פרק ע״ד במורה נבוכים פותח את סקירת ראיות הכלאם לחידוש העולם, כשהרמב״ם מבהיר מראש שהוא רק מתאר אותן ולא מאמין בהן. הראיה הראשונה מנסה להוכיח שהעולם מחודש באנלוגיה פשוטה: כשם שראובן היה טיפת זרע ולא שינה את עצמו אלא משהו חיצוני שינה אותו, כך העולם כולו מחודש ויש לו מחדש חיצוני. הרמב״ם חושף את ההנחה הנסתרת בטיעון – שכל חוק החל על גוף אחד חייב לחול על כל הגופים – ומראה שהקפיצה מהפרט (ראובן) אל הכלל (העולם) חסרה הצדקה לוגית.