם נמשח על ידי שמואל והכל, אבל הנה שמואל מחלק נבואה לכולם, אז גם הם מתנבאים והם מבינים כמו שמשה אמר מי יתן כל עם ה׳ נביאים. ואפילו שאול המלך עצמו מבין את זה כשהוא מגיע להתנבא בעצמו, ועוזב לשעה זו את הקנאה שלו.

בקיצור שאול סבר כהוה אמינא של יהושע אבל שמואל ודוד הם כבר במסקנה של משה

הגם שאול בנביאים אני חושב שיש כאן מסר מעניין, זה הפירוש השני למשל. בראשון המסר היה החידוש שאפילו מי שלא מיוחס יכול להתנבא, כפי שהם אומרים שם, ‘ומי אביהם׳, ומפרש רש״י, ‘וכי הנבואה ירושה הוא׳. בשני המסר הוא אותו מסר אבל הפוך, שאפילו מלך מיוחס יכול להתנבא.. וזה חידוש גדול מן הראשון..

וזה גם עוד פירוש בהסרת הבגדים שפירש רש״י ועוד מפרשים, שהיינו שאול הסיר את בגדי המלכות שלו. זה מתחבר עם המהלך של דוד ש׳לא ניסה באלה׳, והוא לא מבין כיצד ללבוש שריון ובגדי כבוד והכל, הוא בכלל בערך כמו תרפים ושער עיזים… ושאול הגיע לנבואה אז זרק את הבעקיטשע האדמורית שלו כי זה כבר לא מעניין, וגם מתחבר עם הפירוש שהתנבא על ההצלחה של דוד

בענין הזבח משפחה שדוד הולך אליו בפרק כ, זה מעניין כי בזבח מהסוג הזה הוא נמשח, בטח יש בזה איזה מהלך

הדיאלוג הראשון בפרק כ בין יונתן לדוד: יונתן אומר, מה אתה חושד שאבי רוצה להרוג אותך, הוא לא היה מסתיר זאת ממני. כלומר יונתן חושב שגם אם שאול רוצה להרוג אז הוא ‘מרגל׳ טוב של דוד ששתול בבית שאול, אין מה לפחד כי הוא ידע מה שאול עושה וכבר יזהיר את דוד כראוי, כפי שהזהיר אותו בפעם הקודמת. ומה יש לדוד לפחד הרי יש לו חבר בבית שאול (וכמו שמיכל גם שימשה סוכנת חשאית כזאת בסיפור הקודם). אבל דוד עונה לו, אתה לא תופס, בדיוק בגלל שאתה חבר שלי אתה לא יכול לעזור לי, כי אביך כבר תפס את זה שאתה בצד שלי (כנראה בגלל השכנוע של יונתן לשאול בפרק הקודם כאשר סינגר על דוד) ולכן הוא מסתיר ממך את כוונתיו. וכפי שאכן מתברר אחר כך שדוד צדק ושאול כבר חושד שיונתן נגדו עם דוד.

באמת כל פעם לפני ששאול מתרגז על דוד מסופר שהיה מלחמה שדוד הצליח בה

זה מצב אבסורדי, שאול וישראל צריכים את דוד כדי שינצח להם בפלשתים, ובדיוק מהסיבה הזו שאול לא יכול לסבול אותו

בקטע השני של הדיאלוג שלהם, דוד כבר קצת חושד ביונתן שהוא בא להחזיר אותו אל שאול כדי שיוכלו להרוג אותו. לכן הוא משביע אותו כל כך ואומר אם אתה רוצה להרוג אותי וחושב שמגיע לי נו תהרוג אותי פה למה כל המשחק הזה להביא אותי למלך שהוא יהרוג אותי. ואולי כבר חושד דוד שגם בפעם הקודמת שיונתן החזיר אותו זה לא היה בתום לב

בקטע השלישי (בשדה) יונתן מבין שהוויכוח בין בית דוד לבית שאול הוא רציני, וכנראה השם בצד של דוד , אז כבר לא רק דוד מבקש את חייו מיונתן אלא גם יונתן מדוד, והוא משביע אותו בברית שכאשר ה׳ יבוא בחשבבון עם אויבי דוד (כלומר בית שאול) שיזכור את יונתן ויציל אותו. (דוד מקיים את זה בהמשך עם מפיבושת בן יונתן). זה עכ״פ נקודת הענין, זה כתוב לא ברור

בקטע הרביעי הם קובעים ביניהם על הרעיון של החצים לסימן, כי הם מבינים שכבר צרירים להתנהל בהרבה יותר זהירות.

ובאמת בסעודה של היום השני הכל מתפרץ הכי גלוי, שיש כאן מאבק בין שני בתי מלכות, וששאול מבין את זה ושיונתן בצד הלא נכון. הפרק הזה קובע את זה כמאבק ברור רציני וכבר דוד בורח לגמרי משאול וזה כבר מפסיק להיות בין שאול לאחד מעבדיו אלא מלחמה רצינית.

הצעקות של שאול כמעט לא פרופרציונליות. אבל הוא מבין שבעצם הכל סיפרו כיסוי, שיונתן נתן לדוד רשות כביכול ללכת לבית לחם שזה אומר לברוח משאול סופית וכבר לא יוכל להרוג אותו. וכנראה באמת עד עכשיו יונתן נשלח כאילו על ידי בית שאול להחזיר את דוד והיה נתפס שהוא אחראי עליו.

מסתמא זה לא רק בגלל הבעיה הטכנית שלא ידעו אם יראו, אלא רצו לחגוג יומיים וזה היה סוג של תירוץ. (ככה אני מדמיין..)

זה שקבע את הפרק הזה כהפטרה לשבת ערב ראש חדש אני לא יודע מה הוא חשב.. כן מוזכר פה מחר חדש לכן זה ממש מתאים..

Tuesday, January 24, 2023 • ב׳ שבט תשפ״ג

היום