Wednesday, August 14, 2019 • י״ג אב תשע״ט
זה נראה שהיה כאן טעות עם איש ישראל. שהניח דוד ליהודה לא לחכות להם כי היו קרובים לו, אבל זה גרם שהיו מתוסכלים והלכו עם שבע בן בכרי.
אגב איש ישראל פירושו הזקנים המנהיגי את ישראל, לא ממש כל ישראל וכל יהודה באו להמליך את דוד והשאירו את הארץ ריקה . הכוונה למשלחת של החשובים שהיו מחליטים תמיד בעם.
אגב לפרק של אתמול מפיבשת לא עשה שפמו. מסיפור אנשי דוד שהלכו לנחם את נחש למדנו שהיה המנהג בימים ההם לגדל זקן, אך כאן נראה שלא היו נוהגים כמו החסידים של היום והיו מקצרים אותו לפי הנצרך, עכ״פ השפם שדרכו לגדול באופן לא יפה היו קוצצים שיהיה יפה. החידוש של מפיבשת שהתאבל ולא עשה שפמו
דוד חשב שזה נצחון גדול עליהם, וכך זה מסופר. אלה שהלכו אחרי אבשלום הנה הם ממש מתחננים לו שיתן להם להמליך אותו. אז הוא משאיר להם להתחנן ..
ולא עשה רגליו רשי מפרש תיקון השער שבין הרגלים. היו הגברים נוהגים אז לגזוז שערות הרגלים, או הכוונה לזקן התחתון, אבל זה מוזר כי מי ידע. מעניין.
אבל התרגום מפרש רחץ את רגליו וזה יותר נראה.
עכפ בימי רשי אפשר ללמוד מכאן שהיה המנהג כך
ברזילי אומר האדע בין טוב לרע. פירושו להבחין דברים. רשי מפרש איני יודע לטעום בין תבשיל טוב לתבשיל רע. דברנו בפרשת בראשית על עץ הדעת טוב ורע שלשון המקרא דעת טוב ורע אינו כפירוש הראשונים אלא פשוט הבחנה בין דברים בעולם
זה לא פשוט להיות מלך. כולם חושבים אילו רק היה לנו מלך…. לדוד המלך היו כאלה בעיות… והיה צריך כל הזמן לרצות את כולם ואי אפשר יש להם רצונות מנוגדים ובהכרח יוצאים צרות
מסכנות הפילגשים. מסתמא איזה משוררת כתבה עליהן..?
ליואב היה חולשה לנשים חכמות..
כמה ביטויים שנבעו מפה
שלמי אמוני ישראל
עיר ואם בישראל
חזל לומדים מסיפור זה על גוים שצרו על עיר ואמרו תנו לנו אחד מכם שאם הוא חייב מיתה מותר לתנו להם ולא הבנתי כלל איך למדו מיואב לגוים,
למה באמת התאחר עמשא? לחזל היה חוש הדמיון הכי טוב. אמרו בטח פתאום מצא בית מדרש שדיברו בדברי תורה ונתקע באמצע לימוד איזה מסכת
אבל חזל יש להם שאלה אם מותר למסור לגוי וזה לכאורה מקרה מאד שונה מכאן שיואב בא בשם מלך ישראל. צריך לעיין יותר המקורות לראות איך יצא להם בדיוק.
כן. עדיין מוזר לדון כך כי מה יגידו על יואב עצמו? כאילו וודאי הוא צודק, ואין כאן שאלה של לדחות נפש אלא שאלה של להרוג חייבי מיתה עצמם. מסתמא אם בית דין או המלך רוצים להרוג מישהו מותר וחייבים לעזור להם ולא צריך לדון על דחיית נפש בפני נפש
אבל אולי הדיון מנקודת המבט של בני העיר, כך משמע ברשי כאן, והם לא בהכרח הסכימו ליואב ולכן היו מגינים על שבע בן בכרי אם לא שהחכמה שכנעה אותם שעדיף למסור אותו
ההלכה שמותר למסור חייב מיתה הוא לכאורה מי שחייב בדיני תורה לא בדיניהם?
לא התכוונתי חולשה ממש רק שאהב את זה. כמו עם התקועית.
באמת מעניין מהו חכמת נשים שהתנך עסוקה בזה?
הטז אומר שאכן גם לא חייב בדיני התורה.
יורה דעה קנז סעיף קטן ח
חייב מיתה כשבע בן בכרי. נראה דלהכי נקטיה כשבע בן בכרי דאע״פ דבדין תורה לא היה חייב מיתה אלא מצד חוק המלכות שמרד בדוד מ״מ אוסרין אותו אם יחדוהו ומינה אף בזמנינו מי שפושע ומורד במלכות שלו מוסרין אותו וה״ה בשאר עבירות שאחד מוחזק בהם כגון עוסק בזיופי׳ או שאר דברים שיש בהם סכנה פשיטא שמוסרין אותו ומן הראוי למסור אותו אפי׳ אם לא יחדוהו כיון שהוא כמו רודף לשאר ישראל ע״י מעשיו הרעים שעושה בפשיעה כן נראה לי בזה ועוד נראה לי דבמקום שאין מוסרין אותו אין חילוק בין מסירה למיתה או לשאר יסורים או אפילו לממון דלענין יסורים פשיטא שהם גרועים ממיתה כדאמרינן באלו נערות (דף ל״ג) אלמלא נגדוהו לחנניא מישאל ועזריה הוה פלחו לצלמא ויליף מזה דיסורים קשים ממיתה ויליף דמלקות חמור ממיתה וראיה דהא בירושלמי לא קאמר תבעיתיה מלכא להריגה אלא סתם תבעיתיה אפשר ליסורין לחוד (ואין) [ויש] לנו להחמיר מספק ואפי׳ לממון מצינו בפרק הגוזל בתרא דקאמר על זה קרא כתוא מכמר כיון שנפל בידי עובדי כוכבים שוב אין מרחמין עליו כן נראה לע״ד:
מעניין מאד שלפי הטז מורד במלכות גם מלכות ישראל אין זה נחשב חוקי התורה אלא חוקי מלכות.
צודק בפשט, אבל יש כן משהו כזה, נראה שהכוונה לחכמה פרקטית מסוג מסוים כמו פה או התקועית עם המשל שלה. יש ביניהם השוואה ששניהם טוענים שצריך להתחשב מה יצא למעשה הכי טוב ולא עם כל מיני אידיאולוגיות. גם אשתו של און בן פלת.
כן, אני צריך להתבונן בזה. מסברא נראה לי שהטז צודק.
רק כוונת הגמרא שהתורה נותנת רשות למלך להרוג המורד או מי שירצה אבל זה לא ממש חיוב מיתה כמו שאר חייבי מיתות.
כלומר זה גדר אחר, והוא בעצם כמו מלך גוים בהנהגה זו זה לא ממש מצוות התורה.
כן. גם רחב.
אבל אני אבוא כאן עם השובניזם שלי ןאגיד שיש לזה גם צד בוגדני…
הנשים מייצגות פה חכמה הכי פרגמטית מה אכפת לרחב אם המלך יהושע או מלך יריחו, היא בכל מקרה לא המלך, ואם יהושע ינצח תהיה בצד שלו.
אבל גם לשיטה של הגברים יש איזה תועלת… אם כולם היו כאלה פרגמטיים ציניים שהעיקר דואגים לעצמם לא היה לנו עולם.
והדברים עתיקים
כן. הוא היה המשה גבאי של דוד המלך. ידע מתי צריך לעשות אלימות ופחות אכפת לו אם הרבי מסכים. הוא יאיים גם על הרבי עצמו כשצריך. הוא דואג למלוכה.
‘עתה ירע לנו שבע בן בכרי מאבשלום׳. כי אבשלום סוף סוף הבן שלו והיה לו קצת רחמנות עליו כמו שראינו.
המוות של עמשא מתואר ממש בבזיון, נהרג על הדרך ואז גופתו היתה סתם מכשול שהיו צריכים לפנות מן הכביש שיוכלו לעבור אז זרקו אותו בשדה.
למעלה פרק טז בתחילת הפרק
Wednesday, March 08, 2023 • ט״ו אדר תשפ״ג
מה הענין באמת עם כל הסיפורים האלה, מה זה מלחמה בין בן לאב
לא דבר נורמלי נראה לי
למה לא חיכה שדוד ימות או משהו
מה הרעיון הזה בכלל
מי עוד ככה בספר זה
אבל הם רבו עם האבא? לא יודע, יונתן אולי קצת
טוב אם נראה לך קרוב.. אבל עד עכשיו אפשר להבין קצת..
כאילו די נורמלי שאבא וילד יש להם מתח, שהילד יבוא עם צבא לקחת את הכסא של האבא נשמע לי מוזר
אבא הורג בן עוד מובן לי..
סתם הגמרא אומרת להיפך אצל בא במחתרת
אבל בעיקר אני רוצה להבין למה הוא צריך את המרידה, האבא זקן יירש את המלוכה בנחת
יכול להיות שהוא חשב באמת שדוד לא מלך טוב והוא יודע לעשות משפט יותר טוב.. הפסוק מצגי את ז כגניבת דעת אבל מתישהו מתחילים להאמין בזה גם
וזה שאחיתופל הולך איתו משמע שהיה לו איזה טיעון
למה
לא תגיד לי איך..
אה כתוב אליעם בן אחיתופל, שזה אותו אחיתופלך
מעניין, הוא נקם בעד החתן שלו
נזכרתי שזה גם משנה מפורשת הפירוש המוסרי, איזהו אהבה התלויה בדבר אהבת אמנון ותמר.
‘טוב לב׳.. ביין׳ זה רק אמנון ואחשורש
מעניין
כן חיפשתי אבל באמת נבל כתוב שהיה טוב לבו ושכור עד מאד, שזה משהו אחר כנראה..
‘לב נבל טוב עליו והוא שיכור עד מאד׳
כן חשבתי גם שזה ראיה שושתי מתה
יש איזה קשר בין נבל ופורים גם כתבתי שם