Sunday, September 24, 2017 • ד׳ תשרי תשע״ח
א גוטע וואך א גוט יאר
2 הערות בקשר למשלי מהיו״ט:
בתחלת חזרה לשחרית יום ב כתוב סמכתי יתדתי בספר החכמה – מענה רך ישיב חמה.
למדנו שמשלי נקרא ספר החכמה כבר בפי הפיוט הזה
ולמדתי בשירת האזינו נראה שגם השירה הזו חושבת שטוב=להיות חכם ורע =להיות טיפש.
כאילו כשהוא רוצה לצעוק על מישהו הוא צועק אתה לא חכם : הלה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם.
ואז הוא מצווה על הלימוד וההבנה: בינו שנות דור ודור, והלאה כתיב יבוננהו,
וכשהוא מבזה את הע״ז אומר אלהים לא ידעום לא שערום אבותיכם (טוב זה דרש)
ולהלן בתיאור הגוים (או לחד מ״ד ברש״י זה מוסר לישראל) אומר גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה לו חכמו ישכילו זאת יבינו וכו
בקיצור לפי דעת שירת האזינו כמו לפי דעת ספר משלי העיקר הוא להיות חכם. וההיפך מחכם בהאזינו נקרא נבל.
שזה מתאים לתפיסת משלי שמי שלא לומד חכמה או הולך בדרך החכמה הוא נבל וגנב ונואף, כאילו איש שפל.
לא הבנתי
הוא מצווה שתהיה חכם
איזה חסידישע רבי כבר אמר שיש רק מצווה אחת להיות חכם ועבירה אחת להיות טיפש, הראשפיצער או משהו
לא ברור לי איך זה מתקשר לגמרי, אני מדבר כאילו על הרטוריק. זה הרי הכל דרכים להגיד אותו דבר בסוף
רק יש מישהו שאומר אל תהיה רשע ולכן תלמד
ויש מי שאומר אל תהיה טיפש ולכן אל תהיה רשע
זה טעם שונה
בקשר לתורה אני לא לגמרי מבין כל החילוק שכולם עושים פה. כאילו פשוט לי שלא מדובר על ‘מצות תלמוד תורה׳ כאילו. מדובר על החכמה/תורה שהוא החכמה בעצמה-המושכלות, או הלימודים מזה כמו המוסר המעשי. אבל ההבדל איפה נמצא המושכל הזה לא הבנתי מה זה משנה. אם הכוונה בעיקר או רק לדברי חכמה של מוסר כמו ספר משלי אז הכוונה בעיקר להתנהגות ולא למושכלות, ואם גם מושכלות אז איפה שנמצאים מושכלות הם גם.
וגם בדברי רזל שמדברים על מעלת התורה והתלמיד חכם וכו לרוב אין הכוונה על מי שעוסק הרבה בלימוד מצוות התורה אלא על מי שיש לו חיי חכמה ומושכלות, שבמקרה אצלם האינטלקט נמצא בתורה. אבל זה לא מהותי, אתה לא רואה שזה תלוי במצוות לימדו התורה כאילו
היום ראיתי שהחתם סופר אמר שהוא יותר אוהב ווער עס לערנט – נישט בהתמדה, ממי שלערנט נישט – בהתמדה.
זה וורט נגד המתמידים שרק דואגים לא לבטל תורה ולקיים כל הזמן מצוות לימוד התורה אבל אינם לומדים כלום כי לא חכמים..
are you sure..? reb nachman didn’t seem to say that
הוא אמר שהם חכמים להרע ומצח הנחש וכל מיני מלים אבל לא אמר שהם טיפשים
אבל גם ספר משלי לא היה אומר על גנב חכם שהוא חכם
גם כשהם מדברים על פרעה והמן הם לא אוהבים לומר שהיו טיפשים אדרבה היו חכמים ובעלי השגה בלה בלה
הסטמר רבי חשב שאיינשטיין היה טיפש נו.. כי אצלו השפיץ חכמה היא לומר איזה שטאך מהר
זה סתם רטוריקה עבור החסידים הטיפשים. כשבא אליו אפיקורס חכם הוא אהב אותו יותר מהטיפש והחשיב אותו (ולו בכדי להחזיר אותו בתשובה וכו׳),
ר נחמן לא אמר שהפילוסופים הם טיפשים. זה החזון איש אמר..
לא מכיר ציטוט כזה
הוא כל הזמן רק אומר שיש גם דברים למעלה מהשכל שלהם
יש שיחות כאלה כאילו של רכילות אבל כל מקום שאומר משהו רציני הוורט שלו הוא שיש דברים יותר מהשכל של הפילוסופים ואפילו יותר משל המקובלים
לא הבנתי. מה לא
בקיצור אני חושב שהראפשיצר רב הערך אפיקורסים חכמים. כמובן לך היה אומר שהם טיפשים.. וגם הרבי ר בונם וגם ר נחמן.
וגם הסטמר רבי
יש לי חקירה ישנה: מי יותר גדול, סתם שייגץ שלא חושב יותר מדי אם החטאים שלו מתאימים לאמונתו. או אפיקורס שכל מעשיו מתאימים לדעתו.
ר מוטל זילבר אומר שזה ג״ר דקליפה וזה ו״ק דקליפה
אבל בוודאי החב״ד דלעו״ז חשוב יותר מהחג״ת דלעו״ז. רק הוא הנותנת הוא יותר טמא כאילו…
ויש על זה דרוש באריזל
אבל החכמים של הקדושה הם מתעסקים הם השורש של הקלי׳. ולכן בהגדה של פסח החכם יושב ליד הרשע ולא התם הצדיק..
וזה ההסבר של משה ופרעה בלבלה
למה שיחשבו שהם טיפשים? מה טיפשי בהם?
בכל מקרה אתה צריך להביא ראיה טובה.. עד אז אני נשאר על עמדי. וגם אחרי הראיה אמצא תירוץ.. לי יש כמה וכמה ראיות
רק ר אלחנן ווסרמן חושב שזה טיפשות להיות כופר כי הרי כל ילד מבין שצריך להיות בורא.. נו ר אלחנן היה תמים
אבל יש לי ראיה עבורך מפרשת האזינו שכתוב נבל ולא חכם ועל בגוי נבל אומר רש״י אלו המינים כמ״ש אמר נבל אין אלהים נמצא המין הוא היפך החכם..
מה השכר לפי משלי? כשהוא אומר ושומע לי ישכן בטח ושאנן מה הוא מתכוון? למה שמי שישמע לחכמה יהיה לו טוב? כי ה׳ יתן לו שכר? או יש משהו אינהרנטי לחכמה שמי שחכם הולך לו טוב?
הוא מדבר על החכמה כאילו היה אלהים לפעמים, הוא מדבר וקוראים לו ונענה או לא נענה
אבל מאמר המאור שבה למשל אתה יכול כבר לראות שאין הכוונה על מצוות לימוד התורה. שהרי בפירוש מדברים על מי שלא מקיים מצוות. אלא שיש סגולה בתורה שמחזירו למוטב. והסגולה הזו הוא החכמה שבתורה לא ה״הייליגע תורה”.
ובתורה גם כתוב לך אל נמלה….
למשל
או כל שאר החכמות שכתובים במשלי
היום לומדים?
לא נהגו
1744 מצאו לאחד, שהוא יושב ואוכל בצום-גדליה.
אמרו לו:
כיצד הגעת לידי קלות-ראש כזו?
השיב ואמר:
שלושה טעמים יש לי בדבר: ראשית, אילו לא נהרג גדליה בן-אחיקם בשעתו, כלום היה חי וקיים עד עכשיו? שנית, אילו הרגו אותי, כלום היה גדליה בן-אחיקם צם עלי? ושלישית, ביום-כיפור אני אוכל ושותה, בצום-גדליה לא כל-שכן?…°
Tuesday, April 20, 2021 • ח׳ אייר תשפ״א
אתה יכול לשים על שקט, יש פה חברים מארץ ישראל וכתבו בבוקר, ובכלל לומדים פה עשרים וארבע שעות
חברים אני צריך פה קצת סדר, אני מאד שמח שהצטרפו יהודים חדשים אבל צריך גם מינימום של דרך ארץ. שנכנסים לקבוצה חדשה אומרים שלום עליכם נעים להכיר שמי כך וכך. יש פה כמה וכמה חברים שאיני מכיר ווואצאפ לא כותב את השם שלכם למי שלא באנשי קשר, נא לרשום השם שלכם ( מי שחושב שהוא סוד צבאי יכול לכתוב באישי). אעשה פה רשימה של מספרים שלא מופיע לי השם. מי שלא אצליח להגיע אליו אצטרך להוציא מהקבוצה.
יש הרבה סוגי אשה זרה…
👍 בדיוק זה כמה פרקים נפרדים.. תיכף אשים סדר שלי
החלוקה פה לפי הפרשיות, לפי יחזקאל למעלה הפרשה האחרונה אפשר לחלק יותר אבל אולי כדאי לראות הקשר
האמת שזה לא חוזר בדיוק באותו אופן. מה שכן פרק ז נראה ממש גירסא אחרת לפרק ה, עם אותו מבנה ממש. אפשר לדמיין שבכלל ספר זה הוא כמו רשימת שיעורים (שירים) של שלמה המלך או מי שלא יהיה, וכל פעם היה אומר באופן אחר קצת ורשמו את האופנים השונים בשביל הדבר שנתחדש בהם.
אמרו בסיום דבר מאד חשוב שצריך לזכור אותו יותר, שכל התורה כולה היתה פעם פרקטיקה ולא ספר. אנחנו שוכחים את זה. הקריאה לבד בשקט הוא בכלל המצאה חדשה.. (יש ספר the history of reading ( שמנסה לעקוב בדיוק מתי ואיך התחדש) כל הכתובים העתיקים נועדו לקריאה והקראה בעל פה בציבור, גם ספר התורה כמובן. הכתב הוא רק כמו רושם לבעל קורא שלא ישכח. וזה הסיבה המקורית למה בכלל יש תקבולת ואופנים שיריים, שיהיה אפשר לזכור. וזה הסיבה גם שיש שינויים כל פעם. יש גם הרבה מחקר על הומרוס בכיוון הזה, שהוא התקיים אולי אלף שנה על פה לפני שהועלה על הכתב. גם התורה אפילו אם כתב מראש על ידי משה בעיקר היה נקרא בעל פה. הדרשות הם לא איזה עיקום של פשט הכתוב הם הקיום שלו במעשה. היו קוראים ודורשים את הפרשה. זה הכל פעלים לא תיאורים של הסברים ושכלייים. וזה עומק הסיבבה שהדרש עדיף על הפשט, צריך למצוא דרך יותר טובה להגיד את זה.
לכן העתקתי למעלה מחכמי השירה שלא מבינים שיר אם לא יודעים אותו בעל פה. ויש גם שירים שלא מבינים אותם אם לא יודעים להקריא אותם בקול ובניגון שלהם. לכן הטעמים באמת חשובים כמו ששלמה ויחזקאל יוכלו ללמד אותנו.. זה הפירוש המקורי, בשלב מסוים רשמו את הטעמים בחומש אבל תמיד הרי היה נקרא בטעמים. ומה שאני עושה זה התאמה מודרנית שכותבים בנייר בשורות חתוכות וכו׳ , אולי זה גם קדום הרי כל שירות שבתורה אריח על גבי לבינה וכו׳, ויש ספיקות אם ספרי אמת גם צריכים להיכתב ככה בקלף, אבל עכפ זה וודאי שזה סימן לקריאה, זה לא עומד בפני עצמו כספר תורה מונחת בקרן זווית.
בזמננו קורה הדבר הכי מוזר, שבעל קורא יכול להקריא מספר תורה ולא מבינים מה הוא אומר אם לא מסתכים בחומש..
זה אומר שהוא בעל קריאה גרוע.. הרי תקנת קריאת התורה הוא לא שכל אחד מסתכל בחומש בשביל זה לא צריך בעל קורא..
הבעל קורא אמור להיות כזה שיכול להטעים את הפסוקים וההפסקים והטעמים שזה יהיה מובן יותר למי שלא מסתכל בחומש ממי שכן מסתכל בחומש
ויש בעלי קריאה טובים שמקיימים את זה, אבל הם נדירים
נכון שיש עוד בעיה שלא מבינים פירוש המילות, לכן בזמנים עברו היה מתרגם שהיה מעתיק ללשון מובן. וגם זה התבטל אחרי שקריאת התורה נעשה לאיזה טקס חסר משמעות, והלימוד העיקרי הפך להיות מתוך הספר ולא משהו פרקטי של הקראה לכולם בציבור
ואחרי קריאת התורה היה גם דרשה שהיה מסביר יותר ומביא לידי מעשה את ההלכה ואגדה שלמדו
אני חושב שברגע שמדמיינים תרבות שכל עיקר הלימדו שלה נראה ככה. כלומר ציבורי. ובקול. (אפילו שזה מתוך הספר זה עדיין תרבות אוראלית שזה משהו שונה לגמרי ממה שיש לנו) אז פתאום כל מתודת הדרשות וכו׳ עושים סנס כפשוטם.
זה עיקר ההבדל בין דרשה לבין פירוש. חזל לא מפרשים המקרא הם דורשים אותה. בזמן ראשונים פתאום יש פירושים. פירוש זה מציאות סטטית. דרשה זה פעולה.
יש מעט ‘מדרשים׳ שבכלל נכתבו בזמן הראשונים אבל הם באמת מדרשים.. זה מהות לא תלוי בזמן.. הרי גם הפרשנים פירושיהם נסמכים על חזל והמסורת, וגם המדרשים. ומה ההבדל. ההבדל הוא אם אתה עושה פרקסיס כשאתה דורש או אתה יושב ומפרש בכתב.
ועכשיו זה נראה לי התירוץ האמיתי לסתירות וכפיליות. בעל פה לא אומר שיש פחות דיוק. זה אומר שצריך לדייק באופן אחר ממה שאנחנו רגילים לדייק בטסקט שעיקרו בכתב. למשל גזירה שווה מאד הגיוני בעל פה קצת פחות הגיוני בכתב.
ולא צריכים להעתיק אות באות, העיקר שהמבנה והתוכן העיקרי נשמר, כמו שכותב אבן עזרא (אולי לא מסיבה זו)
גם הסידור שלנו סבל ואפילו יותר מבעיה כזו
כשקוראים במשנה ותלמוד רואים שכל אחד היה אומר נוסח משלו, רק יש הלכות שצריכים להקפיד לומר שם ומלכות בכל ברכה ולהגיד ארץ ותורה וברית בברכה שניה של ברכת המזון, וכדומה
וזה נמשך זמן ארוך, אולי עד זמן הגאונים, יש על זה מחקרים בדיוק מתי, דביר לא אוהב אותם מסתמא..
אבל חזל אמרו כותבי ברכות כשורפי תורה
ונתנו לזה איזה הסבר, אבל העיקר שאצלנו קשה מה למה לא לכתוב הרי צריך להגיד מטבע שטבעו חכמים.
והתשובה שהם לא חשבו על המטבע ככה, יש ביטויים שצריכים להגיד אבל אפשר להגיד איך שרוצים
ולכן כל שהזהירו חזל מן הקבע בתפלה, הרי התפלה שלנו נעשה פי אלף קבע. ובכלל הנוסח שלנו נראה כזה תרכובת של הנוסחאות הכי מוצלחות שהחזנים המציאו במשך הדורות. אבל זה לא עקבי וגם חוזר על עצמו יותר מדאי
לא שזה רע לחזור הרי זה אופי של שירה, רק שנשכח בכלל מה הכוונה מה המבנה מה רוצים
אני אעשה סידור עם הדגשת המבנה החשוב ומה קישוט.. יש קצת שעשו כזה לאחרונה אבל הם השמיטו כל ההוספות.. אני אוהב את ההוספות רק צריך להראות כיצד הם פועלים
זה מעניין שאין אצלנו מנהג לזכור כל המקרא בעל פה. אני יודע שלכאורה דברים שבכתב וכו׳ אבל צריך ליישב את זה, לא הגיוני שיוכלו לדרוש את המקרא מבלי להכיר אותו בעל פה.. אצל המוסלמים יש עדיין נוהג רווח לחזור כל הקורן בעל פה
לכאורה טעם האיסור הוא רק מחשש שיעוותו מתוך טעויות, ולכן הדין שדברים המורגלים בפי כל מותר, וכן רבי מאיר מותר לו לכתוב מגילה על פה. אולי זה באמת נעשה תקנה אחר שנשכח תורה שבכתב קצת וחששו שיהיה גירסאות לא טובות
אבל באמת התיקון השלם יהיה שכל אחד יזכור את כל המקרא בעל פה כמו אשרי ואז לא יצטרכו לחשוש..
זה נראה לי באמת פרויקט שכדאי לעבוד עליו, מי רוצה לעזור..?
תיכף זה יהיה לימא כתנאי של הדיון העתיק שלנו ויצחק מה זה אינפורמציה ושכל.. יכול להיות שאני חושב שמה שאתה קורא שירה הוא בעצמו אינפורמציה..
נעים להכיר, וגם ל (בכלל כל אלה שמאשה הכניסה שהיא מכירה ובטח טובים מאד.. רק אין לי אנשי הקשר שלה.. אז תודה שעזרתם לי..)
יהי בואכם לברכה ולהרמת קרן התורה והחסידות 🙂
תגיד שם המפורש..
מה הכוונה
למה הם אומרים שהסידור חדש ולא כזה ישן
אני צריך עוד לפרש את הפרק בפשטות ונחזור לכל הדרשות..
כאמור זה כמה חלקים. הראשון הוא נקרא לפעמים נגד ערבות. אבל לפענ״ד הערבות זה רק משל. אני לא בטוח אם בכלל ערבת לרעך הכוונה לקחת ערבות, אולי הכוונה התערבת במחלוקת שלו, או עשית לו משהו רע. והמסר של קטע זה לפענ״ד זה שאם חטאת לחבר שלך תדע שהאחריות שלך זה לפייסו, אל תתן שנת לעיניך וכו׳, תדע שזה בעיה להיות בעל חוב או בכלל בצד הרע של מישהו ותדע שזה כמו צבי ביד (חסר מילה? ציד?) וציפור בפח, הדאגה שלך צריכה להיות כיצד להנצל מזה, תלך ותתרפס בפניו תעשה מה שצריך.
זה מסר חשוב שעדיין הרבה אנשים לא הפנימו הם חושבים שאם חטאו לחבריהם התפקיד שלהם זה למצוא תירוץ או התפקיד של החבר זה להתפייס. לא זה בעיה שלך אז תרוץ ותתנצל תעשה מה שאתה יכול, כי אחרת אתה בידו.
הקטע השני מפורסם עם הנמלה. זה משל מן הטבע. לא יודע אם באמת הנמלים הם ככה כנראה שכן יש איזה מושל לחבורת נמלים.. אבל הכוונה הוא לאו דווקא לזה הכוונה הוא שיש ללמוד אפילו חיות טבעיות חברתיות לא יכולים לשרוד בלי תכנון והכנה
אז אל תהיה טיפש, אתה חושב כאילו תמיד מישהו יציל אותך בסוף ומה מזיק מעט שנה ותנומה וכו׳, אבל זה לא עובד ככה העולם, לילדים נראה שתמיד יהיה מי שינקה אחריהם אבל מתבגרים ומגלים שאם הנמלה לא מכינה בקיץ אין לה מה לאכול בחורף.. אני לא יודע אם זה בדיוק ככה לנמלים אבל בני אדם זה וודאי ככה.
חלק שלישי זה תיאור של איש הזוכה לתואר אדם בליעל, זה ציור תמונה שלו בכל הקומה שלו, כיצד הפה שלו בעקשות, כיצד בעיניו קורץ, כיצד ברגליו מולל ובאצבעותיו מורה ובלבו תהפוכות. אם זה מזכיר לכם מישהו התמונה הזאת אז תדעו למי מתכוונים..
והסוף שלו זה פתאום יבוא אידו.
חלק רביעי זה רשימה של שבעה דברים שה׳ שונא, שזה בערך שבעה דברים שהאדם בליעל עושה.
עינים רמות, לשון שקר, ידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות און, רגלים ממהרות לרוץ לרע, יפיח כזבים עד שקר, משלח מדנים בין אחים
חלק חמישי זה נצור בני מצות אביך. פתיחה שחוזרת על סגנון פתיחה שכבר היה לנו כמה פעמים. תעשה את התורה לקישוט שלך על לוח לבך, כנראה זה תואר לסוג של קישוט כמו החושן שנישא על הלב, ענדם על גרגרותך כמו שרשרת, והיא תהיה אתך תמיד, כי היא אור ודרך חיים. הפסוק בהתהלכך זה בערך הפסוק בפרק ואהבת, בשבכבך בקומך ובלכתך בדרך
ואז אומר שמטרת זה לשמרך מאשת רע, שיש לה לשון חלקלקות . והוא אומר אל תחמוד יפיה, לא כי אסור לא תחמוד.. אלא כי זה לא חמדה טובה, כי בעד אשה זונה עד ככר לחם, זה בסוף עולה יותר ממה שזה נראה, היא לוקחת הלחם האחרונה שלך, ואשת איש נפש יקרה תצוד, היא צדה נפשות יקרות, לא בטוח מה הפירוש אבל הענין שזה עולה יותר ביוקר ממה שזה נראה אז זה טעות לחמוד את זה.
חלק שישי זה אוסף של נקודות שמסתובבים סביב המסר שיש הרבה דברים שנראים קטנים וזולים לאדם אבל בסוף הם מביאים בעיות גדולות ומשלמים עליהם ביוקר. והוא פותח עם משל היחתה איש אש בחיקו וכו׳. זה לא צחוק אתה חושב שאתה גיבור ושם אש בחיקך אבל זה שורף בסוף, כן הבא אל אשת רעהו תמיד נשרף בסוף, לא ינקה כל הנוגע בה.
והוא מפרט כיצד זה גובה מחיר גדול. הוא אומר הרי הגנב אינו משוגע, הוא גונב למלא נפשו כי ירעב. אבל בוא נחשוב האם זה שווה לו, האם מילא את נפשו, לא, הרי את כל הון ביתו יצטרך לשלם (אולי כי משלם ארבעה וחמשה וכדומה), בסוף הוא שילם יותר ממה שהרוויח.
כמו כן נואף אשה הוא חסר לב, כלומר לא נותן לב למחיר של זה, אפילו שזה אולי לא מחיר כספי כמו הגנב, אבל הוא משחית את נפשו, ויש לו נגע וקלון, ניאף אשת איש משאיר הקלון הכי גדול כי מוליד בניו ממזרים וחרפתו לא תמחה. זה החטא עם הרושם בעולם הכי גדול ותמיד יהיה לו בושה מכך.
ואז אומר שייתכן שגם תשלם מיד, כי קנאה חמת גבר, כי הבעל של האשה יקנא לך ולא יחמול ביום נקם ולא ישא פני כל כופר. כי הוא מאד כועס ופגוע לא יקח ממך כופר שגנבת את אשתו, אז בסיכום יוצא שיש לזה מחיר כמעט אינסופי לקחת אשת איש כי בעלה לא יקח שום כופר, אז חבל אל תעשה את זה.
נראה לי שפעם דיברנו פה אם זה היה טבעי פעם.. בוודאי פרעה לא היה מדבר בשירה כמו שדבריו מוצגים בתורה ואולי גם לא משה.. אז יש דברים שנכתבו לכתחילה באופן יותר תמציתי ומסוגנן מכפי שזה היה.
אבל דברים כמו שירה אני חושב שמלכתחילה נתחברו באופן זה כי ככה היה המנהג אז ואולי גם היום ששירים בציבור הם בצורה פיוטית. ואדרבה עיקר שירת הים נועד לקריאה בפה זה אף פעם לא היה יצירה ספרותית שמחקה את זה אלא להיפך מה שנרשם בפרשת בשלח הוא לזכור מה אמרו אז ולפי דעתי גם שהמשיכו לומר זאת הרבה זמן אחר כך, מה שאנחנו אומרים שירת הים בתפלה לא חידשנו זה פשט הפסוק, לא יודע באיזה הזדמנות אבל בוודאי לא פעם אחת בלבד אמרו שירה זאת אלא כל שנה בפסח למשל או סתם באסיפת בית המקדש וכדומה. וכן שירת האזינו ושאר שירות במקרא כולם היו נאמרים בקהל הרבה פעמים, אנחנו לא זוכרים מתי בדיוק אבל לכן זה כתוב ככה ומפורש שימה בפיהם וכו׳, זה היה שירה עתיקה שמספרת היסטוריה של ישראל והיו משוררים את זה מדי פעם אצל המלך או בעליה לרגל וכדומה.
זה כמו ר׳ נחמן אמר אל תביאנו לידי ניסיון או לידי ביזיון שזה אותו דבר, או שאתה עומד בניסיון או שיש לך ביזיון..
כלומר אני חושב שמה שמתכוון לומר אשר אין לה שר הוא לא שנמלים עדיפים על בני אדם שיש להם שר.. הוא אומר לילד הסיבה שאני אומר לך לא להתעצל זה לא כי אני איזה שר שבא מלמעלה שמצווה אותך מצוות.. הרי לנמלים אין מצוות ותורה ומלכים ושרים.. רק מה הם עושים מה שצריכים בכדי שישרדו, אז שתדע בדיוק ככה בני אדם.. אתה לא צריך להיות טוב כי הרעבע עומד ומסתכל.. בשלב מסוים בחיים תראה שהעולם הוא כמו הנמלים.. גם בלי שר שיתן שכר ועונש מי שלא עובד אין לו.. אז אני אומר לך עכשיו ללמוד בחיידר ולא להתעצל לא סתם כי זה מצוה שלי אלא כי אני מחנך אותך שככה זה בחיים האמיתיים גם כאשר הרעבע לא מסתכל מי שלא עובד אין לו.. ולהיפך אם יש שר ומושל גם לנמלים וגם לבני אדם זה כי מבינים שצריך עבודה בשכיל לשרוד אז ממנים מישהו שהתפקיד שלו זה לוודא שיעבדו, אבל החיוב לא נובע ממנו..
הבעיה הוא שאנשים שכירים לפעמים מצליחים כן לחיות את כל החיים שלהם בעולם שבו העיקר זה לעבוד כאשר הרעבע מסתכל..
תודה
תודה
יפה
This is the shiur..