Thursday, July 25, 2019 • כ״ב תמוז תשע״ט
דוד אומר השם הניח לי מכל אויבי, כמו שכתוב בתורה בהניח מכל אויביך והיה המקום אשר יבחר, זה נראה תנאי בבית המקדש שיהיה מקודם מנוחה. ועד אז לא היה מנוחה כי היה מלחמות כיבוש ואחרי זה מלחמות פלשתים וכו׳. יש סוג השראת שכינה אחרת במנוחה מאשר במלחמה
יד? אבל לא בטוח שזה הרעיון.. וגם אם כן זה לא חייב להיות סתירה. יש איזה מתח כמו שראינו לגבי מינוי מלך יש צד שזה דווקא לא טוב וכן בית ארזים למקדש
ויכול להיות שהוא אומר שקודם יהיה שושלת מלוכה אחרי זה אפשר לחשוב על בית. כמו שזה תנאי שצריך מנוחה כך צריך מלכות יציבה ומלכות דוד לא יציבה עד שיראה שבנו מולך אחריו
נתן הנביא לא ענה נכונה בפעם הראשונה, גם נביא יכול לטעות, והשם בא אליו בלילה ואמר לו שישוב ויגיד שלא הבין נכון..
הפרשה מקבילה בדברי הימים א יז וגם יש פסוק זה שהוא יבנה בית לשמי
בדברי דוד לשלמה בדברי הימים כב הוא מצטט שהשם אמר לו לא תבנה בית לשמי כי דמים רבים שפכת
וזה לא כמו שכתוב פה וגם לא בדברי הימים בדברי נתן לדוד
אולי לפי הפירוש שלי שהמסר פה הוא שעדיין יש מלחמה ואין עדיין מנוחה לכן לא ראוי לבנות עוד בית כמו שלא נבנה בית ארזים כל זמן שהמצב לא היה מסודר
ודווקא שלמה יהיה איש מנוחה וכו׳
מה שלא יהיה הפרק הזה בא לומר שזה היה חידוש גדול לבנות להשם בית קבוע, והוא מתאר את הסיבה שהביא את דוד לחשוב שכך ראוי, כי הוא יושב בבית ארזים וארון אלהים בתוך היריעה, והנביא עצמו בצד שזה באמת לא ראוי עדיין, ולקח זמן עד ששלמה עשה להשם בית ארזים.
זה שינוי בכל סדר העולמות בכל השראת השכינה ובכל תפיסת האלוהות. זה שהיה מתהלך באהל ובמשכן זה משהו אחר מלשים אותו בבית ארזים. ולכן זה לא פשוט. וגם בסוף נחרב.. והשם אומר וכי באמת זה חסר לי, זה לא חסר לי אף פעם לא צעקתי על איזה נביא למה לא עשית לי בית ארזים.
אבל באמת בדיוק לכך היה צריך בסוף, כי תפיסת האלוהות הוא תמיד כפי המציאות בעולם, כל זמן שישראל היו באהל ובנסיעות עם שופטים מזמדנים היה השם איתם בצורה הזאת, ועכשיו שנתיישבו במקום קבוע עם בית ארזים למלך הרי כל המרכבה העליונה הלכה לה לגור בבית ארזים כמוהו. רק זה לא תמיד לגמרי מסונכרן לוקח זמן לתפיסת האלוהות להתעדכן ובדור הראשון עדיין היה אלהים באהל. אבל באמת אפשר לראות שכבר לא באו להשתחוות לפני הארון בזמן שאול ודוד, ולא כמו בימים הקדמונים כשהיה הארון בשילה, כי באמת זה כבר לא התאים
ולכן גם אחר שנחרב הבית ונשתנה המציאות בעולם הזה שוב נשתנה גם הסדר של השכינה ואהי להם למקדש מעט וזהו גלו שכינה עמהם
חושב שיש כאן עוד דבר. כי הויה לא באמת צריך שום דבר לא קרבנות ולא בית יפה וכו׳. ודברי הנביאים מלאים מזה. וזה אפילו מוזר בעיניו לקבל את זה. להבדיל כמו שאתה בא לרבי ונותן לו כתר לא ראוי שיקבל בפעם הראשונה הנימוס הוא לסרב, כל שכן לא ראוי להשם לקבל הבית והקרבן הוא תמיד מסרב בפעם הראשונה, כי אם לא היה מסרב היה נראה שהוא צריך את זה והוא לא צריך שום דבר הכל שלו.
והוא אומר להיפך. אתה חושב שתתן לי בית? לא ככה העולם עובד שברואים נותנים בית לה׳. להיפך אני אתן לך בית. כך הסדר ה׳ נותן לברואים בית. ואני אתן לך בית מלוכה עד עולם.
זה גם כאילו מידה כנגד מידה אתה דואג לבית שלי אני אדאג לבית שלך. אבל יש כאן סובטקסט כזה ואולי זה סוד בכל המידה כנגד מידה, שתמיד כשאדם מביא דבר לה׳ ה׳ מחזיר לו כי באמת זה ככה עובד יותר
ושוב, זה שיש לישראל בית שבו השם גר זה לא לצורכו זה לצורכם, גם הבית ששלמה יבנה לשמי זה כמו זה עצמו שביתך נאמן לפני, זה מתנה שלי אליו שאגור אצלכם בבית כמותכם.
גם כל הענין הזה נעלם וצריך לצפות בו יותר לדעת אותו על נכון אבל אני מציץ בראשי פרקים.
ודוד כמו דוד לא שותק יש לו דיבורים להחזיר לה׳. הוא מדבר תפילה ושבח שלם ונפלא ויש בו כל כך מה לשמוח בו
מי אנכי ומה ביתי כי הבאתני עד הלום
לא שמענו בכל האלהים אחד מוצלח כמול..
אשר הלכו אלהים לפדות לו לעם זה פסוק קשה שהוא מדבר אל אלהים בלשון רבים, ויש מעט פסוקים במקרא שמדברים ככה. כי אלהים בעצם לשון רבים אבל יש שיחה גדולה מה זה אומר.
רש״י מפרש אלהים משה ואהרן שנאמר נתתיך אלהים לפרעה אבל צ״ע אם זה הפשט
פדית ממצרים גוים ואלהיו.
‘על כן מצא עבדך את ליבו להתפלל אליך את התפלה הזאת׳ ביטוי נהדר, נדמה לי רבי נתן מאוהב בנוסח הזה..
תפלת דוד בעצם מתפללת שיקיים ה׳ את ההבטחה שכבר הבטיח לו, ולמה צריך תפלה אם כבר הבטיח?
תודה
הא גופא קשיא למה דוד ככה ולא שאול
לפי דבריך אפשר זה משיח בן דוד שהוא נשאר גם בחורבן
אז מה יש מזה. אני לא אוהב ההסברים האלה כידוע…
אפשר להגיד שזה גם עבודה שדוד מכיר שזה לא בזכות
וזה יש להבין התפילה שלו כאן
בדיוק להיפך… טוה
טוב…
נו מה השאלה בגלל זה משיח צריך לבוא ..
איך אתה יודע? הבאתי למעלה ששאול בכל הסיפורים אף פעם לא התפלל
כמובן הכל לא ראיה כי הספר שלנו נכתב על ידי בית דוד… אפשר לחסידי שאול יש דרושים הפוכים..
Friday, July 26, 2019 • כ״ג תמוז תשע״ט
קושיא בפרשת השבוע: כתוב במפורש באלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן.
והנה פנחס נכנס לארץ וודאי. והוא רשום כבר בתולדות שבפרשת וארא.
גם אלעזר הכהן עצמו הרי כהן תחת אביו בפרשת כמפורש בפרשת חוקת וגם נכנס לארץ ככתוב בספר יהושע, וגם הוא וודאי מן המפקד הראשון
כך הגמרא בבא בתרא קכא עמוד ב
תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו מתושלח ראה אדם שם ראה מתושלח יעקב ראה את שם עמרם ראה את יעקב אחיה השילוני ראה את עמרם אליהו ראה את אחיה השילוני ועדיין קיים ואחיה השילוני ראה את עמרם והא כתיב (במדבר כו, סה) ולא נותר מהם איש כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון אמר רב המנונא לא נגזרה גזרה על שבטו של לוי דכתיב (במדבר יד, כט) במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקודיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה מי שפקודיו מבן עשרים יצא שבטו של לוי שפקודיו מבן שלשים
אבל מוזר שהיו צריכים להקשות על אחיה ולא הקשו מפנחס. וכבר הקשו כן במפרשים כאן.
גם למעשה התירוץ הזה נשמע דחוק. כי הגזירה הזו נגזרה במרגלים ולא מצינו ששבט לוי לא חטאו בה
והרי משה ואהרן מצא להם הכתוב גזירה אחרת, או כללום באותו גזירה לפי ספר דברים, והסיבה לא שכל שבט לוי לא בכלל אלא שעליהם היה התלונה,
זה גם דחוק בכתוב כאן כי הפסוק באלה לא היה איש לכאורה הולך גם על פקודי לוי שכתוב למעלה
אבל אולי הדוחק אמת. צ״ע. כבר רציתי לעשות דוחק אחר שהגזירה על הרוב וייתכנו יחידים שלא היו בכלל גם חוץ מכלב ויהושע, מין אין למדים מן הכללות אפילו במקום שנאמר חוץ
כן אבל כמה דוחקים כבר נעשה.. ופנחס לכאורה כבר נולד ביציאת מצרים
מה שבכלל קשה כיצד היה חי עדיין בגבעה
פרשת וארא
כן אפשר שזה היה מיד אבל זה יהיה מוזר. קיצור אפשר להבין למה אמרו שהוא חי לעולם..
זה וודאי לא נכתב במצרים.. אבל לכאורה הפשט הוא שהכתוב לא יספר תולדות על שם העתיד. אפשר לדחוק אבל צריך לבחור פה איזה דוחקים
יכול להיות, אבל צ״ע
גם אהרן כבר היה בן פג שנה ביציאת מצרים
אז אפשר הכל אבל צריך לבחור מה עושה יותר סנס.
אבל אלעזר זה בלתי אפשרי. אלא אם היה למעלה מששים
טעיתי להיפך רשי אומר שפנחס היה הכהן היחיד שנולד לפני שנמשחו אלעזר ואיתמר
אז משמע שגם הוא הבין שפנחס כבר היה ביציאת מצרים
הרלב״ג אוחז שפנחס זה באמת אליהו..
וראוי שתדע שכבר הסכימו קצת רז״ל כי פינחס זה אליהו, מפני מה שמצאו ביניהם מן ההתיחסות. והנה נזכר בתורה שהשם יתברך נתן לו את בריתו שלום, ואמר הנביא בריתי היתה אתו החיים והשלום. ולזה ידמה שכבר נתן השם לפינחס אורך ימים נפלא.
והנה מצאנו שהיה כהן בימי פילגש בגבעה, ובימי דוד מצאנו כתוב ופינחס בן אלעזר נגיד היה עליהם לפנים וה׳ עמו, וכבר בארנו בספר שפטים כי הוא היה מלאך ה׳ שנראה אל גדעון ואל יפתח, והיה נושא אותו רוח ה׳ כמו מלאך ה׳ כמו שמצאנו גם כן באליהו. ולזה אמר “ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה׳ צבאות הוא”. ולזאת הסבה אמר לפנים וה׳ עמו.
והנה מצאנו באליהו שאמר לש״י קח את נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי, ר״ל שאין לו לחיות תמיד בזה העולם, אבל ימות כדרך כל הארץ, כי לא טוב מאבותיו.
ומצאנו גם כן שלא מת בעת אשר לוקח מעל ראש אלישע, וזה כי אחר זה בא מכתב אליהו אל יהורם בן יהושפט, כמו שנזכר בספר ד״ה…
ולזה תמצא שאמר מלאכי הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, עם ה״א הידיעה,.ולפי שמצאנו זה האורך הנפלא מן החיים לאליהו, והנה מצאנוהו ג״כ לפינחס, כמו שזכרנו, ומצאנו בשניהם נשיאת רוח ה׳ אותם, כאילו הם מלאכי ה׳, ומצאנו ברית החיים לפינחס כמו שזכרנו – הנה מן הראוי שנאמר כי פינחס זה אליהו כי יותר ראוי שיונח זרות אחד משיונחו שני זרויות.
יש לו הגיון הפוך: אם יש אליהו שעלה לשמים. וגם פנחס שחי הרבה זמן. יותר מסתבר שנס כזה קרה פעם אחת משיקרה פעמיים..
מה הפשט שספר תהלים אומר רק שפנחס התפלל לעצור המגפה. ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה
זה קושיא על החז״ל אבל ווודאי לפי השיטה שהוא פנחס היה כהן. ואפשר עבר ממשרתו בפועל מאיזה סיבה וכדו
לפי הסיפורים בתנך כבר אין לי קושיות כאלה..
השתכנעת יותר מדי מהמקובלים…. חושב שהפשט הוא שזה אכן אותו אדם והיה איזה קונספירציה למה נעלם בינתיים וכו׳
לי יש מהלך שלישי לא גלגול ולא אותו אדם אלא שבתוך העולם של התורה וכו׳ 🙂
לכן הבאתי רלבג שזה מעניין שדווקא הרציונליסט הגדול הבין את זה כפשוטו ודווקא מטעמים רצונלים..
דווקא נראה שיש לו תשובה על זה צריך לחפש יותר רלבג. הוא אומר במקום אחד שפנחס היה מתנבא רק לעתים רחוקות ולכן לא היה השופט.
הוא רצה להתבודד ולעסוק בפילוסופיה רוב הזמן 🙂
כבר היה זקן כמה זמן אפשר להיות כהן גדול..
רצה להשאיר משהו לאנשים אחרים..
איש נביא – פנחס שהיה מתנבא רק לעתים רחוקות, ולא היה לו כח ליישר את העם, ולכן באו שופטים אחרים בזמנו להנהיג את העם… (רלבג שופטים ו ח)
לא ברור בכלל מה היה תפקיד הכהונה גדולה באותו זמן. על זה התשובה שלי מסיפורי התנך רציניים
ראה מה עשו הכהנים אצל דוד ושלמה
מצאתי רלבג השלם הוא מתרץ גם את זה
רלב״ג שופטים פרק ו
(ח) ויש לשואל לשאול אחר שהיה זה הנביא קיים איך לא הוכיח ישראל כל ימיו ולמה הוצרכו לנבואת דבורה, וידמה שנאמר בהיתר זה הספק שהוא לא היה מתנבא רק לעתים רחוקים ולא היה בו כח יתישר בו להנהיג העם ולזה ג״כ תמצא בזה המקום שהוצרך למנות גדעון על פועל מלחמת מדין ואפשר כי כמו שהיה אליהו פעם נראה ופעם נעלם כשישאהו רוח השם אל מקום רחוק כך היה הענין בפנחס ולזאת הסבה לא שמש בכהונה גדולה כל ימיו אבל שמשו בניו ובני בניו ובני בני בניו דורות רבי׳ והוא עדיין קיים כמו שיתבאר בספר דברי הימים וזה כי הוא היה קיים בימי דוד כמו שאמר ופנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן נגיד היה עליהם לפנים ה׳ עמו ולא ימצא בזרע אהרן אחר שיקרא שמו פנחס בן אלעזר בן אהרן כמו שמבואר שם בספר תולדותם:
לפי פשט המדרש הוא היה כזה חצי אדם חצי מלאך מופיע כשצריכים אותו ולכן זה לא קושיא
בקיצור איני יודע אם מסתבר לך אבל הרלבג ככה הבין..
כלומר התאוריה שפנחס זה אליהו הולך בעצם שתמיד הוא היה אליהו. לא שאליהו המלאך שמופיע היום מתי שצריכים אותו זה נעשה אחרי שאליהו חי בעולם הזה. אלא שמלכתחילה הוא היה כזה ולכן כל פעם הוא מופיע ונעלם. כמו אפילו בפרשת פנחס פתאום מופיע וכו׳
אז לסיכום יש שלשה פשטים:
פשט המדרש המקורי כנראה שהיה מלאך מלכתחילה.
פשט הרלבג שהיה חי זמן ארוך כפשוטו ואולי עדיין חי רק מתבודד או מה..
פשט הגלגולים או שרשי הנשמות
לא יודע למה גלגולים יותר טוב.. כאילו להיפך אם כבר אז המהלך של מלאך מלכתחילה יותר מתאים לפסוקים אם רוצים לקרוא אותם ככה
זה פשט רביעי שפנחס אינו אליהו.. זה שיטת אבן עזרא כאן.
ר קוגל שלח היום באימייל סיכום של המדרשים ולמה פירשו ככה
The Priest Who Never Died
Last week’s Torah reading ended with Pineḥas (known in English as Phineas) slaying a flagrantly offending couple, thereby turning aside God’s wrath. For his quick action, Phineas was rewarded by God granting him a “covenant of eternal priesthood.” Ancient interpreters were puzzled by this. After all, the Torah specifies that Phineas was Aaron’s grandson. Hadn’t the Torah already said that the descendants of Aaron would inherit the priesthood for all subsequent generations (Exod 28:1-4, 29:1-8, etc.)? If so, it would seem that God was rewarding Phineas by giving him something that he already possessed. That couldn’t be right.
Instead, some interpreters saw this “covenant of eternal priesthood” as referring not to the priesthood in general, but to the high priesthood; in other words, Phineas and his descendants would forever serve as high priests in the Jerusalem Temple. Ben Sira, a Jewish sage of the early second century BCE, thus wrote that God “established a law for him, a covenant of peace to uphold the sanctuary—that the high priesthood should be for him and his descendants forever” (Sir. 45:24 [Hebrew ms. B]).
But there was another possibility. Interpreters noticed that Phineas led an extraordinarily long life. Not only was he around after the death of Moses, but he is presented at the end of the book of Judges as still functioning as a priest in those days, standing before the ark of the covenant (Jud 20:28).
In fact, the Hebrew Bible contains no account of Phineas’s death. (The old Greek translation of the Bible does contain a brief notice of his passing in Joshua 24:33, but this seems to have been a later addition.) Not mentioning his death, interpreters reasoned, could hardly have been an accidental omission: surely the death of such an honored figure, and someone who had survived so long since the days of Moses and Aaron, would have been marked with honored burial and an extended period of mourning, such as that decreed for his grandfather Aaron.
Rabbinic interpreters thus arrived at a startling hypothesis: perhaps Phineas didn’t die. At some point after his last appearance in Jud 20:28, he must have ascended into heaven while he was still alive, just as Enoch and Elijah had. In other words, his “covenant of eternal priesthood” must have meant that he himself would be immortal and, hence eternal.
Has Phineas been residing in heaven ever since?
In seeking to answer this question, interpreters came to focus on a later figure, the opponent of King Ahab and Queen Jezebel, Israel’s great northern prophet Elijah. For all his greatness, Elijah had no last name: from his very first appearance in he was just “Elijah,” without the specification “son of X” (the equivalent of a last name in ancient times). Neither does the Bible contain an account of Elijah’s birth or childhood; he just shows up as a grown man. Could it be that this prophet was none other than Phineas redivivus? Phineas—the man who was promised to be a priest forever—may simply have gone to heaven for a few centuries and then made his reappearance under a different name, a name that sounded suspiciously symbolic (Elijah/Eliahu means “my God is the Lord”).
What is more, Phineas and Elijah shared a particular quality: they were both said to have been “zealous” on God’s behalf. This is what God says of Phineas in Num 25:13: “because he has been zealous for his God”), and it is what Elijah says (twice!) about himself in this week’s haftarah, “I have been extremely zealous for the Lord” (1 Kings 19:10, 14). Now, “zealous” isn’t a particularly common word in Hebrew, any more than it is in English: surely its mention in regard to Phineas and Elijah in particular was no coincidence!
So it was that midrash came to identify Phineas and Elijah as one and the same person, the priest who never died. After he returned to earth for a time, Elijah/Phineas took up his place in heaven again; Elijah’s miraculous ascent into heaven on a fiery chariot is recounted 2 Kings 2.
And there, according to tradition, he remains to this day. When will he return to earth? The prophet Malachi reported God’s words on the subject: “For I will send to you the prophet Elijah, before the great and awesome day of the Lord. And he will return the mind of the fathers to their children, and the children’s minds back to their fathers” (Mal 3:12-14). To which Ben Sira added, “and he will reestablish the [lost] tribes of Israel” (Sir 48:11).
יש לו פירוש אחר שפנחס עלה השמימה ואז חזר בדמות אליהו
חסר לו מראי מקומות פה, מסתמא כך הוא מבין ממקורות המדרשים וההגיון שלהם כפי שהסביר
הסתכלתי בספרו הוא מצטט מקורות עתיקים שאומרים ככה במפורש
כן אני יותר אוהב הרעיון שהיה תמיד אמורפי כזה.. אבל תכלס הסיפורים המפורשים על אליהו לא יותר הגיוניים..
הוא מצטט פילו שאומר ככה
Saturday, July 27, 2019 • כ״ד תמוז תשע״ט
לא השתכנעתי. בתור דוחק זה בסדר אבל זה לא כזה משכנע. הלא כתוב אחרי זה שהיה מפקד מיוחד ללויים וגם זה בוודאי היה על ידי משה ואלעזר ופסוקי הסיום הולכים על שניהם, אחרת זה היה כתוב לפני מפקד הלוים