Tuesday, April 06, 2021 • כ״ד ניסן תשפ״א
הרד״ק אומר שמזמור קמא הוא המשך מזמור קמ. והאמת יש פה קבוצה של מזמורים ממזמור קלח ועד מזמור קמד שהם תפלות דוד, דומה לקבוצות שהיה לנו בתחילת הספר ואולי אף גירסאות שונות שלהם. זה שייך לסוג של תפלות אישיות על צרות ובמיוחד על צרות שונאים שמיוחסים לדוד בעצמו, ולפעמים אף מציינים באיזה הקשר אמרם דוד.
ובכללות כל מזמורים אלה יש להם תחושה של מישהו נרדף שבורח ומתפלל תוך רדיפתו, שהמפרשים מייחסים לימי הבריחה של דוד משאול בשנות טרם מלכותו.
וייתכן שיש פה איזה המשך. שאפשר לצייר אותו על ציר דוד שיושב בבית שאול ומשורר עד שבורח למדבריות ועד שמנצח.
קלח יש לו כותרת של מזמור הודיה אבל גם באמצע כותב אם אלך בקרב צרה וכו׳. זה התחזקותו במצב טרם הבריחה. מתחיל מהודיה כמו שהיה דוד מנגן לפני שאול ובאמצע יודע שיצטרך לברוח.
קלט זה מזמור עמוק אני מדמיין שזה הוא אומר באמצע הלילה בימי בריחתו שאף אחד לא רואה אותו אז והוא שמור ויכול להתבודד מעט בדביקות, והוא אומר אף אחד לא רואה אותי אבל אתה רואה אותי תמיד. ובסוף גם מתפלל בפירוש על ההצלה מאויביו מתוך זה.
קמ זה תפילת שחרית שלו שהוא קם בבוקר אחרי זה ונזכר ממחשבת אויביו שטמנו לו פחים אורבים לו על כל הדרכים אז מתפלל על כל זה. וכן מרומז בו ליום נשק שזה נאמר בתחילת היום של נשק שמתכונן לחלחמה וכו׳
קמא זה מנחה של אותו יום ככתוב מנחת ערב, וכך במפרשים שכנראה התפלל זאת בערב, אחר שנשמר מהמארב כל היום הוא צריך להתפלל עוד שימשיך ה׳ לשמור אותו מכל הפחים.
קמב זה כאשר הוא ממש מסתתר במערה מפני שאול ושם יש לו תפלה יותר אקוטית וזועק
קמג זה אחרי ימים רבים שהוא בורח והוא נזכר ימים מקדם שהיה מתפלל בנחת ומתפלל שיחזור לזה
קמד זה סיום הסאגה מזמור הודיה על שלימד ידיו לקרב וכו׳ והוא שר לו שיר חדש ועד שהכל טוב ושלום אשרי העם שככה לו
וכל זה לפי המקרה הראשון שמייחסים זאת לדוד, אבל הם גם כללים שאפשר לומר על הגלות או סתם כל מיני מלחמה. אבל בפרטות זה נראה שכתוב על איש שבורח במדבריות ואויביו אורבים לו בימים ובלילות כמו שמתואר בריחות דוד בספר שמואל. והציור הזה פותח הרבה פתחים להבין לשונות ודימויים
למשל אנחנו קוראים טמנו פח לי כאילו זה משל אבל זה היה כפשוטו..
והנני לנסות לפרש את כולם בפרטות לפי עיקר זה
*קלח*
מזמור זה הוא עמידה בבית המלך או נגד המזבח. כתוב אשתחוה אל היכל קדשך אבל בימי דוד לא היה היכל אז הוא מקום הארון או משהו אחר.
רואים שהוא מסתובב אצל מלכות ככתוב יודוך יי כל מלכי ארץ. הוא מסתובב בבית מלכים ואומר שכולם מודים ליי.
אבל המשורר דוד עצמו אינו מלך אלא צעיר קטן ולכן אומר תרהיבני בנפשי עוז אתה הראת לקטן כמוני גדולה שענית לי. זה נקרא שה׳ מרומם עני שהוא עונה לו בתפלתו אפילו שאינו חשוב או משהו וזה נותן לו עוז. ועל זה אומר אפילו המלכים מודים לך כי רם יי ושפל יראה וגבוה ממרחק יידע.
ואז הוא אומר שאם אתה יודע ממרחק, כלומר אפילו רחוק מהיכל קדשך או מהיכל מלך, אז גם בקרב צרה תחייני. זה כמו מנבא שלא תמיד יהיה בגדלות כזאת הרי הוא שפל.
ה׳ יגמר בעדי מה שהתחלת להראות לי שתפלותי עוזרות תגמור ואל תרף ממני חסדך ואמתך.
הוא נקרא מזמור הודיה אבל לא נראה שהוא הודיה על משהו, הודיה זה צורה של אמירה בפני האל, אחרונים אומרים לפעמים מודים מכלל דפליגי אבל גם בפשט הודיה הוא לפעמים סוג של קבלת מלכות שמים, יודוך יי כל מלכי ארץ אין פירושו שכולם אומרים מודה אני לפניך, זה צורה להגיד הם מכירים בכוחך מקבלים אלהותך.
בכלל הודיה בכל ליבי אין זה אמירה על טוהר ליבו אלא על שלימות המצב שראוי להודות ליי בכל לב.
יש את הסיפור כיצד ידע דוד שהוא גיבור כי גם את הארי ואת הדב וכו׳. כלומר פתאום ראה שיש לו כח אז מתאזר בעוז גם נגד גלית וכו׳. ויש לאותו סיפור מובן פנימי של ספר תהלים. פתאום התחנן לי׳ על איזה דבר קטן ועזר לו אז חשב שהנה תפלותי עוזרות אז אמר לגלית אני בא בשם יי נגדך וכו׳. וכן נגד שאול אפילו שזה יותר מסובך וזה ענין ההמשך כאשר נראה.
*קלט*
אודך בכל לבי זה תפלת היום הטוב ה׳ חקרתני ותדע זה תפלת הלילה הטוב. ובאמצע הלילה אפילו בימים שהכל הולך טוב נתקף הנפש חרדה של הלא נודע. והקם בחצות הלילה אין לו על מה להשען אלא על ה׳ שיודע גם בחושך. ומתוך התחזקות זה שקם בלילות הוא יודע להתאזר בבטחון גם בימים שהם שחורים שהכל הולך רע כי הוא הכניס עצמו לכתחילה במצב הלילה וקם בו להודות ליי ויודע כבר כיצד מרגיש תחושת האלהות היודעת מה בחושך ולא רק של היום. וזה הסוד מדובר מיליון פעמים בזוהר למה צריך לקום בחצות הלילה.
ועל זה הוא אומר אתה ידעת שכבי וקומי, אני כשאני ישן אני לא יודע אבל אתה יודע. כל הסדר יום שנראה סדר ולא כאוס הוא באמת הסדר שאתה עשית לא אנחנו עשינו אז זה לא שיש יום סדר ששייך לנו ולילה כאוס שלא נודע אלא שכל הסדר הזה של יום ולילה לך יום אף לך לילה. בליל הסדר אנחנו מסיימים בשיר שמדבר על זה לך אף לך וכו׳ והפירוש לך יום אף לך לילה שזה קיצור נפלא ראיתי על זה מאמרים שלמים להסביר השיר אבל הם שכחו להסביר הנשמה שזה השיר הראשון כמו הבארדיטשובער דו דו דו זה שיר מהראשונים לך ולך. וזה מרפרנס לכל מיני פסוקים לך ה׳ הממלכה ולך ה׳ חסד לך יום אף לך לילה כי לך הכל וכו׳. אבל הוא לא מביא את כל הפסוקים אלא נקודת הלך שבהם. ועכפ לענייננו הוא אומר הסדר השלם הוא לך לא אנחנו עשינו אור מתוך חושך אלא אתה הבדלת וכו׳.
עכשיו הוא מתייחס אל התפלה עצמה. כל תפלה צריכה תפלה קודם התפלה כמו לילה קודם ליום כי לאדם מערכי לב ומיי מענה לשון. אבל אין לו מה להגיד אין מלה בלשוני הן יי ידעת כלה.
אז הוא מתחיל מיצירתו. אחור וקדם צרתני. הפירוש בזה הוא שכאשר האדם נברא האל מאחוריו, כי הוא לא רואה את האל יוצר אותו בהכרח שהרי הוא לא נוצר קודם יצירתו אז כביכול הציור הוא האל מאחורי האדם. האדם לא רואה את היוצר אותו. (וזה הסוד מבואר בכתבי ארי שתחילת יצירת זון היה אב״א ומבאר טעמו שזה לא בזכות והבן). ואתה שמת עלי כפכה כמו שאומרים יציר כפיו של הקבה כי במעשי ידיו עשה אדם אבל זה עלי, זה לא ראיתי, כמו הכף שלך מסתיר אותי מלראות אותך. וזה הכל הראה ה׳ למשה וראית את אחורי ושכותי כפי עליך עד עברי והרמבם כבר אמר שהראהו בזה בריאת העולם שנקרא כל טובי ככתוב וירא כי טוב.
אני לא יודע אבל אני גם לא לא יודע כי איפה שאני אתה כביכול רודף אחרי אתה תמיד מאחרי, כן כתוב ואזניך תשמענה דבר מאחריך, אי אפשר לברוח מרוח אלהים מרחפת על פני המים כל שכן לא כשהוא מראה פניו, בשמים הוא היה לפני שהיה שמים ובשאול הוא כבר שם תחת למים כפי שהיה בחושך על פני תהום שהוא שאול, גם אם יקח טרמפ על הכנפיים של השחר ויעוף עד סוף המזרח או המערב (זה דימוי כאילו ירכב על השמש העף בשמים ויוצא מסוף מזרח ושוקע בסוף מערב באחרית ים) גם שם היד שעשה אותו דחה אותו לשם וימינו יאחז אותו.
ולכן החושך הקדום או החושך העכשווי לא יכול להשקיע אותו (לא ברור מה פירוש ישופני אבל הענין מובן) כי חושך זה רק לאדם לא למי שיצר את האדם.
ואיפה הוא התוהו והבהו והחושך והמים של האדם הפרטי? הוא כאשר היה במעי אמו במי ובחושך. אבל בדיוק כמו העולם בכללי היה בעיבור וה׳ היה בכל כך ה׳ כבר סיכך על האדם בבטן אמו.
אז מה יש לו לעשות הוא מודה לו כי בתוצאה המעשים נפלאים והוא יודע מאד אבל לא יודע כלום, מה זה ונפשי יודעת מאד, נפשי פירוש תמיד במקרא עצמי, או לא, הוא אומר נפשי יודע מאד אבל לא רואה הרי חשוך ואני מתפלא פליאה דעת ממני. זה נקרא להתפלא הרי אם באמת לא היה יודע גם לא היה מתפלא. (זה הבעיה בתאוריות שמתעכבות יותר מדאי על הלא יודע או דומיה תהלה או אמונה פשוטה שמאבדים גם הפליאה שהוא צורה אחרת להגיד אני רוצה לדעת, כל הלא לדעת מעניין רק כל זמן שרוצים מאד לדעת) אז בהכרח הוא יודע.
אבל אתה יודע יותר טוב לא נכחד עצמי ממך (כאמור עצמי היינו נפשי) וגם אין איפה להסתתר ולעשות דברים בסתר באמצע הלילה, אבל יותר נראה שמדבר פה על יצירת הוולד במעי אמו, שה׳ ידע אותו כשהוא נעשה בסתר בתחתיות ארץ, שזה דימוי לתחתית הרחם. וכאשר היה גולם (כנראה כמו במשנה גולמי כלי עץ, הדבר לפני שמקבל צורה. הפילוסופים ראו כאן רמז לחומר בהגדרה שלהם אבל לא צריך לזה עדיין הפשט יכול להיות ככה), וגם כל שנות החיים שלי כל הימים כבר כתובים בספר שלך כלומר גלוים לפניך. ימים יצרו ולא אחד בהם (נסתר ממך. זה לפי הכתיב ולא. פי הקרי ולו איני יודע מה פירושו). ד״מ אומר יצרו כאשר עדיין לא היה אחד מהם קיים בצורתו.
עד כאן היו דברי שבח והתבוננות ועכשיו הוא נזכר במציאותו הגשמית.. אומר ולי מה יקרו רעיך אל, אני יודע שזה לא נכנס למילים אבל מתוך ההקשר הכוונה הוא על אויביו, לא יודע למה הם נקראים רעיך אל, הוא אומר כל כך קמים עלי הם כבדים עלי (יקר-כבד או קשה) ויש להם ראשים רבים (כמי מי שמתבונו על מחנה מרחוק ורואה המון ראשים), אם אספר אותם ירבו כחול (הרי הוא במדבר ומהחול סופר המון ראשים שקמים אליו), אבל.. אני מקיץ בבוקר ועודי עמך.
אני חושב אם מותר שהוא מדבר לאותו אל שידע עכשיו ואומר אתה הכל טוב ויפה ואתה בכל והכל אבל החברים שלך.. תראה מה הם עושים לי.. הרי כל העולם כמו חברים שלך אתה בכל מקום.. ובסוף אני יודע שאני נשאר אתך.
אבל בא תכלס, אם אתה הורג מישהו, תהרוג בבקשה את הרשע לא אותי, אלה הם אנשי דמים החברים שלך, אשר יומרוך למזימה הם משתמשים בך למזימות שלהם, נשוא לשוא עריך הם אומרים שהם מכבדים או בנים עריך אבל זה לשוא.
תסתכל עלי אני שונא אותם אתה חושב שאני שונא אותם לחינם, אני במפלגה שלך אם אני שונא אותם כנראה הם שונאים אותך, אם היו לי לאויבים כנראה יש משהו שהם נגדך אפילו שהם מדברים לך יפה והם עושים עצמם חברים שלך ומרוממים אותך.
אדרבה תחקור את לבבי תראה שאני צודק, תראה אם יש בדרכי איזה עוצב (עבודה זרה כמו עצביכם או עכפ רע כלשהו) ונחני בדרך עולם שלא אהיה תקוע במדבר הזה לנצח.
עד כאן הם דברים מופשטים אצילים בפרקים הבאים הוא יפרט בקשתו בדיוק. אבל צריך לעמוד על המעבר הזה כבר כתבתי אתמול שזה מתייחס לבעיה מאד גדולה בעולם. הצדיק יש לו איזה אחיזה באלהיו הוא היימיש איתו הוא יודע מהו ושהוא חבר שלו. אבל יש משהו שהעולם שהאל זה מנהל לא תמיד מראה את זה הרי יש כל מיני אנשים עם זקנים לבנים וכובעים חשובים שאומרים שהוא דווקא הרשע והם רודפים אותו. ומה עליו לעשות מילא אם היו רשעים בגילוי היה אפשר להתנחם אבל אין כזה דבר רשעים בגלוי אפילו גלית שחרף מערכות אלהים חיים בטח עשה זה בשם אלהים שלו ובעצם כל מלחמה בעולם הוא מלחמה את מי האל אוהב. צריכים לזה את האל החוקר כליות שזה מאד חשוב וזה לטובה ולא לרעה. בסוד עמקי הכליות ידוע מי צדיק ומי רשע מי רודף ומי נרדף מי טוב ומי רע. ודווקא מי שיודע להיאחז בזה לעבוד לאל הזה בתוך כליותו וליבו הוא יכול להשתמש בתפלות אלה ולומר אם תקטול אלוה רשע וגו׳.
צריכים לדעת כל הענין של האל בחושך. כלומר לעבוד יי בלב זה סיכון מי שרוצה תמיד להיות בטוח לא עובד יי בלילה מי יודע אולי כתוב בזוהר שאין לומר תורה שבכתב בלילה אז איך אפשר לומר תהלים בלילה בעיות כאלה. אבל כל הענין של להיות אוהב ה זה להסתכן עבורו לכן דוד לא מפחד לומר חקרני אל ודע לבבי אדם שכל עבודתו הוא לאור יום היה צריך לחשוש אולי יגלו שם רעות בליבו, כמו שממשיך במזמור קמ אשר חשבו רעות בלב כל יום יגורו מלחמות. זה בכוונה שהם חושבים את זה ביום כי ככה הם מסוגלים לחשוב. אבל זה שעובד יי בלילות פירוש בכל מיני ספיקות הוא כבר רגיל להיכנס לסכנה. ולפעמים הוא אומר בפירוש אם לפי הפשט אם לפי כל מיני מפרשים אדרבה, אם האמת הוא שאני הרשע והוא הצדיק אז שילך תפלתי ויציל אותו ויהרוג אותי. כך מפרש רשי וראה אם דרך עצב בי אם אני זה שהעצב ונחני בדרך עולם תהרוג אותי. הרי אני פה בצד שלך אני לא בצד שלי אני רוצה שהעני הטהור ינצח אם ההוא באמת העני אז אדרבה אליו אני מתכוון. צריך להגיד את זה ברצינות זה לא טריק שעובד. אבל הטריק עובד כמו הניסיון של שלמה עם הזונות כי מי שאינו בצד הזה לא יאמר את זה אף פעם אז מי שאומר תהרוג אותי אם אני הרשע בטח הוא הצדיק אבל אי אפשר לרמות.
וזה בחינת אור לי״ד בודקים את החמץ לאור הנר י״ד בגימטריא דוד והוא בודק לאור נר ככתוב לא יכבה נרו וכו׳
*קמ*
מזמור זה הוא אומר בבוקר. הכלל הוא תפלות יפות עדינות מותר לומר בלילה בבוקר צריך לפרש תפלתו ולצאת לעבודה. אז תחלוץ אותי מאדם רע וכו׳. כל היום הם מתכננים מלחמות
הם מדברים כמו נחשים. מפרשים אומרים נחשים הם בעלי לשון הרע שיגלו את מקומו לשאול. אפשר גם.
הם חושבים לדחות פעמי. זה כפשוטו הוא הולך בדרך הם רוצים לשים לו מארב שייכשל וידחו אותו.
טמנו פח לי וחבלים פרשו רשת ליד מעגל. זה הכל ציור של הפח שמכינים לו. אולי לא באמת מכינים פח כזה לאדם אלא לחיה וזה משל לרכילות ותככים אבל עכפ הציור הוא שחופרים בור בארץ ושמים עליו איזה רשת שמסתיר אותו וקושרים בחבל ויושבים בצד מוסתר וכאשר רואים אויב עובר מושכים בחבל והוא נופל לבור על ידי המוקש. משהו כזה.
והוא אומר אז ליי אלי אתה, אנחנו כבר מכירים מזמן, האזינה לי.
אל תתן לרשע להוציא זממו לידי פועל.
איש לשון בל יכון בארץ -פה רואים שדואג מהדלטורים.
שיפלו הם במהמורות – עוד מין מוקש או מכשול כזה ויצודו אותם.
האמת שבעלי לשון עלולים מאד לפול לפח שלהם כי אם אתה מרכל מאחורי הגב על השלישי בטח הוא מרכל עליך עם הרביעי ותמיד מי שהוא נחש כזה נמצא בכזה פחד ודוד מתפלל שיתקיים כבר.
ידעתי אני לא משחק המשחק הזה אני פשוט עני אז יי עושה דיני.
אך צדיקים – מפרשים אומרים כל אך הוא הכנסת דחיפות לתוך הסיפור. אני יודע שאתה עושה דין עני אבל מהר.. וכבר יוכלו צדיקים להודות את שמך ולשבת את פניך בשקט.
*קמא*
זה המשך המזמור הקודם אבל הוא לעת מנחה. בחזרה לדיון למה נקרא מנחת ערב כן ייתכן שאין לזה ממש טעם. הרבה שמות הם השתלשלות של דברים מקריים. אפשר שזה נובע ממזמור זה עצמו שכתוב מנחת ערב ומשם נתקצר לכנות תפלת הערב מנחה. ולמה כותב מנחה ולא עולה או תמיד אפשר סתם לגיוון הלשון. לא הכל יש לו תמיד טעם עמוק הרבה אטמולוגיות הם מקרים פשוטים. כמובן כל זה לפי הפשט. @שלמה שיינברגר
ענין מעלת מנחה כותב רד״ק שאם תמיד הבוקר התקבל לרצון אז זה הוספת רצון על רצון. ואפשר גם להיפך אם היום לא הצליח עדיין אז זה הכפלת התפלה. הכלל הנראה במזמור זה שהוא הכפלת אותו בקשה, אכן עדיין הוא חי אז כנראה תפלת הבוקר הועילה משהו.. אבל הוא עדיין צריך לרחמים..
קראתיך חושה לי – קראתיך מזמן ועכשיו חושה לי, קודם כל תתן לי מילים שאוכל להתפלל ותהיה תפלתי מרוצה לפניך כקטורת. מפרשים אומרים שזה על דרך ונשלמה פרים שפתנו ולא נראה לי הפשט אלא זה דרך לומר שיתקבל כמו קטורת ומנחה ואפשר באמת היה דוד רחוק ממזבח ולא יכול להקריב אז אומר ככה.