בזמן שבית המקדש קיים כל שנה בחודשי הקיץ היו הצדיקים יוצאים לטיולים והיו מספרים זה לזה מה שהבינו בתורתם על העולם (שהוא בחינת בניין המקדש כמו שאומרים מבנה הדעת או יסודות הסוגיה וכדומה) והיו ומעיינים שוב במה שלמדו באותו שנה וכדרך מי שמעיין היטב שמו לב שנסתר כל בניינם שבנו במושכלות וכי עוד לא התחילו לחפור אפילו את היסודות כראוי והיו מפלפלים ומקשים זה לזה עד שהיה נדמה בעיניהם שכל הבית חרוב ונשרף והיו מצטערים ובוכים על זה, ומחליטים בנפשותיהם להתחיל את כל סדר הלימוד מההתחלה ולבנות לוחות עדות חדשים וסביבם בנין שלם מחודש.