לתארי יחס יש תמיד צד שני, למשל לעבד יש אדון, לבן יש אב, וכן הלאה.

לתארי יחס יש תמיד צד שני, למשל לעבד יש אדון, לבן יש אב, וכן הלאה.
הקב"ה מתואר בהרבה מתארי היחס האלה כלפי בריותיו, ובכולם היחס נמצא לשני הצדדים. כאשר אומרים שהוא לנו לאב אז אנחנו לו לבן וכן הלאה.

אמנם יש יחס חשוב אחד שקשה להסביר מה הצד השני שלו, וזה היחס אלהינ"ו. שהוא משייך את האלהים אלינו, אבל לא ברור מה אפשר להגיד, אם הוא לך לאלוה אז אתה לו ל..?

בפיוט 'כי אנו עמך' עובר על הרבה מהיחסים האלה, ואכן בכולם חורז כנכון, בסוף הוא מגיע אל 'אלהינו' ואומר, "אנו סגלתך ואתה אלהינו"

ונראה שכך למד בפרשת כי תבא,
אֶת־יְהֹוָ֥ה הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם
לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים
וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו
וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֺתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו
וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ׃

וַֽיהֹוָ֞ה הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם
לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה
כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ
וְלִשְׁמֹ֖ר כׇּל־מִצְוֺתָֽיו׃

הרי כי המקביל אל 'להיות לך לאלהים וללכת בדרכיו' הוא 'להיות לו לעם סגולה כאשר דבר לך'.