סיכום השיעור 📋
תורת הבעש״ט: “ועשית לך תיבה” — עולמות, נשמות, אלוקות בכל דיבור ודיבור
—
תורת הבעש״ט: תיבה = דיבור
הבעש״ט לומד על הפסוק “ועשית לך תיבה” ש״תיבה” פירושה מילה (דיבור). הקב״ה אומר: היזהר על כל מילה שיוצאת מפיך. בכל דיבור ודיבור יש עולמות, נשמות, ואלוקות.
זה נרמז בפסוק “תחתים שנים ושלישים תעשה”:
– תחתים = עולמות (לשון תחתון — המדרגה הנמוכה ביותר)
– שנים = נשמות (לשון “משנה”, שהוא אותיות נשמה)
– שלישים = אלוקות (לשון מושלים/מנהיגים — הרמה השלישית והעליונה ביותר)
“תעשה” פירושו: צריך לכוון בכל דיבור על כל שלושת הרמות, באמונה שלימה שבכל מילה טמונים עולמות, נשמות, ואלוקות.
השוואה לנוסח המגיד
זוהי גרסה של אותה תורה שהובאה קודם לכן בנוסח המגיד. ההבדל: נוסח המגיד לא הסביר מדוע תחתים/שנים/שלישים רומזים על עולמות/נשמות/אלוקות — הוא הביא זוהר (“תלת עלמין אתליין” בפרשת שלח). כאן, בנוסח דגל מחנה אפרים, זה מוסבר עם דרשות משלו על המילים עצמן. הוא גם אומר במפורש “יש לומר” — הוא מבהיר שהרמז הוא חידושו, בעוד היסוד (עולמות/נשמות/אלוקות) בא מזקנו הבעש״ט.
גם נוסח המגיד דיבר על אמונה (“וצריך אמונה”), מה שמראה שזו הייתה שמועה מהבעש״ט עם סדר כללי: תיבה = דיבור, שלוש רמות, ואמונה.
מקורות: תולדות יעקב יוסף, המגיד, זוהר פרשת שלח, דגל מחנה אפרים.
—
הרמה הראשונה: עולמות — עולמות שלמים בכל מילה
מה פירוש “עולמות” בדיבור?
קושיא: מה החידוש ב״עולמות”? מילה אחת היא כבר עולם אחד — מה הכוונה שיש כמה עולמות?
הביאור: אדם חושב שמילה היא “רק דבר אחד” — אבל זה משום שהוא לא חושב היטב. באמת כל מילה מעוררת עולמות שלמים — היא מתחברת לאינספור דברים. כשמישהו אומר לך “מזל טוב, פלוני נולד לו תינוק” — יש בזה עולם שלם: מה זה להיות אדם, מה זה להביא ילדים לעולם, למה מתפללים עבור פלוני, וכו׳. אין צורך באיגרת הבעש״ט כדי לדעת זאת — צריך רק לחשוב מעט.
משמעות מעשית: “מבין דבר מתוך דבר”
זה לא רק ענין רוחני — זו גם אמת פשוטה: חכם, כששומע מילה אחת מאדם, מבין מאיזה עולם הדיבור בא. לאדם יש עולם הפסיכולוגיה, עולם השכל, עולם הנשמה, עולם המעשה — וצריך להבין את כל העולמות כדי באמת להבין מילה אחת. טיפש עונה רק על מה שנאמר; חכם מבין דבר מתוך דבר — הוא מבין את המציאות הרחבה יותר מאחורי הדיבור.
כשאדם מדבר איתך, יש כמה רמות — לא רק המילה הפשוטה. יש לו אגו, יצר הרע, אמיתיות — הכל ביחד. אדם חכם יכול מתוך מילה אחת לתפוס עולם שלם; פחות מבין צריך כמה שעות של שיחה.
הלשון מאיגרת הבעש״ט
הלשון מאיגרת הבעש״ט הוא: “בכל דיבור ודיבור בעת תפלתך ולימודך” — כשאתה מתפלל וכשאתה לומד. ובמקום אחר כתוב שזה תקף אפילו כשמדברים עם אנשים (“אפילו כשמדבר עם בני אדם ממש” — כמו שכתוב במגיד).
דוגמה מתפילה
“הללו את ה׳ מן השמים” — “שמים” עצמו הוא עולם שלם, מחובר לכל כך הרבה דברים (שמי מים, וכו׳). כל מילה בתפילה היא כפשוטה עולם שלם.
ה”failure mode” של עולמות
צריך קודם לדעת שהכל הרבה יותר רחב ממה שחושבים. צריך קצת לחקור, אפילו קצת לחלום — כי אחרת נתקעים. לא להיות תם וטיפש שלוקח הכל כפשוטו. “כל העולם תלוי בה” — הבנה נכונה של שום דבר לא אפשרית בלי זה.
אבל כאן טמונה גם בעיה: אם מתחילים לחקור את כל העולמות, אפשר לשכוח למה באנו — מאבדים את הפוקוס.
—
המשל של הבעש״ט: למה גויים יודעים טוב יותר חכמות עולם?
הקושיא
אם כל החכמות טמונות בתורה (כמו שהרמב״ן אומר), למה יהודים שלומדים תורה לא מוצאים את כל חכמות העולם? למה דווקא גויים מבינים טוב יותר את העולם?
המשל
הבעש״ט (כמו שכתוב בתולדות יעקב יוסף) מביא משל על מלך שהראה את אוצרותיו לאנשים — רוב האנשים הסתכלו על הדברים היפים, אבל החכם הסתכל רק על המלך עצמו.
הנמשל
חכמי אומות העולם מסתכלים על חכמת הטבע — ה״דברים היפים.” חכמי ישראל, הצדיקים, רצו רק להסתכל על רבונו של עולם, לא על חיצוניות. לכן היו יותר ממוקדים בעיקר.
מקורות: תולדות יעקב יוסף, הרמב״ן.
—
הסדר של כוונה: נקודה, הרחבה, וצמצום
היסוד
אדם בא לעולם לעשות משהו. אבל אם הוא רק ממוקד במשימה הספציפית שלו בלי להבין את התמונה הרחבה יותר — העולמות, הסיבות — גם לא יצליח. לכן יש סדר:
1. נקודה/כוונה — קודם צריך לדעת מה רוצים לעשות, נקודה אחת ברורה
2. הרחבה — אחר כך צריך “קצת לחלום,” להסתכל על כל הפרספקטיבות — עליונים ותחתונים
3. חזרה לנקודה — אבל הכל מסתובב סביב הנקודה האחת
—
שיטת הבעש״ט בתפילה
תפילה היא לעשות משהו
תפילה לא באה רק לומר את הסידור — תפילה באה לעשות משהו, תיקון, ייחוד. הסידור משמש ככלי לכך. חלק גדול מחכמת הבעש״ט הוא איך להשתמש בסידור למה שצריך לעשות — דרך צירופי אותיות, כוונות, ודרכים אחרות.
הארות באמצע התפילה
הבעש״ט בתפילה ראה מה הוא צריך לעשות — הוא קיבל הארות באמצע התפילה. קושיא: איך זה יכול להיות? הרי היה צריך להיות לו פירוש המילות! איך אליהו הנביא בא לאדם באמצע התפילה?
התירוץ: כמו אדם שמדבר על הבעיה שלו — יוצא קצת החוצה, מסתובב, מתהלך — כך גם בתפילה. בתפילה מביאים את כל המציאות לפני הקב״ה — לא רק “הבעיות שלי”, אלא מעלים בקדושה את כל ההוויה.
אי אפשר להתפלל עם “רשימה”
עיקר יסוד: אי אפשר לבוא לתפילה עם רשימה ארוכה של בקשות. “בשמים לא עובדים עם Excel sheets.” הקב״ה כבר יודע את הרשימה — הוא לא צריך את זה. תפילה היא לעשות משהו — תיקון, ייחוד. כל ברכה בשמונה עשרה יש לה נקודה אחת, ובכלליות הכל מסתובב סביב נקודה אחת. צריך למצוא אחדות.
מקור: הגמרא אומרת שאי אפשר להתפלל על שני דברים בבת אחת. תענית עושים רק על דבר אחד.
מקור: מדרש הנעלם — המשנה אומרת “בעשרה מאמרות נברא העולם,” אבל תנא אחד אומר “באות אחת נברא העולם.” אפילו בריאת הקב״ה עוברת דרך דבר אחד.
המעשה עם רבי ברוך שלום אשלג במירון
רבי ברוך שלום אשלג (בנו של בעל הסולם) היה נוסע למירון, עומד ליד המערה דקה-שתיים, וחוזר הביתה. שאלו אותו: נוסעים כמה שעות, ונשארים שם רק דקה?
הוא ענה: רוב האנשים מתחילים להתפלל ליד הציון, ובתפילה נזכרים ביותר ויותר דברים — הרשימה מתארכת. אצלו זה הפוך: לפני הנסיעה הוא יודע שהוא צריך הרבה דברים. ככל שנוסע קרוב יותר, נזכר שהוא צריך פחות. עד שמגיע לקבר — תופס שהוא צריך רק דבר אחד (דביקות), הוא מבקש על זה, והולך הביתה.
“שעה אחת לפני התפילה” — הכנה לתפילה
צריך לפני התפילה לברר מה רוצים — מה רוצים לגבי הנושא, לגבי היום. בסידור הרש״ש כתוב ליד כל תפילה איזה פרצוף מתוקן. מנחה קשורה לספירה, סוג של ייחוד, סוג של רמה. מנחה של היום יותר ספציפית. אבל כל נקודה בעולם כוללת את כל העולם — צריך רק קצת להרחיב, להתחיל למצוא. ובאחד מהעולמות נמצא דרך לפתור את הבעיה — זו הארה.
—
תפילה כשיחה עם הקב״ה
המשל הפסיכולוגי
פסיכולוגים טובים ורבנים טובים יודעים: התפקיד לא לתת עצה — אלא לשוחח היטב עד שהאדם תופס בעצמו. כך גם תפילה: מדברים עם הקב״ה, מוציאים את הבעיות, ובאמצע השיחה נופלת עצה.
ההבדל בין דיבור עם הקב״ה לדיבור עם אדם
אצל אדם — חבר, רבי — שומרים, מייפים, מרמים. אבל אצל הקב״ה אי אפשר לשמור כלום — הוא כבר יודע הכל. לכן זו השיחה הכי ברורה שיכולה להיות — “שופך שיחה לפני ה׳.” אי אפשר לסובב ראש לפני השכינה, ומתוך זה שמדברים אמת לפני הקב״ה, תופסים בעצמנו שאמרנו את הדבר “לא נכון” — וזה עצמו כבר תשובת הקב״ה על התפילה.
עצת הבעש״ט על ספקות
תורת הבעש״ט (לפרשת תולדות): איך אדם יודע מה לעשות? יסלק את נגיעותיו מהחקירה, ואחר כך ידע בעצמו מה לעשות. ביאור: תפסיק לחשוב על עצמך — חשוב מה האמת, ותגלה.
—
מחשבות זרות בשעת תפילה — המהלך של צמצום
הענין
תפילה לא יכולה להיות שחושבים רק את המילים המדויקות שכתובות. אם תפילה היא על משהו — על חיי האדם, הבעיות שלו — חייב להיות שבאות עוד מחשבות. זה טבעי, כי כל דבר קשור לעוד דברים.
משל: אדם מתפלל על הצלחה בחינוך ילדיו, ובאמצע מתחיל לחשוב על מה המלמד של בן הדוד עושה — כי זה קשור לנושא.
המהלך של צמצום
כשהמחשבות הולכות רחוק מדי — כשמתחילים כבר “להתרגז על פלוני” — אז צריך להחזיר (לחלל) את המחשבה. “רגע, באתי לכאן לפתור את הבעיה.” זה הצמצום — מחזירים את זה עם מהלך מסוים, לא סתם. ומתוך זה שחילקנו (הרחבנו) והחזרנו, יש עכשיו בהירות, דרך.
—
חכמתו מרובה ממעשיו — סכנה עיקרית
הענין
יש טבע אצל חכמים — כשלאדם יש בעיה, מסובב את הסיבות (גלגולי סיבות, כמו שרש״י אומר בפרשת ויקהל) עד שמגיע למקום שבו לא יכול לעשות כלום. מחפש כל כך הרבה חכמות עד שהוא הכי רחוק מפתרון.
דוגמאות
– אדם רב עם אשתו — מסובב את זה עד “שיטת השידוכים לא טובה.” אולי זה אפילו אמת בעומק, אבל למעשה הבעיה אחרת, ובדרך כלל אפשר לפתור אותה.
– אדם עושה טעות ספציפית בחינוך — עונה “המערכת מושחתת.” יש לו כבר “מהלך עמוק שלם” שגורם לכך שאי אפשר לעשות כלום.
הכלל
כשחושבים יותר לעומק בעילה ועלול, הטבע (היצר הרע, הגבורות/דינים שמתעוררים) הוא שזה לא רק נעשה “חכמתו מרובה ממעשיו” — זה נעשה “חכמתו הורסתו למעשיו” — החכמה הורסת את המעשה, כי תופסים כבר כמה עמוקה הבעיה, עד “רק הקב״ה יכול לפתור.”
ר׳ מנדלי (מוויטבסק): הדינים של בינה הם שחושבים יותר מדי (כתוב בפרי עץ חיים).
הכלל: לא אומרים לאדם דבר אם אין מה לעשות
מקור: כלל מספרי קבלה/חסידות — לא אומרים לאדם דבר אלא אם יש משהו לעשות בנוגע לזה.
—
נח ומשה רבינו — האחריות של מי שמבין יותר עמוק
המדרש
כשהקב״ה אמר לנח “קץ כל בשר בא לפני” — נח קיבל את הדין כמו שהוא, שאל “מה אעשה?” אבל לא מצא מה לעשות. אבל כשהקב״ה אמר למשה רבינו שהוא הולך לכלות את ישראל — “הניחה לי… לכלותם” — משה רבינו תפס רמז שהקב״ה מתכוון שיתפלל! רש״י ומדרשים אומרים “היה לו להתפלל” — הקב״ה סיפר לו את הצרה כי הוא נביא, מתפלל, שיפתור את הבעיה.
עיקר העיקרון
לא יכול להיות שכשאדם מבין יותר לעומק, הבעיה נעשית יותר גרועה. חייב להיות שזה נעשה טוב יותר — כי כשיודעים את הסיבות של דבר, יודעים טוב יותר איך לטפל. הרופא הגדול יותר שמבין טוב יותר את שורש המחלה, לא יכול לרפא פחות — לומדים את השורש דווקא כדי לרפא טוב יותר.
—
צמצום של מחשבות — אמונת הבעש״ט
בעל התניא ואחרים אומרים שיש מחשבות שצריך לדחות. אבל מה זה באמת אומר? לא משום שהמחשבות שלך לא שוות להעלות — המחשבות של כל אחד שוות להעלות, זו אמונת בעל שם טוב. הסיבה לדחייה היא: אין לי עכשיו ברגע זה את הכלים הנכונים להתמודד עם הידיעה. “דחייה” לא אומרת דחייה לגמרי — זה אומר: תחזור מחר, נמצא דרך אחרת לדבר איתך.
צמצום אינו דחייה — זה מתוך ענווה, מתוך ידיעה מה לעשות. אם אני יודע רק שאני מתפלל והקב״ה יעזור — זה מספיק לעכשיו. בלי הצמצום, זה יכול לגרום לכך שהתפילה לא תצליח, או שיהיו הרהורים אסורים, או שלא ימצאו דרך החוצה.
—
הרמה השנייה: נשמות
עולמות הוא המקום לפסיכולוגיה — להבין את העולם, הסיבות, המערכת. אבל נשמות היא רמה אחרת לגמרי. משנה הוא אותיות נשמה — נשמות פירושו כפשוטו: נשמות של אנשים, של צדיקים, של אנשים שחיים, שעדיין לא חיים, שכבר חיו.
כשברמה של עולמות לא מוצאים דרך החוצה, עוברים לרמה הבאה — נשמות. כאן מדברים כבר על גלגולים, תיקונים — למה דווקא האדם הזה דווקא בנקודה הזו, דווקא בביאור הזה. עולמות זה בכלל לא תפילה — בנשמות זה כבר נעשה כמו קבלה.
—
הרמה השלישית: אלוקות
אלוקות היא למעלה מן הדעת. יש לה קשר לספירות, הנהגות השם, מציאות אלוקות, חכמה אלוקית — התוכנית האלוקית של העולם. כמו שהרמב״ם אומר: עולם האצילות חכמה, שטמונה בכל.
צריך לשוחח עם נשמות ועם הקב״ה — זה הפירוש של נשמות אלוקות. בנשמות אלוקות כבר לא משוחחים פוליטיקה — יש להם דרך אחרת לדבר על כל הדברים. צריך ללמוד מהם.
—
אמונה — הפסוק שמחבר הכל
הענין מסתיים באמונה שלימה — שבכל דיבור יש תחתים שנים ושלישים. אמונה פירושה להיזכר — כי לפעמים אדם בעולם הצמצום והוא לא יודע שדבר פשוט מחובר לכל. אמונה היא לדעת שזה מחובר לכל.
—
הסדר — תהליך תמידי
כל הסדר מתחיל מחדש כל יום — כי אנשים הולכים לישון, שוכחים, אוכלים, מתווכחים, צופים בחדשות. צריך כל פעם לקחת מזה מחדש. אבל לא הולכים לאיבוד, כי כבר יודעים שזה הסדר.
תמלול מלא 📝
תורת הבעש״ט: “ועשית לך תיבה” — עולמות, נשמות, אלוקות אין יעדן דיבור
תורת הבעש״ט: תיבה מיינט דיבור
“ועשית לך תיבה” — הבעש״ט האיר את הפסוק שתיבה מרמזת על מילה, שנקראת תיבה. זהו מאמר ה׳: “ועשית לך תיבה”, והוא אומר לו: היזהר שהתיבה היוצאת מפיך תהיה להורות — שתהיה נכונה.
דכתיב “שנים ושלישים תעשה” — זה מרמז על מה שהבעש״ט אמר: בכל דיבור ודיבור יש עולמות, נשמות, אלוקות.
הרמז ב״תחתים שנים ושלישים”
“ועשית לך תיבה” — תיבה הפירוש הוא דיבור.
“תחתים” — זה מתייחס לעולמות, שהם המדרגה התחתונה.
“שנים” — זה מלשון משנה. פשיטא, נשמה — זה מתייחס לנשמות. כי שנים הוא לשון משנה, ומשנה הוא אותיות נשמה.
“ושלישים” — זה מתייחס לאלוקות, שהוא משולש, שהוא שליש מהקולות. זה מה שאומרים “מושלים הנהיג את ענקל” — שלישים הוא לשון מושלים, מנהיגים.
“בכל עילה תעשה” — “תעשה” פירושו: התיבה והדיבור היוצא מפיך יהיה בכוונה, באמונה שלמה, שיש בכל דיבור תחתים שנים ושלישים — כלומר עולמות ונשמות ואלוקות הקדוש ברוך הוא.
השוואה לגרסת המגיד
מגיד שיעור: זו גרסה של התורה הקודמת, כן, של הראשונה.
יש כאן חלק ל״ז. הוא אומר שסבו האיר, הוא אמר דברים מאירים. יש כאן קטע שלא כתוב מה הקטע הזה.
אחר כך, תחתים שנים ושלישים — מעניין, הוא אומר זאת מעצמו, “יש לומר” שזה מרמז למה שסבו אמר שיש שלוש רמות: עולמות, נשמות, אלוקות.
בתורה הקודמת היה כאילו דבר אחד — הוא הביא זוהר, “תלת עלמין אתליין” בפרשת שלח. היה לו דרך משלו לעשות את הרמזים.
התורה הקודמת, שהייתה גרסת המגיד, לא אמרה — הוא לא הסביר למה תחתיים, שנים, ושלישים. כאן הוא מסביר פשט פשוט שתחתיים הוא מלשון תחתון, זה פשט פשוט, עולמות. שנים הוא עושה דרש שזה לשון משנה, כי שני הוא משנה, וזה השני. ומשנה הוא אותיות נשמה, יוצא שזה אותיות נשמה. זו תורה מעניינת.
ושלישים אומר הוא גם — אפשר לומר דבר פשוט, זה שלוש: הראשון, הנמוך ביותר, השני, והשלישי. אבל הוא עושה פשט ששלישים הוא לשון אלוקות, כי שלישים על כל פנים פירושו מנהיגים, כמו מושלים.
אחר כך הוא מפרש “תעשה” שצריך לכוון בכל דיבור את כל שלוש הרמות. איך צריך לכוון זאת? באמונה — על ידי שהוא מאמין שיש בזה את העולמות, נשמות, אלוקות. מעניין.
הקשר לתורת המגיד
רואים שתורת המגיד דומה מאוד, היא הולכת באותה מבנה. הוא לא מדבר על “על עמל תעלה למעלה” — החלק הבא מדבר שוב על זה. אבל הוא גם דיבר קודם על אמונה, כן, “וצריך אמונה”.
זה בוודאי היה כנראה כזו שמועה מבעל שם טוב ללכת על הסדר הזה. “תעשה” הוא מלשון עשיה, כן, שמצביע על האמונה, על עולם העשיה, השכינה גם. אבל צריך לחזור שיש עולמות, נשמות, אלוקות בכל עשיה. בכל מילה. לא שוכחים אף אחד.
דיון: מה פירוש “עולמות” בדיבור?
שאלה: יש את המדרגה הנמוכה ביותר שפירושה עולמות, כן? אז מה החידוש? צריך גם להאמין? או שיש כל בית הפוך?
תשובה: כן.
שאלה: איזה עולם זה? עולם אחד בטוח יש. זו מילה, זה עולם. מה פירוש עולם?
מגיד שיעור: יש הרבה פשטים, הרבה כמו הערות באותו מבנה, באותו מהלך. אני חושב שעולמות זה שיותר מאחד — כלומר כי יש קשרים שקיימים. במילה אחת הכל פשוט רק דבר אחד. אתה חושב שיש רק דבר אחד כי אתה לא חושב טוב. באמת כל מילה מעוררת כאן עולמות שלמים. מתחבר כאן כמה דברים באמת.
שאלה: למה? כי דיבור הוא רמות גבוהות יותר?
מגיד שיעור: זה לא טוב.
שאלה: כי דיבור הוא רמות גבוהות יותר, אז זה כולל יותר מהדברים שקיימים…
מגיד שיעור: בואו נוציא את הבעש״ט. כי כשעושים דיוק מסוים על מתי מדברים ממש ואותיות התפילה וכדומה. אוקיי. אבל בואו נדבר רחב יותר מזה. בואו נדבר סתם.
משל מעשי: “מזל טוב, פלוני נולד לו תינוק”
כשאתה מדבר עם אדם, והוא אומר לך איזו מילה. הוא אומר לך בוקר טוב. הוא אומר לך, שמעתי מזל טוב, לפלוני נולד תינוק. צריך להתפלל עבור פלוני שצריך להיוולד לו תינוק. כן.
אז יש כאן מילה. זו רק מילה אחת. בואו נקרא לזה מילה אחת, אוקיי. זה מורכב מהרבה מילים, אבל אי אפשר להיכנס לרמה הזו של פרטים. זו רק מילה אחת.
אבל למעשה, יש מילה אחת — יש הרבה מאוד עולמות. מתרחש כאן עולם שלם. כן. יש אדם. יש דבר כזה להיות אדם. יש דבר כזה להיוולד תינוקות. יש דבר כזה ש… יש לפני זה מתחילים להתחלם על מי מתפללים, נכון?
שאלה: למה?
מגיד שיעור: אז בכלל, כשאדם חושב — כי כל דבר מתחבר עם הרבה מאוד דברים. כן, חלום, זה חלום. אבל… אז זה מזכיר לי את זה — שזה לא מזכיר לי, זה משהו קשור, משהו מחובר. וזה מעלה לי את זה, וזה מעלה לי את זה. אז אוקיי. זה כל העולמות בכל דיבור.
בעיית הסחת הדעת
אני לא נעשיתי מוסח דעת מהעולמות. זו בעיה חדשה לגמרי. חשבת שבעל שם טוב עושה את זה קל יותר. והוא אומר לו, יש לך כל כך הרבה דברים. אבל עכשיו אני נעשה מוסח דעת מאוד. חשבתי שעומד רק דבר אחד במילה. עכשיו עומדים אלפי דברים. וזו אמת.
לא מבינים באמת מילה אחת בלי כל העולמות הכלולים בה. כל העולמות שזה כולל. אמת, פשט פשוט. זה כולל כל כך הרבה דברים.
משמעות מעשית: מבין דבר מתוך דבר
מה מבין באמת אדם? מה מבין באמת מילה אחת שאדם אמר לך? אתה צריך להבין הרבה עולמות, לפחות. לאדם יש עולם הפסיכולוגיה, ועולם השכל, ועולם הנשמה, ועולם המעשה, וכו׳ וכו׳. צריך להבין את כל העולמות, אמת?
שאלה: צריך להבין את זה?
מגיד שיעור: אתה צריך להבין.
שאלה: מה כשכל אחד אומר מילה, צריך להבין מאיזה עולם הוא אומר את זה.
מגיד שיעור: כן.
שאלה: אבל אתה רוצה להעלות את זה.
מגיד שיעור: לא, להעלות את זה, רחוק. אני אומר קודם צריך להיות אמת, פשט פשוט. אתה רוצה להעלות? למה אתה רוצה להעלות את זה? אתה רוצה לתקן, אתה רוצה לעשות משהו עם זה. אין הבדל.
משל: חכם וטיפש
אדם חכם כשהוא מדבר עם אדם, אם אני מדבר איתך, כן, זה כמו מבין דבר מתוך דבר.
אם אתה מדבר עם טיפש ואתה אומר לו, “היתה לי שאלה בהלכה ואני לא יודע מה עושים,” הוא עונה לך רק על מה שאמרת.
אם אתה מדבר עם חכם, הוא מבין דבר מתוך דבר. “אה, אז אם יש לך שאלה כזו, פשט שזו המציאות שלך, שאין לך למשל שלום בית, או שיש לך דווקא כן, ויש בעיה מסוימת.” ואולי כשהוא עונה לך, הוא חושב גם על זה — הוא לוקח בחשבון את הבעיה גם.
הוא מתחיל לחשוב רחב יותר. אתה צריך להצליח להחזיק בשיחה, אבל הוא מתחיל לדעת הרבה יותר עולמות שטמונים במילה אחת, אמת? מילה אחת — בואו נגיד המילה היא מידה קטנה מאוד — אבל משפט אחד ודבר אחד שאדם אומר לך, טמונים בזה עולמות שלמים, לא?
קהל: כן.
מגיד שיעור: וחכם, מי שהוא מבין אמיתי, הוא יודע, והוא יודע גם בדיוק את הכתובת מאיזה מאותם עולמות הדיבור יוצא, ומה צריך לעשות עם זה, ואיך לחיות עם זה.
אבל זו עדיין אמת. אפשר באמת להיות מוסח דעת, כי כאן נוצרת בעיה, לא?
בכל דיבור ודיבור — בכל מילה טמון עולם שלם
תורת הבעש״ט: עולמות שלמים בכל מילה
מגיד שיעור: נכון. לא צריך את המכתבים של בעל שם טוב כדי לדעת שבכל מילה יש עולמות שלמים. צריך רק לחשוב קצת. צריך לחשוב על נשמות.
כי הרמה הראשונה היא תחתיים, כן? יש דברים נמוכים יותר, כן? כשאדם מדבר איתך, כלומר יש לו איזו אגו, ואיזה יצר הרע, שבכלל הוא אמיתי. לא רק אמיתי, גם. יש רמות אחרות. יש הרבה מאוד דברים. קשה מאוד להחזיק ראש מכל הרמות.
אני לא יודע אם צריך לחשוב. אבל לפחות להיות, לתפוס שזה יותר מהמשפט האחד, המילה האחת שהוא אומר. מאוד בסיסי, ולהאיר את זה. לא להיות תקוע, לא להיות טיפש. הוא אמר לי את זה, הוא אמר לי את זה. אוקיי, אבל למה הוא אומר את זה? למה הוא אומר את זה בצורה הזו? ומה זה אומר? זה עולם שלם, אמת?
כשמישהו חכם מאוד, הוא יכול לקבל את זה ממילה אחת. הוא פחות מבין דבר משיחה שלמה, מכמה שעות של שיחה.
המשל של שיחה בין אנשים
כמו שאדם אחד מדבר עם השני, כך מי שעונה צריך להבין את מי ששואל — כל הענין הוא שאתה כאן למטה, והקב״ה למעלה, ואתה צריך לכוון את הבעיות שלך? לא, אתה צריך להעלות את זה בקדושה, אתה צריך לכלול את כל המציאות שלך אל הקב״ה. כמו שמי שעונה לו צריך לדעת את כל המציאות, כך אתה צריך להביא את זה לתפילה.
לשון המכתבים של בעל שם טוב
אני יודע, כשהוא אומר “בכל עת”, על מה הוא חושב? הוא חושב על המילים שכתובות בפסוק, שכתובות בסידור? אני חושב שכתוב בפירוש אפילו כשמדבר עם בני אדם ממש, במגיד. “בכל דיבור ודיבור בעת תפלתך ולימודך”, זו לשון המכתבים של בעל שם טוב, כשאתה מתפלל וכשאתה לומד. ובמקום אחר כתוב אפילו כשמדברים עם אנשים.
לא, בשבוע שעבר הבאנו קטע מהמגיד שאומר שאפשר להיכנס לעולם אפילו באמצע היום, שלא דווקא בתפילה. אבל כן.
למה מדברים לאדם
אז בואו נראה על זה, כאן כל אחד מוציא את כל העולם. רוצה לדעת על… לא, אני אומר כשמדברים לאדם, כי אז התפילה שלנו בדרך כלל תהיה סתם מצווה של תפילה. אם מישהו…אני רוצה להיכנס לדבר הזה.
דוגמה: “הללו את ה׳ מן השמים” — עולם שלם בכל מילה
“הללו את ה׳ מן השמים”, יש שמים שלמים, כן? זה שמים גדולים. ושמים מחובר לכל כך הרבה דברים. ויש עוד פירושים אפילו, זה אומר שמי מים, אני יודע מה. זה כבר דבר שלם. יש כל מילה, כל העולם הוא, כפשוטו.
האיזון: התרחבות וצמצום
אני חושב שיש כמו התרחבות וצמצום שניהם. במילים אחרות, שום הבנה נכונה של שום דבר היא לא להבין איך “כל העולם תלוי בה”, ולא להיות תם וטיפש.
דיון: ה”failure mode” — כשהאדם צר מדי
אתה מתכוון לנו מסושיאל סקילס? אתה מתחיל ללמד אותנו התפתחות? אתה מתחיל ללמד אותנו איך ילד גדל?
בחורי הישיבה לא נותנים למרצה הזר לדבר. הוא אומר, “אם כך יוצא שיש אישה שאפשר להיות לה קשר עם זה.” הוא אומר, “הלו, לא ידעתי שיש אישה שאתה אומר איך ילד גדל. למה אני צריך ללמוד את זה?” הוא אומר, “רגע, הלו, אני מספר לך אמת. זה לא הולך כך. זה נוגע לי.” תגיד, “התפילה יש בה הרבה פרטים.” אוקיי, יפה מאוד, זה נוגע לי.”
מגיד שיעור: אני חושב שזה בדיוק מה שאתה מדבר עליו, זה ה-failure mode, הבעיה. כלומר, קודם צריך לדעת שהדבר, הכל הרבה יותר רחב. צריך לחקור קצת. צריך אפילו לחלום קצת, כי אחרת האדם כל כך תקוע.
בואו נחשוב, בואו נשאיר את זה כאן.
הבעיה השנייה: כששוכחים למה באנו
ועכשיו, אבל זו לא… כאן יש עוד כמו בעיה, נכון? אם מתחילים לחקור את כל העולמות, אז שוכחים, שוכחים למה באנו לכאן, כן? זו אחת מה…
משל של בעל שם טוב: למה הגויים יודעים מדע טוב יותר?
דיון: מה השאלה?
בעל שם טוב, לדעתי, אמר את המשל הזה? לדעתי זה משל של בעל שם טוב, ששואלים למה ה… למה הגויים יודעים מדע טוב יותר מהיהודים. זוכר שאלה כזו?
קהל: לא.
מגיד שיעור: לא. אולי להפך? יותר דתיים? מה? אני כמעט בטוח… הלכות מדע.
קהל: מה?
מגיד שיעור: אחר אמר את המשל? אני לא יכול… אני לא יכול את השאלה.
קהל: אה, יש שאלה, כן.
חיפוש המקור בתולדות יעקב יוסף
מגיד שיעור: אני חושב שזה כתוב בתולדות, תולדות יעקב יוסף, בואו נראה אם אני יכול למצוא כאן בקלות. שמעתי ממורי… משלים. אני אראה אם אמצא, 496. אני אספר משל, כאן מדברים על הבעיה. כאן מדברים הרבה דברים אחרים, אבל זה מדבר על הבעיה. כן. כאן ראיתי את זה… לא… אממ… אממ… אני מדמיין? איך יכול להיות שאני מדמיין? איך נראה לי הדמיון?
לא, לא, אני זוכר שאני צריך את זה. רק קשה לי למצוא דברים באמצע שיעור. זה אף פעם לא הזמן המוצלח שלי למצוא דברים. זו הבעיה.
השאלה: אם כל החכמות טמונות בתורה
הוא אומר כך, הוא שואל אותו, אני כמעט בטוח שזה משל של בעל שם טוב, אני לא אמצא את זה בשנייה. הוא שואל שאלה, איך יכול להיות… 484, אולי זה? לא, זה משהו אחר.
קהל: יאסל, what are you making over there?
מגיד שיעור: אולי זה היה צדיק חסידי אחר ששאל את השאלה. Anyway, הוא שאל שאלה, איך יכול להיות שהגויים יכולים להבין הרבה יותר טוב את העולם מהיהודים? איך יכול להיות? הרי מובן שכל החכמות טמונות בתורה, כן? אומר הרמב״ן. אז אם לומדים תורה, למה לא מוצאים בתורה את כל חכמות העולם? למה מוצאים רק כמה דברים?
התירוץ: משל הטוחן
התירוץ הוא בעצם שזה כמו טוחן,
כל החכמות בתורה — משל המלך
השאלה: למה לא מוצאים את החכמות?
איך יכול להיות? הרי כתוב שכל החכמות טמונות בתורה, כן? אומר הרמב״ן. אז אם לומדים תורה, למה לא מוצאים בתורה את כל חכמות העולם? למה מוצאים רק כמה דברים?
משל המלך ואוצרותיו
התורה היא בעצם כמו משל של מלך שהראה לאנשים את אוצרותיו, והרבה אנשים הסתכלו על דברים יפים שונים שהיו לו, ורק החכם בא להסתכל על המלך עצמו, הוא לא הסתכל על כל השטויות האלה.
אז הוא אמר שה… יאסל, יאסל, יאסל, בבקשה, תן לי לקיים את השיעור שלי. ואל… מה אתה עושה עם המים שם?
הוא אמר שהחכמים שהם מסתכלים על כל מיני חכמת הטבע ודברים כאלה, הם מסתכלים על דברים יפים. חכמי ישראל, הצדיקים, הם רק רצו להסתכל על רבונו של עולם, הם לא רצו לדעת על כל הדברים החיצוניים האלה. בגלל זה הם ידעו, הם יותר ממוקדים. כך כתובה תורה. אוקיי, אני לא מוצא את זה. אולי הראדזינר אמר את התורה. איזה צדיק.
הבעיה האמיתית: בין מיקוד והתרחבות
אז, אז, המילה היא כך, מה שאני אומר הוא, אבל זו בעיה אמיתית, זה מה שאני מדבר עליו. אתה אומר שיש לנו טבע לא להיות עצבניים לגלות דברים. צריך לדעת איך כל העולמות… הרבה עולמות יש במילה. אבל הרי באת לכאן לעשות משהו. אם אתה רק תהיה ממוקד בדברים שבאת לעשות, לא תעשה את הדברים שבאת לעשות גם, כי אתה לא מבין את הסיבות לכך, אתה לא מבין איך זה, איך זה בא, איך זה הולך. לא יכולים לעשות כך.
סדר הכוונה: נקודה, צמצום, והתרחבות
המשך – חלק ב
לכן יש כאן כמו התחברות, צמצום, וכל הדברים האלה. יש פה פשיטות וצמצום, כן? קודם יש סדר הדבר שתמיד הוא כך… בואו לא נאמר סדרים… כמו האותיות של השם במסודר, שאדם עושה בתפילה או בכל ענין של התבוננות, אפילו כשמדברים עם אדם, אני אומר הסבר, קודם יש אותיות. היהודי מתכוון לכוונה או לנקודה, זה אומר שהוא יודע מה הוא רוצה עכשיו לעשות, כאן יש את הנקודה, את מה שהולכים לעשות, את מה שהולכים… את מה שהוא בא לכאן לדבר על הדבר האחד הזה, עכשיו, וכדי לדבר על הדבר האחד הזה, מאחר והוא צריך להבין את זה, צריך שזה יהיה שלו, צריך שזה יהיה פשוט יותר, הוא צריך קצת לחלום.
הבעיה של יותר מדי כוונה
אם מישהו מכוון יותר מדי בתפילה, לכאורה הוא לא יתפלל לעולם, לרוחב ה׳ זה שבאמצע התפילה זה נעשה קצת אבוד, כי צריך להסתכל על כל הפרספקטיבות של הדבר, עליונים ותחתונים, ואין הבדל איך הפרספקטיבות הן, כן?
הבעל שם טוב היו לו דרכים מסוימות איך הוא מבין את זה, דברים אחרים, פרספקטיבות עם צירופי אותיות עם דברים, כי צריך קצת להסתכל על זה, כן?
שיטת הבעש״ט בתפילה
הבעש״ט ראה בעת התפילה
הבעל שם טוב היה לו כזה, הבעל שם טוב וצדיקים חסידיים אחרים שהם מדברים שהוא בשעת התפילה, הוא ראה שהוא צריך לעשות כך וכך.
דיון: איך זה יכול להיות?
אני אצלי יש פרספקטיבה ליטאית לא יכול להבין, מה זה אומר שכשהוא ראה את זה, באיזו תפילה לא צריך, הוא שכח את בנו יש את פירוש המילות, ואז לבוא אליהו הנביא למישהו באמצע התפילה, איך זה עובד? מבין את הקושיא שלי? אני נותן לפעמים כזה חמות זה? הרבי ראה בעת התפילה… ש… מה?
קהל: כן כן. זה תלוי איפה הוא ראה את זה? הוא התפלל באמצע התפילה.
זה מאוד מוזר. זה כמעט כמו שמישהו אומר, באתי כדי לשוחח על… כן, בואו נגיד באתי לשוחח על הבעיה שלי, בואו נגיד אני רוצה להתחיל לדבר על הילדות שלי, בואו נגיד יש לזה קשר למשהו, ובאתי לשוחח על הבעיה הזו. כן, כך מדברים על הבעיה הזו. יוצאים קצת, מסתובבים, מתהלכים.
תפילה באה לעשות משהו
אם תפילה באה לעשות משהו, זו שיטת הבעל שם טוב בוודאי, שזה לא בא לומר את הסידור וללכת הביתה, זה בא לעשות משהו. אבל כשלאדם יש כוונה מסוימת, זה לא אומר שהוא לא יאמר את הסידור, הוא ישתמש בסידור.
חלק גדול מהחכמה של הבעל שם הוא איך להשתמש בסידור לשם כך. זו באמת בעיה, לכאורה כתובים דברים אחרים בסידור. צריך לדעת איך לסובב קצת את הסידור, שיבוא לתועלת למה שאנחנו צריכים אותו. אלו הכוונות של האר״י, כוונות הבעל שם טוב, כולנו באים ללמוד את זה. אבל איכשהו הוא משתמש בסידור, ואיכשהו באיזשהו אופן הוא מתחיל לראות את כל העולמות שתלויים בבקשתו.
אי אפשר להתפלל עם רשימה
לכל ברכה יש נקודה אחת
גם, אדם לא יכול להיות לו יותר מדי בקשות, יותר מדי דברים, או זה בכל נקודה, נכון? בכל, אני אומר רק מעשית, בכל חלק של התפילה, או כל ברכה של שמונה עשרה, אם הוא לא יודע מה הוא רוצה, הוא נעשה מבולבל בצורה נוראה. לכן קודם צריך להיות ריכוז, כמו נקודה אחת. זה בכוונה אחת, זה בכל דבר. זו הדרך האמיתית של תפילה.
אדם רוצה… כתוב בגמרא, אי אפשר להתפלל על שני דברים בבת אחת, כן? עושים תענית, עושים רק על דבר אחד, לא על שניהם. הייתה שאלה אם לעשות על הרוח או על ה, כן, על ה… מה זה אומר? על הדבר. מה שזה לא יהיה. אי אפשר לעשות תענית תפילה עם רשימה.
בשמים לא עובדים עם Excel sheets
לכן אני אומר שבשמים לא עובדים עם Excel sheets. זו בעיה גדולה, כי Excel sheet זו רשימה, רשימה ארוכה. אוקיי, הקב״ה יודע כבר את הרשימה, הוא לא צריך את המילה. תפילה עושים משהו, משהו עושים, משהו תיקון, משהו ייחוד, משהו עושים. אי אפשר לבוא עם רשימה, זה לא נעשה לעשות את זה.
אפשר, בשמונה עשרה מסוימת יש רשימה ארוכה, אבל צריך שלכל ברכה יהיה משהו נקודה אחת, ובכלליות זה מסתובב סביב נקודה אחת. צריך למצוא משהו אחדות. לכן אי אפשר לבוא עם רשימה.
המעשה של רבי ברוך שלום אשלג במירון
לכן, אם למישהו יש רשימה, הוא מתפלל על הרשימה, הוא מגלה שזו לא רשימה. סיפרתי לך את המעשה של הרב אשלג?
קהל: במירון?
כן. אתה מכיר את המעשה?
רבי אשלג, אני מתכוון לרבי ברוך שלום, אמר, הוא היה נוסע למירון. הם היו מקובלים, הם היו נוהגים לנסוע למירון מפעם לפעם. והוא היה נוסע לשם, והרבי היה הולך, הוא היה במערה שנייה אחת, שתי דקות, והולך הביתה. או שהוא היה הולך לעשות סעודה למטה, אני יודע מה.
קהל: בלי מעשיות ארוכות.
שאל אותו מישהו, מה, אני מתכוון, נוסעים כמה שעות, ואחר כך נמצאים שם דקה? אני מתכוון, זה מאוד מוזר. אנשים רגילים, הם נוסעים, ואחר כך הם שם קצת זמן, כמה שעות, אני יודע.
אומר הוא כך, שרוב האנשים באים לציון, מתחילים להתפלל. ובעת התפילה הוא נזכר, הוא צריך את זה, והוא צריך את זה, והוא צריך את זה, והוא צריך את זה, והוא צריך את זה. הרשימה נעשית יותר ויותר ארוכה ככל שהוא מתפלל. לוקח לו זמן רב.
הוא מתחיל להתחיל, לפני שהוא יוצא הוא יודע שהוא צריך הרבה דברים. ככל שהוא נוסע יותר קרוב לציון, הוא נזכר שהוא צריך פחות דברים. עד שכשהוא מגיע לשם לקבר, הוא תופס שהוא צריך רק דבר אחד, שזה אומר דביקות, או מה שזה לא יהיה, והוא מבקש על זה והוא הולך הביתה. זהו.
הדרך האמיתית של התפילה
לכן, זו הדרך האמיתית של התפילה, נכון? זה אומר, אני מתכוון באמת שמי שכותב תפילות, האנשים שעשו את התפילות, אנשי כנסת הגדולה, או הרבה תפילות אחרות שאתה יכול לראות, שהם מנסים מאוד מאוד למצוא קוהרנטיות, למצוא דרך איך הכל כלול בדבר אחד. אפילו בדרך משל, בדרך מליצה, בדרך גימטריא, הם מוצאים דרכים שונות. אבל זה לא יכול להיות שאנחנו רוצים אלף דברים. אלף הדברים זו לא הרצון.
אפילו הבריאה היא דרך דבר אחד
אפילו הקב״ה ברא את העולם, זה בכל זאת דרך דבר אחד, כן? כתוב במדרש רבה, לא במדרש רבה, במדרש הנעלם כתוב שהמשנה אומרת “בעשרה מאמרות נברא העולם”, ואחר אומר שם, תנא, אומר, אני מתכוון ש“באות אחת נברא העולם”.
הסדר: נקודה, הרחבה ותיקון
לכן, מה שאני אומר הוא שצריך בכל זאת ללכת את שני הדברים. הכוונה היא שהוא רוצה שזה יהיה סגולה. זו נקודה אחת, והוא רוצה את זה. אם הוא עדיין לא שם, הוא צריך לעשות עבודה להגיע לשם. כי במקום זה כמו שאתה אומר, כתוב כבר “שעה אחת לפני התפילה”. הוא צריך לברר מה הוא רוצה. או מה הוא רוצה לגבי הנושא אפילו. בואו כבר נגיד כמו שאני אומר, כל ברכה בשמונה עשרה יש נקודה אחת. מה הוא רוצה לגבי הנושא, לגבי היום.
כל נקודה כוללת את כל העולם
כן, בסידור הרש״ש כתוב בכל תפילה איזה פרצוף מתקן התפילה. יש כוונה כללית, כמו מנחה קשורה לספירה וכו׳, לסוג הייחוד, לסוג הרמה. מנחה של היום יותר ספציפית וכו׳.
אבל אין שום נקודה בעולם שאינה כוללת את כל העולם. צריך רק קצת להרחיב, צריך להתחיל למצוא. ולפעמים באחד מהעולמות, באחת מהנקודות, הוא ימצא דרך איך לפתור את הבעיה, או איך הוא מקבל הארה בזה, כן? הוא מצא פתרון.
תפילה כמו שיחה — המשל הפסיכולוגי
זה לא יכול להיות, אתה יודע שזה לא הגיוני. אנשים, כששוחחים עם אדם, הרבה פעמים נופלות עצות באמצע השיחה, כן? אפילו הוא מדבר על הבעיה שלו. הפסיכולוגים הטובים והרבנים הטובים, הם יודעים שהתפקיד הוא לא שהרב יאמר עצה. התפקיד הוא לשוחח היטב כך שהשני יתפוס בעצמו את העצה, פחות או יותר.
זה לא יכול להיות שאם תפילה אומרת שמדברים עם הקב״ה, שזה לא יעבוד באותה דרך, אמת?
ההבדל: דיבור עם הקב״ה לעומת דיבור עם אדם
מה זה אומר שאדם משוחח עם הקב״ה? זה אומר שהוא מוציא את הבעיות שלו, את הבלבול שלו, מה שזה לא יהיה, לפני הדבר שהוא האמת הכי גדולה, כן?
כששאני משוחח עם החבר שלי או עם הרב שלי, קצת אני לא אומר את האמת, כי הוא בכל זאת אדם, אני יכול לרמות אותו. אני אספר את המעשה איך הייתי רוצה שהבעיה שלי תיראה, שזה לא באמת הבעיה שלי, נכון? זה רק איך זה נראה, איך זה ישמע טוב. אני שומר דברים מסוימים, אני מנסה לייפות, וכדומה.
אבל כשאדם מדבר עם הקב״ה, אין לי שום עניין להסתיר. הוא יודע בכל מקרה, נכון? מה אני אסתיר ממנו? אני לא יכול.
שופך שיחה לפני ה׳ — השיחה הכי ברורה
לכן זו השיחה הכי ברורה שיכולה להיות. ואם אני משוחח כל כך ברור “לפני ה׳”, “שופך שיחה לפני ה׳”, חייב להיות שזה יתפוס לפעמים.
טוב, אני אומר את זה לא נכון. זה בכלל לא מתחיל כאן. אז הוא משנה את התפילה שלו, הוא מדבר על בעיות, בכלל לא זה. הבעיה היא במקום אחר. אבל זו כבר תשובה לתפילתו.
תפילה כשיחה עם הקב״ה — הרחבה וצמצום
תשובות דרך דיבור — אפילו עם עצמי
אפילו כשאני מדבר עם עצמי אני מקבל תשובות, על אחת כמה וכמה כשמדברים עם הקב״ה. כשאדם מדבר עם הרב שלו, עם חכם, ומתוך זה שהוא מדבר עם החכם, החכם יודע איך להוריד לו את הדבר דרך השאלות שלו, אפילו דרך השיחות שלו, ואתה תופס בעצמך יותר טוב. אולי זה ענה לך, כן, אולי אתה בעצמך הבנת, אבל זה הרב אמר לך, זה היועץ אמר לך.
אם אני מדבר עם הקב״ה, ומתוך זה אני תופס שאמרתי בכלל את הדבר לא נכון, כי אני מדבר בכל זאת לפני הקב״ה, אני מדבר בכל זאת לפני האמונה, אני מדבר בכל זאת לפני השכינה, אני לא יכול בכל זאת לסובב ראש — זה אומר שהקב״ה ענה לך באמת.
עצת הבעל שם טוב: הסרת נגיעות
יש סגולה כזו של הבעל שם טוב שכתובה ב… אני צריך לעשות סדר משלי, כי אני שוכח הכל איפה כתוב. הבעל שם טוב אומר על התולדות, איך אדם יודע מה לעשות? הוא מסלק את הנגיעות שלו מהחקירה, ואחר כך הוא יודע בעצמו מה לעשות.
קהל: כן, אתה זוכר ככה?
מגיד שיעור: עצה של הבעל שם טוב, פתרון ספקות. תפסיק לחשוב על עצמך, ותחשוב מה האמת, תגלה.
בכל מקרה, זה אומר תפילה.
קהל: כתוב ככה? יש לשון כזו?
מגיד שיעור: בכל מקרה, כל העולמות האלה הם כל ההרחבות, כל ההרחבות. כך אני מתכוון. אבל צריך להיות צמצום, צריך אחר כך לא להיות מוסח מהם.
מחשבות זרות בשעת תפילה — המהלך
ומזה, זה אומר לך הבעל שם טוב, מזה נעשה אדם בשעת התפילה ובאות לו מחשבות זרות.
קהל: לא כתוב כאן, כתוב בקרוב, כן?
מגיד שיעור: כי זה מה שהוא עושה. זה לא יכול להיות, איך אתה יכול להיות אתה מתפלל ואתה זוכר, אתה אומר… אבל תדמיין שלאדם יש בעיה והוא כותב לעצמו הערות, נקודות לשוחח עם החבר שלו ועם החכם שלו על הנושא שלו, והוא משוחח איתו רק את האותיות המדויקות שהוא הכין, כי לא זה בכל זאת יוצא מהכוונות. למרות שהוא מסובב, זה בכל זאת נעשה לפתוח קצת אמת. נו, זה לא יכול להיות.
למה חייבות לבוא עוד מחשבות
זה לא יכול להיות שבתפילה יחשבו רק על המילים שכתובות. אם זה על משהו, אם זה על כלום, אז אין בעיה. אם זה על משהו, חייב להיות שיהיו יותר מילים ויותר דברים, וחלק מהם הולכים להיות לא נכונים, חלק מהם הולכים להיות סתם הסחות דעת, כי זה בכל זאת, כל דבר מחובר לדברים אחרים.
משל: חינוך ילדים
ואתה מתחיל לחשוב, אוקיי, איך אני רוצה להצליח עם החינוך של הילדים שלי, ואתה מתחיל להיות לך טענות על מה שהמלמד של בן הדוד עושה באמצע התפילה, כי זה בכל זאת הנושא. אמת? זה הגיוני.
הצמצום — להחזיר את המחשבה
ואחר כך כשאני כבר מתחיל להתרגז על השני, שזה לא יעזור לי כלום, אז צריך לחלל את אותה מחשבה, אז אני צריך לעצור, “רגע, באתי לכאן לפתור את הבעיה, אוקיי, תפילה תעזור, או אני אתפלל שאמצא דרך.”
וזה חוזר צמצום, הוא חוזר, אני קורא לזה צמצום, כי אתה יכול לקרוא לזה לחלל. הוא חוזר, הוא מחזיר את זה למקום שדיברנו, נכון? כמו עזות, הוא מחזיר את זה עם, זו העזות, הוא מחזיר את זה עם מהלך מסוים, לא סתם. אבל מתוך זה שהוא חילק את זה, והוא מחזיר את זה, יש לו עכשיו משהו בהירות, משהו דרך על זה. וכך כל דבר.
חכמת אומות העולם — הסכנה של יותר מדי חכמה
ואם לא, יש לך כאן בעיה, ומזה… אמרתי לך, אני הולך לומר את זה בשיעור שלי, כי סתם כתוב כאן גם. יש דבר שנקרא חכמת אומות העולם. מה? וזה הדברים הקדושים שמשתמשים, נופלים לעולם ולתאוות העולם.
כן, לא צריך ליפול, כמובן שתיפול. אתה יכול ליפול, מכאן אתה יכול ליפול, אתה חייב להיות יכול ליפול. לא שזה לא יכול להיות, אם אדם מתפלל והוא כל כך מרוכז טוב, לא יכול ליפול לו משהו אחר, על מה אתה מתפלל לשנה טובה?
משל: לחשוב על עולמות
תפילה, בואו נגיד הוא חושב רק על הקב״ה. אוקיי, הקב״ה עשה כל מיני עולמות, ואני לא מבין למה הקב״ה עשה חמאס, הוא בדיוק היה צריך לעשות את זה, אין זמן. אוקיי, אז אתה תופס, מתחיל כבר תרעומות טענות, למה יש ביבי וטראמפ? אבל זה גם טוב, מעשה השם, מה שהגמרא אומרת, זה. על זה מתפללים, אמת.
אבל מה, אתה אומר אוקיי, אבל לתפילה יש מטרה מסוימת, יש לה תפקיד מסוים. עכשיו זה לא הזמן של לעשות עצות, לתת עצות לראשי הממשלות. אם יצאתי באמת עם עצה נפלאה, אני באמת אשלח לו, אבל כי התפקיד הוא משהו אחר. אוקיי, בואו נראה מה התפקיד, מה זה עוזר, מה זה עוזר לי, מה זה עוזר לשני.
כן, אבל זה הדבר. אם לא, אתה צודק במשהו, זה מותר כבר לומר לך, אמת. יש לנו הרבה ספרים חסידיים שהם מאוד עסוקים בלספר את זה לאנשים, כי שהם רק לא יחשבו שתפילה אומרת באמת לחשוב על כל החדשות. שזה אמת, אני מתכוון, מה הם יענו? יש כאן בעיה, מה זה אומר חכמתו מרובה ממעשיו.
חכמתו מרובה ממעשיו — הטבע של חכמים
תורת ר׳ מענדעלע
זה ה… ר׳ מענדעלע אומר שהדינים של בינה הם שחושבים יותר מדי. ידעת על זה? כתוב בפרי עץ חיים. כתוב בהרבה מאוד ספרים.
קהל: אלא אי חכמים, אפשר לשאול אותו שהוא לא נותן ללמוד את ספרי שבתי צבי.
מגיד שיעור: כן, זה לא היה שמותר ללמוד. חסידא וניסא, חסידא וניסא. הוא אומר סתם שלא חשבו, מורה לחכמתו מרובה ממעשיו.
קהל: כן כן, זה כביכול הקבלה של…
מגיד שיעור: אבל צריך… זה, מה שזה לא יהיה, זה לא הלכה למעשה. אדם צריך לחשוב, וגם ללמוד הכל. אבל הנקודה היא, יש דבר כזה שנקרא חכמתו מרובה ממעשיו. אני אגיד לך מה זה אומר. כן? זה בוודאי אומר לקרוא את העיתון. זה לא יכול להיות. זה בכל זאת… כן.
מה אני מתכוון לומר
זה אומר, מה אני מתכוון לומר? מה שאני מתכוון לומר הוא, כשאני אומר להרחיב דבר, יש הרבה עולמות, תחתיהם, יש עולמות שלמים בכל מילה. אבל נעשית כאן בעיה, מה זה נוגע לי? הוא שואל בכל זאת את השאלה, אדם אומר, מה יש לי מכל החלק התורה הזה? מה אני אעשה עם זה?
אוקיי, אז אם אין לך, אין לי בעיה עם זה בשנייה הראשונה. אבל אדם, כשהוא מתחיל לחשוב, זה כמו הרגל רע ממש, הוא מתחיל לחשוב על דברים, והוא חושב, הוא רוצה באמת להבין, למה יש לי את הבעיה? כי זה בגלל ככה, בגלל ככה, בגלל ככה.
גלגולי סיבות — הטבע של להתגלגל
ויש בעיה מיוחדת ומעניינת, שלאנשים יש טבע להתגלגל. כן, זה מתגלגל, גלגולי, איך קורא לזה רש״י שם? פרשת ויקהל? גלגולי סיבותם. כן, גלגולי הסיבות שמסתובב כל דבר.
והטבע של אדם הוא, הוא מסובב את הסיבה, כשיש לו איזו בעיה, הוא מסובב אותה עד למקום שהוא לא יכול לעשות כלום בנוגע לזה. את זה פוגשים אצל החכמים, אני מדבר רק עם חכמים. זה הטבע שלהם.
דוגמאות מהסכנה
אני מדבר איתו על דבר מסוים. עכשיו, אם אני הייתי פשוט, הייתי תמים, מצומצם, הייתי אומר, הנה יש בעיה, אוקיי, לך מחר לדבר עם פלוני, וזה יהיה מסודר. צריך להיות עזרת ה׳, צריך באמת להבין.
פלוני רב איתי, פלוני אמר איזו שטות, אני לא יודע, הוא רב איתי. אוקיי, תהיה שלום במקום מריבה, צעק, צעק בחזרה, דבר איתו.
בא אלי החכם, והוא אומר, כן, אני צריך עוד להבין למה פלוני אומר ככה. אילו היה סבו חסיד קרעסטיר, ובקרעסטיר מנהג כך, וממילא כבר יש כל מבנה, כל מבנה, למה הוא חייב לומר כך. ואתה תסביר לו, הוא לא יבין. ובקיצור, כל החכמה גילתה שאי אפשר לעשות כלום. החכמה מטפה, ממש, אין לו זמן להבין את המשנה.
מה אומרת המשנה, כן, כמו שהקאליסקער אמר, “שומר פתאים ה׳”, והוא מחבר ספרי נהר. כן, אני מתכוון, אבל גם לא צריך לצעוק כשבוער.
הטבע — לסובב עד שאי אפשר לעשות כלום
אבל אתה רואה שהטבע של אדם הוא, הוא מחפש כל כך הרבה חכמות עד שהוא מגיע שרחוק מאוד. הוא מסובב את הראש שלו מספיק עד שבטוח אין מה לעשות. כי זה כזה, כן, בוודאי, בכל בעיה בעולם אפשר להגיע לסבא. כל דבר שאנשים מדברים כשמשוחחים עם החכמים, תמיד הם מוצאים דרך, אז זו בעיה יותר עמוקה ממה שחשבת. וזה תמיד אמת, מבינים את העולם יותר עמוק. מבינים?
משל: רב עם האישה
שכן, זה שאני רב עם אשתי זה בעצם כי יש רעינג׳ד בשיטה שלנו של שידוכים זו שיטה רעה. מאוד חמוד. יכול להיות. אבל מה אפשר לעשות? זה לא רק לא יעזור, זה יגרום שלא יעזור.
האמת היא, אפילו נגיד שזה אמת שזו שיטה רעה, אין לזה שום קשר למה שאני מדבר איתך. את הבעיה אפשר לפתור בדרך כלל. זה לא תמיד, אבל בדרך כלל לא השיטה אשמה. בעומק בעומק על גילוי סיבות זה אולי אשם, שיהיה כך. אבל למעשה, זו לא הבעיה. הבעיה היא שאתה סתם לא מנוח, וגם היא סתם לא מנוחה. כן? למשל, אני לא יודע.
משל: בעיה בחינוך
או שאני מדבר עם… אנשים משתמשים בזה כל הזמן. דיברתי עם איזה אדם על איזו בעיה שהוא עושה בחינוך, דבר מאוד ספציפי. הוא אומר, “כן, אתה יודע שהמערכת מושחתת,” ומה נכנס? לא דיברתי איתך על מערכת. אמרתי לך, “אתה, ר׳ פלוני אלמוני, אתה עושה דבר שאני חושב שזה לא נכון.” הוא אומר, “אל תשחק תורות,” כי יש לו כבר כל מהלך עמוק. מה אפשר לעשות? אי אפשר לעשות כלום. תמיד אפשר לעשות.
העיקר: חכמתו הורסתו למעשיו
מה שאני רוצה לומר הוא רק זה, שכשחושבים יותר רחב על העילה והעלול שיש בדבר, הטבע הענין, או היצר הרע של זה, הגבורות או הדינים שמתעוררים מבפנים, איך קוראים לזה בספרי החסידות, בספרי חסידות מסוימים, הם שזה נעשה תמיד חכמתו מרובה ממעשיו.
ולא רק חכמתו מרובה ממעשיו, חכמתו הורסתו למעשיו, כי הוא תופס כבר כמה עמוקה הבעיה, ורק הקב״ה יכול לפתור. היה צריך להיות עולם אחר לגמרי כדי שיהיה. זו בעיה.
הכלל: לא אומרים אם אין מה לעשות
יש כלל שאם אומרים לאדם משהו, כן? אם אדם יודע משהו, זה מאוד מעניין, יש כזה כלל, אני לא זוכר איפה זה כתוב, אני חושב שאומרים את זה בספרי חסידות, כתוב כזה כלל שלא אומרים לאדם דבר אלא אם יש משהו לעשות בנוגע לזה. אמת? אתה יודע על כזה כלל? יש כזה כלל, זה כתוב בקבלה, אני לא יודע.
משל מנח הנביא
כלומר, כל הנביאים, כן? כתוב, כתוב כזה כלל, כן? שהקב״ה בא לירמיהו הנביא, להילולא דנח, כן? כתוב במדרש על נח, או נביאים אחרים. הקב״ה בא לנח והוא אומר לו, “קץ כל בשר בא לפני.” אומר נח, “נו, ומה אני צריך לעשות?” הוא לא אומר מה לעשות. הקב״ה אמר ברור “קץ” זה הסוף.
כן, אומר המדרש, הרי נאמר, משה רבינו הקב״ה בא ואמר שהוא הולך להרוג את כל היהודים, משה רבינו אמר, הוא מצא אולי רמז שמרומז שאני אמרתי…
נשמות אלוקות — הרמה השלישית
הרמז של הקב״ה למשה רבינו
כתוב בחז״ל: הקב״ה בא לירמיהו הנביא, לנח. כתוב במדרש על נח, והנביאים האחרים. הקב״ה בא לנח והוא אומר לו: “קץ כל בשר בא לפני”. אומר נח, נו, הקב״ה אומר שזה דין. הקב״ה אמר ברור, קץ, זה סוף.
אומר המדרש: משה רבינו, הקב״ה בא ואמר שהוא הולך להרוג את כל היהודים, משה רבינו אמר — הוא מצא אולי רמז שהוא מתכוון לומר להתפלל. “הניחה לי” — אל תניח לי. “לכלותם”. יש כמה פעמים שכתוב ברש״י ובמדרשים: “היה לו להתפלל”. אמרתי לך את זה לרמז. למה אמרתי לך שיש לי את הצרה? בשביל שתדע את זה, כי אתה מתפלל, אתה יודע מה לעשות, אתה נביא, אתה מתפלל — פתור את הבעיה.
כשמבינים יותר עמוק, צריך לדעת לעזור
ואתה צריך לחזור לעולם ולא להישאר אצלך בבית. אז תקום, זה מה שאני אומר: אם אדם מגלה שיש בעיה יותר עמוקה, חייב להיות שאצלו יש דרך, יש לו משהו לעשות עם הרמה העמוקה הזו.
מה בכלל? צריך לדעת מה — צריך לא לצמצם את זה. אני לא יכול לשנות את כל המערכת, אבל אני יכול אצלי בבית לשנות את המערכת, אני לא יודע, אני יכול למצוא דרך דרכה.
לא יכול להיות שבגלל שאני מבין יותר רחב, נעשית יותר גרועה הבעיה. חייב להיות שזה נעשה יותר טוב, כי כשיודעים את הסיבות של דבר, יודעים יותר טוב איך לטפל. או יודעים דמיונות בטלים, יכול להיות אני יודע איך בדיוק אני יכול לעשות משהו.
לא יכול להיות שהרופא הגדול יותר שמבין יותר טוב את שורש המחלה, יכול פחות לרפא. לומדים רק את שורש המחלה כדי שיוכלו לרפא יותר טוב, לא פחות.
לכן, חייב להיות שיש דרך החוצה כאן. חייב להיות שיש דרך החוצה.
מחשבות שצריך לדחות
אז כשיש את כל מיני הדברים האלה, יכול להיות שיש דברים שצריך פשוט לא לחשוב. לכן אומר בעל התניא או האחרים שיש מחשבות שצריך לדחות.
מה זה אומר מחשבה שצריך לדחות? אנשים חושבים שכן, כתוב בראשית חכמה, כל הספרים, שלא תמיד אפשר לעיין במחשבות. לפעמים צריך אפילו לדחות אותן.
אבל מה זה אומר? כי אתה לא צדיק, המחשבות שלך לא סתם להתעלות? לא, זה לא הנושא. כי המחשבות של כל אחד הן להתעלות. זו האמונה של הבעל שם טוב. לא בגלל שזה משהו אחר.
הסיבה היא כי אתה אומר שאין לי עכשיו ברגע זה את הכלים הנכונים להתמודד עם הידיעה. אז, אני אדחה את זה. לדחות זה אומר, תחזור מחר, אני לא יודע, תחזור מאוחר יותר, נמצא דרך אחרת לדבר איתך.
צמצום זה לא דחייה
כמו — צריך להיות את הצמצום באמצע. לא יכול להיות רק הנכון. אבל אני אומר, צמצום זה לא דחייה, כי דחייה היא זמנית, אולי אפשר לומר. או שזה מתוך ענווה, מתוך שאני יודע מה לעשות עם זה.
אם אני יודע מה לעשות עם החכמה, אתעלם ממנה, אצמצם. אני לא יודע עכשיו. עכשיו אני יודע רק להתפלל ושהקב״ה יעזור. אוקיי, אני יודע רק משהו קטן יותר, כי זה יגרום לי סתם לא לעשות כלום.
זה יגרום שהתפילה לא תצליח. זה יגרום שיהיו לו הרהורים אסורים, אני לא יודע מה. הוא לא יוכל למצוא דרך החוצה. זה כל הפשט של עולמות.
עולמות, נשמות, אלוקות — שלוש הרמות
איך אני מחזיק כאן? כך אני מתכוון. זה לא כתוב בתורה. זה רק כי התחלתי להרחיב את הנושא של עולמות. ניסיתי להציג איך עושים את זה.
שאלה: אתה אומר שאני נותן שיעור בפסיכולוגיה. לא פסיכולוגיה.
מגיד שיעור: לא, טוב מאוד. לכן, בעולמות יש את המקום לפסיכולוגיה. אבל נשמות אלוקות, זה מה שאסיים.
משנה זה אותיות נשמה
אני רוצה דקה לדבר על נשמות אלוקות, כי זה לא נכון רק — זה גם אמת. בכל דבר יש גם נשמות.
מה זה אומר נשמות? מה זה אומר שזה מלשון משנה, ומשנה זה אותיות נשמה? מה זה אומר? שמעת שמשנה זה אותיות נשמה? מה אומרים, משנה זה לעילוי נשמת? מה זה אומר שמשנה זה אותיות נשמה? אני חושב שזה אומר משהו.
עכשיו אתה מתחיל לדבר על צמצום. זה כבר עכשיו אומרים הרחובות. אם זה היה רחובות, היו אומרים איזה פשט ליובאוויטשי רציונלי. אבל אצל הצמצום, אצל ההסתכלויות המיסטיות…
מה שהוא מתכוון, שסוג הבעיה שיש לי, או סוג הנושא שאנחנו מדברים עליו בנושא של עולמות, זה אף פעם לא מספיק. יכול להיות שכאן גם התשובה לשאלה, אם יש דברים שמגלים שאין דרך לפתור אותם, או לא ברמה שלי, אז התשובה היא שצריך ללכת לאות הבאה, לנשמות, לרמה הבאה, התחתונים, משנה.
אני לא יודע למה זה נקרא משנה, אבל נשמות זה אומר כפשוטו, כמו שאומר נשמות. נשמות של אנשים, של צדיקים, של אנשים שחיים, שעוד לא חיים, שכבר חיו.
גלגולים ותיקונים
וכאן יש עוד כל רמה. אדם יכול לומר במילים אחרות כמו, למה יש את הנקודה הזו? למה יש את הביאור הזה? כי הוא גלגול של אדם כזה שהיה צריך לנשמה, צריך תיקון. זה מיסטי. לא, אפשר להבין את זה, אבל עכשיו אנחנו עוד לא מבינים את זה. וזה אומר נשמות.
וצריך לדבר על הרמה הזו גם. צריך לדעת אם ברמה הזו הוא לא היה צריך להתפלל, או שזה עוד היה פסיכולוגי. חייבת להיות תפילה, הבנת? עולמות זה בכלל לא תפילה. נשמות זה נעשה כמו קבלה.
אלוקות — למעלה מן הדעת
ושלישית, מה זה אלוקות, זה כבר — זה אז בטוח למעלה מן הדעת. זה למעלה מן הדעת. יש לזה קשר לחקירה של אלוקות, לעצמות, לאצילות, זוכר?
אבל אלוקות זה אומר ספירות, או אומר הנהגות השם, אומר מציאות אלוקות, או חכמה אלוקות. כמו שהרמב״ם אומר, קודם היה כתוב חכמה, עולם האצילות חכמה, שנמצא בכל. וזה כמו — אלוקות זה התוכנית האלוקית של העולם.
אחרי שיש אלוקות, יש גם אלוקים. לא אותו דבר. ועל זה יש גם הרבה פרטים, או הרבה — וכל מילה יש נחמות, “מי יחד ומי יערך ומי ידמה לי באלוקות”. זו הדרך להתפלל, דרך אחת להתפלל.
לשוחח עם נשמות אלוקות
יכול להיות שאלוקות תעזור לך, תעזור לבעיה. אם כל הנשמות לא עזרו, וכל הנשמות שלא עזרו, אולי האלוקות תעזור.
הדרגה הראשונה היא להבין שצריך לשוחח עם נשמות אלוקות. אם אתה רואה שזה לא עוזר, אתה חוזר ל— לא, מאמינים שזה עוזר, כמו שהמורה שלי אמר לא. לא, צריך לשוחח עם הצדיקים ועם הקב״ה, זה הפירוש.
נשמות אלוקות, ואיתם כבר לא משוחחים פוליטיקה, איתם כבר לא משוחחים — לנשמות אלוקות יש דרך אחרת של דיבור על כל הדברים האלה, לא? אולי הם לא יודעים את השפה שלך, כי צריך ללמוד מהם.
אמונה שלמה — הכל מחובר
כאן הוא אומר את המאמר, והפעם הקודמת זה היה כתוב. זה מסתיים באמונה, אמונה שלמה, “שיש בכל דיבור ודיבור תכ״ו שנים ושלשים”.
לא, אמונה כבר אמרתי, אמונה זה אומר להיזכר, זה פשוט. כי לפעמים אדם לא יודע, הוא אומר כך, זה דבר פשוט, והוא בעולם הצמצום, הוא לא יודע שזה מחובר לכל. יש לו אמונה שזה מחובר לכל.
הסדר מתחיל שוב
זה התשעים, וזה אני צריך להתחיל. ואני יודע שאתחיל, ולא אתחיל. אני אהיה חייב לומר לך שאני יודע מה אני. כל הדרשה היא אחרי זה.
וכל פעם זה מתחיל שוב שם, כי אנשים הולכים לישון והם שוכחים, והם אוכלים, והם רבים, והם משוחחים, והם מסתכלים בחדשות, מה שלא יהיה. הם צריכים כל פעם שוב לקחת מזה. אבל לא הולכים לאיבוד, כי כבר יודעים שזה הסדר.
לי אין עכשיו אבוד שם. אוקיי.