כבר הרבה זמן שאני אומר שיציאת מצרים היתה בעצם מלחמה, והמכות כולם וכו’ רק עזרו בקרב של משה אבל אינם יכולים לבטל את עיקר מה שהיה.
(בעצם רש”י מעתיק ממדרש תנחומא שמתאר את כל המכות כשלבי מלחמה אולי זה בפועל היה כך)
השנה שמתי לב שזה הכי מפורש בכל המסגרת של הסיפור אם יודעים לקרוא.
הצעד הראשון של הסיפור הוא החשש של פרעה “פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ” כל המפרשים מתקשים בפסוק זה עושים דוחקים (כפי שדיברו כאן) אבל הרי ברור שזה צריך להיות התחלה של סיפור שצריך להיות לו סיום, זה יהיה מאד מוזר אם סתם פרעה היה לו חשש לא קשור לשום דבר שבאמת קרה.
ואם חושבים על החצי הראשון של הפסוק הרי ברור שזה כל הסיפור לומר שהחשש שלו קרה, פן ירבה, כן ירבה. וכן כל המשך הסיפור שסופר כמה הם היו.
אז ממשיכים רואים בלי ספק שמשה אירגן את ישראל לצאת כצבא, שכך אומר בפרשת וארא “הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם”, ואומר “והוצאתם את צבאותי את עמי בני ישראל ממצרים”. וכן אומר אחר היציאה בדיוק באותו לשון ראשון, “בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים ” (זה מול הפסוק השני) ואומר “בעצם היום הזה הוציא ה את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם” (נגד הפסוק הראשון(.
ברור שהמילה צבא פה הוא כפשוטו הוא לא איזה משל לומר שישראל נחשבים לו כצבא כמו צבאות השם של חב”ד או משהו ..
עכשיו בעצם רגע היציאה מה נאמר, “ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכותה”. כבר למדנו שכל מסע של מסעות המדבר מסע קרה, כמו “ויהי בנסוע הארון וכו'”. ואכן סופר אותם פה כצבא “כשש מאות אלף רגלי”. זה בדיוק התממשות החשש של פרעה, פן ירבה, וכבר יש לו שש מאות דיביזיות =אלפים, חיל רגלים, (אכן לא כמו פרעה שיש לו שש מאות רכב בחור, לישראל היה נגד זה רק שש מאות אלף רגלי, אבל זה בעצמו עזר להם כמו שביארנו בפרשת קריעת ים סוף). וזה שהוא מסביר “הגברים לבד מטף”, כלומר אלה הם “יוצאי צבא”, שכן אין שום סיבה אחרת למנות בנפרד את הגברים בגיל בצבא כפי שמפורש בהמשך שזה השש מאות אלף בגיל המתאים, זה לא איזה סגולה לספור דווקא מגיל עשרים זה פשוט לדעת לארגן את הצבא, ואין גם סיבה אחרת להגיד “רגלי”.
והנה, מה כתוב פה, “וגם ערב רב עלה איתם “. מי זה הערב רב הזה ומה איך הם נכנסו פתאום לסיפור ולא נזכרו עוד מעולם? אלה הם בדיוק “ונוסף גם הוא על שונאינו”. פרעה ידע שיש בתוך מצרים עוד כל מיני קבוצות שונאים שלנו כידוע שכן היה תמיד, וכל הסיבה שקל לו לשלוט עליהם כי הם מעטים ולא מאוחדים. אבל ברגע שמשה ואהרן פתחו את הדלת, ממילא נוספו עליהם כל שונאי מצרים שהיו גם הם עובדים בתוכם מזמן, והם ערב רב אשר “עלה איתם “, היינו בדיוק “ועלה מן הארץ “.
(היינו “ברית מיעוטים”)
ומכך מובן גם ש”כי תקראנה מלחמה” אין ר”ל שיבוא עליהם איזה מלחמה מבחוץ, או שגם אם כן, השם שבא מהמדבר להלחם להם נחשב בכלל זה, אבל בעצם זה הם גרמו שהמלחמה הזו תקרה, זה לא במקרה קורה הרי מלחמות השונא כבר בונה על המורדים הנמצאים בתוך מצרים..