פרי עץ הדר – שטעם עצו ופריו שוה. הדר – הדר באילנו משנה לשנה, וזהו אתרוג. לשון רבינו שלמה.
והן אסמכתות שעשו רבותינו (ספרא ויקרא כ״ג:מ׳) לקבלתם.
ור׳ אברהם כתב: והאמת אמרו כי אין פרי עץ יותר הדר ממנו. ודרשו בו: הדר באילנו – אסמכתא.
והנכון בעיני: כי האילן הנקרא בלשון ארמית אתרוג נקרא שמו בלשון הקדש הדר, כי פירוש אתרוג – חמדה, כדמתרגמינן: דמרגג למיחזי (אונקלוס בראשית ב׳:ט׳) , לא תירוג (אונקלוס דברים ה׳:י״ז) . ואמרינן (נוסח הכתובה): שפר ארג נכסין. ולשון חמדה והדר שוים בטעם. ונקרא העץ והפרי בשם אחד כי כן המנהג ברוב: תאנה, אגוז, רמון, זית, וזולתם. וכן זה שם העץ והפרי שניהם בארמית אתרוג, ובלשון הקדש הדר.
ופשוטו של מקרא: יאמר שנקח לנו פרי עץ הדר, ונקח כפות תמרים וענף אחד מעץ עבות וענף ערבי נחל, והנה הם אחד מכל מין, כי כפות תמרים מחובר אל ולקחתם לכם שהם הרבים, כי הלכה היא כר׳ עקיבא שאומר (בבלי סוכה ל״ד:) : כשם שלולב אחד ואתרוג אחד כך הדס אחד וערבה אחת. ולכך תירגם אנקלוס כולן בלשון רבים, מחובר אל: ולקחתם לכם.
ובטעם המצוה הזאת אמרו (בבלי תענית ב׳:) על דרך האגדות שהמינין הללו באין לרצות על המים.
ועל דרך האמת: פרי עץ הדר – הוא הפרי שבו רוב התאוה, ובו שחטא אדם הראשון, שנאמר: ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל (בראשית ג׳:ו׳) , והנה החטא בו לבדו, ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים. וכפות תמרים – הוא הראש, קו אמצעי כפול וגבוה על כולם. וענף עץ עבות – רמז לשלש ספירות בבד אחד, כענין שנאמר: מידי אביר יעקב (בראשית מ״ט:כ״ד) . וערבי נחל – כענין שנאמר: סולו לרוכב בערבות (תהלים ס״ח:ה׳) – כי יתערבו במדת הדין ובמדת הרחמים. ומכאן תבין ותדע שאין האתרוג עמהם באגודה, והוא מעכב בהם, כי הוא כנגד העצרת שהוא רגל בפני עצמו ותשלומין דראשון, והנה הם אחד בכח ולא אחד בפועל. וכבר פרשתי טעם זה (רמב״ן ויקרא כ״ג:ל״ו) .
והנה טעם כל הפרשה: תחגו את חג השם הגדול שבעת ימים שבמעשה בראשית, ותסמכו להם השמיני עצרת, כענין שנאמר: למנצח על השמינית (תהלים י״ב:א׳) . וגם באותן השבעה תקחו בהם פרי עץ הדר והלולב באגודו, ולכך הקדים האתרוג, אבל בשמיני אינו צריך כי הוא עצמו הדר, וזה טעם: וחגותם אותו חג לי״י שבעת ימים בשנה (ויקרא כ״ג:מ״א) – שתחוגו שבעת ימים עם השנה, ענין סבוב והקפה, מלשון: וחוג שמים (איוב כ״ב:י״ד) , ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מ״ד:י״ג) , וכן: המון חוגג (תהלים מ״ב:ה׳) .
וכבר רמזו רבותינו הסוד הזה, אמרו בויקרא רבה (ויקרא רבה ל׳:ט׳) : פרי עץ הדר – זה הקב״ה, שנאמר: הוד והדר לפניו (תהלים צ״ו:ו׳) , כפות תמרים – זה הקב״ה, שנאמר: צדיק כתמר יפרח (תהלים צ״ב:י״ג) , וענף עץ עבות – זה הקב״ה שנאמר: והוא עומד בין ההדסים (זכריה א׳:ח׳) , וערבי נחל – זה הקב״ה כמה דאת אמר: סולו לרוכב בערבות (תהלים ס״ח:ה׳) .
ובמדרשו של רבי נחוניה בן הקנה: מאי פרי עץ הדר – כדמתרגמינן: פירי אילנא אתרוגין ולולבין, ומאי הדר – הייני הדר הכל, והייני הדר שיר השירים, כדכתיב בהו: מי זאת הנשקפה כמו שחר וכו׳ (שיר השירים ו׳:י׳) . ולמה נקרא שמו הדר, אל תיקרי הדר אלא הדר זה אתרוג שהוא נפרד מאגד הלולב, ואין מצות לולב קיימת אלא בו, והוא אגוד עם הכל שעם כל אחד הוא ועם כולם יחד הוא. ומאי לולב – כנגד חוט השדרה. וענף עץ עבות – שענפיו חופין את רובו, משל לאדם שבזרועותיו יגן על ראשו, ענף לשמאל, עבות לימין, נמצא עץ באמצע. ולמה נאמר בו: עץ – שהוא שורש האילן. ומאי ערבי נחל – על שם המקום שהם קבועים בו, ששמו נחל דכתיב: כל הנחלים הולכים אל הים וגו׳ (קהלת א׳:ז׳) , ומאי ניהו ים, הוי אומר זה אתרוג. ומנא לן דכל מדה ומדה מאלו השבעה איקרי נחל, שנאמר: וממתנה נחליאל (במדבר כ״א:י״ט) – אל תקרי נחליאל אלא נחלי אל וכו׳. והמדרש הזה על דעת שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד, והיא הלכה לדברי הגאונים והראשונים כולם.