Monday, November 28, 2016 • כ״ז חשון תשע״ז
בעמים הוא יתבולל מכאן המקור ל׳התבוללות׳ בעמים?
באמת פסוק יפה לועג לזה – ויהי אפרים כיונה פותה אין לב, מצרים קראו, אשר הלכו. הוא אין לו שכל מי יהיה נאמן לו אם מצרים קורא הוא הולך אם אשור מרמז משהו הוא רץ אליו
אכן,,, אבל אולי נבואתו באה לו במטבח ולכן תפס כל המשלים האלה 🙂
מזעם לשונם זו לעגם אפשר שלעגו על אפרים שלא ידעו לדבר נכון ולומר שבולת
ישובו *לא על* זה השם של המתחרה של אל-על
כ*רפאי* לישראל – ונגלה עון *אפרים* – אפרים רפאי צלילים קשורים.
מה זה קשת רמיה ? @זלמן לייב
👍
אפרים היה עוגה בלי הפוכה -קללה יםה:
יפ
יפה
ד.מ אומר שזה משל על התבוללולת – הוא נעשה כמו עוגה שלא הפכו בתנור שמצד אחד הוא שרוף ומצד שני לא אפוי כלל בקיצור איזה סוג של קרח מכאן ומכאן
נישט א איד נישט א גוי,
נו מה יש לי לומר על זה זה מה שכתוב במקרא 🙂
אבל חשבתי על הלב שמוזכר פה הרבה לא לגמרי יודע אם זה הפשט
כאילו יש איזה טענה כל הזמן שלא נותנים לב, לא זעקו אלי בלבם, לא בקשוהו בכל זאת, אין קורא בהם אלי, זה נשמע כמו שמאשי סיפרה אתמול איזה מין צעקה כאובה מילא שאתה אוהב לזנות עם אחרים אבל למה אתה לא לפחות מתגעגע אלי , אני הייתי קורא ולא זעקו אלי בלבם לא כאילו כן זעקו בפיהם, זה ענין של ישעיה קרוב אתה בפיהם.. אלא יותר הם מייללים על דגן ותירוש – סתם לעצמם או לנשותיהם או מה, לא כתוב שמיללים אלי, ובכלל אין איזה נטיה בלב אלי, כאילו לפחות באמצע השיחה עם אשתך על שאין לך כסף יהיה לך איזה לב שאומר אני רוצה אליך
ובכלל אפרים לא שם לב כל הזמן, אין לו דעת
זה דבר שהושע מאד אוהב דעת
אפילו שאתה מפרש כרצונך..
אכלו זרים כוחו – והוא לא ידע
גם שיבה זרקה בו – והוא לא ידע
ובל יאמרו ללבבם
מעניין בתהלים עח גם כתוב על שבטי ישראל נהפכו כקשת רמיה
נראה שבני אפרים היו עוסקים או מוצלחים בלהלחם בקשת, כמו שכתוב שם מקודם בני אפרים נושקי רומי קשת וכו׳ . וכתיב על יוסף בפרשת ויחי ותשב באיתן קשתו. ולמעלה שם אמר ליוסף ואני נתתי לך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי.
ויש לי עוד הוכחה שאמר דוד על יונתן ללמד בני יהודה קשת, מכאן שידיעת הקשת היה אצל שאול ומלכות ישראל והיה יונתן צריך ללמד אותה אל בני יהודה
אבל איני יודע אם אני סתם ממציא שטוית או לא
וכתיב למעלה בפרק א ושברתי את קשת ישראל
אבל אם יש בזה איזה בסיס אפשר לדרוש על זה.. קשת מכוונים אל הלב לכן הלב פה. בכללי קשת זה יסוד וחרב זה מלכות שזה מתאים ליוסף ודוד.
Monday, June 22, 2020 • ל׳ סיון תש״פ
מה פירוש כל זה, חידות
לא מבין מילה
אז מצאת עוד דוגמא אחת..נשמע שזה דווקא נדיר
למה כאשר ירפא לישראל אז יתגלה עון אפרים?
אולי כרפאי מלשון רפיון לא מלשון רפואה
בפשטות לפי האנגלית הוא אומר הם לא זוכרים בלבם שגם אני זוכר את חטאיהם, הם חושבים שאני שוכח ולא רואה
הוא אומר בכללות משהו שהם חוטאים כאילו אף אחד לא אוחז ראש אבל יגיע היום שיתגלה שהם כולם גנבים וכו, המלך והשרים וכולם
הם מנאפים כל היום כמו תנור אופה שבוער כל היום, אם יש הפסק זה רק כי הם מחפשים עוד איזה ניאוף, כמו האופה שמפסיק להבעיר האש כי הוא עסוק ללוש את הבצק
התנור כנראה דימוי לאש היצר שבוער כל הלילה
השרים מלכים שופטים כולם עוזרים זה לזה לנאוף
פסוק ח זה מקור המילה התבוללות?
מה זה עגה בלי הפכה? קשור איכשהו לדימוי האופה פה, שכחו להפוך העוגה בתנור?
הם לא יודעים עדיין אבל זרים אוכלים כל כוחם. בסוף זה יהיה גלוי וענה גאון ישראל בפניו וגם זה לא יעזור שישובו
הם כמו יונה טיפשית שלא יודעת שהיא נכנסת לפח, מי שקורא הם הולכים אליו בלי לחשוב יותר מדי שזה פח, מצרים אשור
אוי להם הרי אני הייתי עוזר להם לא אשור אבל הם מדברים עלי כזבים
אני חזקתי אותם אבל הם חושבים עלי רעה
קשת רמיה זה boomerang. קשת שאמור לזרוק חיצים על השונא אבל בסוף חוזר אל השולח עצמו כאלו רימה אותו
פרקים קשים להבנה פה המילים לא נדבקים אחד אל השני
עכפ הוא עוסק הרבה בזה שאנשים לא שמים לב מה קורה ועושים כל מיני טעויות
Tuesday, January 16, 2024 • ו׳ שבט תשפ״ד
הדימוי של של האופה התנור מאד יפה צריך לעקוב אחריו, למרות שכתוב מעורבב
ממש , אפרים בעמים יתבולל, הוא חושב שילוש את עצמו עם העמים מסביב, אבל הוא לא שם לב שהוא כעוגה בלי הפוכה..צריכים להפוך עוגה שלא תישרף אבל העמים לא אכפת להם ממנו אז הוא יהיה עוגה לא הפוכה בסוף…לא מאפה טוב כפי שהוא חושב
מעניין שהמילה התבוללות יש לו מקור קולינרי…
עיקר הסיפור של הושע זה על האופה שבטרם הולך לישון הוא מדליק התנור ושם בצק ואז נרדם עד שזה יתפח והתנור יידלק היטב, ובבוקר הכל מוכן
והנמשל הוא על המזימות של נאוף וגניבה שחושבים בלילה ונותנים להם לתפוח עד שבבקר עושים
וזה כזה תפיחה בסתר, לא שמים לב שהיצר גדל, או שהנגנבים לא שמים לב או שגם הגנבים לא שמים לב נדמה להם שהם צדיקים שהרי המלך מסכים
מכאן רמז שחמץ הוא היצר הרע ..שאור שבעיסה
הוא גם חושב שההליכה אל אשור מצרים הוא פח שהם הולכים אליו כמו יונה פותה, ובסוף מצרים לועגים להם על הנאיביות שלהם. וגם בעצם מי ששם הרשת זה השם
הממ.. מסורת שלהם לשנות ביטוי מאז ימי סיבולת… אבל זה לא בדיוק זה
מאד מעניין, באמת תמהתי על מנאפים פה. אם כי לא בטוח שזה יותר טוב מלשון אפיה הרי יש פה איזה משחק. היה מתאים גם שזה יהיה גניבה או משהו כזה
יש מקום גדול לשרים בכל ספר הושע שה מעניין, נכון גם בשאר נביאים אבל זה תמיד עם עוד הרבה גם כהנים נביאים שופטים, פה נראה שהשרים מאד מאד חשובים כמו המלך
וְלֹא־זָעֲק֤וּ אֵלַי֙ בְּלִבָּ֔ם כִּ֥י יְיֵלִ֖ילוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם
יפה ש׳על משכבותם׳ זה נרדף ל׳בלבם׳. זה אותו דבר, מה אתה חושב בלבך או מה אתה מדבר על משבך כאשר אין שומע, זה שני ביטויים לאותו דבר, לתפיסה האישית הפרטית שלך.
וכמו שנאמר ‘אמרו בלבבכם על משכבכם׳
וזה הסוד של קריאת שמע שעל המטה
עַל־דָּגָ֧ן וְתִיר֛וֹשׁ יִתְגּוֹרָ֖רוּ יָס֥וּרוּ בִֽי׃
אינם קוראים פרשה שניה של קריאת שמע, שבו מדבר שה׳ נותן *דנך ותירושך* הם מתגוררים על הדגן והתירוש, ולא יודעים שכתוב שם *סרתם*ועבדתם אלהים אחרים׳.. ולא יהיה..
וַאֲנִ֣י יִסַּ֔רְתִּי חִזַּ֖קְתִּי זְרוֹעֹתָ֑ם וְאֵלַ֖י יְחַשְּׁבוּ־רָֽע׃
עכשיו משחק על הלשון הסרה, כנראה זה גם לסור ממשהו וגם לסור אותו, אני בעצם שמחזק את זרועותיהם, אבל המחשבות שלהם לא מסונכרנות עם זה
יָשׁ֣וּבוּ ׀ לֹ֣א עָ֗ל הָיוּ֙ כְּקֶ֣שֶׁת רְמִיָּ֔ה
אז מה קורה, הידיים שלהם פועלים ומושכים בקשת, אבל הקשת הוא רמאי, הוא לא שולח חיצים קולעים למטרה, זה מידה כנגד מידה כמו שהם לא חושבים מי מחזק זרועותם, מעשי זרועותם כמו לא נחשבים ולא קולעים, החיצים שלהם אינם עולים אל המטרה אלא שבים ‘לא על׳.
יִפְּל֥וּ בַחֶ֛רֶב שָׂרֵיהֶ֖ם מִזַּ֣עַם לְשׁוֹנָ֑ם ז֥וֹ לַעְגָּ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
וכאשר החיצים לא מגיעים, אז מגיע זרוע האויב וחרבו מקרוב, קשת זה אמצעי לחימה מרחוק קצת וליפול בו זה עוד קצת מכובד, אבל ליפול בחרב זה כבר אומר שהאויב ממש עומד לידך וחותך אותך, זה מה שקורה אחרי כשלון הקשת, השרים הם כנראה גם שרי מלחמה, וזה הכל כמו כעס של לשונם, שחשבו שיכולים לדבר גבוהה אבל זה לא עובד, וכמו שכתוב בתהילים שבגידה גורם שתהיה כמו ‘קשת רמיה׳, שזה בעצם קשת שלפעמים מחזיר החיצים לשולח, ‘ישובו לא על׳, ונאמר שלשון רמיה הוא כמו קשת רמיה, חצי גיבור שנונים, ואז על אותם השרים ילעגו בארץ מצרים שנכשלו כך
העונש של הושע כמעט תמיד מסתיים בארץ מצרים, למרות שבפועל גלו לאשור, דווקא בסיפורים פה זה הפוך מאצל ירמיה, בירמיה רוצים להיעזר במצרים נגד בבל ומקודם אשור, ופה רוצים להיעזר באשור נגד מצרים? או אולי שחושבים שיעשו ברית עם אשור איכשהו, וזה לא יצליח, עכ״פ בוודאי זה תמיד מסתיים עם מצרים מתוך התפיסה ששם גם ההתחלה של העם, יום עלותה מארץ מצרים, אנכי יי אלהיך מארץ מצרים, ואם ה׳ לא מרוצה אז מגיע לנו לחזור למצרים, או לפחות למדבר בדרך ממצרים..
זה הפירוש הנבואי הראשון למרכזיות יציאת מצרים וזה הפשט הפשוט של התנאים המפורשים בספר שמות וספר דברים, שהוציאנו על תנאי ואם לא נקיים התנאי אז יחזיר אותנו לשם… יש עוד נקודות כמו קיום ברית אבות שהבטיחם שיוציאנו וכו׳, אבל בסוף זה מסתיים עם התנאי הזה, רק התורה מאד מקצרת בצד השני של התנאי בפרט בספר שמות וזה נשמע שזה רק טוב שהוציאנו אבל בעצם זכר יציאת מצרים הוא גם זכר איום של מה קורה אם לא.. הארכתי פעם על זה, עכ״פ בולט שככה הושע אוחז