יְהֹוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֙יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִימִינ֕וֹ אֵ֥שׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ
י״י בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם.
אֱלוֹהַּ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ.
אֱלֹהִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה. אֶרֶץ רָעָשָׁה אַף שָׁמַיִם נָטְפוּ מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי מִפְּנֵי אֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ
ביאת יי להציל את ישראל מתואר תמיד כביאה מן הדרום, מארצות הדרומיות לישראל שעיר פארן סיני, הדרום הוא צד ימין, שממנו המים והחסד. (כמו הברכה בהר גריזים שהוא מדרום. כמו שלהיפך הצרות מגיעות תמיד מצפון תפתח הרעה).
'מימינו אש דת למו', אותו הימין בידו אש לעשות את תפקיד האש. והוא המים הנוטפים מן ההרים. מאותו הימין נתן את התורה ואת הניצחון.
מצד דרום מתחילה כל בניה קדושה במקרא, כל דברי המשכן מתחיל תיאורם מן הדרום, הקרשים האדנים החצר, המנורה בדרום
אכן שם 'עמלק יושב בארץ הנגב', זה כי הוא רוצה את ענין הדרום ומתנגד לה, ולכן בא עמלק כאשר סרו ענני כבוד אהרן שהם ממש המים הנובעים מן הדרום (!!) גם הוא חושב שיש לו הר, 'למה תרצדון הרים גבנונים, ההר חמד אלהים לשבתו'.
ומאותו המקום בא יי תמיד, 'מני אפרים שרשם בעמלק', ואז 'מן השמים נלחמו הכוכבים במסילותם', עד לצפון יבוא, נחל קדומים נחל קישון גרפם, וימלא אותו במים, נחל קישון תדרכי נפשי עוז, 'אך אלהים ימחץ ראש איביו קדקד שער מתהלך באשמיו'. 'אמר אדני מבשן אשיב אשיב ממצולות ים', וכו'
ראו הליכותיך אלהים, הליכות אלי, מלכי בקדש, אנו נלמד להכיר קול צעדיו בכל הדרכים הללו.