אור, מאור, נר, מנורה
יש ארבעה מדרגות בשמות העצם.
א) אור – זהו האור העצמי השורשי – המילה השורשית. (light)
ב) מאור – הוא כלי האוחז את האור (lamp), והוא נאמר הן על המאורות שבשמים (כמו המאורות הגדולים) והן על המאורות שבארץ (כמו שמן למאור).
ג) נר – הוא כלי האוחז את האור, והוא נאמר על המאור שבארץ בלבד.
ד) מנורה – הוא כלי (יפה או שימושי) התופס את הנר (שהרי למנורה יש 'נרות', כמו 'והעלה את נרותיה').
עכשיו אפשר לנו לעקוב אחר השתלשלות האור בתורה
בפרשה ראשונה של בריאת האור לא נאמר אלא שם העצם 'אור', חמשה פעמים, יהי אור ויהי אור את האור בין האור ויקרא לאור.
בפרשת היום הרביעי הולבש האור הזה ב'מאורות', ושם כנגדו חמשה פעמים המילה 'מאור', יהי מאורות והיו למאורות את שני המאורות את המאור ואת המאור.
היינו, ה'אור' עצמו שנברא ביום ראשון, הוא שהושם ביום הרביעי ב'מאורות'.
ועל כך מתאים דעת המדרש שהאור המלא של היום הראשון נגנז לצדיקים, כי הוא עצם האור, ומה שנמצא בשמים שלנו אינו כי אם 'מאור'.
(ואם כן לשון התורה הוא היפך השגור בכתבי חב"ד שה'מאור' הוא מקור האור, שאין זה נכון על השמש שלנו שהוא מאור במובן של כלי לאור ולא במובן של מקור לאור, שהוא ה'אור' הקודם למאור, ואור אין פירושו 'הארה' כי אם עצם האור).
מטרת המאורות הללו להגדיר את האור הראשון, ועל כך משמש הפעל 'להאיר', נאמר פעמיים (בציווי ועשיה) שמטרתם 'להאיר על הארץ' (היינו, אותה הארץ שהיתה חושך בפסוק שני). וגם 'להבדיל בין האור ובין החושך', זה האזכור השישי והאחרון של 'אור' בששת ימי בראשית, והוא סיום הגבלתו על ידי המאורות.
אם נספור את הופעות השורש אור, מבלי מאור בששת ימי בראשית, יהיה לנו שמונה (חמשה ביום ראשון, ושלשה ביום רביעי, ב2 להאיר וא' אור). והיינו, כי יש לזכור את כוונת המאור להביא את האור, והוא שמונת אורות של חנוכה.
ואם נוסיף על כך חמשה פעמים מאור, יהיה לנו 13, דהיינו 13 מידות הרחמים, הממשיכים את האור לארץ, וביום השמיני מצרפים את החמשה הנותרים שהם ה' עלים תקיפים של השושנה, כמו שכתוב בכוונות.