סיכום השיעור 📋
סיכום זרימת הטיעון – השיעור הפילוסופי כולו
—
1. עקרון היסוד: כל התורה כולה באה לומר אמונה
השיעור מתחיל בעקרון היסודי: כל התורה כולה באה לומר אמונה, וכל מצווה קטנה ביותר גם היא באה לומר אמונה. מכאן יוצא שהמצווה הקטנה ביותר חשובה כמו המצווה הגדולה ביותר — זו ממש לשון הרמב”ן בסוף פרשת בא. אבל מה זה אומר — כאן נחלקת הדרך בין רמב”ם ורמב”ן.
—
2. המשל של שבת — כיצד החילוק בין רמב”ם ורמב”ן מתבהר
א) שיטת הרמב”ם:
– האמת שצריך לדעת היא מציאות ה’ — יש בורא.
– שבת הוא כלי מעשי (סימן/אות) למכור את האמת לאנשים רגילים שאינם מבינים טיעונים פילוסופיים (כמו הוכחות אריסטו).
– יוצא: שבת עצמו אינו חשוב באופן אינטרינזי — ידיעת ה’ היא החשובה, שבת הוא רק “הכרח תמצית” (אמצעי הכרחי) לכך.
ב) שיטת הרמב”ן:
– בדיוק להיפך: אם שבת הוא הכרח נורא בידיעת ה’, אזי שבת גופא חשוב — חשוב כמו עצם האמונה עצמה.
– הרמב”ן ממזג את החילוק בין ה”סימן” (האות) לבין הדבר שהסימן מוכר. עבורו האמצעי זהה בערכו למטרה.
—
3. “שבת שקול ככל התורה כולה” — שתי קריאות שונות באופן קיצוני
שניהם, רמב”ם ורמב”ן, מודים להלכה ששבת שקול ככל התורה כולה (מחלל שבת בפרהסיא = כעובד עבודה זרה; שומר שבת = כאילו מקיים כל התורה כולה). אבל הם מבינים זאת באופן שונה לחלוטין:
קריאת הרמב”ם:
– כל התורה כולה רק באה לספר לך שיש אלוקים → שבת “מספיק” כי הוא מעביר את המסר.
– מחלל שבת אינו באופן מהותי אפיקורס — הוא מחלל שבת. אבל הוא מוריד את הסימן שמוכר את האמת, וזה רע מאוד מבחינה מעשית.
קריאת הרמב”ן:
– מי שמחלל שבת הוא אכן אפיקורס — כי שבת גופא הוא מעשה האמונה, לא רק פרסומת לכך.
—
4. ה”מתג הכללי” של הרמב”ן לתיאולוגיה של הרמב”ם
הרמב”ן קיבל את הרמב”ם לחומרא: הוא מקבל שכל המצוות קשורות לאמונה, אבל לא במובן של הרמב”ם (שהמצוות הן רק “היכי תמצי” והאמונה נשארת המטרה האמיתית). להיפך: כל מצווה — אפילו ציצית — יכולה להיות חשובה באופן אינטרינזי כמו מצוות האמונה עצמה. הרמב”ן לא קיבל את הרעיון של הרמב”ם של חילוק ברור בין האמת האינטלקטואלית (מחשבה) לבין האמצעים המעשיים (מעשים), אלא הוא מיזג את שניהם לקטגוריה אחת.
—
5. קטגוריית הרמב”ם של “thought crimes” — אין “אפיקורסות מסדר שני”
[דיון צדדי חשוב עם תלמידים — מרכזי לטיעון]
– הרמב”ם “המציא” את ה-thought crimes כקטגוריה: מי שאין לו אמונה נכונה (לפי י”ג העיקרים) הוא אוטומטית גוי — לא בגלל שעשה עבירה גדולה, אלא בגלל שהוא חושב באופן שגוי.
– אצל הרמב”ם אין “אפיקורסות מסדר שני” — כלומר, הוא אף פעם לא אומר: “בגלל שעשית עבירה כה גדולה, זה אומר שאתה אפיקורס.” מחשבה היא מחשבה — זה ישיר, לא עקיף.
– עבודה זרה אצל הרמב”ם: אם אתה מאמין בעבודה זרה באופן אסור, אתה אוטומטית גוי — לא בגלל שעבודה זרה היא “מצווה כה גדולה”, אלא בגלל שמחשבתך שגויה.
[שאלת תלמיד]: מה הרמב”ם מתכוון למעשה במחלל שבת בפרהסיא?
– פירוש הרמב”ם בהלכות שבת: שבת הוא “אות ביני ובין בני ישראל” — סימן של שייכות לכלל ישראל.
– הוא לא משתמש בהיגיון ש”מחלל שבת = אפיקורס כי הוא לא מאמין.” הוא אומר: מי ששובר את האות/ברית, הוא כמי שלא שייך לחברה — אבל זה לא באותה קטגוריה כמו אפיקורס אמיתי שיש לו אמונות שגויות.
– שומר השבת בהחלט אינו אחד מהאנשים שהרמב”ם קורא להם גוי בהלכות עבודה זרה/תשובה בגלל שאין לו אמונה — זה בכלל לא באותה קטגוריה.
[הצעת תלמיד נוספת]: אולי הרמב”ם מתכוון שאם אלוקים אמר לך לעשות משהו ואתה לא עושה, זה אומר שאתה לא מאמין?
זה נדחה: זה לא מה שהרמב”ם אומר. זה היה כבר רמת בעל התניא — שלב נוסף שהרמב”ם לא הולך לשם.
—
6. מסקנה כללית של החלק הראשון: מחשבה מול מעשים
הרמב”ם מחזיק חילוק חד בין thought (אמונה/כפירה) ל-action (מצוות/עבירות). הרמב”ן מטשטש את החילוק — הוא הסכים עם הרמב”ם יותר מהרמב”ם עצמו, במובן זה שהוא מיזג מחשבה ומעשים לקטגוריה אחת, במקום לשמור על החילוק הברור של הרמב”ם בין האמת האינטלקטואלית לבין האמצעים המעשיים.
—
7. עמדת היסוד של הרמב”ן: אמונה היא “מסדר ראשון”, לא “מסדר שני”
הרמב”ן הבין לעומק שהכל סובב סביב אמונה אמיתית. הוא לא קיבל את גישת הרמב”ם שבה רוב טעמי המצוות הם רק “מסדר שני” — כלומר מצוות שמובילות אותך לחברה יפה, ובסופו של דבר תוכל להיות חכם. עבור הרמב”ן זה לא מספיק.
לכן הרמב”ן היה חייב לחזור ולפרש מחדש את יציאת מצרים. הוא לא יכול היה לקבל שיציאת מצרים תהיה חשובה רק בגלל שיצאנו ממצרים — זה לא התאים במוחו.
—
8. חידושו של הרמב”ן: משמעות חדשה ליציאת מצרים
הרמב”ן הוא הראשון שאמר שיציאת מצרים חשובה מאוד, אבל עם משמעות שונה לגמרי מהרמב”ם:
– לא שכל התורה כולה יצאה ממצרים (המשמעות הראשונה של הרמב”ם)
– לא שתי המשמעויות האחרות של הרמב”ם
– לא דבר רק לדעת המון העם
– להיפך: יציאת מצרים מצביעה על, וכאשר אנו מאשרים אותה, אנו מסכימים לכל מה שיהודי צריך להאמין — במיוחד שלא כיהודים אריסטוטליאניים שלא מאמינים בזה.
—
9. [דיגרסיה צדדית] האם הרמב”ם אומר שמופתים מצביעים על אמונה?
תלמיד שואל האם הרמב”ם משתמש במילים דומות. זה נדחה בחריפות:
– אין רמב”ם כזה שאומר שמופתי יציאת מצרים מצביעים על אמונה.
– הרמב”ם אומר במפורש שמופתים לא מוכיחים כלום ואנחנו לא מאמינים על סמך מופתים.
– שיטת הרמב”ם ביסודי התורה פרק ח’: אלוקים עשה מופתים כי היתה בעיה פיזית — היה צריך לחצות את הים, לא כי רצו להוכיח משהו.
– למה יהודים חצו את ים סוף? — כדי להגיע לצד השני. נקודה.
– איך אנחנו יודעים שיש אלוקים? לפי הרמב”ם: כי אנחנו מבינים אותו, לא בגלל שום סיפורים או מופתים.
—
10. שיטת הרמב”ן מבפנים: תפילין ויציאת מצרים
הפסוק:
> “והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה’ בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה’ ממצרים”
הסבר הרמב”ן:
– אנו מניחים כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש — כנגד הלב והמוח, שהם משכני המחשבה.
– הפרשיות “קדש” ו”והיה כי יביאך” מדברות על יציאת מצרים; “שמע” ו”והיה אם שמוע” מדברות על מצוות אחרות — כולן ביחד נכתבות ומונחות על יד ומוח.
העיקרון הרחב יותר של הרמב”ן:
“הכלל בטעם מצוות רבות” — זו דרכו של הרמב”ן להבין את הטעם של מצוות רבות (אולי כולן), במיוחד אלו שכתוב בהן “זכר ליציאת מצרים” — כמו תפילין, שבת, ומצוות האמונה עצמה.
—
11. [דיגרסיה צדדית — אבל חשובה להקשר] בעיית הרמב”ם עם עבודה זרה
הרמב”ם בהלכות עבודה זרה פרק א’:
– בהתחלה כולם ידעו שיש אלוקים (סיבה ראשונה / חיוב המציאות).
– מאוחר יותר אנשים התחילו לעבוד כוחות, מזלות, שמש, ירח — ובהדרגה שכחו את האלוקים המקורי.
– הבעיה העיקרית של הרמב”ם עם עבודה זרה: לא שאומרים שאלוקים מנהל את העולם דרך הטבע (זה אמת, והרמב”ם מודה) — אלא שכאשר עסוקים מדי בשלבי הביניים, שוכחים את אלוקים לגמרי. זה מה שקרה במצרים, ומשה רבינו סיפר ליהודים שכן, יש אלוקים.
—
12. הטענה המרכזית של הרמב”ן: נגד “עולם קדמון” ונגד חוקי הטבע כבלתי ניתנים לשינוי
הכפירה החדשה שהרמב”ן נלחם בה:
יש כפירה נוספת — “עולם קדמון” (שהעולם נצחי) — שהיתה מאוד מוכרת בתקופת הרמב”ם והרמב”ן.
ההקשר:
– גם הרמב”ם וגם הרמב”ן מבינים שעולם קדמון קשור מאוד ל:
– שאלת ההשגחה
– שאלת טבע מול נס
– הרמב”ם הבין זאת יותר בכיוון אחד; הרמב”ן מודה על כך אבל חולק עם הצד השני של הדיון.
העמדה האריסטוטלית שהרמב”ן נלחם בה:
– לפי אריסטו ועוקביו: יש “immutable laws” — חוקי טבע הכרחיים, בלתי ניתנים לשינוי שהם הבסיס לכמעט כל מה שאנו רואים בטבע.
—
סיכום כל זרימת הטיעון:
“`
רמב”ם: מצוות = אמצעים מעשיים; אמונה (מחשבה) = המטרה האמיתית
→ שבת = סימן/אות למציאות ה’
→ מופתים לא מוכיחים כלום; אמונה באה מהשכל
→ חילוק חד בין thought crimes ל-action crimes
↓
רמב”ן: מקבל את עקרון הרמב”ם — אבל לחומרא
→ מטשטש את החילוק בין מחשבה למעשים
→ כל מצווה = חשובה באופן אינטרינזי כמו האמונה עצמה
→ אמונה חייבת להיות “מסדר ראשון”, לא “מסדר שני”
↓
רמב”ן: חייב לפרש מחדש את יציאת מצרים
→ יציאת מצרים = המפתח לכל מה שיהודי צריך להאמין
→ במיוחד: נגד השיטה האריסטוטלית של עולם קדמון + חוקי טבע בלתי ניתנים לשינוי
↓
תפילין (ומצוות “זכר ליציאת מצרים” אחרות) = אישור האמונה
↓
[המשך חסר — השיעור נפסק]
“`
תמלול מלא 📝
הרמב”ם והרמב”ן על היחס בין מצוות ואמונה
עקרון היסוד: כל התורה כולה באה לומר אמונה
מגיד שיעור:
מאחר שכל התורה כולה באה לומר אמונה, וכל מצווה קטנה ביותר באה גם היא לומר אמונה, הרי שהמצווה הקטנה ביותר חשובה כמו המצווה הגדולה ביותר. זה ממש לשון הרמב”ן בסוף פרשת בא, ואנחנו נלך להביא אותו.
המשל של שבת: כיצד מתבהר החילוק בין רמב”ם ורמב”ן
או אותו דבר לגבי שבת. בואו נתפוס את המשל של שבת.
שיטת הרמב”ם: שבת כתעמולה למציאות ה’
בעולמו של הרמב”ם ברור מאוד החילוק. האמת שעלינו לדעת היא מציאות השם. כלומר, יש בורא. אפילו לא הרבה יותר מזה.
ושבת, מובן מאליו, וצריך שרוב האנשים הרגילים ישמעו על כך גם הם, ואנשים רגילים לא מבינים כשמסבירים להם שאריסטו אמר שיש בורא. הולכים ואומרים להם שבת, כי ששת ימים עשה ה’, וכך זה הצליח.
עכשיו יוצא, מה חשוב? לא שבת חשוב. ידיעת ה’ חשובה. שבת הוא אמצעי הכרחי לכך, אבל שבת לא חשוב.
שיטת הרמב”ן: שבת עצמו חשוב כמו אמונה
בא הרמב”ן, באים המפרשים האחרים, ואומרים בדיוק להיפך. אם שבת הוא הכרח נורא בידיעת ה’, אז שבת חשוב, ולא רק ששבת חשוב, שבת חשוב כמו שחשובה עצם האמונה, עצם המציאות של ידיעת ה’.
“שבת שקול ככל התורה כולה” — שתי קריאות שונות
יוצא דבר מצחיק. למשל, גם הרמב”ם וגם הרמב”ן מודים להלכה שעומדת בגמרא, ששבת שקול ככל התורה כולה. כן, מי שמחלל שבת בפרהסיא נחשב שקול כעובד עבודה זרה, עומד בגמרא. ועומד להיפך, מי ששומר שבת כאילו מקיים כל התורה כולה.
קריאת הרמב”ם: שבת כ”שלט” לאמת
אז בשיטת הרמב”ם זה אומר כך: כל התורה כולה באה רק לספר לך שיש אלוקים. אז שבת מספיק בעצם. לא ששבת חשוב.
מה שאומרים שמחלל שבת הוא אפיקורס, זה לא שמחלל שבת הוא אפיקורס, מחלל שבת הוא מחלל שבת. אבל זה מאוד חשוב, מפני שזו דרך שמוכרת, זו תעמולה. מחלל שבת, הוא מוריד את השלט שאומר שיש בורא. ומאחר שאנשים כל כך טיפשים, שהם לא מבינים את העונש, חשוב מאוד לתלות את השלט.
קריאת הרמב”ן: שבת גופא הוא מעשה האמונה
אבל הרמב”ן, הוא מסתכל על זה בדיוק להיפך, הוא מסתכל שמי ששומר שבת הגיע למפרסם את הבורא, ומי שמחלל שבת, זה עדיין אפיקורס.
הוא מניח שזה אפילו לא במובן שהוא אומר, כי הוא מסתכל כאילו שוכח את החילוק בין השלט לבין הדבר שהשלט מוכר. אם שבת הוא שלט כמו ששת ימי בראשית, מי שמוריד את השלט שמוכר, יכול להיות שזה מוכר אבל צריך לשאול אותו, יש עדיין את הדרך שהרמב”ן לימד אותנו ואמר לנו שמאחר שכאילו המצווה של שבת היא רק דרך לומר חידושי עולם או משהו כזה, ממילא נעשים פורקי עול, הוא לא נעשה פורק עול, אני מתכוון שהרמב”ן גם מודה שלא נעשים באמת פורקי עול, אבל אצלו כל הלוגיקה עובדת הפוך.
ה”החלפה הכללית” של הרמב”ן לתיאולוגיה של הרמב”ם
וזה בא מכך שהוא קיבל את הרמב”ם לחומרא ולא לקולה לקולה, הוא מקבל את הדבר שיש אמונה והוא גם מקבל שכל המצוות קשורות לאמונה, אבל לא בדרך שהרמב”ם הבין שזה אמצעי הכרחי והאמונה נשארת עדיין הדבר האמיתי, עדיין יש חילוק בין שניהם, אלא בדיוק להיפך המצווה, אפילו המצווה של ציצית? תגיד, אצל הרמב”ם זה כבר אמונה, כי אתה כבר יודע, יש לך אמונה, וכן הלאה, אז איך ממילא המצווה של ציצית? היא עצמה יכולה להיות חשובה כמו המצווה של אמונה או כל מצווה.
זו ה — החלפה כללית מאוד — שהרמב”ן עשה לתיאולוגיה של הרמב”ם, שאולי רואים את ההשלכות של ההחלפה הזו, כי יש באמת חור שעושה את זה לא לגמרי פשוט, לדעתי.
שאלות ודיון: קטגוריית ה”פשעי מחשבה” של הרמב”ם
תלמיד 1:
האם אין כאלה שאומרים שהרמב”ם בעצם אומר גם את זה? גם את זה? גם את מה? כמו זה, שכל הדברים האלה הם חלק לא רק מלהביא אותך למידה, או להציג מידה, או משהו כזה, ולעשות תעמולה למידה, אלא זה גם, אם אלוקים אמר לך לעשות את זה כדי לעשות את זה ואתה לא מקבל את זה, אז זה אומר שאתה לא, שאתה לא, שאתה לא מאמין. אם אלוקים אמר לי לזכור אותם בדרך הזו…
מגיד שיעור:
זה מה שהרמב”ם לא אומר. זה אני אומר שאפילו הרמב”ם לא אומר את זה לגמרי. זה כמו מה שבעל התניא היה אומר. לא, זה כבר רמה אחרת.
תלמיד 2:
האם יש מקום למשל שכתוב “הרי הוא ככופר בכל התורה כולה”?
מגיד שיעור:
כתוב, כן, לא. לא כתוב על דבר כזה שמי שמחלל שבת הוא כופר בכל התורה כולה. לא, לא, לא. כלומר, אפילו הרמב”ם לא אומר שזה לא הולך עם הסברא שראשונים מסוימים הסתמכו עליה, שכל מי שעושה איזו עבירה הוא אפיקורס, שיוצא שהוא גוי. זה סתם שטויות, אני מאמין שכן ואני לא עושה. זה לא באמת עובד.
מה שהרמב”ם אומר כן הוא שיש משהו יותר מהותי. הוא לא מפריד את…
תלמיד 2:
אני מבין, שכח אם זה עובד או לא עובד. אבל הרעיון ש… אני לא זוכר איפה כתוב דבר כזה שמי שעושה דבר כזה הוא ככופר בכל התורה כולה. איפה כתוב דבר כזה?
מגיד שיעור:
לא, כתוב על שבת. לא כתוב כל כך הרבה פעמים. כתוב על מחלל שבת שהוא ככופר בכל התורה כולה.
פירוש הרמב”ם: “רק בדיחה, רק כדי לקדם את זה”
תלמיד 2:
תהליך המחשבה לזה הוא, הרמב”ם היה אומר, “לא, לא, לא, זו רק בדיחה, רק כדי לקדם את זה, את החשיבות, שזה דבר כל כך חשוב.”
מגיד שיעור:
אני אומר, הרמב”ם מצטט את הדברים האלה, והם הביאו כלאחר יד לראות איך בדיוק הרמב”ם מניח לגבי שבת. צריך לראות את אותו דבר גם לגבי עבודה זרה.
שתי הדרכים של הרמב”ם להיות “כופר בכל התורה כולה”
לרמב”ם יש רק שתי דרכים איך אפשר להיות באמת כמו כופר בכל התורה כולה. אחת היא אם באמת כופר, כלומר, כמו שהרמב”ם אומר בי”ג עיקרים, מי שאין לו אמונה, כי זה הדבר הכי חשוב, לא בגלל ש… כי זה הדבר היחיד שהרמב”ם באמת אכפת לו ממנו. זו דרך אחת.
עבודה זרה אצל הרמב”ם: אמונה שקרית = גוי
אז אם אתה עובד עבודה זרה, אם תסתכל ברמב”ם הלכות עבודה זרה, תראה את הרמב”ם מנסה לבנות רעיון שאומר שאם אין לך את האמונה הנכונה, אז אתה בעצם גוי, רק בגלל זה, לא בגלל שום פשטל, מאוד ישירות. כלומר, לא בגלל שעבודה זרה היא מצווה כל כך גדולה שמי שעובד עבודה זרה הוא שייגעץ. זו לא דרך החשיבה של הרמב”ם.
דרך החשיבה של הרמב”ם היא, אם אתה מאמין בעבודה זרה בצורה שאסור לך להאמין, אתה אוטומטית שייגעץ. אתה לא באמת צריך שום גמרא, זו לא איזו חומרא גדולה במיוחד. לכן זה לא באמת הפשט של אותו מדרש. לכן הרמב”ם חייב להוציא את המדרש הזה מפשוטו, כי חז”ל כן מתכוונים לזה בצורה שזו עבירה כל כך גדולה שזה כאילו עבודה זרה.
הרמב”ם לא אומר את זה כך. הרמב”ם אומר את זה, אתה גוי, פשוט, כי יהודי פירושו מי שמאמין ברשימה מסוימת של עקרונות אמיתיים.
שבת אצל הרמב”ם: “אות ביני ובין בני ישראל”
ואז יש דברים אחרים שהרמב”ם מביא כמו שבת. מה הרמב”ם אומר את זה כדי לעשות חילוק ברור בין שני הדברים, שאותו מביא כן, אבל זה אבל סתם הגזמה. ואפילו אם יש הלכה לגבי זה, כמו למשל ההלכה של חילול שבת, אומר הרמב”ם, הוא מוסיף את הפירוש בהלכות שבת, שהסיבה למה זה כי שבת הוא אות ביני ובין בני ישראל, לא… במילים אחרות, הוא לא משתמש ב… הדבר שהיית מצפה שהוא ישתמש בו, שהוא לומר שמי שלא שומר שבת הוא אפיקורס, וכולם יודעים שהרמב”ם סובר שאפיקורס הוא גוי לכל דבריו.
והרמב”ם בהלכות עדות אומר שעל אפיקורס לא צריך אפילו גמרא שתאמר שהוא פסול לעדות למשל, כי אפיקורס הוא גוי, אין שאלה. יש רק שאלה על מי שהוא מוסר וכדומה, האם הוא מספיק שייגעץ גדול להיות פסול לעדות.
אז, אבל ההלכה של מחלל שבת בפרהסיא היא כשלדעת הרמב”ם הוא שייגעץ כל כך גדול, כי הוא כופר בברית, אני יודע מה. זה לא פשוט, זה כמעט מפורש בתיקוני זוהר שהוא משתמש כן ברעיון של מינות.
דיון: האם שבת הוא “הוכחה” שמישהו הוא שייגעץ?
תלמיד 3:
זה כמו ההוכחה הכי גדולה שהוא שייגעץ.
מגיד שיעור:
אבל שוב, זו הוכחה ש…
תלמיד 3:
מה?
מגיד שיעור:
למה זו הוכחה? אם… אם יש דבר כזה, אולי הדברים האחרים לא הוכחה כל כך גדולה. אבל יש בהחלט מצווה אחת…
תלמיד 3:
מה?
תלמיד 4:
בסופו של דבר זה אומר שאם הוא כופר בברית, שהוא עושה את זה עם שבת זו ראיה שהוא כופר בברית.
הלוגיקה של הרמב”ם: אין “אפיקורסות מדרגה שנייה”
מגיד שיעור:
לא, לא, לא, זה לא מה שהרמב”ם אומר. הרמב”ם בהחלט אף פעם לא משתמש בסוג הזה של לוגיקה. הרמב”ם, כי אני חושב שהרמב”ם מעולם לא השתמש בסוג כזה של לוגיקה וקרא למחלל שבת, כי הרמב”ם מאוד…
תלמיד 4:
הוא כופר בהברית.
מגיד שיעור:
לא, לא, הוא לא כופר בהברית, הוא כופר באות. אבל זה האות. ממילא, מי שלא, הוא גוי, כי דרך אחת לומר שאתה יהודי היא כי אתה שייך לחברה שומרי שבת.
הרמב”ם מעולם לא, מעולם לא, בכל התורה כולה, אף פעם לא נוקט בסוג הזה של לוגיקה שאומרת, “בגלל שזו עבירה כל כך גדולה, אתה אפיקורס.” אתה אף פעם לא… אין אפיקורסות מדרגה שנייה אצל הרמב”ם. למה? כי הרמב”ם היה זה שהמציא פשעי מחשבה כקטגוריה בפני עצמה, והוא אמר שזה הדבר הכי חשוב מהכל.
שאלה: האם שבת הוא “מחשבה”?
תלמיד 5:
אוקיי, אפשר לשאול שאלה? אז אתה אומר שהרמב”ם אומר ששבת הוא מחשבה?
מגיד שיעור:
לא, אוקיי, שבת לא מחשבה. לא. שבת ברור שלא מחשבה, כי זה לא. שבת הוא מעשה. או שומרים שבת, או לא שומרים שבת. הרמב”ם מאוד ברור במציאות שלו.
מה שאני אומר הוא, בגלל שהרמב”ם המציא פשע מחשבה כקטגוריה, והוא אמר שהקטגוריה הזו היא הכי חשובה, הוא לא היה צריך לחבר את זה בדרך הישנה, כמו שחז”ל היו כנראה מערבבים עם כל מיני דברים ואומרים, “זה אומר שאתה חושב.” לרמב”ם אין “זה אומר שאתה חושב.” אצל הרמב”ם, לחשוב פירושו לחשוב. זה מאוד ישיר. אין אפיקורסות מדרגה שנייה.
תלמיד 5:
סליחה, אני חוזר. אז מה הרמב”ם מתכוון למעשה כשהוא אומר… אז למה…
מגיד שיעור:
זה לא אומר באמת.
תלמיד 5:
לא, לא, בהחלט. כמובן שלא. ברור שלא. כי השומר שבת הוא לא אחד מהאנשים שהוא אומר בהלכות עבודה זרה ובהלכות תשובה שהוא כמו גוי כי אין לו אמונה. כמובן שלא. זה בכלל לא באותה קטגוריה.
מגיד שיעור:
אוקיי.
תלמיד 5:
צריך להיות חולק. זה לא יהיה אלף אחוז מפורש, אבל זה התחושה שלי שאני מקבל.
המשחק ההדדי בין מחשבה ומעשים בכל התורה כולה
מגיד שיעור:
עכשיו, חוץ מכל הדבר הזה, אז זה בדרך כלל מה שקורה במשחק ההדדי בין מחשבה למעשים. בכל התורה כולה.
עכשיו, מה שקורה הוא, אם כך, עכשיו, בגלל שהרמב”ן הסכים עם הרמב”ם, והסכים במידה מסוימת יותר מהרמב”ם עצמו, כי באיזה מובן הוא הסכים יותר מהרמב”ם עצמו? כי הוא לא באמת קיבל את הרעיון של…
[השיעור נפסק]
—
[סוף חלק 1 מתוך 2]
שיטת הרמב”ן ביציאת מצרים: טבע, נס, ואמונה
דחיית שיטת הרמב”ם
עמדת היסוד של הרמב”ן: האמונה היא העיקר
מגיד שיעור:
הוא באמת הבין שהכל הוא רק על אמונה אמיתית, והוא לא קיבל שיהיו דברים שהם מדרגה שנייה לזה, בדרך שרוב טעמי המצוות של הרמב”ם הם רק מדרגה שנייה, שזה הולך להוביל אותך ואולי לעשות חברה נחמדה ובסופו של דבר תוכל להיות חכם אחד, אתה יודע, תורות הרמב”ם.
אז הוא היה חייב לחזור ולומר שיציאת מצרים, הוא לא יכול באמת לקבל שזה יהיה כל כך חשוב רק בגלל שיצאו ממצרים. זה משהו לא מסתדר בראש של הרמב”ן.
החידוש של הרמב”ן ביציאת מצרים
והרמב”ן בא, והוא הראשון שאני יודע – צריך להיות מדייק ברש”י וצריך להיות מדייק במדרשי חז”ל, כרגיל – אבל הרמב”ן בא, הראשון, והוא אמר שיציאת מצרים מאוד חשובה, והמשמעות שלה, המשמעות של יציאת מצרים, משתנה אצלו.
המשמעות של יציאת מצרים אצל הרמב”ן היא לא, אל תגיד שכל התורה כולה יצאה ממצרים, וגם לא שתי המשמעויות האחרות שהרמב”ם אמר. אלא המשמעות, וזה בוודאי לא דבר שהוא רק לדעת המון עם וכן הלאה.
אלא, בדיוק להיפך, המשמעות של יציאת מצרים היא שזה מראה, וכשאנחנו מאשרים את זה, אנחנו מסכימים לכל מה שיהודי צריך להאמין. ולא סתם כל מה שיהודי צריך להאמין, אלא כל מה שיהודי צריך להאמין שלא כאריסטוטליאן יהודים שלא מאמינים בזה.
זה פחות או יותר מה שהרמב”ן אומר. צריך להראות את זה מבפנים. אני הולך להראות את זה כך. בואו…
שאלות ודיון: האם הרמב”ם אומר שמופתים מצביעים על אמונה?
שאלה ראשונה: השפה של הרמב”ם
תלמיד:
שוב, הרמב”ם משתמש במילים האלה, אבל אתה אומר שהוא משתמש רק בלהקה בשבילן.
מגיד שיעור:
הרמב”ם לא משתמש במילים האלה, אף פעם על יציאת מצרים. בטח, הרמב”ם אומר שעשו מופתים ונסים ביציאת מצרים. תראה לי רמב”ם כזה.
אין כאן רמב”ם כזה. אין כאן רמב”ם כזה. אין כאן רמב”ם כזה. לא האלקרי [Alukri: פילוסוף יהודי מימי הביניים]. לא האלקרי. הוא איטלקי. הוא לא אומר את החלק הזה. לא, הוא לא אומר כלום.
הוא לא מפרש שבגלל זה מאמינים במשהו, כדי להראות אמונה. אין כאן רמב”ם כזה.
שאלה שנייה: הרמב”ם ומופתים
תלמיד:
אבל אתה יודע שהרמב”ם אומר עוד… אני לא יודע. מה אתה מתכוון? הרמב”ם אומר שעשו מופתים באותו זמן. כשהוא מדבר על מופתים, שבזמנים מסוימים, הקב”ה עשה מופתים.
מגיד שיעור:
לא, הרמב”ם אומר בגלוי מאוד שמופתים לא מוכיחים כלום, ואנחנו לא מאמינים בשום מופתים.
תלמיד:
לא. הרמב”ם לא אומר כך. אתה עוד תראה שהרמב”ם…
מגיד שיעור:
אתה יכול לעשות דרשה כזו שיציאת מצרים מראה על אמונה? אין כאן רמב”ם כזה. לרמב”ם אין את הדרשה ההיא. הוא לא אומר שזה מראה על אמונה. הוא לא אומר את הדרשה ההיא.
תלמיד:
מה? הוא אומר שהקב”ה עשה מופתים בזמנים מסוימים.
שיטת הרמב”ם במופתים: בעיות פיזיות, לא הוכחות אמונה
מגיד שיעור:
לא, הרמב”ם לא אומר את זה. הרמב”ם אומר כמו שאמרתי לך. הרמב”ם אומר שהקב”ה לא עושה שום מופתים כדי להראות שום דבר.
הרמב”ם אומר שהקב”ה עושה מופתים כי יש בעיה. עוברים את הים, נתקעו. אה, אה, אה, אה, אה.
זה מה שהרמב”ם ביסודי התורה פרק ח’ אומר.
תלמיד:
אז למה לומר ש… בסדר, אבל בגלל שיש לנו בעיה, לכולנו יש את הבעיה הזו. כמו דומה ל… לר’ סעדיה גאון, החלק הזה של כאילו, שזה תהליך, זה אחד מאלה, כי יש לנו בעיה, או מה שזה לא יהיה, ובגלל… למה זה לא…
מגיד שיעור:
האם הרמב”ם אומר שבגלל שהייתה בעיה, הקב”ה היה צריך לעשות מופת מדי פעם?
תלמיד:
בעיה פיזית.
מגיד שיעור:
בעיה פיזית. לא בעיית אמונה. הרמב”ם לא צריך מופתים. הוא סובר שהוא שונא אותם, מה שזה לא יהיה. פשוט היינו צריכים לחצות את המים. זו הייתה ה…
תלמיד:
כן, זה מה שכתוב. היו מים, והם רצו לעבור, אז עשו מופת. לא כי רצו להראות משהו.
עיקר שיטת הרמב”ם באמונה
מגיד שיעור:
הרמב”ם אומר… רגע. הרמב”ן. זה הרמב”ן. הרמב”ם מאוד נגד זה. הרמב”ם לא צריך שום מופתים. הרמב”ם סובר שמופתים הם רעים.
למה יהודים חצו את ים סוף? כדי להגיע לצד השני. בדיוק. זו שיטת הרמב”ם.
ואיך אנחנו יודעים שיש אלוקים? כי אנחנו רואים אותו, כי אנחנו מבינים אותו. לא בגלל שום סיפורים ולא בגלל שום מופתים. זו שיטת הרמב”ם.
זה לא… בוא נלמד מה הרמב”ן אומר, כי אני צריך להגיע למה שהרמב”ן אומר.
שיטת הרמב”ן מבפנים: תפילין ויציאת מצרים
הקדמה: השיטה האחרת של הרמב”ן
מגיד שיעור:
עכשיו, הרמב”ן הלך בשיטה אחרת מאוד, ואני אצטרך ללמוד לפחות את קטע הרמב”ן מפרשת בא שכולם יודעים, שעומד שוב בספרו “תורת ה’ תמימה”.
אם אתם רוצים להבין טוב יותר את ההקשר של מה שהוא באמת מתווכח, אתם יכולים לקרוא את זה שם.
והרמב”ן מתחיל… בואו נתחיל ככה. הרמב”ן מתחיל מענין מצוות תפילין. נלמד, ואולי נקבל בהירות של מאמץ.
הפסוקים של תפילין
אז, מצוות תפילין אומרת מה כתוב בפסוק, “והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת ה’ בפיך כי ביד חזקה הוציאך ה’ ממצרים”, ובדומה כתוב בפרשה הבאה של תפילין. כן?
מה זה “כי ביד חזקה הוציאך ה’ ממצרים”?
הסבר הרמב”ן
אומר ה… בואו נקרא את השני. אומר הרמב”ן:
“והנה שורש המצוה הזאת שנניח כתב יציאת מצרים על היד ועל הראש כנגד הלב והמוח שהם משכני המחשבה”.
“כי נתבאר בפרשת קדש והיה כי יביאך בטעם המצוה הזאת שנצטוינו בה לעשות יציאת מצרים לטוטפות בין עינינו”.
כתוב בפרשיות “קדש” ו”והיה כי יביאך” בסוף פרשת בא, חז”ל הבינו שענין יציאת מצרים תעשה אותנו לטוטפות בין עיניך.
ובשתי הפרשיות האחרות, “שמע” ו”והיה אם שמוע”, כתוב גם שאותן מצוות יש לעשות גם בסימן “לטוטפות בין עיניך”.
לכן אנו כותבים את כל המצוות וכותבים את כל הפרשיות, ומניחים אותן על היד ועל המוח.
העיקרון הרחב יותר של הרמב”ן: “הכלל בטעם מצוות רבות”
עכשיו, מה הסיפור האמיתי? אומר הרמב”ן כך:
“הכלל בטעם מצוות רבות”.
עכשיו, זו הדרך של הרמב”ן לקרוא את הטעם של הרבה מצוות, ואולי כל המצוות, אולי כל המצוות כולם, ועל כל פנים הרבה מצוות.
כלומר, על כל פנים את ההרבה מצוות שכתוב בהן “זכר ליציאת מצרים”, כמו תפילין, וכמו שבת שנראה, וכמו מצוות האמונה עצמה שגם נראה.
הבנת הרמב”ם בעבודה זרה: רקע לרמב”ן
הטעויות השונות שהרמב”ן נלחם נגדן
מגיד שיעור:
אומר הרמב”ן כך: היו הרבה אנשים, יש סוגים שונים של טעויות שהרמב”ן דואג מהן.
היו עובדי עבודה זרה, באנוש התחילו אנשים לעשות טעויות. עכשיו, היו טעויות שונות, והרמב”ן הוא מאוד סוג של מבולבל, לא חס ושלום מבולבל, אבל הוא מבלבל טעויות שונות ועושה מהן טעות אחת.
מה הדבר הגדול שהרמב”ן רוצה שנדע?
שיטת הרמב”ם בעבודה זרה
אם תקראו, וזה, אגב, צריך להיות מאוד מדייק ברמב”ם בפרק הראשון בהלכות עבודה זרה, מה הבעיה של הרמב”ם עם עבודה זרה באמת.
ולומדים את זה לראות שהרמב”ם אומר, והרמב”ם מדבר, אגב, זה מקום שהרמב”ם… אוקיי, אני עוד אחזור לרמב”ם אחר כך.
ההתפתחות ההיסטורית של עבודה זרה
והרמב”ם אומר שהסיפור הוא, קודם כל כולם ידעו שיש אלוקים, במילים אחרות, סיבה ראשונה, ונקרא חיוב המציאות.
אחר כך באו אנשים ואמרו שצריך לעבוד עבודה זרה שונה, כוחות עם מזלות עם שמשות עם לבנות ודברים אחרים, ומביאים כל מיני סברות, ולאט לאט הם שכחו את המקורי.
עכשיו, זו הבעיה של הרמב”ם.
עיקר הבעיה של הרמב”ם עם עבודה זרה
תלמיד:
הבעיה של הרמב”ם הייתה שהם שכחו… אני כבר יודע איזה רמב”ם…
מגיד שיעור:
אה, הבעיה של הרמב”ם היא שהם שכחו את מחויב המציאות הראשון. הם שכחו בכלל, ובמילים אחרות, הבעיה של הרמב”ם עם עבודה זרה היא לא שיש לך טעות לעבודה זרה כזו שאומרת “עושה שמש וארץ” והקב”ה מנהיג את העולם דרך סיבות, דרך טבע, כי זה אמת.
והרמב”ם גם מודה שזה אמת, דרך אגב. אבל זה עוד… לרמב”ם יש רק תשובה אחרת לזה. אבל זה אמת.
הבעיה של הרמב”ם היא, כשאתה נעשה עסוק מדי בזה, אתה נעשה אפיקורס. אתה שוכח את כל הרעיון של אלוקים. כך הרמב”ם מבין עבודה זרה.
והרמב”ם אומר מאוד ברור שהבעיה של עבודה זרה היא כשהם מתחילים לשכוח על אלוקים, וזה מה שקרה במצרים. ומשה רבינו סיפר ליהודים שכן, יש אלוקים וכן הלאה.
הטענה העיקרית של הרמב”ן: נגד עולם קדמון והשיטה האריסטוטלית
הכפירה החדשה: עולם קדמון
מגיד שיעור:
בא הרמב”ן והוא אומר כך: עכשיו, יש עוד כפירה, שבוודאי לא באמת התקיימה, אבל הייתה מאוד מוכרת בזמני הרמב”ם ובזמני הרמב”ן, שנקראת “עולם קדמון”, שגם לדעת הרמב”ם וגם לדעת הרמב”ן זה מאוד קשור לרעיון של השגחה, מסיבות שונות.
הקשר בין עולם קדמון, השגחה, ונס
במילים אחרות, זה לא קשור כל כך לרעיון של השגחה, זה קשור מאוד לרעיון של טבע ונס.
בדרך שהרמב”ם הבין את זה יותר והרמב”ן מודה, רק הוא מתווכח עם הצד השני של הדיון.
השיטה האריסטוטלית של חוקי הטבע
במילים אחרות, מה הפשט? לפי ההבנה של החברה, הרמב”ם והאריסטוטליאנים שהוא קרא, בענין של דרך הטבע, ממה שאנו קוראים “חוק הטבע”, מה שהם הבינו הוא שיש חוקים מסוימים שאינם ניתנים לשינוי, כמו שדיברנו, נכון?
בנושא, והם דיברו על “חוקים הכרחיים” – חוקים הכרחיים מסוימים, שכך המציאות חייבת להיות. והחוקים האלה אינם ניתנים לשינוי, והם הסיבה לכמעט כל מה שאנחנו יודעים, כמעט כל דבר בטבע שרואים, כל מה שאנחנו רואים, הם בגלל החוקים האלה.
עכשיו, לכן…
—
[סוף חלק ב]