הדברים הכי יפים ואציליים הופכים לריקים ומרושעים כאשר הם נהפכים ממהותם למסמנים כיתתיים, ועד כדי כך שכבר לא ניתן לזהות אותם כלל ודווקא אנשים חכמים ורגישים שהם הראויים לאותם דברים יפים ואציליים נידונים לזרות וגלות מהם והארץ נשלטת ביד רעים.
תפקיד חבורתנו הוא שנעבור כבר דרך כל השערים, נינצל מן הכיתתיות וניזהר ממנו, ונדע לגאול את אותם הדברים האציליים ולהשתמש בהם, שבאמת בכוחם להיטיב את העולם לטובה.
הרעיון שהרוח והעיון גדול מן המעשה הוא רעיון שאי אפשר לבני אדם להתקיים בלעדיו, לא רק בעתות רווחה אלא אפילו ודווקא בעתות מצוקה. המוזות אינן שותקות אלא כי הן הפועלות. שנאמר, מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו.
משמעות עליונות הדעת איננו הסתגרות מן המעשה כאילו העולם לא קיים אלא ראייתו מן המבט העליון, שהוא המנהיג את הכל.
הפקודה שאנחנו שנכנסנו ויצאנו בשלום מאותו המבוכה מקבלים כעת הוא שנעשה את מה שכולם אומרים, אכן, התורה והדעת מנצחים מלחמות, זה לא דבר שצריך להאמין זה דבר שמוטל עלינו לעשות, עלינו לחפש כיצד להשתמש בכשרונותינו וידיעתנו איך לעשות מעשים כאלה ולדרוש דרשות כאלה ולשיר שירים כאלה ולברר בירורים כאלה ולשוחח שיחות כאלה, שכאשר הם יפעלו אז ימצאו דרך לבטא אותם וכדי להסביר את זה יאמרו את הסיסמאות שהשקרנים גנבו לנו, הפעם באמת.
וצריך כל אחד לדעת אם הוא שר חמישים של הדעת או שר מאה או שר אלפים ולפעול בהתאם.
(כל זה פירושי לאות 5 בדברי ידידי לבד)