הרבה פעמים אומרים "כל אחד הוא בעד ללמד מחשבה ביקורתית, ובלבד שהמחשבה תסיק כדעתו"
אבל באמת, הדעה האמיתית בעד המחשבה איננה מתוך תמימות שכל מי שחושב בצורה בלתי משוחדת יסיק כדעתי, שזה טעות שאינו מתאים לחכמים.
אלא הדעה הוא שעצם חיי המחשבה היא טובה יותר מחיי האין מחשבה. ואם יש גבולות לחשיבה ביקורתית הגבולות שלה הם הגבול שבו זה הופך להיות לא מחשבה.
וצריך לזכור שמחשבה זה מאורע נדיר, אם האדם הוא בעל נפש ושעתו שעת השקט וכו'. והלוואי שתהיה לנו מחשבה אחת ביום. ודרישת המחשבה זה ניגון אחר לגמרי מאשר דרישת "מסקנות ביקורתיות". זה דורש ממש השקטה וכו'.