ויאמר אלהים נעשה אדם – נתיחד בעשיית האדם מאמר בעבור גודל מעלתו, כי אין טבעו כטבע החיה והבהמה אשר ברא במאמר הקודם לו.
והפשט הנכון במלת נעשה: הוא מפני שכבר הראית לדעת כי האלהים ברא יש מאין ביום הראשון לבדו, ואחר כן מן היסודות ההם הנבראים יצר ועשה. וכאשר נתן במים כח השירוץ לשרוץ נפש חיה, והיה המאמר בהם: ישרצו המים (בראשית א׳:כ׳) , והיה המאמר בבהמה: תוצא הארץ (בראשית א׳:כ״ד) , אמר באדם: נעשה, כלומר: אני והארץ הנזכרת נעשה אדם, שתוציא הארץ הגוף מיסודיה כאשר עשתה בבהמה ובחיה, כדכתיב: וייצר י״י אלהים את האדם עפר מן האדמה (בראשית ב׳:ז׳) . ויתן הוא יתברך הרוח מפי עליון, כדכתיב: ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב׳:ז׳) . ואמר בצלמנו כדמותינו – כי ידמה לשניהם, במתכונת גופו – לארץ אשר לוקח ממנה, וידמה ברוח לעליונים שאינה גוף ולא תמות. ואמר בכתוב השני כי: בצלם אלהים ברא אותו לספר הפלא אשר נפלא בו משאר הנבראים. וזה פשט המקרא הזה, מצאתיו לרבי יוסף הקמחי, והוא הנאה מכל מה שחשבו בו.
ופירוש צלם – כמו תואר: וצלם אנפוהי אישתני (דניאל ג׳:י״ט) , וכן: אך בצלם יתהלך איש (תהלים ל״ט:ז׳) , צלמם תבזה (תהלים ע״ג:כ׳) – תאר מראיתם. ודמות – הוא דמיון בצורה ובמעשה, כי הקרובים בענין יקראו דומים זה לזה, והנה האדם דומה לתחתונים ולעליונים בתאר והדר כדכתיב: וכבוד והדר תעטרהו (תהלים ח׳:ו׳) , והיא מגמת פניו בחכמה ובדעת וכשרון המעשה, ובדמות ממש, שידמה גופו לעפר ונפשו לעליונים.
וירדו בדגת הים – בעבור היותו זכר ונקבה אמר: וירדו לשון רבים.
ובבראשית רבה (בראשית רבה ז׳:ה׳) אמרו: תוצא הארץ נפש חיה למינה (בראשית א׳:כ״ד) – אמר רבי אלעזר: נפש חיה זו רוחו של אדם הראשון, ולא יתכן שיאמר רבי אלעזר כי ׳תוצא הארץ׳ יתפרש בנפשו של אדם הראשון כלל, אלא שיתכוין למה שהזכרתי לומר כי יצירת האדם ברוחו, הוא הנפש אשר בדם, נעשה מן הארץ במאמר החיה והבהמה, כי כל נפשות התנועה נעשו יחד, ואחר כך ברא להם גופות. עשה תחלה גופי הבהמה והחיה, ואחר כן גוף לאדם, ונתן בו הנפש הזו, ואחר כן נפח בו נשמה עליונית, כי הנפש הנפרדת אשר בו היא שנתיחד בה מאמר אחר אל האלהים אשר נתנה, כדכתיב: ויפח באפיו נשמת חיים (בראשית ב׳:ז׳) .
ודרך האמת בפסוק הזה יודע למשכיל בפסוק השני, ואיפשר שנתכוון לו רבי אלעזר. ודרש בתוצא הארץ (בראשית א׳:כ״ד) – ארץ החיים, שתוצא נפש חיה לעולם עומדת. וכן מה שאמר: זכר ונקבה ברא אתם – כי היתה הבריאה מתחלה מזכר ונקבה, ונשמתו כלולה בהם, אבל היצירה היתה יצירה לאדם, ובנין צלע לאשה, כאשר יספר בסוף, ולכן הזכיר כאן: בריאה, ובפרשה של מטה הזכיר: יצירה, והמשכיל יבין.
וטעם וירדו – שימשלו בחזקה בדגים ובעוף ובבהמה ובכל הרמש, והבהמה תכלול החיה. ואמר ובכל הארץ – שימשלו בארץ עצמה, לעקור ולנתוץ ולחפור ולחצוב נחשת וברזל. ולשון רדיה – ממשלת האדון בעבדו.