Tuesday, February 09, 2016 • ל׳ שבט תשע״ו
> זלמן לייב סטרולאוויטש
> Great point :+1: The only way there are consequences to any genera
מה שמאשי אמרה הוא הדגמה אבל it points me in the direction
שהמקרא אובססיבי לומר פוקד עון אבות, עד כדי כך שזה מופיע ממש כמו תואר האל בעשרת הדברות. כי אנכי ה״א וגו פוקד, כלומר זה חלק מהתכונה כמו שרשי אומר אני השם נאמן לשלם שכר, שהשם הוא הרואה חשבון האולטימטיבי הוא לא שוכח כל דבר נרשם ויש חשבון, גם אם אינו מיד. ודווקא זה שזוכר עד לדורות הבאים מראה את זה, שיש צדק.
לנו שאנחנו רגילים לאיזה אחריות מאד אינדיבידואלי כמו יחזקאל איש בחטאו ימות קשה להבין קצת בגלל זה, אבל כשמסתכלים בתכונה הכללית של העולם שנראה שמתנהל בלי חשבון והרעיון של השם זה שכן יש צדק בעולם אז דווקא הזכרון לדורות מראה את זה, יש איזה צדק קוסמי אחרי שלש דורות המלך ההוא שהיה רע מת ונעלם לו. זה יותר כדי להראות את הצדק ומשפט מכון כסאך של הנהגת היצירה מאשר לתת לאדם פרטי מה שמגיע לו. משהו כזה אולי אתם מתכוונים.
> יוסף דוד אלבוים
> While I was studying this chapter I thought to myself that the d
לא הבנתי, מי היה קפיטליסטי?
אתם יודעים מה מעניין, שירבעם עןשה עגל בדן וחג אז המקרא ישר יודע להגיד שזה היה רק פוליטיקה שלא ילכו לבית דוד, אבל זה שבית דוד לכתחילה עשו המקדש והחג בירושלים לרכז הכל אצלם חס ושלום זה לא פוליטיקה זה פשוט כי זה מצווה..
כשמתחילים להבין שהראשון שרוצה שיבואו רק אליו זה גם פוליטיקה פתאום משתנים הרבה דברים..
> יואל יונגרייז
> I notice an interesting trend. Even though the Jews already have
מעניין. חשבתי שתגיד שזה הכל פשעטלאך של דורות מאוחרים יותר להסביר..
זה שחצי מהתנ״ך עסוק בפוליטיקה של בית דוד זה פליאה עצומה ומראה כמה אנחנו לא שמים לב לכלום.
הסאטמער רבי אהב נך כי זה נתן לו פתח להבין שיכול להיות רוב כלל ישראל עובד עז אלף שנה וכולם בצד הלא נכון חוץ ממנו, והוא צודק שככה התנך מסופר, אבל לא הבין שהמסקנה אחרת..
Wednesday, September 04, 2019 • ד׳ אלול תשע״ט
באמת אחיה אמר לירבעם שיהיה מלך למה שזה יהיה נחשב חטא
ויפשעו ישראל בבית דוד
נו טוב תעזבן את הפוליטיקה..הפירוש מובן
אני חושב אם גם העגלים שלו היה בשביל לחזק את המלוכה אז למה זה היה חטא
לא בטוח שזה עבודה זרה
אכן גם העגל לא היה עבודה זרה לפי הפשט וגם לא פסל מיכה וכו׳ אלה היו הכל פסלים שנועדו לעבוד בהם את השם שהעלנו מארץ מצרים
שחוטי חוץ זה איזה עבירה אבל זה לא עבודה זרה
רק בכל ספר מלכים יש איזה ערבוב מכוון בין שחוטי חוץ ובין עבודה זרה
כאילו המחשבה הוא שאנו צריכים לעבוד להויה והוא השוכן במקדש בירושלים ואם עובדים על במה שם הוא לא שוכן אלא איזה אל אחר
לתומי חשבתי שעבודה זרה זה לעבוד אל אחר ..
בדיוק
באמת איסור עבודה זרה מובן כמעט רק לפי תפיסה פרימיטיבית של אלוהות שיש לו אולי גוף או משהו דומה לכך והוא קשור ממש למקום מסוים. ואז לעבוד לאל אחר זה לא אותו אחד. לפי איך שאנחנו מבינים כמעט בלתי אפשרי להבין כיצד אפשר לעבוד עבודה זרה או שאתה עובד לאלהים או שלא מה זה משנה איזה שם קוראים לו או באיזה תמונה המקדש שלו
גם במקדש של שלמה היו פסלים הנקראים כרובים ויש אומרים שבכלל כרובים זה שור עם כנפיים. אבל מה יש לנו תירוצים שזה לא פסל של השם וכו׳ נו אותו תירוץ היה לירבעם …
משא״כ לפי התפיסה הפרימטיבית מאד מובן שבמות ועבודה זרה זה כמעט אותו דבר. כי האל גר פה כפשוטו ולא גר שם אז מי יש שם או שזה איזה אל אחר או שזה סתם כלום.
זה נכון שהמרכזים של ירבעם עתיקים הרבה יותר מירושלים. וזה באמת סוג של קושיא.
אתה קורא את פסוק להיפך. הם לא אומרים שיש איזה פסל שהוציאם ממצרים אלא שפסל זה הוא זה שהוציאם ממצרים דהיינו השם
שוב, עבודה זרה זה לעבוד לאל אחר
מה השם כעס תשאל אותו….
אבל בטח לא בגלל שעבדו אל אחר כי לא עבדו אל אחר
עגל זה לא איזה דבר מה פירוש אם זה השם או לא? לפי מה מחליטים את זה
למה לא. יש הויה ויש כמוש מי שעובד כמוש עובד עבודה זרה
הכי פשוט
אם אתה אומר על עגל שהוא הויה זה לא עבודה זרה זה אולי איסור אחר ואולי לא
אם אתה אומר על עגל שהוא כמוש זה עבודה זרה של החומש
ובגלל שלא העגל ולא ירבעם אמרו שזה כמוש אלא להיפך שזה אלהי ישראל לכן אין זה עבודה זרה של החומש
זה מה שאמרתי שכל איסור עבודה זרה לא עובד עם אלהים מופשט
זה הולך לפי תפיסה שהויה זה דבר ולא שם בלבד
עבודה זרה בהחלט חייב שם זה כל מה שמבחין את הויה מבעל
כל המושגים האלה של כחות לעשות דברים זה לא מה שכתוב בחומש
כתוב הכי פשוט אני הויה ואל תעבדו אלהים אחרים דהיינו זאוס ואמון וכמוש וכו׳
לא תעשה לך פסל זה לא עבודה זרה בלי שהפסל יהיה עבודה זרה מסוים
אם זה פסל של השם אז אולי זה איסור נפרד אבל זה לא עבודה זרה
אבל הפשט אינו כן
הפשט הוא פשוט לא יהיה לך אלהים אחרים ולא תעשה פסל שלהם
מה יש לי עם הרמבם
הרמבם יש לו אל חדש מופשט והיה חייב להמציא פירוש חדש לכל איסור עבודה זרה
בתורה לא כתוב שום דבר כזה
אני לא פותח שום דבר רק אומר מה כתוב ביהדות הישנה של לפני הרמבם
ולפי דעתי גם אחרי כל ההמצאה של הרמבם שאסור לעשות אמצעי זה סתם המצאה שלו ואין ההלכה כך
לא נכון בגמרא מאד ברור שעבודה זרה זה דבר מסוים
זה אריכות אבל עכפ פה אנחנו לומדים המקרר
הגמרא אומרת בפירוש שאם לא מקבלו באלוה מותר
אני חושב שהרמבם המציא דת חדשה ולפי הדת שלו אין לכל איסור עבודה זרה שום מובן וגם רוב הסיפורים לא עושים שום סנס
הגע בעצמך מה ירבעם שכנע את כולם לעבוד לדבר נברא אחר שעבדו מחויב המציאות? זה הזיוץ
למה זה כל כך רחוק לאנשים להבין שעבודה זרה הוא פשוט לעבוד אל אחר? למה צריך להמציא פירושים כאלה מסובכים
כל דבר אחר הוא לא עבודה זרה אפשר שזה בן דוד של עבודה זרה אבל עבודה זרה זה לא.
לא הרמבם חושב שאין קשר בין עבודה זרה לאלים אחרים כי בעולם שלו אלים אחרים זה לא דבר שעושה סנס
אבל זה לא העולם של תנך וחזל
גם פסלים הם לא הבעיה של עבודה זרה
הבעיה הוא שזה פסל של אל אחר
מה מסובך בזה
הרמבם רצה שנאמין שהבעיה של עבודה זרה זה שזה הגשמה
אבל מה לעשות וזה המצאות לפי התורה גם לאל האמיתי יש הגשמה..
יש כל מיני פסוקים שאפשר לפרש שיש איסור גם לעשות פסל של השם אבל צריך להקשות על כולם מבית המקדש ויש פילפולים בחזל על זה. עכפ זה לא עיקר הבעיה של עבודה זרה זה עוד דבר כמו נגיד האיסור ליטע עץ אצל המזבח או מצבה כי זה היה מנהג העבודה זרה והתורה רצתה שנתרחק מזה
לא אין בכל התורה איסור להשתחוות לפסל סתם יש איסור להשתחוות לפסל של אל אחר.
להשתחוות לפסל כל ישראל עושים זה נקרא להשתחוות לבית המקדש וכו׳
לא תעשה לך פסל פירושו לקבלו באלהות וזה ברור גם בגמרא וגם בכל הפסוקים
חרון אף עצום יש בתורה על כל מיני דברים פעוטים
מה משנה מה אני מאמין? אני אומר לך מה שכתוב. העגל היה פסל לעבוד בו השם זה פסוקים מפורשים חג להויה מחר. לא שיתוף ולא שום דבר.
מה החטא יש כל מיני פילפולים ואני לא מבין רוב החטאים התורה מה הבעיה הגדולה אז גם זה לא בדיוק יודע
אני גם לא יודע מה הסיפור עם מי מריבה
או עם מרגלים
זה לא נכנס בראש שפתאום החליטו לעבוד לאל אחר תחשבו רגע
והפסוק שרוצה להגיד שעבדו לאל אחר יודע להגיד את זה ברור בלי שנצטרך להביא ראיות מזה שיש חרון אף או משהו
כשישראל עבדו לבעל וכו׳ לא כתוב דברים מעורפלים זה כתוב מאד ברור
יש על זה דרשה בגמרא לא תעשון איתי לא תעשון אותי. שלא תעשו כדמות שאני נגלה בה לנביאים דהיינו צורת אדם. משמע שם שזה איסור נפרד מעבודה זרה ומזה לומדים שגם לעשות פסל אדם שלא נעבד אסור בגלל שזה קרוב מדי לתמונה של האל
זה הקושיא פה… המקרא לפחות לא מתאר את העובדי עבודה זרה שהוא מתנגד אליו כך. אם זה כך באמת קשה להבין מה הבעיה בעבודה זרה. לכן אני אומר שלא נכון להבין פשט האיסור לפי תפיסות אלוהות יותר מורכבות. אם הכל זה ביטוים של האחד אפשר שזה באמת לא עבודה זרה של התורה. עכ״פ קשה למצוא רמז שהתורה מתנגד לזה כי לכאורה הוא מדבר על תיאור שיש פשוט אלים שונים.
אני אומר פה מה שאפשר בפשט. מה שאפשר להאמין זה שאלה אחרת… אני באמת חושב שבגלל שיש לנו תפיסה יותר מורכבת צריך לוותר על האיסור של עבודה זרה לא להרחיב אותו לכל מיני דקויות לא כתובות כמו לחשוב שיש כח לכל מיני טבעיים או לחשוב שיש איזה ציור וכו׳. שזה הכיוון של הרמבם ואני לא מבין. למה לא להגיד פשוט שעבודה זרה זה באמת רק אם יש תפיסה גסה של אלוהות. ברגע שיש תפיסה דקה באמת זה לא עבודה זרה. ייתכן עדיין כל מיני טעויות וכו׳ אבל זה לא החומר הגדול של עבודה זרה שהוא אכן רק בתפיסה הפרימטיבית.
נדמה לי שגם בהודו זה התאוריה של הברהמנים ההמון עם לא בדיוק מבין כל זה וכן עובד לאלים כפשוטם
אבל זה בדקות.. כאילו לפי ההלכה נגיד בהודו לפי הגסות עובדים עבודה זרה ולא לפי הדקות. ואותם יהודים זה להיפך לפי הגסות עובדים השם ולפי הדקות לא.
מה עדיף? על פי ההלכה העיקר הגסות על פי האמת השם יראה ללבב…
כך רשי אומר שדרש להם שזה חודש האסיף
חושב שזה חלק מהרפורמה של ירבעם לעשות את הכל יותר קל. הוא טען שהחודש השביעי מדי מוקדם יש אנשים שעדיין עוסקים האסיף ואז צריך לעלות עד ירושלים. הוא יעשה בחודש שאחרי שכולם כבר סיימו ויותר קל לעלות.
ויכול להיות שאז לא היה קבוע עדיין לפי החודשים ועשו החג מתי שסיימו האסיף. גם בימי חשמונאים עשו את החג בכסלו.
ממש סיפורי בעש״ט…
אבל זה כבר פירוש אחר בכל העניין שאומר העיקר טהרת הלב ולא משנה לא גודל המעשה ולא מחשבה נכונה
כן אני אומר רק שזה מהלך אחר, כי מקודם דברנו על הבנה נכונה של אלוהות וזה מהלך אחר ואי אפשר לערבב
כלומר אין ערך ביניהם זה סולמות שונים..
אבל זה מוביל לשאלות מוזרות כמו אם עובד עבודה זרה עם לב טוב עדיף מעובד השם עם לב רע.
שאני לא יודע אם יש דרך להכריע שאלה כזו. וודאי לפי טהרת הלב יש מעלה בזה אבל לפי טהרת הדעת לא.
אפשר לעשות חקירה דומה לא עם עבודה זרה אלא עם מוסריות מה הדין של דעאש שיש לו לב טהור אלא שטועה..
לכן אני אומר אין כאן הכרעה זה סולמות שונים אפשר כאילו לומר בעולם של הלב ברמת הוא הוא עדיף אבל זה לא העולם היחיד יש גם עולם שבו הנאצי שלוקח שוחד עדיף על הנאצי התמים כי העיקר הוא הורג פחות יהודים .
וצריך גם שכל מתי להפעיל איזה סולם
יש גם מהלך שיגיד בגלל שאין באמת השגה באלהות כלל נקיות ההשגה תלויה רק בטהרת הלב ומי שמתכוון בטהרה בהכרח יש לו כוונה לאל האמיתי ולהיפך. זה יחבר את שני המהלכים באשר לאלהות ויש כמה דרכים להגיד את זה
וכך אחזיר את השיחה לירבעם כי הלכנו רחוק …
שהפסוק מאשים אותו שעשה את האלים שלו לטובת עצמו כי חשש שהמלכות תחזור לדוד וכמו שחזל אומרים כל הבעיה שלו היה מי בראש, ולכן זה השורש של העבודה זרה שלו למה זה עבודה זרה כי זה לטובת ירבעם ולא לשם השם.
ומזה יוצא שרוב בתי מדרשות היום הם עבודה זרה ….
Wednesday, March 29, 2023 • ז׳ ניסן תשפ״ג
יבקר, אבל יש עבודה שהוא פוליטי כמו אם נשיא אמריקה מבקר בכותל זה לא בדיוק אומר שהוא עובד שם להשם, זה הסדר צריכים לכבד את הדת של בעלי הברית.
התורה אומרת לא תכרות להם ולאלהיהם ברית שזה בדיוק נגד זה
אבל התורה זו לא מובנת לי, זה תקוה אוטופית אם יהיה לנו כח.. בינתיים צריכים כן לכרות ברית
אני חושב שהתלונה על שלמה זה כי חשבו שהוא כבר המשיח.. אז למה הוא כורת ברית.. אבל זה טעות הוא לא המשיח.. רק בקושי עם דרכי שלום הוא יכול להיות כזה משיח
איך אתה יודע באמת? אבל אם לא זה סתם כי היה רחוק.. היו מלכים אחרים שביקרו
הוא שלח שיקריבו בעדו קרבנות לא?
אה כי הוא מת כבר
נו דריוש
בימי הגמרא זה היה נחשב טיפשות, אבל זה בדיוק התשובה של הגמרא שאנחנו שופטים לפי המושגים שלנו
גם בתהלים
אבל זה לא ראיה
כי זה נורמלי שכל אחד אומר שהרבי של השני הוא עץ ואבן
זה לא אומר שהמושג עצמו של רבי לא עושה להם סנס
הביקורת על שלמה כתבו נערי רחבעם 🥺
זה הרי מפורש שאמרו שהוא היה רך מדי ..
החלוקה העניינית של תחלת ויקרא (מול פרשיות השבוע).
א: הקרבנות
אדם כי יקריב מכם קרבן (ויקרא)
תורת העולה (צו)
ב: הקדשת המשכן
שבעת ימי המילואים (צו)
היום השמיני (שמיני)
ג: טומאה וטהרה
טומאת החי (שמיני)
טומאת האדם – היולדת (תזריע)
ד: מצורע
טומאת האדם – טומאת המצורע (תזריע)
טומאת האדם – טהרת המצורע (מצורע)
וכפי הנראה הוצרכו לחלק משהו המחולק באופן טבעי לארבע חלקים אל חמשת פרשיות, ומשכך זהו הפתרון הכי טוב שנמצא.
זה קיצור שלי, צריך לומר תורת הקרבנות
או משהו כזה
נראה לי שפרשת צו אשם בזה בגלל הכלל הקדום פקדו ופסחו, ולא רצו לעשותו קצר מדי
מה אעשה החיומש עצמו כתב פסוק ארוך שלא נגמר לפתור את זה.. זאת התורה לעולה ולחטאת ולאשם בקיצור כבר שכחנו
מדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור קיד
אמר ר׳ אחא בשם ר׳ יונתן מהו גוי מקרב גוי, כאדם שהוא שומט את העובר מתוך מעי הבהמה בזמנו, כך הוציא הקדוש ברוך הוא את ישראל ממצרים, שנאמר גוי מקרב גוי, כענין שנאמר והקרב והכרעים (ויקרא א יג), למדנו צער לנשמט, ומניין אף לשומט, שנאמר ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים (דברים ד כ), כאדם שהוא נוטל את האש מתוך הכור שלא בצבת ושלא בסמרטוטין, כביכול כן עשה הקדוש ברוך הוא לישראל
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת ואתחנן דף ח עמוד א
מכור הברזל. שארץ מצרים ארץ חמה הרבה:
פירוש הגיוני.. חם שם מדי. בישראל קצת פחות חם..
אם אנחנו הברזל אז מי הזהב..
אבל הנביאים כאשר מדברים על המטואפורה של צירוף כן מדברים על זהב וכסף