ראיתי דנים על פשוטו של מקרא ועל 'הגשמת הכתובים', חשבתי להבהיר.
א.
יש שני דינים, דין אחד הוא 'פשט הכתובים', כלומר מה מתקבל כקריאה הכי ישירה של הכתוב מבלי להוסיף לתוכו דברים לא כתובים בו.
ודין שני הוא 'פשט העולם' כלומר הצורות שבו העולם מתנהג ובני אדם רגילים מתנהגים.
ב.
פשט הכתובים הוא לאו דווקא פשט העולם. לפעמים דווקא להיפך. לדוגמא בפסוק 'אשר יבואו בני האלהים אל בנות האדם' כמדומה לי שפשט הכתוב הוא שמדובר על מלאכים או כפשוטו 'בני אלים'. כלומר הפשט הוא סיפור מיתולוגי. זה לא פשט העולם שהוא כתרגומו שמדובר על 'בני רברבין'. שהרי בעולם שלנו אין בני אלים באים אל בנות האדם.
אך נכון שגם הרבה פעמים ביחס למדרשים הפשט הוא גם מה שמתאים יותר לסדר העולם שלנו. שכן המדרשים נוטים הרבה פעמים להכניס מעשה ניסים נוספים אל המקרא שאינם כתובים, כמו לדוגמא 'ותשלח אמתה ותקחה'. פשט הכתוב שלחה את האמה שלה. והמדרש אומר שנשתרבב אמתה אמות הרבה. אכן במקרים אלה פשט הכתוב הוא גם פשט העולם. אך זה כמעט מקרה בעלמא, שכן למדרש יש שני דינים האחד שהוא מוסיף דברים על הכתוב והשני שהוא מוסיף ניסים לסיפור. שכן גם אילו זה היה דבר נפוץ בעולם שאמה במובן של יד משתרבבת אמות הרבה זה עדיין לא היה פשט הכתוב, שכן הקשר הכתוב מדבר על נערותיה ההולכות איתה.
ג.
בפועל, אצל קדמונינו שעסקו במה שמכונה פשוטו של מקרא הרבה פעמים שני סוגי הפשט האלה הולכים ביחד. ואי אפשר לומר שאין כל קשר ביניהם. ראוי להרחיב בטעמי הקשר אבל נאמר כך.
המקובלים ממש זיהו ביניהם במדרש הידוע האומר יש פרד"ס בתורה והם מזהים את הפשט עם עולם העשיה דהיינו הקורה בעולם שלנו, ואת הדרש והסוד עם הקורה בעולמות יותר מופשטים.
והטעם הוא כי באמת יש מגמה שהתורה תתפרש גם בעולם העשיה. נכון הוא שישנו גבוה מעל גבוה ובכלל ייתכן שזה יותר הקריאה הפשוטה של המקרא לפעמים. אבל מה יהיה לנו מפירוש המדבר על בני אלים הבאים אל בנות האדם, הוא איננו שייך לעולמנו. עולמנו הוא דווקא כן עולם שבו בני האלימים לוקחים להם נשים מכל אשר בחרו, באונס או בסמי-אונס, וזה אכן סיפור שראוי לספר שעבורו הגיע מבול ושראוי ליזהר מכגון אלה.
[*רש"י ורשב"ם אינם במגמה זו. מה שמכונה אצלם פשוטו של מקרא הוא בעיקר המתיישב אחר לשון המקרא, ואין להם דבר עם פשט העולם אלא בזה שהרבה פעמים הוא מסתדר יותר בלשון המקרא.
אבל בעלי הפשט הספרדיים יש אצלם קשר כזה. אם כי גם לא בהחלטיות כמו אצל האחרונים כי הם משוכנעים שאכן ישנם קשרים 'רוחניים' בעולם ולכן אב"ע חושב לפעמים שהפשט הוא אסטרולוגיה והאצלה ואפילו רלב"ג חושב שהפשט הוא לפעמים דבקות בשכל וכו'.
ולהם עונה רמב"ן יפה הרבה פעמים שהוא משים לב שדווקא הקריאה היותר פשוטה של הפסוק מתאים לקבלה ולא לפשט הארצי המאולץ שלהם. ורוב הפעמים המחקר נוטה לפירושו של רמב"ן בכגון אלה.]