Monday, August 05, 2019 • ד׳ אב תשע״ט
עוד יש לי זמן ללמוד..
האשה החכמה היתה חכמה וממילא גם ידעה מהפסוק שאתם יודעים, או גם אם לא מהפסוק מהענין שהיה נוהג. אבל היא מפרשת שהתורה מנסה למעט כמה שאפשר את גואל הדם מלבצע את הדין שלו. כך בפסוק יא יזכר נא המלך את ה אלקיך מהרבת אוגל הדם לשחת. פירש רש
רש״י הוא הקפיד על אורך הדלך להציל נפשות
כלומר כל רעיון הערי מקלט וזה שהושמו במקום מספיק קרוב הוא דווקא למנוע מגואל הדם לעשות את חפצו
ואכן על הבית דין לעשות צדק אבל זה כבר לפי ראות עיניהם ולפי דיני הראיות, אבל אכן הפסוק מנסה להגביל את גואל הדם
ולכן יש לחפש דרכים למעט את זה, לא לחפש דרכים לקיים את זה.
נראה לי שזה היה ההגיון כבר של רבקה למה אשכל גם שניכם יום אחד, עשו יהרוג את יעקב ואז יעקב או אחד מבניו או חבריו יהרגו את עשיו והיא תישאר עם כלום
חכמת יואב והתקועית זה ממש כמו למעלה עם נתן. למלך קשה לדבר ישירות על המקרה שלו, אם מוצאים משל דומה לו אפשר להוציא ממנו פסק דין ואז להראות לו ובכן תעשה ככה גם על המקרה שלך עצמך..
גם רואים מסוף פרק הקודם ותחילת פרק זה שיואב לא עשה כך מעצמו עד שהבין שבאמת לב דוד הוא אחר אבשלום. כתוב למעלה ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום. כמו חסר כאן מילה והכוונה ותכל לב דוד או נפש דוד לצאת אל אבשלום. ויואב גם ראה כי לב המלך על אבשלום. אלא שכנראה דוד היה צריך הצדקה לעשות את זה ויואב סיפק לו את זה.
רוצה להעיר משהו על אבלות בתנך, כפי שרואים כאן ובהרבה מקומות, שהוא חשוב להבין גם דימויי אבלות החורבן.
במקרא סדר האבלות הולך ככה. אם למישהו קורה צרה שמת בנו, או לפעמים אפילו צרה שקורה לעצמו. הוא מכריז על שביתה מן העולם. הוא לובש בגדי אבלות, בגדים שחורים או קרועים, אינו מסדר את עצמו אינו מתגלח אינו רוחץ אינו סך בשמן. והוא יושב לארץ ושם אפר על ראשו ובוכה וצועק על המקרה הלא צודק שקרה לו. כך תמר עשתה למעלה. כך יעקב אבינו עשה בהיוודע לו אבידת יוסף. כך איוב עושה בריבוי גדול. כך העיר ציון עושה במגילת איכה.
עכשיו השלב השני בסיפור הוא תמיד נסיונות של נחמה. ופירוש נחמה שהחברים שלו באים ומנסים לשכנע אותו שהשם צודק או שזה לא כזה נורא או כל מיני דרכים של נחמה. והאבל בדרך כלל בהתחלה ממאן להתנחם. מה שנקרא בחז״ל לקבל תנחומים. כי באמת זה לא ענין שכלי הוא צועק שזה לא פייר ועושה שביתה. וזה לא סתם טקס פתאום קמים מהשבעה והכל בסדר.. תמיד רואים שלב כזה שממאנים להתנחם. יעקב אבינו ויקמו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וימאן להתנחם. פירוש כל אחד בא עם רעיון אחר וסיפור אחר אחד אמר לא נורא יש לך עוד 11 בנים השני אמר אולי חטאת תעשה תשובה ויהיה טוב השלישי אמר לא נורא כך דרכו של עולם כולם מתים, אבל הוא לא קיבל שום תנחומים כלל. כך איוב כל הסיפור שלו שהוא לא מקבל כל התנחומים של חבריו, אפילו שהם אומרים לו הלא אתה בעצמך בשבעה של אנשים אחרים אמרת בדיוק את זה הנה ייסרת רבים וברכים כושלות תאמץ. כאן הכאב של ציון רחק ממני מנחם משיב נפשי אפילו החברים שלה שהיו צריכים לבוא כאן ולדבר על ליבה לא באים ובגדו בה.
אבל באופן הרגיל אחרי כמה פעמים ואחרי קצת זמן האבל אכן מתנחם, וינחם יצחק אחרי אמו, כלומר ביאת רבקה נחמה אותו, הוא פשט בגדי אבלותו התחיל שוב להתרחץ ולסדר עצמו יפה, והמשיך בחיים. כך דוד נחם על אמנון. במשך הזמן על ידי החברים שלו וכו׳ קיבל תנחומים והמשיך בחיים והתחיל לחשוב למעשה מי יהיה המלך אחריו. זה סדר הטבעי של נחמה וסדר זה ניבא ישעיה וכו׳ גם לציון נחמו נחמו דברי על לב וכו׳ ידברו על ליבה דברי נחמה וכו׳. ואת הסדר הזה אנחנו גם עושים אחר האבלות כל שנה.
האשה החכמה באה עם בגדי אלמנות שהם מין שביתה ואומרת לא אתנחם עד שיובטח לי שבני השני לא ימות גם הוא כאחיו.
האשה החכמה הזאת באמת חכמה. אנחנו מכירים את זה טוב טוב באים אל המלך או הפוליטיקאי התורן עם צרה והוא אומר אל דאגה אני מצווה תיכף.. והיא אומרת כן בטח אתה תצווה והבן שלי הוא זה שימות.. הבטחות לא עוזרות לי, אתה וכסאך יהיו נקיים ועלי יהיה העון למעשה.. לעולם אל תסמכו להבטחות של פוליטיקאים. אם המלך אומר שהוא מרחם עליך וידאג, תדאגו באותו מעמד לקבל ממנו את המסמך החתום שעושה כבר את ההבטחה, או יפוי כח כבר עכשיו לעשות מה שצריך לעשות.
יש בפרק הרבה פסוקים שסדר המילים שלהם לא מובן או לא כתוב כראוי
כנראה צריך להיות חכם גם לעשות את המשחק הזה היטב..
יכול להיות שזה הסיבה שיש קשר לחכמה עם משלים במקרא, אפילו שעל פי רוב משל פירושו פתגם. אבל עדיין יש איזה קשר. כי קשה להוכיח לבני אדם ישירות אבל החכם יודע למצוא משל כללי אחר שיעורר את לב האדם לשים אל ליבו במקומו
הוורט פה הוא על מי יהיה היורש לא סתם שיהיו לדוד בנים. כנראה היה חושב מקודם שאמנון יירש אותו.
גם הנמשל של האשה אינו על דוד באופן פרטי אלא על עם ישראל שיישארו בלי מלך
בדיוק. האימא בנמשל הוא לא דוד הוא עם אלקים.
פסוק יד מאד מעניין כבר העירה משהו. אבל חסר לי פה הבנה פשוטה במבנה הפסוק. היא אומרת כולנו נמות אז מה?
המפרשים מבינים משהו כמו שאלהים כבר דואג להמית את כולם ובטח גם הרוצח מקבל את עונשו כפי הראוי לו בסוף ואם אמנון מת בטח זה גם בדין על משהו קודם שעשה. בדומה למה שכתוב ואלהים אנה לידו. ולכן אין לנו לדאוג יותר מדי לעשות נקמה
המקובלים מאד אוהבים את הפסוק כי הם מפרשים שאלהים אינו שוכח שום נפש ויש לו כבר מחשבות משלו כיצד לא ידח ממנו נדח
אני חושב שזה אכן הפשט בסוף הפסוק לבלתי ידח ממנו נדח. כי כל השיח פה הוא על אבשלום שנדח מאת המלך והיא אומרת שאלהים לא נוהג ככה ולא דוחה אף אחד בסוף
אבל לא ישא נפש לכאורה הפשט הפוך שהוא אינו נושא עון
גם באופן כללי יש איזה קשר, שהאשה טוענת באופן כללי שאין צריך לדאוג על הצדק כי הצדק האלוהי מסובך, באיזה אופן שלא יהיה, ובסוף צריכים אנחנו לסמוך עליו שהוא מסיים הכל
אתה מפרש וחשב מחשבות שהאדם חשב מחשבות?
צריך לחזור לשני הפסוקים ולהבין אותם בפשטות. ולמה חשבת זאת על עם אלהים. ומדבר המלך הדבר הזה. לבלתי השיב את נדחו. זה עיקר הטענה שלי אם את מבינה שלא ראוי להשאיר את בעלי מבלי שם ושארית למה חשבת לעשות זאת לעם אלהים. ואם אתה בעצמך דברת שאכן ראוי שלא ימחה שם המת מישראל וכך תשיב את הבן הנידח שלך. המילה כאשם לא מובנת לי.
ואז היא מוכיחה או מצדיקה את זה בפסוק הבא, כי מות נמות בכל מקרה כמים הנגרים ארצה. ולא צריך למהר את המיתה כי לא ישא אלהים נפש. איני חושב הכוונה לחטא מסוים. הכוונה גזירת מיתה זו אינה פוסחת על אף אחד השם לא מוחל לאף אחד הוא הורג את כולם בסוף.. אז כבר מותר לחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח. אפשר על המלך כך מפרש רש״י אבל אפשר גם על אלהים ומשמעות דורשים איכא בינייהו, כי הכוונה אחת בגלל שיש משפט לאלהים בסוף והוא המוות השייך לכל באופן שווה, אפשר כבר לחשוב מחשבות ולא צריך לידח
זה טיעון קצת מוזר למעשה, כולם מתים בסוף אז אפשר לסמוך על זה שזה יהיה העונש של כל החוטאים ולא צריך להעניש אותם…
לגבי חכמת האשה או חכמת יואב, בכל מקרה שניהם לא חכמה של רבי עקיבא איגר אלא של למצוא טכסיס לקבל את מבוקשך בדרך חכמה. במילים אחרות רטוריקה לא לוגיקה.
או אפשר לא ידח ממנו נדח כהמשך לשאר הפסוק לא כמסקנה אחרת, אף אחד לא בורח מדינו של אלהים, מן האדם אפשר לברוח וללכת לגלות בארץ אחרת, אבל המוות מוצא אותך גם שם..
בכל מקרה לדעתי יש קשר למה שהמקובלים קראו כאן כי ככלל יש באמת סתירה בין דרישת הצדק הארצי לבין הצדק באופן יותר רחב, כטענת האשה שהוא אכן קצת נגד התורה שצריך להרוג הרוצח, ולא מרחמים על האימא שלו.. וזה לא אומר שלאימא אין טענה טובה.. וכן כל הענין של רוצח בשגגה מכריח להגיע לידי איזה צדק אלהי יותר מסובך, כי הראשון נהרג בטעות והשני בכוונה ומה שלא יהיה זה לא לגמרי פייר. ועל זה כבר הפסוק עצמו אומר האלהים אינה לידו וחזל פירשו משל הקדמוני מרשעים יצא רשע. ולכן ראוי לדבר בסוגיא זו על זה שיש עוד דרכי משפט לאלהים שמיישבים את הסתירות שיהיו בהכרח בחלק שנראה ממנו בארץ.
בחזרה לסיפור, האשה מסיימת עם דברי שבח וחנופה למלך שהוא כמלאך אלהים ומבין הטוב והרע וישפט נכון
איך דוד הבין שזה הכל משחק של יואב? כי באמת הוא היה אכן קצת חכם כמלאך..
יכול להיות חלק מהמילים הקטועות בדברי האשה הם נסיונות שלה לדבר באופן כפול על המשל שלה ועל הנמשל. ולכן זה יוצא קצת מגומגם
נראה לי זה שהאשה עשתה פה כזה דרמה זה גם רמז. כאילו שמענו כבר נתנו לך רשות להביא האשה וכבר ציווה מה עדיין יש לך להגיד על העם אלהים ואיך הוא כזה מלאך וכו׳.
כי זה היה סקנדל. דוד לא היה יכול להכניס אותו מיד בדלת הראשית
זה רואים כל הזמן עם כל העלילות של דוד תמיד היה איזה צדק במעשיו, הוא אף פעם לא עשה דברים שיתפרשו סתם כאינטרסים שלו. הוא לא יכול בגלוי מיד לומר הנה וויתרתי לאבשלום על הרצח. צריך לחכות ולמצוא איזה דרך
מה זה משנה העיתונים היו זוכרים.. לא שוכחים הרצח של האח שלו
זה נראה לי חלק גדול מכל ההצלחה של דוד. והאשה אכן נגעה בשיטתו זו בחכמתה. תמיד יש עוד מחשבות וצריך קצת סבלנות לא לדחוק את הקץ. גם כשזה נראה מאד צודק וברור יש תמיד צד עוול והכי כדאי זה לסמוך קצת על אלהים ולא לקחת הכל לידיים של עצמך מיד.
אבשלום אכן לא היה מרוצה מהמצב הזה והוא אומר מה זה המשחק הזה, אם אתה חושב שמגיע לי למות תמית אותי ואם החזרת אותי לעשות שלום תביא אותי אל אבי מה הכפילות הזאת..
ואז הוא דחק את הקץ בהמשך הסיפור וכו׳
זה לא במקרה שהרחמים האלהיים נקראים אריכות אפים. ראה מסילת ישרים. הדרישה של לעשות צדק כאן ומיד בהכרח מובילה לאי צדק. זמן קצר לא סובל צדק שלם. וקוצר רוח תמיד יוביל למידת הדין מתוחה מדי. בהמשך זמן ארוך מאד מאד אפשר שיבואו כל הניואנסים של תביעת הצדק על סיפוקם, במשך זמן ארוך אפשר גם לרחם על האימא של הרוצחים וגם שכל מי שרצח יקבל את דינו הצודק והכל בדיוק גמור. זה הסיבה שהתורה תמיד משבחת את השם בזה שדינו ארוך מאד ומשתרעת על פני דורות רבים. פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים ועושה חסד לאלפים. כי ההכרח לעשות כל הדין בפעם אחת בהכרח מוביל לאי דיוקים וכל מה שיש לנו לגבי הצדק האלוהי שהוא מאד מסובך מלא פרטים זה סבלנות. לחכות למשיח אלף שנה. נכון צריך שיבוא משיח אבל לא משיח נאו תיכף ומיד ממש. כי יכול להיות יש איזה גוי שצריך עוד לקבל שכרו וזה לא יהיה הוגן לבטל אותו. או מיליון חשבונות אחרים.
דוד המלך היה משיח בגלל שהוא ידע שאפילו שהוא נמשח זה לא אומר שהוא צריך להיות משיח נאו. יכול להיות שיהיה משיח מחר או לאחר זמן. וגם אם ברור שצריך להרוג את שונאיו לא תמיד צריך לעשות את זה תיכף ומיד. אפשר לחכות לזמן של הבן שלו או הנכד שלו ובינתיים יבואו שאר הצדדים על סיפוקם. כל הדברים שלו הם כך.
לאבשלום היה בת יפה והוא קרא לה בשם של אחותו היפה מהסיפור למעלה…
תכלס העלילות פה הם מעולם העלילות… עם כל המרכיבים של ניאוף ורצח ושליטה..
Tuesday, August 06, 2019 • ה׳ אב תשע״ט
אני אוהב קשר שדעת מקרא עושה. אמנון ראה המלך לקח את בת שבע ונשאר מלך. אז כמו כל החסידים הטיפשים הם חושבים שהתנאי להיות רבי זה לעשת את החטאים של הרבי. אז גם הוא מנסה את מזלו עם תמר.. אבל הוא שוכח שדוד היה מלך למרות בת שבע לא בגלל. כמו כל החסידים ששוכחים שהרבי צדיק למרות שהוא עושה מחלוקת לא בגלל..
Monday, February 27, 2023 • ו׳ אדר תשפ״ג
האשה טוענת את הטענה של גנדי
וגם שהתורה דווקא נגד גאולת דם
וגם שכולם מתים בסוף בכל מקרה אז מה זה כזה משנה
יש בספר זה לכל האורך תפיסה כזו שכולם מתים ושזה איכשהו מקל על עול החיים, כמו שדוד אומר למה לי לצום אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי
שזה כזה בדיוק להיפך ממה שנהוג היום להגיד, מחר נתראה שוב בתחיית המתים
או שזה כוונתו, מחר אני הולך לראותו בעולם הבא…
וכן דברי החיזוק של דוד ליואב על המלחמה. כזה וכזה תאכל חרב
זה באמת סוג של חיזוק בעיני, אבל היום לדתיים יש תפיסה שעדיף להיות בסוג של עיוורון כלפי המות. או אולי שזה לא באמת דתי סתם העולם הוא ככה
יש פה איזה חזרתיות שלא הבנתי
זה מוסכמה מובנת אבל המלך יכול להפעיל שיקולים פרגמטיים או של רחמנות למנוע את זה
היא מבקשת יותר מדי פעמים אותו בקשה לכאורה
שיהרגו את אבשלום?
למה בעצם יואב מחזיר את אבשלום?
הוא חצי מלך ויש לו חיילים זה לא הולך ככה שהורגים אותו..
לא מובן כל זה, ולא כתוב, אולי רוצים שנחשוב לבד או שלא נדע
ולמה דוד לא רוצה ללכת ולמה לא שולח את אמנון בהתחלה הוא חשד בו משהו? ולמה בסוף כן? כל המעשה שם לא הבנתי
ולמה פה לב דוד על אבשלום אבל כשהוא בא הוא לא רוצה לראות פניו
לא יכול להחליט?
יש פה איזה תככים או סודות שלא מסופרים..
אם היינו יודעים את הסודות אז זה היה מובן כן :()
אצל אדוניה זה מפורש ולא עצבו אביו
אבל אולי באמת לא חינך אף אחד מהילדים שלו
היה מדי עסוק להיות מלך
גם דוד היה בענין של לאהוב ללא תנאי
כל הזמן אהב את אבשלום עד שצעקו עליו במרד מה אתה רוצה בדיוק
אבל גם לא ידע להחליט, משהו כזה
ואבשלום אמא שלו חינכה אותו..
ואביגיל חינכה את כלאב או דניאל ולכן הוא היה חכם כמו אמו
אבל זה כבר אסטרטגי, זה יואב חשב.. דוד כתוב פשוט שהתגעגע לו
ומשנהו כלאב לאביגל [לאביגיל] אשת נבל הכרמלי – למעלה ג ג
הגמרא המציאה שהוא היה הכי חכם בעולם או משהו
מסתמא בגלל זה
נראה שכל זה נשאר סודותא
אבל בטח כל זה קורה אצל האדמורים כל פעם..
שמעיפים אותם ומחזירים אותם ולא מתכוונים וכן מתכוונים בקיצור
חוץ מהסיפור עם אשה חכמה..
גם משהו מעניין, נראה שהיה כזה מוסד ‘אשה חכמה׳ אז
Tuesday, February 28, 2023 • ז׳ אדר תשפ״ג
האם מוכר לנו עובדה ממשית של בריחה לעיר מקלט?