ברית התורה ידועה: אם, ואם.
ראוי לשים לב, כי בעוד בכל מקום מפורשים שני צדדי התנאי, הרי במקומם הראשון והעיקרי בספר שמות נשמט תמיד 'ואם' השני.
כך בפעם הראשונה ש'שם לו חוק ומשפט', 'ויאמר אם שמוע תשמע וגו', והשמיט את הצד השני.
וכך בפעם השניה בפרשת יתרו 'ועתה אם שמוע תשמעו בקולי', ואם השני נשמט.
וכך בפעם השלישית בספר הברית שבסוף משפטים 'ועבדתם את יי אלכיהם וברך את לחמך וגו' וכל המשך הפסוקים הנשמעים כמו ברכות שבברכות וקללות, והקללות הושמטו לגמרי. (ואם נרמזו, הוא 'השמר בקולו אל תמר בו, תלה הדבר במלאך).
ונראה שזה מבטא את התמימות הראשונה של כריתת הברית, כאשר זה היה בטוח לכולם שבוודאי יתקיים הצד הטוב בלבד, ואכן קיבלו את התורה באלה, אך כך הוא דרך כורתי בריתות כשהם בטוחים בקיומו להשמיט את הקללה, כמו 'כה יעשה לי יי וכה יוסיף', ואין מפרשים מה.
ובפירוש אומר משה לעם, 'אל תיראו כי לבעבור נסות אתכם בא האלהים'. כאילו אומר, נכון שהראה לכם ה' את כוחו שהוא אל קנא, אבל לא למטרת יישום צד 'ואם השני' בא כי אם אדרבה לשמור אתכם ב'אם הראשון'.
המקומות היחידים בספר שמות שבו התנאי מפורש לצד השלישי, הם
א) בעשרת הדברות שפעמיים הוקדמה לו 'ואם השני', בדיבור אנכי ולא יהיה 'כי אנכי יי אלהיך אל קנא וגו'. ובדיבור לא תשא 'כי לא ינקה יי'. בדיבור כבד את אביך כבר התפרש הצד הראשון בלבד, 'למען יאריכון ימיך על האדמה'. (וראוי לשים לב לפסוק זה, כי בכל הברית בספר שמות לא נרמז תנאי הארץ והגלות ממנה שהוא העיקר בספר דברים זולת במקום זה. ובכלל עשרת הדברות שייכים לספר דברים יותר מאשר לספר שמות).
ב)ב'אלה המשפטים'. 'אם ענה תענה אותו.. וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים'. (וזה כמו סיום חטיבה מסוימת שהתחיל ב'אם שמוע תשמעו בקולי.. וידוע שהיו שהתחילו פרשה חדשה ב'אם כסף תלוה', ובכלל משם ואילך נראים הפסוקים כמו השלמות קטועות לקודם). זהו צד ה"קללות" הכי מפורש שבכל ספר שמות. ושמע על מה נאמר ובאיזה אופן.
ועוד נראה שלא הוצרך לפרש להם את צד הקללות שהרי משם הם באים, מ'כל המחלה אשר שמתי במצרים', והרי היא נוכחת מול עיניהם. ולכן אף באונאת האלמנה חזר לזה 'כי גרים הייתם', ובמשמע וחרה אפי שיקרה להם כמו שקרה למצרים, שכן גם במצרים צעקת בני ישראל באה אלי.