וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת.
הרמב"ן מקשה למה לא הוזכר פה המכירה עצמו ובמקומו הוזכר פרט שולי שראו צרת נפשו וכו'.
אלא כי בוודאי היה להם חשבונות צודקים לדעתם למה צריכים למכור אותם. אבל חשבונות צודקים זה הכל טוב ויפה, כאשר אח מתחנן אליך בצרת נפשו צריך לרחם עליו ולא להתעלם.