הלכות חמץ ומצה פרק א באהאנדלט די איסורים פון חמץ אויף פסח: איסור אכילה מיט עונש כרת, איסור הנאה, בל יראה ובל ימצא, און תערובת חמץ וואס אסר׳ט בכל שהוא. דער רמב״ם לייגט אויס די זמנים פון איסור חמץ ביום י״ד — פון שעה חמישית (מדרבנן באכילה), שעה ששית (מדרבנן באכילה ובהנאה), און שעה שביעית (מדאורייתא מיט מלקות). די שיעור פון כזית חמץ, חילוק צווישן חמץ עצמו און תערובת חמץ לענין עונשים, און דער דין אז חמץ שעבר עליו הפסח בלייבט אסור בהנאה לעולם ווערן אויך מבואר.