Sunday, February 26, 2017 • ל׳ שבט תשע״ז
מה שקורה פה הוא המשך של הסיפורים של הפרקים הקודמים .
המשורר בודד מול בני אדם, הם מבזים אותו בפועל, וגם לא מבינים את הייחוד שלו.
יש הרבה דרכים להתמודד עם זה. בפרק א הוא מזכיר את שכר ועונש הקלאסי של צדיק ורשע. בפרק ב הוא הולך בדרך המלכות ההמשיחית שהוא בן הנבחר לאל והם להיפך. בפרק ג׳ יש ערעור על המלכות שלו והוא חוזר לצעוק אל ה׳ שיצילו ואת כבודו מרבוי הקמים נגדו. כאן בפרק ד׳ הוא מדבר כלפי בני אדם פשוטים, בני איש עד מה כבודי לכלימה, הם לא מלכים, וגם לא בני ה׳, והוא אומר נגדם דעו כי הפלה ה׳ חסיד לו ה׳ ישמע בקראי אליו. צריך לעמוד על היחוד של הרעיון פה.
והוא, כי פה הוא הגיע להבין שמה שמייחד אותו מולם הוא בדיוק זה שהוא משורר התהלים. זה לא שהוא משורר על משהו חיצוני שנבחר למלכות או שהוא צדיק ותלמיד חכם. זה פשוט כי בקראיי ענני ה ישמע בקראי אליו. הנבחרות שלו הוא זה שהוא כשהולך לישון על מטתו הוא חושב על ה ומתפלל אליו.
זמני שכיבה וקימה הם זמני הייחוד של האדם. כלומר , יש דברים ציבוריים ועבודה שזה המשך היום ומלכות ופוליטקה ודברים. כאשר אתה נכנס למיטה שלך אז אתה לבד, ושם יש למשל את ביטוי הקריאת שמע בשבכך ובקומך, בזמני הפרטיות שלך, אמרו בלבבכם על משכבכם. מה שאדם אומר על מיטתו הוא אותו ביטוי של מה שאומר בלבו , זה המקום שלא מדבר לאחרים אלא לעצמו או לאלהים.
והוא מדבר חצי לעצמו חצי לאנשים שסביבו חצי לאלהים. וגם הפניה שלו לאל הוא לא בדיוק מה שמיילך בידערמן קורא תפלה. הוא מתחיל בקראי ענני בצר הרחבת לי, כבר הרחבת לי פעם, או בזה שאתה נותן לי לבטא את הקריאה שלי זה כבר מרחיב את ליבי.
לדוד המלך יש מגן, ואתה ה מגן בעדי, מגן דוד, והמגן הוא מה שיש לו מציאות בלב. נתת שמחה בלבי בעת דגנם ותירושם רבו. לא ברור על דגן ותירושם של מי או מה הוא מדבר. של עצמו או של שונאיו. אבל הנקודה הוא שהשמחה שלו נמצא בליבו ולא בשדה אצל דגן ותירוש. ועם זה הוא יכול להסתדר גם עם דגן ותירוש שלו או שהם מצליחים או שהוא. יש לו ארמון בליבו ושם ה הפלה חסיד לו ישמע בקראי אליו
הרבים אומרים מי יראני טוב, הם רוצים לראות טוב מחוצה להם, אבל דוד מבקש נסה עלינו אור פניך השם.
זה משהו מפרשת שקלים לא? הניגון של אור פניך עלינו אדון נשא…
וזה נקרא משנכנס אדר מרבים בשמחה נתת שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו. שהמן היה לו רבים טוב הרבה כסף ויכין רשע וילבש צדיק בסוף יגיע אליו ויתן את מרדכי על בית המן
העניין הוא שאצל הצדיק ורשע מפרק א יש בעיה, הוא רואה מנהטן הכל נוצץ הוא לא יכול לשמוח, הוא בוכה בנעילה בראותי כל עיר על תלה בנויה.. אבל מי שיש בו לב דוד יש לו מבט אחר כללי יותר ומופשט. שדבר של שמחה משמח אותו. והוא לא עסוק באגו שלו אם זה שלי או נגדי. הוא רואה עיר על תילה בנויה אז הוא מתפעל מהיופי והרחבות והשמחה. והוא יודע שאם יש ביופי אמת אז הוא שייך אל האמת, ולא משנה אם זה כאן או שם, זה אותו הצלחה והרחבות של אלהות .
בשלום יחדו אשכבה ואישן זש״ה ודובר שלום לכל זרעו. ולא כאחשורש שנדדה שנת המלך,
כי אתה ה לבדד לבטח תושיבנו. זה המשפט שמסיים נקודת כל הענין.
רק פסוק אחד לא מתיישב לי זבחו זבחי צדק מה הקשר, זה נראה שנתקן לומר מזמור זה על הקרבנות.
זבחו זבחי צדק . הצדיקו מעשיכם והרי אתם כמקריבים זבחים :
רשי
אבע אומר שזבחי צדק הם שלמים שאינם באים על חטא אלא על צדק
אמר רב כהנא משום רבי ישמעאל ברבי יוסי מאי דכתיב (תהלים ד, א) למנצח מזמור לדוד זמרו למי שנוצחין אותו ושמח
בא וראה שלא כמדת הקב״ה מדת בשר ודם בשר ודם מנצחין אותו ועצב אבל הקב״ה נוצחין אותו ושמח שנאמר (תהלים קו, כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו
פסחים קיט
אמר רבי אבהו כתיב (תהילים ד) בקראי ענני אלהי צדקי בצר הרחבת לי אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבון העולמים כל צרה שהייתי נכנס לה אתה הייתה מרחיבה לי נכנסתי לצרתה של בת שבע ונתת לי את שלמה נכנסתי לצרתן של ישראל ונתת לי את בית המקדש:
ירושלמי תענית. הוא אומר שמתוך הצרה הרחיב לו עוד יותר.
ר נחמן אומר גם בתוך הצרה עצמה נמצא הרחבה חוץ מהישועה
ובטחו אל השם שלא תישארו בלי כלום..
האמת זבחי צדק נשמע כמו
Fair trade sacrifices
זבחים לא גנובים, כי ה שונא גזל בעולה
אבל זה לא סותר. הוא אומר להם מוסר כאילו.
או שאתה מפרש שהוא מאיים עליהן
אלהי צדקי פירוש אלוהים הצדיק
או פירושו אלוה של הצדק שלי, הצדק שלי נובע מן אלוהתו
זבחי צדק פירוש שיש זבחי כזב וריק, נגד זה צריך שיזבחו זבחי צדק בבטחון אל ה׳, היפך אלה שאוהבים ריק ומבקשים כזב
נתת שמחה בלבי מעת מפרש ד
דמ שהשמחה שנתת בלבי גדול מ(השמחה שיש לבני אדם ב)עת אשר דגנם ותירושם רבו
ומה לצדק ותודה?
יש שערי צדק של הלל
Sunday, April 14, 2024 • ו׳ ניסן תשפ״ד
אני לא יודע למה צריך לעשות התנגדות, הוא מלמד פה איך להגיע לטוב, אז אומר שיש לזבוח זבחי צדק, ולומר “מי יראנו טוב, נסה עלינו אור פניך יי”, ואז יהיה שמחה בלהם
אם מתעלמים קצת מההטיות השונות ככה יוצא..
“זבחי צדק זה לאפוקי זבחי רשע, כלומר זבחים שלא מטהרים מחטא וכדומה
או אפשר, הם יאמרו “נסה עלינו אור פניך”, ואז יאמרו ליי בהודיה “נתת שמחה בליבי”, ולמה, כי דגנם ותירושם רבו.
יש פה שאלה ותשובה, ולאו דוקוא פולמוס עם מישהו, הורגלנו מהפרק הקודם שה׳רבים׳ קמו עלי, אבל אין הכרח שגם פה זה ככה..
השאלה הוא ‘מי יראנו טוב׳, והתשובה הוא ‘יי׳, וביתר פירוט, שורת התפלה ‘נסה עלינו אור פניך יי׳, ואז שורת ההודיה ‘נתת שמחה בליבי׳
כל המזמור הזה הולך שהחזן או מנהיג התפלה מתחיל להתפלל, ואז הוא רואה שהציבור לא איתו הם מסתכלים בעלוני שבת
אז הוא התחיל יפה, להקריא לכולם ‘בקראי ענני וגו׳
ואז פתאום שם לב שהציבור לא פה.. אז הסתובב מהעמוד ומתחיל לצעוק ‘בני אדם, עד מה כבודי לכלימה׳, אתם מבזים אותי אני צועק פה לפני התיבה ואתם מתדשנים שם באיזה פטפוטים, מה זה, אתם אוהבים ריק, מבקשים כזב?
ואז פונה למקהלה שיצעקו, סלללההההה
אז הוא מבין שיש להם שאלה, מה, אנחנו מתפללים, איפה אנחנו ואיפה השם, אנחנו לא שם, אז הוא מתחיל להסביר להם
דעו, הנה אני אלמד אתכם איך גורמים שהתפלות יתקבלו, זה לא ענין מסובך
נכון שמעתם כי הפלה ה׳ חסיד לו, שזה איזה מדרגה גדולה השם שומע בקראי אליו, כך אומר החסיד, כך הרי ניסינו לפתוח את התפלה שלנו, אבל אתם בלבכם כנראה לא חשבתם שזה עליכם, כי אתם הרי לא החסידים..
אז שמעו, מה כזה מסובך, מאד פשוט, פשוט אל תחטאו, (לא יודע מה זה רגזו, ), לא רק בפה אלא גם בלב, גם בלב או על משכבכם כשאין שומע (ראינו כבר שזה ביטוי מקראי לאמירה בלב או לפרטיות, לא דווקא ממש על המשכב, רק זה ביטוי למחשבות שאדם מתכנן היום שלו בשכבו על מיטתו, אז במקום לתכנן רע
פשוט תחשבו טוב, תתכננו להיות אנשים טובים, ודומו, אז תחכו תראו שהשם יעזור לכם, אינכם צריכים לעשות עוד שום דבר
ואז בכלל הכל כיף, תוכלו לזבוח זבחי צדק, זבחים במקרא זה תמיד שלמים דהיינו קרבן הודיה, כי אתם כבר בטוחים שהשם יעזור לכם
ועכשיו שכבר דרש להם את כל הדרשה הוא כבר יכול לבטא בפירוש את השאלה שלהם, הרבים שהתאספו כאן כולכם בוודאי תוהים כל הזמן מי יראנו טוב, מי יתן לנו טוב, אה צריכים להיות חסיד להתפלל, מי יורה לנו כיצד להיות טובים, נו, הנה כבר ראינו זה ענין פשוט מאד, במקום לחטוא יש לעשות טוב, הנה בא נגיד ביחד ‘נסה עלינו אור פניך ה׳, זה התפלה כוללת כל הבקשות האפשרויות כפי שרואים שהה כל הברכה שיהודי צריך בברכת כהנים
ומיד, נוכל כבר לשיר את שיר ההודיה, ‘נתת שמחה בליבי׳, כי יהיה לכם רוב דגן ותירוש, ויהיה לכם במה לשמוח בפועל וגם בלב וגם מספיק לקרבנות
אז הנני חוזר לדבר בלשון יחיד בשם כולם בדיוק כפי שפתחתי בקראי ענני, עכשיו נוכל ללכת לישון בשקט, במקום לחשוב רע על משכבו, כבר למדנו לחשוב טוב על משכבנו ולדום, הנה נלך לישון בשלום וה׳ בעצמו כבר יושיב אותנו לבטח
ככתוב וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש
וכתיב השם בדד ינחנו וגו׳ ירכיבהו וכו׳
וכל הקהל התפזר בשלום והלכו לנוח שינת צהריים
לא הבנתי מה הכלל שלו, בכל מקרה הוא נתקע בפסוקים ארוכים כפי שרואים פה, והוא גם מתחיל חלק הראשון של פסוק בטור השני שזה לא לענין להבנה
אני רואה שכותבים ש׳רגזו׳ פירוש ‘תרעדו׳, ולא כמו בלשוננו ‘תכעסו׳, כלומר בדומה לאמור למעלה, גילו ברעדה, וכדומה, אלה ביטויים למה שאפשר לומר באידיש ‘גיב זיך א שאקל׳, כזה תתעוררו כבר..
למרות שאתם על משכבכם…
זבחי צדק זה גם חלק מהברכות של יעקב שממנו הוא לקח את הברכה שלו ‘כי אתה יי לבדד לבטח׳, ‘שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים יינקו׳
נשמע יותר מדי שרשים לדבר אחד
שחילקו מסיבה טובה בזמננו…
כלומר אפשר להבין הקשר בין כל הדברים הללו בשפה המאוחרת וגם להבין שיש בזה הרבה סוגים
ולמה לא לחשוב שגם במקור זה מחולק יותר, רק אולי באופן אחר מאצלנו