יציאת מצרים יסוד התורה – סידור הנושא

א] הבחנת הנושא שלנו

הנושא שלנו הוא:

א) המובן שבו ‘יציאת מצרים הוא ‘יסוד התורה כולה’. כלומר, כמה פעמים נאמר, בפסוקים וגם אחר כך, שענין יציאת מצרים הוא יסוד ל’שאר כל התורה כולה’, או ‘לשאר כל המצוות’, ועלינו להבין במה הדבר כן, ומה היחס בין ענין יציאת מצרים לענין שאר המצוות.

ב) פירושו ומובנו התיאולוגי של ‘ענין יציאת מצרים’. כלומר, האם ומה מלמדת אותנו יציאת מצרים אודות עצם האלוהות.

[ב’ אלה מקבילים לב’ הפירושים העיקרים במושג ‘עיקר’, כמו שלמדנו =איפה?= במילה ‘עיקרי הדת’. שיש שני סוגי ‘עיקר’. ‘עיקר’ לאפוקי ‘ענף’. ו’עיקר’ לאפוקי ‘טפל’. פירוש ראשון – האקסיומות שממנו נובעים שאר דברי הדת בזרימה לוגית. כלומר ‘עיקר’ במובן של ‘שורש’, שממנו הענפים. וכך הדבר הראשון מבוסס על הרעיון ש’יציאת מצרים’ משמש באותו תפקיד של ‘עיקר הדת’, כלומר מה שנותן סיבה וטעם ושורש לשאר המצוות. ובמובן מסוים אפשר לומר שלפני שהיה מושג ‘עיקרי דת’ תיאורטיים ברשימת הנחות אודות האלוהות וההשגחה וכו’, נמצא כבר בתורה ש’יציאת מצרים’ הוא ענין שורשי לשאר המצוות.

והפירוש השני במילה ‘עיקר’ הוא ‘הדבר הכי חשוב לדעת’, ושאר הדברים אינם חשובים לגביו. בהתאם לכך ‘עיקרי הדת’ היינו אותם הדברים שהכי חשובים לדעת אותם. כאשר חושבים על כך מגלים ש’הכי חשוב’, כלומר, שהם ה’מטרה של שאר הדברים. כי כאשר אומרים שה’עיקרים’ הם הדברים ש’בגללם השאר’, אם כן תולים את ה’עיקר’ ב’טפל’, כאילו העיקר הוא חשוב בגלל שהוא מביא לידי המעשים הנובעים ממנו, ואם כן הוא אולי ‘עיקר’ אבל הוא לא ‘הכי חשוב’, שכן ‘חשוב’ משמע הדבר שאליו מתכוונים. ונמצא לפי פירוש זה ‘עיקרי התורה’, היינו ‘מטרות שאר התורה’, שהמצוות אמורות להביא אליהם, ולא שהם מביאים אל המצוות בלבד.

ולפי שאנחנו אומרים ש

ב] הבדלת ‘סיפור יציאת מצרים’ מהנושא

ג) נושא שלישי הוא סיפור יציאת מצרים – הוא נושא בפני עצמו.

ונסדר בפני עצמו בסדרה – על מצוות סיפור יציאת מצרים, ועל סדר ההגדה והלימוד שלו = כאן=?.

אלא שיש קשר, לפי שעל הרוב נספר ב’סיפור’ את מה שנראה לנו עיקר ה’מסר’ והמטרה של ‘יסוד’ יציאת מצרים.

ולכן הובאו דברי הרמב”ם העוסקים בסדר ‘סיפור יציאת מצרים’, למרות שעיקר הלימוד של זה צריך להיות בלימוד ליל הסדר ומצוותיו.

ומכל מקום,

תש”פ – שיעור א’

הקדמה א

הוא העיקר

היה צריך להיות להתחיל מהחומש, שהרי החומש לא מדבר על העסק שלנו

אבל הוא מדבר הרבה על יציאת מצרים

משמע שמבחינתו זה עיקר

אבל כדרכנו לא נוכל להתחיל מהפסוק אלא מרמבן והרמבם

נלך לאט ונבין

הקדמה ב – בענין המקרא (ענין זה במבוא שער המקרא בדפים וגם בשיעורים על המקרא הכתובים)

הזוהר שאל למה הקבה מדבר כל כך הרבה מיציאת מצרים

אבל צריכים לדייק את השאלה – מה מיוחד בריבויו בחומש

אעפ שאין זה הזמן ללמוד חומש

5 שאלות שונות –

א] ריבוי הפעמים (מוזר לשאול על ריבוי הפעמים הרי זהו הסיפור של התורה שהכל מאורגן סביבו)

ב] יש הרבה פעמים שמשתמשים ביציאת מצרים גם כשזה לא הנושא – כמו מצוות ששאלו חכמים מעקה משקולות וכו’, וכבר הקשו עליהם,

ג] המצוות שמפורש בהם זכר יציאת מצרים כמו פסח בכור תפילין

ד] מצוות אלה יש להם חומר. מ”ע של פסח ומילה בלבד יש להם כרת (למדנו על כרת במ”א.=..) כי כרת הוא מה שיהודי לא עושה, כמו לא אוכל כרת. אבל לעשות אין יהודי עושה יותר מדי דברים רק פסח ומילה.

אם כן משמע שמצוות פסח הוא מעיקרי המצוות שבתורה

עד כאן ה’דאטא’, לכאורה

השאלה מהו המשמעות של זה.