Monday, December 21, 2020 • ו׳ טבת תשפ״א
https://www.jstor.org/stable/24365327
הוא מביא מקבילות לדפוס כזה של לעורר את ה׳
כן
אבל באמת עבודת ה׳ לא שונה מעבודת אלילים רק הנמען שונה..
והסרותי את שם הבעלים מפיך אולי הכוונה לדברים כאלה
שלא יתפללו ככה
ברור. זה שאלה של עדינות זה לא עקביות פילוסופית.
יכול להיות להיפך שיוחנן כהן גדול היה מיואש שזה לא עובד אז ביטל את זה..
אבל המאמר מביא שהטעם האמיתי היה שהוא חשב שזה באמת דומה מדי לעבודת אלילים
אני חושב שבכל המקומות שמונים לשונות של תפלה לא מונים הזכרה באמת מעניין
ככה הגמרא אומרת אבל נו וכי קשה להבין שזה משל
אולי זה ראיה נגד הרמבם שלא חשבו שהפסוקים משל..
אבל הרמבם יגיד להיפך הוא ביטל כי פירשו לא נכון.
גם קשה אם ביטל את זה והמשנה מסכימה למה ממשיכים לומר פרקי תהלים אלה?
פסוק ב הוא מאד ישיר קצר. אלהים! להצילני!
רדק אומר שחסר פה מילה צריך לקרוא כאילו כתבו אלהים חושה להצילני
אבל יותר יפה ככה
אפשר אפילו ככה
אלהים! להצילני! ה! לעזרתי! חושה!
זה מזמור של מישהו שבאמצע לברוח מאויבים והוא צועק לאלהים שיבוא מהר
והרודפים אותו יסוגו אחור
ישובו למקום שבאו מקם על עקב בשתם
ואז ישמחו מבקשי אלהים
יש כאן ניגוד יפה. הם רודפים אחריו מבקשי נפשו ולא ישיגו אלא ישובו בבושת. אבל מבקשי אלהים ישיגו את האלהים ואת ישועתו וישמחו היפך בושת האויב הרודף השב אחור
פסוק ו הוא נזכר שהוא עוד באמצע לברוח וצועק מהר אני עני ואביון כלומר כבר קרבו רודפי אלהים חושה לי בא מהר להצילני, אל תאחר
אבל נוסח התפלה שלנו לרוב הופך את זה כלפנו. יעלה לפניך זכרוננו במקום תזכור אותנו. יש גם תזכור אותנו אבל אני חושב שבכוונה מהפכים לרוב. התזכור אותנו נעשה בראש השנה לדין.
*מזמור נו*
מה זה יונת אלים רחוקים? אולי גם שם של פיוט ידוע שעל המנגינה שלו שרים פה
זה מזמור בעת צרה אבל באמת נראה מזמור הלל שאומרים כאשר ניצולים מהצרה
לפי התאוריה שלי מחנוכה כמעט כל התפלות שנרשם עליהם לשעת צרה לא באמת נאמרו אז כי בצרה לא מתפללים יפה כזה
לפחות חלק ממזמור זה הוא בפירוש מזמור הלל. מפסוק ד׳
והוא מהדהד הרעיונות של הלל המצרי, באלהים בטחתי לא אירא. באלהים אהלל. עלי אלהים נדריך. כי הצלת נפשי ממות הלא רגלי מדחי וכו׳ זה ממש פסוק מהלל
לא היה לו זמן להגיד את כל המילים הוא באמצע מרוצה
Tuesday, December 22, 2020 • ז׳ טבת תשפ״א
עבד אני לעבדי ה׳ עושה מה שאתם אומרים
Monday, July 15, 2024 • ט׳ תמוז תשפ״ד
אני חשבתי קנאת ביתך זה הקנאה שלי על ביתך, קנאתי להשם ולביתו. אבל אפשר שזה יותר כפילות של חרפת חורפיך נפלו עלי, שאז גם הקנאה זה קנאת האויבים בביתך
אבל ההמשך משמע כמוני
כי הצום זה לא משהו שהאויבים גזרו..
אני צם והם שותים שכר…
אני בוכה והם מנגנים
לא מבינים מה אני רוצה
זה לא כמו שהיהודים מדמיינים שנפוליאן מעריך אותם שהם בוכים על החורבן.. זה יותר האמת שהם צוחקים עלינו..
שי הביא את הירונימוס עושה את זה?
אתה ידעת חרפתי – נגדך כל צוררי
אני לא צריך להתוודות לך על החטאים שלי כבר יש לי כל מיני צוררים שמספרים לך כל דבר רע שאני עושה..
כן מעניין שזה בעצם פיתוח של הטענות של משה למה יאמרו מצרים
אבל דוד אומר את זה עם הרבה יותר הכנעה
אם המזמורים נכתבו אחר החורבן?
אני לא חושב שזה הסיבה היחידה
אם חוזרים דלדוד ההיסטורי הרי זה לא פשוט כי המתנגדים שלו גם מדברים בשם אותו האל…
אבל אני חושב שזה הבדל במצב רוח בין משה ודוד
דוד הוא דכאוני משה לא יודע מה זה דכאון
זה נטיה אישית אחרת
https://www.facebook.com/permalink.php
הוא פשוט רצה לקיים את הפסוקים פה…
אבל זה אישי או לפחות מתחיל מאישי לא מלאומי כמו משה
לא יודע זה שונה
משה גם במצבים הקשים שלו הוא קשוח
הוא אומר תהרוג אותי
לא אוי אני רוצה עכשיו להתכרבל במיטה לנצח
נו זה דמות אחרת
חושב, לא זוכר אותו מדבר כמו גבר תקיף אף פעם, נראה לי?
דעת מקרא אומר שזה פרק אחד עם עא
וגם מזכיר שפסוקים אלה כבר נאמרו בסוף מזמור מ במעט שינוי כרגיל
(יד) רְצֵ֣ה יְ֭הֹוָה לְהַצִּילֵ֑נִי יְ֝הֹוָ֗ה לְעֶזְרָ֥תִי חֽוּשָׁה׃
(טו) יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ׀ יַחַד֮ מְבַקְשֵׁ֥י נַפְשִׁ֗י לִסְפּ֫וֹתָ֥הּ יִסֹּ֣גוּ אָ֭חוֹר וְיִכָּלְמ֑וּ חֲ֝פֵצֵ֗י רָעָתִֽי׃
(טז) יָ֭שֹׁמּוּ עַל־עֵ֣קֶב בׇּשְׁתָּ֑ם הָאֹמְרִ֥ים לִ֝֗י הֶ֘אָ֥ח ׀ הֶאָֽח׃
(יז) יָ֘שִׂ֤ישׂוּ וְיִשְׂמְח֨וּ׀ בְּךָ֗ כׇּֽל־מְבַ֫קְשֶׁ֥יךָ יֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהֹוָ֑ה אֹ֝הֲבֵ֗י תְּשׁוּעָתֶֽךָ׃
(יח) וַאֲנִ֤י׀ עָנִ֣י וְאֶבְיוֹן֮ אֲדֹנָ֢י יַחֲשׇׁ֫ב לִ֥י עֶזְרָתִ֣י וּמְפַלְטִ֣י אַ֑תָּה אֱ֝לֹהַ֗י אַל־תְּאַחַֽר׃
יש לי איזה בעיה עם פסוקים ארוכים קצת כמו פה, שמצד אחד זה מאד ברור שזה תקבולת, אבל יש גם הכפלה פנימית בכל צלע ,
אני רוצה להראות שזה אומר אותו דבר, ישישו וישמחו בכך כל מבקשיך, ויאמרו תמיד יגדל אלהים אהבי ישועתך
אבל גם יש בו קצב פנימי, ישישו וישמחו בך – יאמרו תמיד יגדל אלהים
כל מבקשיך – אהבי ישועתך
ואני לא יודע כיצד לשלב את שניהם
אם ככזה זה באמת יפה
בהתחלה – אלהים יציל יי לעזרתי חושה
בסוף – אלהים חושה עזרי יי
טוב העיקר שמי שמבקש נפשי יתפוצץ מבושה
ומי שדורש אלהים שישמח
לא בדיוק דבר והיפכו
אבל כנראה שכן כי אני מהמפלגה של דורשי אלהים
יש גם הקבלה מאד יפה בין מבקשי נפשי – מבקשיך
חפצי רעתי – אוהבי ישועותך
זה ממש ניגוד
ולכן בסוף זה לא סימטרי, כי לא מסיים סתם אלהים חושה, אלא צריך להוסיף אני עני ואביון, כי אין פה סימטריה ביני לבין האויבים שלי. הם שונאים שלי אבל אני כלום רק עני ואביון
והוא לא הולך את הצעד הסימטרי המתבקש לומר שמבקשי נפשי הם בעצם רודפי אלהים
נראה לי שאף פעם זה לא כתוב מפורש בתפלות אלה ככה, או שאני טועה. לפחות פה לא כתוב
כתוב יותר שאני עני ומי שרודף עני כאילו מבזה אלהים שבצד של העניים
אבל הוא לא כזה חוצפן לומר שהוא בצד של אלהים
צריך לבדוק איך כתוב במקומות אחרים פה
הפסוק הראשון אצלנו קטוע ופה יותר מובן, אולי באמת חסר ההתחלה , למרות שגם ‘רצה להצילני׳ נשמע מוזר קצת.