יוסף טען מרגלים אתם. זה לא סביר שעשרה גברים חזקים כאלה כולם במקרה בני משפחה אחת. אתם כולכם נראים מדי אנשי חיל בשביל להיות משפחה שירדה לקנות אוכל. כמו שתראו איזה חבורה שלימה של גברים תקיפים פתאום מטיילים לכם בארצכם ותשאלו מה זה ויענו יצאנו פשוט לטיול. זה מחשיד.
אז הסבירו לו את כל הסיפור המשפחתי, בכדי שיבין שאכן הם משפחה אחת, והוסיפו כל מיני פרטים בעלי צבע אנושי שירשימו את המלך המצרי שאכן הם בני משפחה אחת. אבל יוסף אומר אני לא קונה את סיפור הכיסוי שלכם. לכל מרגל יש כזה סיפור פתאום יש איזה אב זקן שצריך לכבד ואיזה ילד קטן. אדרבה, בואו תביאו את האח הקטן הזה, אני רוצה גם לראותו. הוא מתכוון בזה להכשילם לפי טענתו שהכל סיפור כיסוי ובוודאי לא קיים לא אב זקן ולא ילד קטן.
ובאמת הם מתמהמים לחזור, וזה מחזק את החשד שהכל סיפור כיסוי למרגלים. סוף סוף הם חוזרים והוא רואה את האח הקטן. נו מה יש לו להגיד הכל היה חשד בכשרים, נותן לו מתנות. אבל פתאום הם גנבו את הגביע שלו. הופה הם כן מרגלים. כנראה מצאו גם איזה אח קטן לשחק את המשחק שלהם איתם. אבל הם אומרים אנחנו צדיקים לא נאסור את כולכם רק הגנב. נדון אותו ברחמים גדולים כגנב ולא כולכם כמרגלים.
ויגש אליו יהודה ויאמר בי אדוני, בלשוננו, פליז… והוא מתחיל את הסיפור ממקום אחר. 'אדוני שאל את עבדיו וגו'. שוכח כאילו בכלל את כל הסיפור שטען שהם היו מרגלים ושזה הסיבה ששאל להם ולמשפחתם וכו'. הוא אומר תעשה לי טובה אני ואתה יודעים שלא באמת חשדת בנו שאנחנו מרגלים. מה כן רצית איני יודע אבל עזוב זה לא דרך. תרחם כבר קצת על האב הזקן הקיים באמת.