אחד השקרים ששיקרו לנו זה שתובנות אינטואיטיביות (רגשיות, חוויות ישירות, מה שנקרא להם), הם יותר פרטיים ואישיים וקשות יותר להעברה ותקשור מתובנות 'אינטלקטואליות', וממילא יותר משתייכים לעולם ה'סודות' ויותר קשורים לעצמות האדם או העולם. ואילו כל תובנה שניתנת לניסוח והעברה אינטלקטואלית אומרים שאין זה סוד שהלא הוא נכתב בספר, ולכן בהכרח הוא שייך למדרגה צורנית מסוימת ולא לעצמות.
אין זה נכון לא מצד חוסר יכולת-התיקשור של האינטואיציה, השפה האנושית וכלי התקשור שלה רחבים די והותר עבור להעביר את הדבר שעליו נהנים להגיד שהוא בבחינת ידיעה סובייקטיבית אישית ('כי אני ידעתי' וכו'), ואפשר שזה אף הדבר הראשי שהתקשורת האנושית בנויה עבור העברתו. וכמו כן רוב התרבות אינה אלא האופנים ליצירת מסגרות שבו יחוו בני אדם את אותם החוויות בצורה משותפת. אכן למי שנמצא מחוץ להקשר אולי אי אפשר להסביר כי לא לכך נועדו המילים.
ואין זה נכון מצד יכולת-התקשור לכאורה של האינטלקט. תובנה אינטלקטואלית אמיתית הוא דבר פלא, כמו שאדם קורא ספר שלם המבטא סדרה שלמה של הבנת עולם, כל פרט בפני עצמו לוקח שעות וימים להבין ולעכל, ובסוף יש לו תמונה אינטלקטואלית אחת של כל המבנה, תמונה שאי אפשר להעביר לזולת בשום אופן אלא אם יחשוב הזולת את כל אותם המחשבות ויעבור את כל אותו הדרך.
בדיוק כמו החווה חויה גדולה, הוא יכול לתמצת את כל התובנה שלו בכמה מילים, או לצייר אותו בתרשים אחד פשוט, אבל המסתכל בו לא ידע יותר מן המילים והוא יודע את כל זה בבת אחת בידיעה אחת, שהוא דבר שבלתי ניתן להעברה למי שנמצא מחוץ להקשר. אכן בתי ספר ומקומות לימוד עיקר תפקידם הוא ליצור את המסגרת הזו המאפשרת את המסע, ולעתים יש ספרים שבהתמדת לימודם וחשיבה איתם ניתן לעבור מסע כזה שמוליד בסופו הבנה כזו. אבל את עצם ההבנה בלתי אפשר להעביר, עד שמתחשק למי שמשיג אותה בדיוק מה שמתחשק למי שמשיג בדרך הדמיון, להגיד תאמינו לי תסמכו עלי הייתי שם ראיתי שזה כך.
ועל ידיעה זו נאמר יהי לך לבדך ואין לזרים אתך, ככתוב בסוף המורה שזה נאמר על הקנין השכלי שהוא הדבר היחיד שהוא לאדם ואין לו שיתוף עם זרים, משא"כ כל המידות הטובות כוללל המידות השכליות הטובות.