Sunday, May 09, 2021 • כ״ז אייר תשפ״א
(פרשת השבוע)
**וצויתי את ברכתי.**
הפירוש המורגל בפרשה זו הוא שהתורה שואלת את הקושיא כיצד נעשה מצוה כה רחוקה מן הדעת שיבטל את פרנסת האומה לשנה שלימה. ועונה שיעשה ה׳ נס שתספיק תבואת השנה השישית לשלש שנים.
ולפי זה מעוררים שאלה כיצד יקשה בזמן הזה לקיים מצוות שמיטה כאשר נראה בחוש, וכיצד רואים שכבר חכמים מתייחסים אל שמיטה כקושי ומחפשים היתרים לסייע במצבי קושי (התירו את העבודה בשמיטה משום ארנונא, ולא הקדישו שדות שיסמכו עליהם עניים בשבועות, ולא תיקנו יובל בזמן הזה שהוא קשה מדי לשבות שנתיים ברציפות), ואמנם אפשר לדחוק שגרם החטא ואין ראויים לנס. מכל מקום הדבר קשה וזר מאד לפי הפירוש הזה, אם התורה בפירוש תלתה בזה את התירוץ אל השמיטה, והבטיחה בפירוש הכי מפורש את הנס הזה, כיצד נתעלם מכל זה בכלל ונחשיב את השביעית כקושי. ויש שמצאו תירוצים מאולצים מצחיקים כמו שאין ההבטחה מועילה אלא לשביעית מדאורייתא ולא לשביעית מדרבנן, והתירוץ קשה שבעתיים מהקושיא כאילו בשמים אין יודעים מתקנות חכמים ואין ניסים נפעלים אלא כפי איזה חילוקים הלכתיים ואין הקב״ה יכול להתגבר על זה.
ואמנם כאשר מתבוננים צריכים לשים לב מאד מתי צצה קושיא זו. כי הראשון שכנראה שאל את השאלה הוא הסמ״ע. והתוספות שהוא הולך עליהם ודברי חכמים שהוא נסמך עליהם לא הוקשה להם דבר כזה מעולם. וזה הכלל גדול לנו כל קושיא שנראית גלויה וברורה בהקשפה ראשונה, והיא איננה מופיעה כי אם בזמן אחרונים, סימן שיש כאן איזה חוסר הבנה שורשי ולא יספיק תירוץ מקומי אלא לפי תפיסה שלימה שהתחלפה, אבל לפי תפיסה אחרת אין הקושיא מתעוררת כלל. [והנה הסמ״ע כבר נמצא ברעיון שזה נס מופלא וקשה לו וגם התירוץ מתיישב לו לפי חילוקו. אבל החזו״א כבר מבין שהתירוץ המקומי אינו עולה יפה אבל הוא כבר מורגל במחשבה אחרת ששורשה מחוה״ל אבל התקבלה הרבה בדורות אחרונינם והוא שבכלל כמעט אין קשר בין הבטחות שכר ועונש של התורה וההשגחה הפרטית כפי תפיסתו ובין המציאות. וכאילו ישנה למצוות השתדלות בלי קשר אמיתי לתוצאה. ולכן נוח לו לתרץ שקושיא מעיקרא ליתא ואע״פ שיש הבטחה לא נפטרנו מחובת השתדלות. וגם זה זר מאד].
ולא עוד, אלא שלפי התפיסה שמדובר בנס, הרי מדובר באחד הניסים הנגלים ביותר שנמשכה שנים רבות. [אך ידעתי שיענו שאכן לא שמרו ישראל שמיטה כמעט כלל בבית ראשון, אף תירוץ זה גרוע מהקושיא]. והתורה וחכמים כפי שאנחנו מכירים עצמם אינם מפספספים הזדמנות להצביע על נס גלוי כל כך שמראה את ההשגחה והופעת ה׳. הגע בעצמך אם על דבר כזה לא היו הנביאים חוזרים עשרות פעמים כפי שחזרו על ניסי יציאת מצרים ואף על כלל מהלך ההיסטוריה במשך בית ראשון כיצד בחטאם לקו ובזכותם נתברכו. ואף התורה עצמה אינה עושה את זה לנס ואינה תולה את זה במופתים הגדולים כאשר היא תולה הבטחות ניסיות אחרות מפורשות שלה. כך שכל עיקר הרעיון שיש כאן הבטחה לנס נפלא הוא בבחינת עיקר חסר מן הספר.
ועוד אחרת, כל עיקר הקושיא צריכה עיון מגופם של מקראות. הרי הכתוב אומר והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך. ואומר והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך. הרי כי פעולת השביעית הוא לפתוח את השדה לא בפני בעל הבית בלבד אלא אף בפני העניים ויאכלו כולם באותה הרחבה. וכיצד נהפוך הוא שאותו השביעית עצמה הוא בבחינת מה נאכל? אשר כל מצב שאלה כזאת בוודאי פוגעת בעניים תחילה. וכפי שאכן מצאנו בדברי חכמים שחששו לתקנת העניים בשביעית? [והנה איני יודע את התירוץ הנכון לקושיא זו, וכפי הנראה הוא תלוי בפרטי אופן איסור השביעית. כי רבי עקיבא באמת למד מפסוק זה שספיחי שביעית אסורים מדאורייתא, וזה הפסוק באמת סותר את לכם יהיה לאכלה מנקודה זו. ובהכרח שיש איזה תירוץ מתוך המציאות שהשתנתה בין זמן התורה לזמן חכמים או באופן קיום פרטי דיני שביעית שהיתה השביעית מועילה לעניים ומשווה אותם לעשירים ולא אדרבה מזיקה לעשירים וכל שכן לעניים. ועל כל פנים נוכל ללמוד מכאן שאין קושיית מה נאכל כפשוטו שלא יהיה שום אוכל ונצרך לנס].
עד כאן הקושיות מכאן ואילך התשובה.
כאשר נעיין בנוסח התורה, נראה כי המושג ברכה לעולם אינו מתייחס לנס [לא מה שראשונים נקרא נס שהוא שבירת חוקי הטבע ולא מה שהתורה וחכמים יקראו נס שהוא הצלה מתוך מצב דחוק מאד ולא מה שנוכל לקרוא נס שהוא פעולת הקב״ה ללא יחס למעשי בשר ודם]. ולא נאמר לעולם שיציאת מצרים או כיבוש הארץ היתה ברכה אלא מופת ונס, וכן לצד שני לא נאמר לעולם שהברכה והקללה שהתורה מבטיחה בכלל התנאי שלה הם נס ומופת. וכן אין הברכה מתייחסת לעולם אל דבר היורד לגמרי משמים ללא מעשה בני אדם. אבל הברכה עניינו תמיד הצלחת עבודת האדם. כאשר נצייר שיש שנת תבואה מוצלחת ויש שנה לא מוצלחת, כפי השינויים הטבעיים וכו׳. הרי הברכה אומר שכל שנה יהיה כמו השנה המוצלחת. אבל לא יותר מן הערך האפשרי בסדר שינוי הטבע. וכפי שנאמר לדוגמא אצל יצחק שהתברך בברכת ה׳ ויברכהו ה׳ וימצא בשנה ההוא מאה שערים. (ומאה שערים אינו גוזמא כי בדרך כלל התבואה צומחת עשרות פעמים מאשר הזרע שזורעים, ונמצא מאה שערים הוא הסף היותר עליון שאפשרי בריבוי הטבעי של הצמיחה, אבל אינו נס). וכן לבן ויברכני ה׳ בגללך, בכל זה אינו מדבר אלא על הצלחה בתחום ההצלחה שמצליח מי שמצליח בעסקיו. ועל זה הוא ברכת התורה תמיד, ולהיפך הקללה הוא שכל שנה תהיה כמו השנה הכי פחות מוצלחת שהרי לפעמים זורעים ואין גדל כמעט כלום. וגם זה אינו נס (אלא במובן של נסים נסתרים של הרמב״ן ואין עסקנו מצד זה כעת).
הרי מצינו בפירוש בברכות אם בחקותי, ואכלתם ישן נושן וישן מפני חדש תוציאו. והוא הלשון ממש הנאמר בפרשת בהר ואכלתם מן התבואה ישן. היינו כי הסדר בשנה מוצלחת הוא שנשאר מן התבואה יותר מן הנצרך לשנה אחת עד שכאשר מכניסים כעבור שנה את התבואה יש צורך לפנות את הישן לעשות מקום לחדש. וכן מצינו במצרים בשבע שני השובע, שגם הם אינם אלא שנות הצלחה כפי הערך המצוי ולא שובע ניסי, שיעץ יוסף שאפשר לאסוף את אוכל השנים הטובות ויספיקו למשך שנות הרעב. ולא עוד אלא שהספיקו אף לארצות השכנות. נראה מכאן שכך הוא הסדר שכאשר אומה מצליחה בתבואתה יש לה די לעוד שנים ואף לעוד ארצות. וכך אמרו חכמים בספרא שברכה זו של ועשת את התבואה לשלש השנים לא על שנת השמיטה בלבד היתה כי אם על כל השנים.
ובוודאי שגם ברכה זו עצמה צריכה לעבודת בני אדם שתוכל להתקיים. כי אפילו אם יש שנת שובע יוצאת מן הרגיל, הרי אפשר לאדם לבזבז אותה ולמלא כריסו מהם, ובפרט אם איננו יודע לתכנן אל הבאות, כמתואר בספר משלי על העצל שאינו אוגר בקיץ וכדומה. לפיכך היה פרעה צריך לעצת יוסף שניבא את שנת הרעב וציווה שלא יבזבז את שפע שנת העושר ויאסוף אותם לשנת הרעב. וכן הדבר כאן, אילו לא היה ידוע מראש שתהיה ברכה זו וכי הוא התשובה לשאלת מה נאכל, לא היה האדם שם אל ליבו לתכנן שיהא לו מה לאכול בשנת השמיטה, ובאמת לא יהיה לו. עכשיו שכתב התורה בפירוש וציויתי את ברכתי הרי היא הודיעה לך את התוכנית מראש, ותשמור מן השנה השישית עד השנה השמינית וצדיק אוכל לשובע נפשו.
ודוגמת הציווי הזה והברכה הזו מצינו במן, שבו ניתן לראשונה מצוות השבת, שכדוגמתו שבת הארץ. כאשר ביום השישי מצאו לחם משנה וביאר להם משה על פי ה׳ שאין לאכול ביום השישי את שתי המנות אלא להשאיר מנה אחת ליום השבת. ומכאן לומדים אנחנו הלכה למעשה בכל הדורות, גם אם אין יורד לנו מן ניסי, הרי עבודתנו במשך ששת הימים צריכה לעשות כפול ביום השישי להספיק ליום השבת. ולזכר זה אנחנו אופים לחם משנה בשבת. ומי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת. ואין מי ששואל מה ענין המן הרי שם היה נס, ואין מי שיתמה כיצד נשמור את השבת אם לא יקרה לנו תמיד נס המן. כי אמנם המן היה יוצא מסדר הרגיל בעצמותו אבל בזה שהיו צריכים להכין מיום השישי ליום השבת זהו דווקא הסדר הרגיל והטבעי אלא שצריך האדם לשמור את ברכתו מיום השישי ליום השבת.
ונראה שפירוש זה לפסוק זה, שכמעט אין עיקרו ברכה והבטחה אלא ציווי לשמור את הברכה מן השנה השישית ולתכנן לשביעית. הוא מוכרח מתוך הקשר הפסוק. כי הבטחה זו לא באה תיכף אחר מצוות השמיטה והיובל אלא הפסיק ביניהם באיסור אונאה. וביאר כ במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך, כי מספר תבאת הוא מוכר לך. דהיינו הפרשה שממנה מגיעים אל הברכה אומרת שאין היובל משהו מפתיע לא צפוי, לא נכנס לסדר הרגיל של תכנון הפרנסה וכו׳, כדי שתתלונן על זה שלוקח המוכר את שדהו בחזרה ביובל, ותונה אותו על כך. הלא הכל היה ידוע מראש, תחשוב על זה שבעצם לא נמכר כלל השדה אלא שנות תבואה, וכפי שהוא באמת כי הארץ לא תימכר לצמיתות. ונמצא עיקר הפרשה הוא לתת את המיסגור החדש הזה שאין כאן איזה הנחתה משמים לקיים מצוה מעל דרך הטבע אלא התורה פשוט מסדרת מחדש את בסיס המקח וממכר שמוכרים שנת תבואה ולא לצמיתות. וכן נמשך מזה וצויתי את ברכתי לומר שזה לא שאני מבקש ממך מסירות נפש לשמור את השמיטה, אלא אני מסדר לך מחדש את התוכנית מן השנה השישית שתוכל לשבות בשביעית.
(אך בפסוק קרבה שנת השבע וגו׳ ורעה עיניך, כן משמע שהתשובה שצריך לתת הלוואה גם כאשר אינו משתלם, אך התורה שם מתאמצת לתת טעם לדבר כי לא יחדל אביון וכו׳, ומבטיחה ברכה כי בגלל הדבר הזה יברכך, ובאמת זה לא עזר והוצרכו להתקין פרוזבול.)
והנה ידוע פירוש הרבי ר׳ זושא, והנה חוץ מזה שהדיוק אינו דיוק לפי הפשט, שהרי בכל מקום שהתורה שואלת שאלה אין הפירוש אם לא השאלה לא היתה התשובה או שהשאלה לא לגיטימית. והרי וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה׳, וזהו שאלה לכתחילה שהרי אין להאמין לנביא ללא בדיקה. וכן כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני, זו שאלה נכונה והתשובה לא תירא מהם זכור תזכור וגו׳, אולם שם התשובה שיהיו נסים בפירוש ומכל מקום השאלה צודקת כי באמת הוצרכו להבטחה זו. וכן כאן הלא אדרבה מתוך הפרשה נראה שהשאלה הכי לגיטימית וגם התשובה אליה. ובכלל, אמנם יש מוסכמה כזו, אך איני יודע אם יש מקור בתורה שיש לקיים את המצוות במסירות נפש לעולם. תמיד התורה אומרת שזה כדי שיהיה טוב לך. ולו יצוייר שיהיה באמת רע מתוך המצוה, אפילו לו יצוייר שלא תעבוד הברכה של שביעית, מי גילה לנו שבאמת החובה נשארת עלינו מכל מקום? וידוע הנידון לגבי ביאת המשיח כעיקר ודברי חת״ס על כך וצ״ע. (אכן אפשר לדחות השכר לעולם הבא וכן בהכרח בדברים שמוסרים עליהם את הנפש אבל זה עדיין שיקול, ולא שיש לעשות את הטוב בלי קשר להצלחה).
וכללו של דבר, אילו היה עיקר התשובה שיש להאמין בה׳ ולא לצפות להצלחה על אף שהשביעית מזיקה, היתה התורה אומרת זאת. וכאשר היא צריכה להגיד שיהיה נס או שיש לעשות את הטוב גם במחיר הפסד בעולם הזה היא אומרת זאת בפירוש. בהכרח שאין זו התשובה.
(ייש״כ לא המצאתי עיקר הפירוש רק בניתי לפי דרכי מדברים שראיתי או שמעתי בכל מיני מקומות)
Thursday, November 28, 2024 • כ״ז חשון תשפ״ה
פסוק ב זה נגד מבקשי החויה
לא הפירוש שלי זה הפירוש של בעל התניא…
יש לו תורה ש״תבונה” על פי ארי זה חלק התחתון של בינה והוא מפרש שזה רגשות שבמחשבות..שזה כמו תעלומות לב, רגש נסתר..והכסיל לא מכיר בזה הוא צריך להרגיש הכל בהתגלות
פסוק ד זה ר נחמן כידוע
רק מי החצי הראשון…
אני מנסה לחקור מה הפשוט בכל פסוקים אלה , כלומר הוא תמיד משוה דבר אחד למשהו ואומר זה כמו זה. משמע הזה השני אנחנו כבר יודעים שהוא טוב או רע. מאיפה יודעים כל זה ומה ההנחות הפשוטות בעיני משלי
יש פשוטים למשל ברור שבעל משחית זה רע, אבל שתדע שגם מתרפה הוא אח שלו
ראשי תיבות
אבל יש כאלה לא ברורים, למשל “אולת הוא לא וכלמה”. כבר פשוט שאוולת וכלמה לא טובים?
יש גם כאלה שלא מחדשים שום דבר
תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות אוקיי מי חשב אחרת
או מה רוצה להגיד בזה בעצם
למה העניין של מתרפה במלאכתו זה חידוש
זה בכלל לא נכון זה מוסר…
באמת בעל משחית יותר גרוע. רק גם לא טוב להיות אח שלו
אז אני אכתוב משלי כאלה
השמש מאירה בבקר והירח בלילה
ילדים אומרים הרבה שטויות ומבוגרים גם
נשים אוהבות בגדים יפים וגברים אוהבים כבוד
לא יודע
אולי זה באמת שירה לשים לב לדברים פשוטים
# משלי שלמה לדור הדיגיטלי
משלי שלמה בן-דוד, מלך ישראל;
לדעת חכמה ומוסר בעידן החדש, להבין אמרי בינה.
### פרק א
א. בְּנִי, אִם-יְפַתּוּךָ רשתות חברתיות, אַל-תֹּבֵא.
ב. כִּי הֵן מְבַקְשׁוֹת לִגְנֹב זְמַנְּךָ, וּלְהַסִּיט לִבְּךָ מִדֶּרֶךְ יְשָׁרָה.
ג. טוֹב שֵׁם טוֹב מֵאֶלֶף עוֹקְבִים,
וְחֵן אֱמֶת מֵאָלְפֵי לַיְיקִים.
ד. מְכַבֵּד אָבִיו וְאִמּוֹ בְּשִׂיחַת וִידֵאוֹ,
יַאֲרִיכוּן יָמָיו עַל-הָאֲדָמָה.
### פרק ב
א. שְׁמֹר בְּנִי סִיסְמָאוֹתֶיךָ,
וּמִצְפְּנֵי אַבְטָחָתְךָ נְצֹר.
ב. כִּי נֵר לְרַגְלְךָ הַגִּבּוּי,
וְאוֹר לִנְתִיבָתְךָ הַהַצְפָּנָה.
ג. אַל-תִּבְטַח בְּהוֹן דִּיגִיטָלִי מְהִיר,
כִּי כַנְפַיִם יַעֲשֶׂה-לּוֹ, וְיָעוּף הַשָּׁמַיִם.
### פרק ג
א. חֲכַם-לֵב יִבְחַר בְּמִלִּים לִפְנֵי שְׁלִיחָתָן,
וּכְסִיל יָרִיץ אֶצְבָּעוֹתָיו עַל-הַמַּקְלֶדֶת.
ב. בְּרֹב יִשְׁעֵי-מֵידָע תֵּאָבֵד הַחָכְמָה,
וּבִמְעַט הַעֲמָקָה תִּמָּצֵא הָאֱמֶת.
ג. טוֹב פְּגִישַׁת פָּנִים בְּפָנִים,
מֵאֶלֶף הוֹדָעוֹת קוֹלִיּוֹת.
### פרק ד
א. אַל-תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ מוּל מָסָךְ כָּחֹל,
וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ מוּל קְרִינַת הַמִּכְשִׁיר.
ב. נַעַר הָיִיתִי גַּם-זָקַנְתִּי,
וְלֹא-רָאִיתִי צַדִּיק נִשְׁבָּר מֵהִתְנַתְּקוּת מֵהָרֶשֶׁת.
### פרק ה
א. חָכְמַת אָדָם תָּאִיר פָּנָיו,
גַּם בְּלִי פִילְטֶר וְתַאוּרָה מְלָאכוּתִית.
ב. צוּר וּמָגֵן הַגִּבּוּי הַמְּקוֹמִי,
וְאַל-תִּבְטַח בֶּעָנָן לְבַדּוֹ.
# משלי העידן המודרני
### פרק א: טכנולוגיה וחכמה
מי שמחפש חכמה רק במסכו, כמוהו כמי שמחפש מים בים המלח – צמאונו רק יגבר.
הודעה שנשלחה בכעס היא כחץ שנורה – גם אם תמחק אותה, הפצע כבר נוצר.
רבים החברים ברשתות החברתיות, אך מעטים אלה שיבואו בשעת צרה.
### פרק ב: עבודה ופרנסה
העובד מהבית חכם יהיה אם יבדיל בין זמן עבודה למנוחה, כי המחשב תמיד פתוח אך הנפש זקוקה למרגוע.
אל תמהר להחליף מקום עבודה בגלל שכר גבוה יותר, כי לפעמים השקט הנפשי שווה יותר מזהב.
מי שבונה קריירה על חשבון משפחתו, דומה לאדם הבונה ארמון על חול – יום אחד הכל יתמוטט.
### פרק ג: יחסים בין אדם לחברו
טוב שיחה פנים אל פנים מאלף הודעות בווטסאפ.
הממהר להגיב ברשתות החברתיות מבלי לחשוב, כמוהו כמי שזורע רוח – יקצור סופה.
אל תשפוט אדם לפי תמונות האינסטגרם שלו, כי החיים האמיתיים מורכבים יותר מפילטר.
### פרק ד: בריאות הנפש והגוף
טוב מעט שינה טבעית משעות רבות מול מסך כחול.
המתמכר לחדשות 24/7 כמוהו כמי ששותה מים מלוחים – ככל שישתה יותר, כך יגבר צימאונו.
חכם מי שיודע מתי להתנתק מהרשת ולהתחבר לעצמו.
### פרק ה: כסף וצרכנות
הקונה בכרטיס אשראי בלי לחשוב, סופו שישלם באנחות.
אל תקנה דבר רק כי ראית אותו באינטרנט – לא כל הנוצץ במסך באמת זהב.
טוב חיסכון קטן וקבוע מהשקעה גדולה ומסוכנת בקריפטו.
### פרק ו: חינוך ודעת
לא כל הכתוב בוויקיפדיה אמת הוא, אך לא כל המסורת עדיפה על החדשנות.
המלמד את ילדיו רק להצליח במבחנים, מכין אותם לעבר ולא לעתיד.
חכם האדם הלומד כל חייו, כי בעידן המידע הידע מתחדש כל יום.
הוא יותר מוצלח בלי הסגנון…
למה כי זה כבר הישן.?
טוב בעלי המוסר צודקים אנחנו לא יודעים דברים פשוטים