Friday, April 23, 2021 • י״א אייר תשפ״א
טעות
לא יודע אם צריך תמיד לשנוא אבל אני חושב שצריך לשנוא את הרע.. אתה לא יכול להגיד שאתה איש מוסרי אם עוולות לא מרתיחות אותך. זה חלק מהיות מוסרי או אהבת ה׳. זה לא עובד כל הגישת הכל טוב ואהבה.. יש רע בעולם וצריך לשנוא אותו אחרת איזה מין בן אדם אתה. אני לא מבין הרתיעה העכשווית מלהגיד שנאו רע. בכלל מוזר כל אלה הליברלים היפים שרוצים להשמיט ברכת המינים מהסידור ואז מחר מפגינים נגד מי שלא מספיק טהור בעיניה שצריך לרדוף אותו עד חרמה איך זה בכלל הולך ביחד. כל אחד מבין שצריך לשנוא את הרע זה דבר יסודי.
נו אני מבין את הרתיעה כי זה נהיה תירוץ לכל שונא חינם לשנוא בחינם..
חשבתי שכל הסיבה שישו אומר לאהוב את השונא זה לא כי באמת ככה המוסר
אלא פשוט כי בוודאי ברגע שמפנימים ששנאת חינם רעה אז כל אחד אומר מה פתאום אני שונא לשם שמים
אז בשביל להזהיר מזה צריך לומר לא אל תשנא אפילו לשם שמים
אבל יש לזה גם צד לא נכון ששוכחים שבאמת אין בעיה לשנוא מה שראוי וצריך
רק לא לשנוא בחינם
ספר משלי בכלל תמיד מאד פרקטי כזה
אף פעם לא מדבר בשם אידיאלים גדולים, רק למה לשנוא חינם. אם לא גמלך רע. ואני חושב שזה האמת. רק בגלל כל מיני תירוצים אז צריכים להגיד דברים רדיקלים כנל
אני לא חושב שזה תמיד הצגה. וייתכן שבאמת שנאה הוא כח מסוג רע. גבורות כפי שמקובלים יגידו. אבל אני חושב שיש מעטים מאד שבאמת לא שונאים את הרע. אפילו יפי נפש גדולים שהם באמת יפי נפש הם שונאים את מי שהם רואים כרעים. אני חושב שיש כמה צדיקי אמת שגם לא שונאים את הרוצח של הבן שלהם, אבל זה לא משהו בשביל יישוב העולם… ייתכן שזה משהו שטוב שיהיה כמה כאלה שבאמת מבינים את כל אחד ואולי יש ספרי חסידות שמדברים על זה.
הסימן הוא הרי פשוט אם שנאה זה רע אז אין לשנוא אפילו את הגזענים והאיקס פוביים וכו׳.. ובקיצור את היטלר.. אני חושב שזה באמת ככה. לפי השיטה שבאמת אין לשנוא אף אחד. ואני באמת חושב שיש מקום לאנשים כאלה.
אבל פה חשבתי על תאוריה הפוכה. שהשיטות הקיצוניות בכיוון זה הם רק סוג של משקל נגד עבור הבעיה שכל אחד מוצא תירוץ טוב למה השנאת חנם שלו צודקת.. אז אומרים פשוט אל תשנא אפילו כשזה מוצדק.
אז דווקא מאד מובן איך צמחו שיטות אלה. ולמה הם באמת נצרכים.
יש עוד דבר לגבי שיטות אלה. וזה בגלל חוסר כח.
וסליחה שאני מדבר על ישו אבל הוא באמת מבטא טוב את הנושאים האלה. ישו שתלוי על הצליבה ואומר שמבין את הצולבים אותו ויסלח להם האל כי הם לא יודעים מה הם עושים. מה זה מבטא? שהוא באמת התבלבל וחושב שזה טוב לצלוב איש חף מפשע?
זה מבטא את חוסר האונים שלו, הרי אין לו שום אופן לנקום את צדקו מיד הרומיים. אז מה הכח היחיד שנשאר לו, הבחירה היחידה. לסלוח להם. כך לפחות הוא מנקה את נפשו ושם את עצמו מעל לתלייניו.
וכן הוא לגבי כל מיני צדיקים טהורים כאלה שאינם קובלים על הרשעה וכו׳. צריך לזכור שזה תמיד מופיע אצל צדיקים שאינם שולטים במשטרה..אז מה יכולים לעשות את דין הצדק בכל מקרה לא מסוגלים לעשות. אז לא נשאר להם אלא להכיל. כי לפחות זה ירבה קצת קצת את הטוב בעולם.
אני מכיר אנשים שבאמת קשה להם ללכת לדין תורה אפילו אם מישהו בבירור גנב מהם . אבל זה בעיקר חוסר כח גם שלהם וגם של הבית דין. זה מתחיל משם. ואז מנסים לעשות מזה כמה טוב שאפשר אז עובדים על המידות ואומרים הכל משמים ווג. ואז באמת יש ריווח מזה. זה הרי באמת טוב לנפש שיוותר ויסלח וזה גם יכול להיות חברתית טוב. אבל זה הכל לעשות ממצב של דיעבד גדול את הטוב שעוד אפשר.
הרי מה האופציה הריאלית האחרת? לזעום זעם אימפוטנטי. נו אולי. יש הרבה פרקים כאלה בנביאים.. אבל אולי זה באמת לא כל כך טוב.
כן, שלא יהיה רע בכלל ואז באמת לא נצטרך לכעוס עליו..
גוט שבת!
הטלת אימה = כעס?
זה נראה שמדברים על נקודות שונות בשיתוף השם.. ואולי יש באמת טעויות מפאת שיתוף השם הזה..
אבל זה בכלל נובע מאותו אנרגיה?
להיפך הגמרא שם אומרת מי שמשבר כלים בחמתו יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה, והטעם לכאורה מאחר והוא מאבד שליטה לך תדע מה יקרה. ואילו מי שמשבר כלים בשביל סיבה טובה בוודאי אינו סוג של כעס בכלל ולכן אינו שייך לזה. זה לא שזה כעס טוב וכעס רע בהקשר של הגמרא שם אלא שאותו פעולה יכול לנבוע מנקודות שונות. ובכלל לא כתוב באותו גמרא שכל כעס הוא כעבודה זרה זה גירסא של הזוהר או משהו..
יש כן נידון בגמרא על כעס טוב או לפחות מובן של צורבא מרבנן
הרמבם והתניא בכלל מגיעים מעולם אחר, שהגמרא לא התכוונה אליה לכאורה
הרמבם מהסטואיקנים שאחזו שכעס הוא מידה מיוחדת שצריך לשרש. והתניא דומה מצד אמונה כי נראה לו שצריך להסכים תמיד עם המציאות שהוא בהשגחה. זה בעצם כבר הסטואיקנים אמרו.
וכל זה לא כל כך קשור לענין שלישי שדיברנו פה שהוא אם לשנוא את הרע..
זה הכל דברים קרובים אולי אבל לכאורה מובחנים
כן וזה נראה מהגמרא שאפשר להבין מי שמתנהג ככה אבל אפילו הכי מיבעי למילף נפשיה בנחותא, זה לא היתר זה סתם שהם מבינים מי שכועס על פשט לא נכון כי זה מתוך נקודה טובה..
לא יודע למה שיהיה כך, אולי לפי המקבלים אם הם חושבים ככה אבל מסתמא זה לא בדיוק טוב, אבא טוב לא צריך לשבור כלים להראות שהוא בעל הבית..
ועכפ גם אם עושה ככה זה בכלל נקודה אחרת , הבעלי מוסר אומרים על זה כעס הפנים ולא כעס הלב
לא חושב, זה שני נקודות שונות, אם כעס טוב ואם ראוי לאבא לשלוט בבית זה לא תלוי זה בזה..
גם בגמרא כבר כתוב שעדיף לשלוט על בני ביתך בנחת
כמו לגבי עשרתם ערבתם וכו׳
הטענה של יגאל הוא שכעס הלב זה דבר טוב, כי זה לא קשור דווקא לאיבוד שליטה או כל מיני תוצאות שליליות זה פשוט לעשות מחאה
עכפ אני חושב שמערבבים פה בין 3-4 דברים שונים.. אפשר לעיין על כל אחד בפני עצמו..
אתה מקשר בין שליטה לבין כעס ואני לא מבין מה הקשר ביניהם, זה אפילו להיפך כעס בדרך כלל נובע מחוסר שליטה, מי ששולט לא צריך לכעוס הרי הוא צועק ונעשה רצונו, או אומר בנחת ונעשה רצונו.
זה אולי נראה דומה כמו ששניהם משברים כלים בדוגמא של הגמרא אבל זה לא האנרגיה של כעס בכלל זה אולי ההיפך של כעס
עכפ גם לשיטת רבי יגאל לימות המשיח לא נצטרך לעשות מחאה כי הכל יהיה טוב מושלם… אז לא יהיה צריך אותו אנרגיה..
אולי הרמבם רוצה לחיות כבר בימות המשיח… כאילו להרגיש שהכל מושלם אפילו שזה לא מושלם.. באמת לא מובן למה..
אני יודע למה, כי זה נראה לו איבוד שליטה ובשביל לחשוב צריך מנוחת הנפש, אז עדיף לא לכעוס. אבל אולי נגיד שזה לא בהכרח ככה. בכלל הרמבם לא אוהב רגשות אז זה מסתדר.. הוא חושב שצריך להיות רק שכלי שקט כזה.
אתה עדיין מדבר על סוגי משטר ואני לא רואה מה הקשר בין זה למידת הכעס. אם אתה רוצה לקרוא לזה כך תקרא אבל זה נקודה אחרת בכלל בעניי. בכלל האם המודרני חושב שצריך אי-סדר? זה בכלל לא קשור..
זה כבר גוף המחלוקת..הרמבם היה כנראה בעד שכל ‘קר׳ בכל מצב. הוא לא היה אומר קר מסתמא בכזה ניגון של גנאי, היה אומר שכל שקט מיושב..
ספר משלי בכלל לא עוסק בדברים כאלה.. הוא בכלל לא מדבר על רגשות פנימיים. זה בכלל המצאה מאוחרת נראה לי..
אני לא יודע מה הגנרל עושה.. אתה מדבר בכלל מdrill sargent כזה שנהוג כיום הגנרל דווקא יש מחלוקת יש כאלה שמאד סטואיים וקרים..
אבל כן אני לא חושב שזה קשור בכלל לתחושה של כעס
זה לא אנרגיה של כעס בכלל. לצעוק על הילד שלי שיעשה לא חייב להיות כעס. כעס זה כאשר יש סוג של תסכול למה אתה לא עושה מה שאני אומר..
באמת אולי גם לא צריך החילוק של פנים ולב של הבעלי מוסר, זה בכלל משהו אחר.
יש המון בלבולים כי השפה של רגשות אין לה מספיק רזולוציה לדבר על דברים שונים לגמרי
ובכלל לא ברור שהמילים הרווחות שאנחנו משתמשים בהם מקבילים לשום דבר אמיתי הם קטגוריות מדי מעורפלות וגדולות
זה קצת בקשר למה שאל אותי הייתכן שאמרתי שאני לא מאמין שיש כזה דבר רגשות.. אבל אני לא יודע להסביר או להצדיק על רגל אחת.. הספר הזה למשל עוסק בזה וחושב משהו כזה
https://www.amazon.com/How-Emotions-Are-Made-Se…
צ״ע. אבל לא ממש. צריכים לעיין במקומות אחרים בשביל האמת מה שכתוב ביסודי התורה זה לא בדיוק מה שאמר.
אז מה אתה לומד מזה הוא היה אומר שאם כעס זהחיסרון כי הוא גם בן אדם שמאבד את עצמו לפעמים.. אבל אני לא חושב שהוא באמת מתקשה לבטא את עצמו.
לכאורה זה קשור לשאלה אם בתכלית השלימות יש להשתמש בדמיון, לכאורה הרמבם סובר שאפשר אבל זה דיעבד, משה רבינו לא היה משתמש בדמיון בכלל
בטח הרמבם רצה להיות כמשה.. הרי כך כתב בהלכות תשובה..
זה משחק כל האי אפשר להגיע, הוא רוצה כן להגיע..
אבל מסתמא הוא מצליח מעט כי זה באמת מאד קשה
לא חושב שהחילוק נכון, הרמבם רצה להיות נביא בדיוק כמו משה רבינו.
וגם אני רוצה, למה לא. לאצריך להאמין לכל הייאושים האלה
נו אז לא יעשה תורה חדשה.. זה לא סתירה.. נו מה אנחנו נלמד כאן כל מורה נבוכים..
זה הרי בעיה הכי קטנה, אז שלא יעשה תורה חדשה.
אבל מדרגת משה זה מדרגה בעבודת ה׳
זה לא רק בשביל לא לעשות תורה חדשה..
ולזה וודאי צריכים להגיע
אני חושב להיפך כבר אמרתי מלא פעמים
שתורת משה לא משתנה כי הוא מוכרח מצד השכל אז מה יש לשנות
וממילא כל מי שיהיה במדרגת משה יעשה אותו תורה
הרי נבואה אינו אלא תכלית שלימות האדם שזה עבודת ה׳ איך אפשר לחלק ביניהם
בקיצור לענין הכעס – זה הפשט של התניא, אני לא בטוח שהכל מסכימים לזה
אפילו אם זה ככה עובד לא בטוח שזה טענה טובה. כי התניא הרי בנוי על אמונה מאד רדיקלית שאדם אסור לו לרצות שום דבר
כי הכל ממש בהשגחה אז אתה כופר..
אבל זה אמונה מאד מוזרה, בפרט כאשר מדברים על דברים שהם באמת רעים כמו עוולות
הרי אסור לרצות שיהיה רע באמת
אז דווקא יוצא שחייבים לכעוס על עוולות
אני חושב שהתניא דווקא כן דורש שנאת רע, אז הוא עקבי אולי
רק יש לו תאוריה שכל מה שקורה לאדם בגשמיות הוא טוב באותו מידה, שעל טענה זו נו, אפשר להתווכח.
צריך לחקור מה הפירוש פתי, אולי הוא יותר כמו ילד קטן שעוד לא למד, לא טיפש גדול..
כן אתה אוחז ראש בתורות שלי… אבל אני לא אומר סתם מנסה להסביר..
אבל נו כן משלי ספר אופטימי, אחרי שהתבגר יותר כתב ספר קהלת..
עוד לא דיברנו פה מה הפירוש של כל הקטע ה׳ קנני ראשית דרכו, זה המקור של אסתכל באורייתא וברא עלמא חכמה קדמה לעולם
יש המון פיוטים לחג השבועות שמבוססים על קטע זה, פיוטים נפלאים
ראה למעלה לא כתוב דבר כזה בחזל.
דוקוא זה הראיה אולי שמדבר פה על חכמה שהוא מעבר למה שכתוב לא לנאוף ולא לגנוב.. כי מה על זה נאמר ה׳ קנני ראשית דרכו? באמת לא ייתכן. אבל צריך להבין על מה כן מדובר כי לא תרצח זה גם בתורה..
תמשיך לקטע הבא ותראה למה ‘יהא בעיניך׳
הרמבם המציא חזל זה כן..
אבל גם הוא לא התכוון כנראה לפירוש התניא
אלא בגלל שזה מאבד חכמתו
יש בכלל סתירה שם ברמבם מיניה וביה שבתחלה כתב שכן יש לכעוס על דברים גדולים
אבל זה לא קושיא כנראה זה מידת חסידות
והטעם הוא בעצמו מפרש שככה יותר עדיף לנפש שיכול להיות חכם
אכן, אבל האם זה ממש תלוי זה בזה? צ”G
כן. צ״ע. אני יודע שזה גם מחלוקת אריסטו אוחז שגם כעס צריך מידה בינונית והסטואיקנים חלקו עליו והרמבם פוסק את שני הדעות..
חשבתי באמת כדבריך, אפילו אם זה לא רציונלי ככה יותר משתלם אם המטרה זה באמת להיות רק חכם
הזוהר גם כנראה הולך בחשבון זה, שלא יאבד את נשמתו דהיינו דעתו
אגב יש אגרת של הרמבם עצמו שאומר שכעס על מישהו כי זה האדם עשה כזה שטות שאפילו הלל היה כועס עליו..
אז בסוף הוא גם היה בן אדם..
Saturday, April 24, 2021 • י״ב אייר תשפ״א
שבוע טוב
כיף לפתוח במוצש שכל אנשי ארץ ישראל כבר הבדילו ואמרו כל מיני דברים.. עוד נגיע לכם.
קודם כל תודה
😀 עשית את זה יותר טוב..
שלום עליכם, תרגיש בנוח, מאך זיך באקוועם..
Sunday, April 25, 2021 • י״ג אייר תשפ״א
עוד לא למדתי כל דבריכם. בשבת הסתכלתי בספר המספיק לר״א בהר״ם ויש שם פרק על כעס והוא מדבר באריכות שלפעמים צריך כעס לקנא לה ואז אומר שמי שאין תפקידו להיות מוכיח או שאי אפשר אין לו לכעוס גם על אנשים רעים כי מה התועלת בזה.. וזה נראה לי כנקודה שכתבתי למעלה. הוא מדבר על המעשה של הכעס וכנראה לא רואה ערך להתעצבן על דברים רעים אם זה בכל מקרה לא יפעל וסתם יגרום לביטול תורה שלא יוכל לעיין בשקט.
לגבי המשבר כלים בחמתו. נראה לי שאין הכוונה למה שספרי מוסר מדברים עליו… שוב ספרי המוסר שלנו הם כולם מאנשים כאלה עדינים עם חברה כזאת עדינה ששוכחים בכלל על מה נאמרו הדברים הקשים ומפרשים פירושים בלתי אפשריים ..
אם “זכיתם” פעם לראות את זה בפעולה תדעו למה הכוונה. זה לא סתם איזה אבא שצועק על הבן שלו למה אינו מנקה את החדר… זה בכלל לא כעס דאורייתא . אם הייתם במצבים שאדם שאתם מכירים היה בכזה כעס שממש נראה ששד השתלט עליו ובאמת נראה שהוא עלול גם לרצוח מישהו עוד רגע, ויש הרי אנשים שממש עשו את זה, וזה מצב של כעס שממש משתלט עליהם, ומחר הוא אדם אחר אחרי שנרגע, אני לא יודע אם יש אפילו סרט שמראה את זה טוב לצערי ראיתי התפרצויות כאלה בחיים שלי, אז תבינו למה זה יהא בעיניך כעובד עבודה זרה כי היום אומר לו כך ומחר כך וכו׳. וזה מובן בפשטות לא צריך שום דרוש להבין.
זה גם בנדה יג, א.
אבל אני לא מסכים שזה הפשט בהוזל.. רק זה לא לעכשיו…
Thursday, November 14, 2024 • י״ג חשון תשפ״ה
שהחכמה לא סתם חמורת סבר, האמת שהיא פתיינית בדיוק כמו הזונה, מתלבשת בבגדים וכו׳, כלומר מבטיחה שכר ועושר וכו׳, אולי היא למדה את זה אחרי שראתה את הזונה והבינה שזה מה שצריך
ובאמת זה השאלה של הקדושת לוי, למה הראשית חכמה בארון הספרים והיצר הרע ברחוב
אז משלי אומר לא מה פתאום יש גם ראשית חכמה ברחוב..
אולי זה נכון רק לסוג חכמה מסוימת, לא יודע
Friday, November 15, 2024 • י״ד חשון תשפ״ה
נראה לי כל נאום פה מתחיל בפרסומת ואז אומר חכמה עצמה,
לכן לא לעניין לפרש שהאשה הזרה זה בעצמו הטפשות, כי אז הנאום לא עושה סנס