מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תבוא סימן ד
"אמר רבי יונה אביו של רבי מנא בשם רבי לוי שאמר בשם רבי אבא
לא היתה התורה צריכה לינתן לישראל בעולם הזה, למה שהכל עתידין להיות למדין תורה מפי הקדוש ברוך הוא לעוה"ב.
למה נתנה להם בעוה"ז? שכשיבא הקדוש ברוך הוא ללמדם בעוה"ב יהיו הכל יודעין באיזה פרשה הוא עסוק.
לפיכך אם שמוע בעוה"ז, תשמע לעוה"ב מפי הקדוש ברוך הוא."
רבי אבא אומר, הרי את התורה בזמן הזה אין אנחנו מבינים, והקב"ה עתיד ללמד אותו כולו מפיו לעולם הבא. אם כן מה פרי הטורח שלנו בלימוד התורה בעולם הזה, מאחר ואין מבינים אותו כראוי?
אלא שמי שלא למד את התורה בעולם הזה לעתיד לבוא לא ידע באיזה פרשה הקב"ה עוסק.
כל ריווח הלימוד בעולם הזה הוא כערך 'לדעת איזה פרשה היום' לגבי לימוד העתידי מפי הקב"ה.
כמו ר' חיים קנייבסקי כשהיה ילד קטן התפאר שהוא כבר יודע את כל הש"ס, שאלוהו נו תגיד, אמר בוודאי הנה ברכות פאה דמאי כלאים וכו', כי שינן לעצמו את שמות המסכתות. וראה זה פלא כי סופו שידע גם את תוכני המסכתות.
כך יש משננים את שמות העולמות, א"ק ועקודים נקודים ברודים וא"א ואו"א וזו"נ, ואינם יודעים אלא את שמות המסכתות, אבל כאשר יגיעו לשמוע את התורה מפי הקב"ה ידעו באיזה פרשה הוא עוסק.
כמו מי שנכנס לבית המדרש בשבת ועוסקים בו בפירושים עמוקים על פרשת השבוע, אין מצפים ממנו שידע את כל הדרושים המתחדשים, אבל אם איננו יודע מה פרשה הוא השבוע בוז יבוזו לו.
וככל שהוא יודע מה הפרשה, ועוד שהוא יודע מה הם סוגיות הפרשה, הרי כאשר הוא מגיע אל הלימוד העמוק הוא מגיע מוכן, לא שהוא מוכן אל הלימוד אלא שהוא איננו בור בתוך הרקע שלו.
וכך כשהוא מכין לעצמו את הלימוד במדרגות יותר טובות, הרי הוא יודע על איזה נושאים צריכים לדבר ועל איזה נקודות צריכים להתעמק, וכאשר הרב מפרט לו את הכל או מעצמו מתברר לו כל זה, הרי הוא מוכן לקבלו.
בחב"ד יש מימרא ששואלת למה לומדים חסידות, הרי כל המושגים שלו נעלמים מהבנתנו האמיתית, ולא יובנו לנו אלא לעתיד לבוא שהרי הם מתורתו של משיח. ומה תועלת בשינון דברים שאין אנחנו מבינים.
אלא שלעתיד לבוא נשמע את התורה הזאת מפי הקב"ה, ואז מי שכבר למד את המושגים האלה בעולם הזה, יגיד 'אה, לזה התכוון הרבי'. ועבור ה'אה' הזה, שווה להתייגע כל חיינו.
וכבר ידוע כי 'עולם הבא' איננו כי אם העולם הבא תדיר, וכל מי שמגיע האדם למדרגה של הבנה, הוא יודע ששכר הטירחא ששילם עבור המדרגה הזו בכל אורך לימודיו המכינים לכך איננו כי אם 'לדעת באיזה פרשה עוסק'.
'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו'. ''מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת'. פירושו של היגיעה הנדרשת למען השכר הוא לדעת באיזה פרשה הוא עוסק.
והנה ראינו רבים מגיעים אל שערי מתיבתא שלמעלה ושופכים על ראשם את ההבנה הגדולה ולפי שאין תלמודם מסודר עליהם מכבר אינם יודעים באיזה פרשה הוא עוסק והכל מיטשטש אצלם ואינם מסוגלים לשמוע.