Tuesday, February 02, 2021 • כ׳ שבט תשפ״א
ולא נראה לי כ״כ.
כלומר כותרות הפרקים הם תמיד לאותו פרק לא לחטיבה שלמה
אבל היה צריך לכתוב *תפלות* למשה
אני לא מבין את זה, גם עד שם יש תפלות שאינם שלו. זה סיום ספר או קובץ מסוים לא מתייחס לכלל הספר.
זה לא המילים שלא מבינים זה המציאות שלא מבינים קוראים לזה כל פעם במילים אחרות..
ככה הייתי חושב. אפשר גם אם הוא כתב שאר המזמורים בהמשך שמזמור זה מיוחד.
זה גם בפרק הבא ואתה מרום לעולם ה׳
https://en.wikipedia.org/wiki/Miasma_theory
מזמור צב היה דיון יפה בנחפשה של דביר להסביר אותו
https://www.facebook.com/groups/700309060043848…
זה תאוריה של יום טוב ארליך יש לו שיר שלם על זה..שהקטב מרירי שנזכר בהאזינו זה הגז של השואה
בטייפ חבלי משיח , שכחתי איזה שיר
אני מעתיק הפירוש שלו למי שאין לו גישה
טונתי מלהתווכח עם מיכל בענייני שירה, אבל תורה היא וצריך אני ללמוד. הנה מיכל טענה שהדימוי במזמור שיר ליום השבת של הרשעים לעשב בתחילתו אינו קשור לדימוי הצדיק כתמר, גם כי עץ אינו נראה כמו עשב וגם בגלל שהתמר רחוק במקומו מהדימוי על העשב. כדי לענות על הטענה הראשונה די לכתוב את הטיעון שלי, כדי לענות על השניה אני נאלץ לדון במבנה של השיר כולו ובתוכו אענה על שאר המענות עד שהאמת יורה דרכו שהייתה זו שגגה מפי השלטת.
הנה הפירוש המלא שלי למִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:
הקדמה על נושא השיר: טוב להודות לה׳ גם על הטוב וגם על מה שנראה ההיפך חלילה כי לא מחשבותיו מחשבותינו והמזמור עצמו יפרט באיזה אופן הוא חושב:
טוֹב לְהֹדוֹת לַה׳ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:
עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר:
כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה׳ בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:
מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳ מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:
אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת:
עכשיו המשורר מסביר מה הכסיל לא מבין שצריך לשמוח בו
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב
בהתחלה הכל פורח כמו עשב ונראה שהרשעים צומחים יותר
וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן
לא רק באדמה אלא גם באילנות הכל מתמלא ציץ שזה פריחת סרק שמזוהה עם הארז (“וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים” במלכים)
אבל כידוע לכל חקלאי העשבים הבולטים נועדו לניכוש לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד
ואת זה רואה החקלאי שמסתכל על הכל מלמעלה, לא מי שבתוך השדה וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה׳
ואתה שרואה הכל מלמעלה יודע ש כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה׳ כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן,
ואתה גם יודע שהצדיק יצליח וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן
וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי גם אני אראה בעתיד בעיניי הגשמיות ממש את מפלת הרשעים.
סוף דבר בסיפור השדה:
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח
שימו לב, עכשיו מדברים עדיין על פריחה. לא במקרה לדעתי, אני גוזר גזרה שווה פריחה פריחה. דברנו קודם על בפרוח רשעים כמו עשב וחזרנו לדבר מה קרה לפריחה. תמר כידוע הוא לא כמו כל עץ אלא הוא צומח מפריחתו, גזעו הוא רק סכימה של כל הפריחות שלו. ומכאן תשובה למיכל שאמרה שעצים אינם דומים לעשבים, אבל התמר כן דומה להם
כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה
כנגד ויציצו כל פועלי אוון שהם פרחי הסרק על הארז, אזי מופיע כח הגידול של הארז מעלה מעלה במקום הקישוטים חסרי הטעם שנושרים. ראו זו תקבולת נפלאה שאין עליה תשובה.
שְׁתוּלִים בְּבֵית ה׳ בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ אין הכוונה לבית המקדש אלא לעולם בהמשך למשל על הקב״ה כהחקלאי של האנושות.
הצמיחה השיטתית שלהם בניגוד לעשב הקמל דומה לתמר והארז ששומרים על רעננות שנים רבות עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ
והם עצמם יענו לכסיל על שאלתו מתחילת המזמור
לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה׳ צוּרִי וְלֹא (עלתה) עַוְלָתָה בּוֹ
Friday, August 16, 2024 • י״ב אב תשפ״ד
אה ממש לכתוב שבת
לכבוד שבת
בא נעתיק את זה לפה אני חושש שפייסבוק ייסגר מתישהו…
קטונתי מלהתווכח עם מיכל בענייני שירה, אבל תורה היא וצריך אני ללמוד. הנה מיכל טענה שהדימוי במזמור שיר ליום השבת של הרשעים לעשב בתחילתו אינו קשור לדימוי הצדיק כתמר, גם כי עץ אינו נראה כמו עשב וגם בגלל שהתמר רחוק במקומו מהדימוי על העשב. כדי לענות על הטענה הראשונה די לכתוב את הטיעון שלי, כדי לענות על השניה אני נאלץ לדון במבנה של השיר כולו ובתוכו אענה על שאר המענות עד שהאמת יורה דרכו שהייתה זו שגגה מפי השלטת.
הנה הפירוש המלא שלי למִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת:
הקדמה על נושא השיר: טוב להודות לה׳ גם על הטוב וגם על מה שנראה ההיפך חלילה כי לא מחשבותיו מחשבותינו והמזמור עצמו יפרט באיזה אופן הוא חושב:
טוֹב לְהֹדוֹת לַה׳ וּלְזַמֵּר לְשִׁמְךָ עֶלְיוֹן:
לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת:
עֲלֵי עָשׂוֹר וַעֲלֵי נָבֶל עֲלֵי הִגָּיוֹן בְּכִנּוֹר:
כִּי שִׂמַּחְתַּנִי ה׳ בְּפָעֳלֶךָ בְּמַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אֲרַנֵּן:
מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ ה׳ מְאֹד עָמְקוּ מַחְשְׁבֹתֶיךָ:
אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת:
עכשיו המשורר מסביר מה הכסיל לא מבין שצריך לשמוח בו
בִּפְרֹחַ רְשָׁעִים כְּמוֹ עֵשֶׂב
בהתחלה הכל פורח כמו עשב ונראה שהרשעים צומחים יותר
וַיָּצִיצוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן
לא רק באדמה אלא גם באילנות הכל מתמלא ציץ שזה פריחת סרק שמזוהה עם הארז (“וְאֶרֶז אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, מִקְלַעַת פְּקָעִים וּפְטוּרֵי צִצִּים” במלכים)
אבל כידוע לכל חקלאי העשבים הבולטים נועדו לניכוש לְהִשָּׁמְדָם עֲדֵי עַד
ואת זה רואה החקלאי שמסתכל על הכל מלמעלה, לא מי שבתוך השדה וְאַתָּה מָרוֹם לְעֹלָם ה׳
ואתה שרואה הכל מלמעלה יודע ש כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ ה׳ כִּי הִנֵּה אֹיְבֶיךָ יֹאבֵדוּ יִתְפָּרְדוּ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן,
ואתה גם יודע שהצדיק יצליח וַתָּרֶם כִּרְאֵים קַרְנִי בַּלֹּתִי בְּשֶׁמֶן רַעֲנָן
וַתַּבֵּט עֵינִי בְּשׁוּרָי בַּקָּמִים עָלַי מְרֵעִים תִּשְׁמַעְנָה אָזְנָי גם אני אראה בעתיד בעיניי הגשמיות ממש את מפלת הרשעים.
סוף דבר בסיפור השדה:
צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח
שימו לב, עכשיו מדברים עדיין על פריחה. לא במקרה לדעתי, אני גוזר גזרה שווה פריחה פריחה. דברנו קודם על בפרוח רשעים כמו עשב וחזרנו לדבר מה קרה לפריחה. תמר כידוע הוא לא כמו כל עץ אלא הוא צומח מפריחתו, גזעו הוא רק סכימה של כל הפריחות שלו. ומכאן תשובה למיכל שאמרה שעצים אינם דומים לעשבים, אבל התמר כן דומה להם
כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה
כנגד ויציצו כל פועלי אוון שהם פרחי הסרק על הארז, אזי מופיע כח הגידול של הארז מעלה מעלה במקום הקישוטים חסרי הטעם שנושרים. ראו זו תקבולת נפלאה שאין עליה תשובה.
שְׁתוּלִים בְּבֵית ה׳ בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ אין הכוונה לבית המקדש אלא לעולם בהמשך למשל על הקב״ה כהחקלאי של האנושות.
הצמיחה השיטתית שלהם בניגוד לעשב הקמל דומה לתמר והארז ששומרים על רעננות שנים רבות עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ
והם עצמם יענו לכסיל על שאלתו מתחילת המזמור
לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר ה׳ צוּרִי וְלֹא (עלתה) עַוְלָתָה בּוֹ
באמת באמת באמת אנחנו צריכים למצו אאת הצדיק הזה שפורח תמיד כתמר
כל פעם העשב גדל שוב אז צריכים ליזכר..
זה אגב אותו העשב מהתפלה של משה…
בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש
ומה, כנראה התמר של הצדיק זה משהו שקשור לה׳ מעון אתה היית לנו
הוא בחברת הצדיקים בגן עדן
יש לי מחשבה אני צריך לומר בשיעור זוהר אבל התערבבתי מאיזה עשב באמצע..
שהזוהר אומר כידוע שהאבות באים לשמחה של בניהם בעולם הזה אם כבר מתו
וזה כי אחרת השמחה הוא כמו הלערב ימולל ויבש
אם יש שמחה אמיתית שהוא שמחה של מצוה אז זה סוג של דבר שלא מת
ואם הצורה של השמחה הוא שאבא ואימא באים לחופה של בניהם, אז כנראה שאם שמחה זו היא קדושה שהיא קיימת גם אם האבא מת
זה הסיבה שהזוהר יש לו כל התורות של ינוקות שהאבא שלהם מת והם איכשהו עדיין למדו ממנו כל סודות התורה
כי אם יש צורה אמיתית של למדתם אותם את בניכם זה חייב להיות משהו אמיתי
לא משהו שתלוי אם אבא שלך חי או מת
תשלים את הדרשה..
זה אתה מרום לעולם ה׳
מעון מרום
לא יודע נשמע קרוב
אכתוב בספר שלי בשמך ואז יהיה מפרש שאומר 🙂
מה הם מפרשים
ואתחנן זה רגע השבירה של משה בטח אז אמר תפלה למשה זה נראה לי הכי קרוב למקום שכתוב שמשה התפלל
אם כבר אפיקורסות אני יכול להגיד גם שמשה רבינו לא היה בן 120…
לא נראה לי סביר שבאמת התחיל את הקריירה בגיל 80, מסתמא זה משל וצריך להסיר 40 שנה מהמספר
והנה יש לי ראיה מספר תהלים…
120 זה באמת מספר טיפולוגי כי זה 3 פעמים 40 שנחשב פה דור
לא שזה ראיה שזה לא היה רק אם כבר אומרים סברות אז זה נשמע לי גם סברא..
הסברתי הדרוש בשיעור זוהר שלי…
זה נראה לי שזה התפלה הוא מדרש יפה על תפלת משה פה לפני מותו לפחות
הרגע
Saturday, August 17, 2024 • י״ג אב תשפ״ד
מעניין
אבל מסתמא זה נכתב על מנת לנגן אז צריך להלחין שיר שבו מבנה כזה יהיה משמעותי…