לפני כמה חדשים התווכחו פרופ' שלום צדיק והרב שמואל אריאל בפומבי אודות הצעותיו ואמונותיו של פרופ' צדיק. אני חושב שהוויכוח מי יותר אפיקורס משעמם, אבל אני משתדל להיות תלמיד של המורים הפילוסופים (והקבליים) הראשונים, וגם רוצה מאד שיהיה בית מדרש עיוני אמיתי בעם ישראל.
לפיכך קראתי את כל ספרו ועוד מאמרים של פרופ' צדיק, והתיישבתי לסדר את מחשבותי ולכתוב ביקורת מפורטת על ההצעה החברתית/פוליטית שלו, ויותר חשוב מזה להשתדל להציג את המבט שלי על המורים הללו וכיצד הם מתכתבים עם המציאות שלנו.
הביקורת היתה אמורה לכלול ג' חלקים, תחילה ביקורת על הפוליטיקה הנאיבית של פרופ' צדיק, מאחר ובעיני הוא מייצג בעיקר פרוגרמה פוליטית מאד לא בשלה.
שנית לעשות ביקורת על הבלבולים המושגיים שהוא עושה בספריו, זיהויים שגויים בטיפולוגיה שלו על חכמי ימה"ב, ובמיוחד הפרכת העוינות העמארצית והבלתי מוצדקת שלו לחכמי הקבלה הראשונים והאחרונים. (החותרת גם מתחת לעיקרי הבנותיו את עצם סוגיות הגילוי וההסתרה)
שלישית ביקשתי להעמיק הרבה יותר בבעיה הדתית-פילוסופית היסודית שהוא נוגע בו, ולהשתדל להסביר איך להבין אותו באופן שאיננו נופל לכשלים בשיח הרווח של 'מחשבת ישראל', מצידו הפנאטי יותר והפנאטי פחות.
עבדתי על זה מספר שבועות אבל שוב לקחו דברים אחרים את שעות הפנאי שלי, ואני רואה שכבר לא אשלים את הכל בגלגול זה במתכונת זו, לפיכך הנני מפרסם מה שנמצא בידי דברים קרובים להיות ערוכים בשלימות, על החלק הראשון והשלישי.