אמר הכתוב בכאן: ויקרא אל משה וידבר י״י אליו – ולא כן בשאר המקומות, בעבור שלא היה משה יכול לבוא אל אהל מועד (שמות מ׳:ל״ה) להיותו נגש אל המקום אשר שם האלהים רק בקריאה שיקרא אותו, שכבר נאמר למשה: ודברתי אתך מעל הכפרת (שמות כ״ה:כ״ב) , אשר אועד לכם שמה (שמות כ״ט:מ״ב) . וכיון שידע משה שהשם יושב הכרובים שם, נתירא לבא באהל כלל עד שקרא אליו כאשר בהר סיני, שאמר: ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן (שמות כ״ד:ט״ז) . או שלא היה משה יודע שהכבוד באהל ושיהיה לו הדבור משם כי לא כסהו הענן עד יום השמיני כדעת רבותינו (ספרא ויקרא ט׳:א׳ נוסח שני), ואחר הקריאה בא משה באהל לפני לפנים כמו שדרשו (ספרא ויקרא ט״ז:א׳) : אהרן בבל יבא ואין משה בבל יבא. וזה דרך פשט בכתוב הזה, וכבר פרשתיו למעלה (רמב״ן שמות מ׳:ל״ד) .
ורבותינו אמרו (ספרא ויקרא א׳:א׳) כי לכל הדברות ולכל האמירות ולכל הצווים קדמה קריאה, כלומר שיאמר אליו: משה משה, ויאמר: הנני (שמות ג׳:ד׳) , וזה דרך חיבה וזירוז למשה. והנה על דעתם הזכיר זה בכאן בעבור שהוא תחלת הדבור אשר היה אליו מאהל מועד ללמד על כלם, כי כן יהיה משפטו כל הימים בכל התורה. ומאהל מועד לדעתם הוא מוקדם: ויקרא אליו מאהל מועד וידבר י״י אליו באהל, כי משה שם היה.
ושיעור הכתוב כפי פשוטו ומשמעו: ויקרא י״י אל משה וידבר אליו מאהל מועד.
ועל דרך האמת: הוא כמו: ואל משה אמר עלה אל י״י (שמות כ״ד:א׳) . וסודו ידוע ממעמד הר סיני ובעשרת הדברות וכבר רמזתי לו (רמב״ן שמות כ״ד:א׳) .