יש לי פירוש חדש 'למה פרשה זו סתומה', זה אומר שהבין השואל שראוי שיהיה כאן פרשה (כפי שהבין מחלק פרשיות השבוע בין בבבל ובין באר"י, ולא כפי שסובר רשב"ם שהיה ראוי להפסיק במקום אחר ורק אילוץ חיצוני גורם להפסיק כאן) ולכן תמה על הסופרים למה לא פתחו כאן פרשה וענה תשובה מדרשית.
ובאמת לפי חלוקת הענין הרי כל פרשת ויחי ענין ברור בפני עצמו, שעוסק במיתת יעקב ובצוואתו וסדר קבורתו, ובוודאי פרשה זו מתחילה 'ויחי יעקב' וזה שהסופרים שמו הפסק פרשה אחרי השבעת יוסף ולפני 'אחר הדברים האלה וביאת יוסף שנית', כאילו השבעה זו שייכת למעלה, הוא תמוה והיה ראוי לשים פרשה ב'ויחי'.
ובאמת שיש תמיהות מרובות מאד כאלה למשים לב לחלוקת הסופרים, עד שאפשר שהמוטב שנגיד הוא שהספרים שבידינו משובשים מבחינה זו, אבל עכ"פ כאן שם המדרש לב לפי שגם הקורא בבית הכנסת הבין לחלק כאן. וענה תשובה מדרשית. ואילו תשובה פשטית קשה למצוא. (כי תשובת רשב"ם כאן תמוהה כי אין סיבה פשטית להפסיק ותהי הארץ לפרעה ואולי בספרו של רשב"ם היה שם הפסק פרשה אבל וודאי לא שייך שם הפסק פרשה, ואין שום דבר מאולץ בהתחלה 'ויחי'. למרות שתשובתו שהקהילות מקפידות יותר על סיום ופתיחה יפים מאשר על הפסק הענין לפעמים הוא נכון על הרבה פרשיות אחרות.
גם הרשב"ם כנראה מניח שהיה ראוי לקהילות לשים לב לפרשיות הסופרים ולא הוא שהם אינם שמים לב לזה אף פעם, במיוחד פרשיות ארץ ישראל שהוא מקום המדרש שהרבה פעמים מפסיקים במקום שאין הפסק אצל הסופרים, כמו 'ואל שדי יתן לכם רחמים' בפרשת מקץ, ואין מקום לשאול שפרשה זו סתומה מכל פרשיות שבתורה. ואדרבה הטעם שלא הקפידו הקוראים להפסיק במקום הפרשיות הוא לפי שהכל מבינים את הענין בבירור ואין צורך לעשות רמז לזה בקריאה ואפשר להפסיק בקריאה לפי צרכים אחרים. והיינו הענין עיקר ולא הסופרים או הקוראים.
וכן קושיית המדרש הוא מן הענין כאן. ובאמת סביר שהוא בהיפך שאחרי שחילקו הקוראים לפי צרכיהם הכניסו גם הסופרים הפסק פרשה סתומה ברוב המקומות, ויש מקומות שנשמטו. אבל עיקר השאלה כאן מן החלוקה העניינית ולא ממעשי הסופרים.