Wednesday, November 01, 2017 • י״ב חשון תשע״ח
בוודאי, אלא מה. כמדומה שהזוהר כבר גונב מהגמרא שאומרת שזה הגיהנום שצועק הב והתקונים עצמו הביא דרש זה במקום אחר
ובתיקוני זוהר חדש בפירוש אומר הדרשה ההיא שצעקין ככלבין בקשר לפסוק זה ודרשת הגמרא על גיהנום
באופן כללי מי שחושב שהזוהר מחדש משהו שכח איזה פסוק או גמרא..
עכשיו שאנו לומדים איוב אז פתיחת דברי אגור נשמע מאד דומה לפתיחת אליהוא כי צעיר אנכי וכו
יש בזה הרבה אחת
אמת
זה הענין של השטן. כי אי אפשר לצאת ידי חובה כלפי הבורא
ולכן חזל אמרו שאברהם הוא כאילו עבר את החלק של איוב כי לא חשב שהוא יוצא ידי חובה ולא היה אובססי עם זה ועם כל זה הצליח
אבל זה דרשנות ועוד לא למדתי..
הסיבה הוא כי הם לא שמעו על איוב. הנושא שלהם לא היה אם הסיפור הזה בכתוב היה או הכתוב משקר או היה משל או ביקורת. בכלל לא חשבו בקטגוריות האלה.
מה שהטריד אותם זה האיש הזה איוב מארץ עוץ שמעולם לא שמעו עליו ולא היה נראה להם איש חשוב במסורת או בכלל אף אחד לא שמע עליו ממקום אחר ואיפה זה עוץ בכלל. לכן אחד הציע בימי משה היה או בימי אברהם ועדיין זה מוזר למה הכתוב מספר על האלמוני הזה לכן אמר מישהו אחר שזה היה משל.
אפשר לראות בהרבה מקומות שרזל היו מוטרדים מאנשים אנונימיים במקרא וחיפשו לצרף זהותם למישהו מוכר וחשוב להם. על אברהם לא היו מעלים לומר שהוא משל כי הוא אברהם אבינו החשוב במסורת וכו׳. הבעיה באיוב הוא שאף אחד לא שמע על האיש לא שיש בעיה בספר שלו.
האם אין אנו מוצאים תיאורים של ירידת השם לראות בנביאים או בחזיונות שלהם? או שולח שליחים וכו׳ ?
הרמבם כמובן כבר אומר שהכוונה על השגחה או וואטאבר
הנקודה הוא שספר איוב רובו סתם דברי איוב וחבריו לא הכל נבואה או רוח הקודש. אז חזל חשבו אולי איוב צדק אולי לא אולי היה רשע אולי צדיק וכו׳.
למאמינים יותר מאוחרים יש הנחה יותר רחבה שכל מה שכתוב בכד ספרים זה איזה מין נבואה אז הם צריכים לקחת ביותר רצינות מה איוב אמר ומה זה אמר וכו
זה דבר שאני נבוך בו מאד. אם כל התורה משמים זה חייב לומר שגם מילת הקישור או מה אמר פרעה זה נבואה? כתוב ויהי בשנה כך וכך היה דבר השם. אז אגיד הנבואה הוא מה שכתוב כה אמר השם כי אני מאמין בתורה אבל מה שכתוב ביום כך וכל מה זה קשור לנבואה. אפשר הכותב בכלל טעה והיה בזמן אחר או סתם המציא.
זה כי הם אלה שמחליטים מה משמים ומה לא..
ראה כל הדיון המצחיק אם אסתר ברוח הקודש נאמרה וכו
אבל אנו צריכים להאמין בחזל מה משמים ואם לא מסכימים להם כופרים בתורה..
שזה סתם לא עובד בסך הכל כופרים בחזל.
באמת מוזר מה זה אולי חטאו וברכו אלהים. הרי הכל הלך להם טוב מה בדיוק החשש הזה? משהו חסר פה
יש איזה קשר כאן. לשאול יש בטן או רחם. בלשון רזל נקרא הרחם קבר. האשה היא כמו אדמה קרקע עולם. האדם חוזר אל הקרקע שבא משם.
או שמה אינו חוזר למה שקדם אלא הכוונה ‘שמה׳ לאיפה שהולכים כשמתים
מעניין שרשי כבר קישר ביניהם.
ד״א בארץ עוץ בארץ שנוטלין ממנו עצות רעות על הקב״ה שנא׳ (בראשית י) מן הארץ ההיא יצא אשור ומה עצה נטלו שהיו אומרים לא כל הימנו ליטול את העליוני׳ וליתן לנו את התחתונים אלא בואו לארץ שנער ששם אלוהות הרבה שנא׳ בה (ירמיה נ) ארץ פסילים היא ונעשה מגדל וראשו מגיע בשמים ונעשה לנו שם (בראשית יא) ואין שם האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג) מה עשה הקב״ה ישב עליהם בדין והעמיד עליהם עדים שנא׳ וירד אלהים לראות את העיר ואת המגדל (בראשית יא) וכי צריך ירידה לפני המקום לראות והכתיב עיני ה׳ משוטטות בכל הארץ (זכריה ד) אלא ללמד הלכה לדורות שאין דנין אלא ע״פ עדי ראייה שנאמר או ראה או ידע (ויקרא ה):
איני יודע אם התירוץ של רשי לא גרע מהקושיא..
הספר נראה מתאר עולם ריק כזה. לא קורה בעולם הזה כלום חוץ מלברך אלהים או לקלל אותו. אין מה לעשות לאיש הגדול מכל בני קדם אלא שיעשו בניו משתה כל יום. ואיך להם מה לעשות אלא להחליף כל יום אצל מי השבע ברכות היום ואין מה לספר אלא שהם מזמינים גם את אחיותיהם.
ואין לאבא שלהם מה לעשות אלא לדאוג אולי ברכו אלהים בלבם ולהקריב איתם עולות כל שבוכ
אני הייתי חושב על הרבה עבירות לפני ברכת השם שיעשו בניו. אבל הוא לא דואג מזה וזה נראה שהוא חי בעולם נאיבי כזה של תם וישר וירא אלהים וחושב שאין חשש אחר בעולם
מה קורה בין השם לשטן
למה הוא מתפאר באיוב כאילו הנה הצליח לי מצאתי איש אחד תם וישר וירא אותח
ויש כל הזמן כזה תחרות שהשם אומר שיכול להיות צדיק והשטן הוא ציני וסובר שאין צדיק בארץ וכולם רק עושים לעצמם
חזל ראו כאן ענין הנסיון ולכן הקבילו מאד לאברהם שעמד בנסיון
אבל זה לא דומה..
ומה הרעיון שאליו לא ישלח יד
איכשהו מורגש לי כל הזמן כזה ניתוק מהמציאות שזה חלק ממנה. איוב גם לא מעודכן בכלל איפה בניו איפה גרו כל כך רחוק שלא השתתף בסעודת שלהם רק דאג שלא יברכו והקריב קרבנות, וכל הצרות הוא שומע על ידי שליחים אקראיים כאילו שנכנסים לבית הפריץ לספר. הוא נשמע ממש כמו אריסטוקרט בריטי כזה שכל העבדים עובדים בנכסיו אבל הוא לא בדיוק תופס את זה רק מקבל רפורטס השנה הצליח השנה לא הצליח וגם שבניו מתו הוא מקבל הבשורה ככה כאילו לו נוגע רק הפילוסופיה של זה אם יש לברך אלהים או לא והוא מסיק שערום יצאתי וכו׳. ואם כן לא משנה יהי שם השם מבורך.
Sunday, May 30, 2021 • י״ט סיון תשפ״א
איוב.
א. מי היה איוב. אני לא יודע אם היה או לא. אבל זה ברור שהסיפור נכתב כאילו היה. כלומר גם אם נגיד שזה משל או מין הגזמה של סיפור לחדד נקודה, זה עדיין כתוב באופן של רומן היסטורי.. (ולכן דיוק הגמרא שאם לא היה ולא נברא למה שמו ושם מקומו וכו׳ אינו קשה). אנחנו יודעים שעוץ היה מבני מלכה ממשפחת אברהם, בין זה אותו עוץ בין לא, כן מפורש היה גדול מכל בני קדם שהם יושבי ארם ועבר הנהר הנקראים ככה. ובלעז מסופטמיה. וזה הראיה הכי גדולה שספרות החכמה של המקרא מתייחסת לחכמת המזרח הקרוב שהם הם בני קדם הנזכרים גם אצל שלמה מחכמת בני קדם. וזה גם ראיה נגד השיטה שאברהם אבינו היה מורד במסורת בית אביו שהרי איוב ממשפחתו וספרו נכלל בתנך והוא לא מאיזה מהפכה נגד בני קדם אלא המשך של מסורת חכמתם ואמונתם.
ב. הסיפור של איוב מאד מוקצן מכל הצדדים. עד כדי שמפני זה בלבד קשה להאמין שהיה באמת איש כזה.. האם יש באמת בעולם איש כזה תם וישר וירא אלהים שלא יכול להאמין בשום אופן שחטא פעם שמגיע לו עונש? נשמע מוגזם.. הכל יכול להיות אבל זה מוגזם. וכן כל הירידה ועליה של איוב הכל באופן מאד מוקצן, שגם אם היה כזה סיפור מסתמא הספר מגזים אותו מאד בכדי לחדד את הדיון שלו.
ג. הפתיחה שלו כנראה מתאר מנהג רווח בימי קדם. חכמים דורשים ויהי היום ראש השנה, וכדומה. ובאמת זה נראה לי קרוב לפשט. לא יודע אם ראש השנה בתשרי או בזמן אחר. אבל מתאר כאן איש שעושה משתה לכל בניו ואז מקריב קרבנות ובזמן הזה יש דין. תמיד חשבתי שהיה מקריב קרבנות כל שבעה ימים בעולם. אבל היום הבנתי שמסתמא “ככה יעשה איוב כל הימים” אין משמעותו כפשוטו שכל שבוע היה עושה כן, אלא מידי שנה או מדי עונה היה עושה כך. כמו אצל אלקנה שנהג לעלות מימים ימימה. והרי אנחנו יודעים שזה מנהג קדום לעשות משתה בזמן האסיף כאשר הכל מצליח. ובאותו זמן גם מקריבים קרבנות אולי חטאו במשך הימים, לאו דווקא בימי המשתה עצמו (כפי שתמיד מבינים) אלא בכלל, זה המהות של זמן החג שחוגגים הטוב של כל השנה וממילא גם מבקשים סליחה על כל השנה. זה נראה אפילו המבנה של מועדי התורה שיש שבעה ימים חג וביום השביעי עצרת לבקש סליחה על החטאים. או שיש יום כיפור בתוך חודש החג של תשרי או קרבן פסח בניסן שדומה אליו מאד בזה שיש לו מימד של טהרת החטא. אז בסך הכל איוב היה איש מאד מוצלח אולי היה עושה חג כל שלשה חדשים או משהו, כמו שנוהגים בזמני עושר שתמיד יש איזה יארציט וכו׳, אבל כל הסדר המתואר אינו חידוש של איוב זה אופן מאד רגיל של עבודה וחגיגה וקרבנות.
ד. בני איוב היו מקיימים הפסוק בדברים שבשעת החג צריך להזמין גם את מי שאין לו מהשדה שלו ולשתף אותו. לכן הם היו הבנים העובדים ומצליחים אבל היו מזמינים גם את אחיותיהם לחגוג עמהם. ושמחת אתה וביתך. זה כבר חידוש לשתף את הבנות אפילו שאינם חלק בנכסים ובעבודה.
ה. כפי שכל הסיפור מוקצן כך גם השאלה על מה האדם צריך לעשות הוא מאד מוקצן, אפשר להגיד מינימלי. איוב לא מקריב קרבנות שמא דיבר לשון הרע אלא שמא בירכו אלהים. וכן כל עיקר הניסיון של איוב אינו אם יכפור או יאמין או יגיד הכל לטובה אלא אם יברך אלהים על פניו. וכאשר הוא עומד בנסיון כפי פשט הספר זה לא שאין לו המון קושיות וטענות ופלפולים, אבל בכל זאת לא חטא איוב הוא אינו מברך אלהים. אני לא מבין מה המקור של תפיסה זו. זה נראה לי שבעולם הקדום שאין אתאיזם אז לברך אלהים זה הדבר הכי קרוב. זה המינימום וגם מה שמספיק שתהיה איש תם וישר וירא אלהים. שאתה לא מגדף. ומסתמא יש כל מיני גידופים דקים, כמו שקהלת אומר כי אלהים על שמים ואתה על הארץ על כן יהיו דבריך מעטים. ועל כל מיני חשש מגדף כזה חושש איוב כל הזמן שמא ברכו בני אלהים בלבבם. איוב היה מאמין בחובת הלבבות זה לא ענין בדיבור ובפומבי בלבד גם בלב צריך לא לגדף. אבל אין לו חששות או דרישות מעבר ל׳לא לגדף׳. מעניין.
ו. הטענה של השטן הוא בעצמו טענה נגד הגישה העיקרית של החכמה שהאדם יעשה טוב ויהיה לו טוב. הוא טוען שאם כן אין זה לשמה.. תעשה אותו עני ותראה אם הוא כזה צדיק. זה לא טוב הדרישה היתירה הזאת ללשמה, זה מעשה שטן… הרי אכן לכך נוצר העולם שיהיה האדם טוב ויהיה לו טוב. אבל לשטן יש פרומע קשיא אולי אז אתה לא טוב אלא סתם סוחר שרוצה לקבל טוב.. יש לו טענה תאלוגית הרי הוא לא באמת ירא אלהים.. ובאמת איוב מפריך את טענת השטן הוא אומר אני מקבל את מה שיתן אלהים, ערום יצאתי וערום אשיב, ה׳ נתן וה׳ לקח יהי שם ה׳ מבורך. צריך להתבונן בפסוק זה גם בתור מינימום של לברך אלהים ולא לגדף. לא נתן תפלה לאלהים.
ז. לה׳ בכלל יש חולשה שגם היא נובעת דווקא מן התפיסה של החכמה. בגלל שהוא יושב על כסא צדק הוא תמיד צריך לעשות צדק ואם בא איזה שטן, שפירושו prosecutor התפקיד שלו זה להיות העורך דין של הרע, אז הוא מוצא לו מתחת לאדמה טענות למה הוא צריך להעניש וכו׳. וה׳ הוא אוהב משפט אז הוא לא יכול להגיד מה אכפת לי מה אתה אומר. זה הרי כל הענין של אלהי המקרא שהוא אוהב משפט. אז אפילו אם מישהו בא עם טענות עקומות הוא צריך להקשיב לו כמו ששופט צריך להקשיב לעורכי דין של שני הצדדים. וזה הציור של השטן הנמצא פה ובעוד כמה פסוקים ומזה לומדים כל ענין ראש השנה שצריך לבלבל את השטן וכו׳. כי השטן בעצם לא צודק אף פעם רק שהוא עורך דין של התביעה ואי אפשר לזלזל בו, אבל אפשר לחפש לעומתו טריקים..
ח. ה׳ עושה פה איזה דיל עם השטן, אתה יכול לקחת את כל אשר לו אבל לא לגעת בו. זה ניסיון התמקחות כזאת אני לא רוצה שתפגע באיוב אבל אתה צודק שצריך לעשות לו ניסיון , אז תעשה משהו שלא באמת מפריע לו. משהו כזה. ובאמת איוב על זה עונה ערום יצאתי וכו׳. כל הנכסים הם לא אני באמת אז מה אכפת לי בעצם מהם. גם הבנים נחשבים פה כמו נכסים שאפשר בכלל להתנחם בסוף עם בנים אחרים…
אני לא צריך להאמין גם לאותו מדרש… בכלל קיבלתי שלמות בעטיו של נחש זה בעצמו חטא.. כי אסור להיות צדיק הרבה.. ושאפשר איוב עצמו חטא בזה באמת.. עכפ הקושיא הוא תאורטית שבסוף באיזה מקום נראה עיות משפט הוא רק מקצין את הסיפור להמחיש את זה אבל גם בלי שיקרה כקיצוניות זו יש קושיא.
למה בפסוק יח כתוב *עד* זה מדבר במקום *עוד* זה מדבר כמו הפעמים הקודמות? טעות?
נראה שגזיזת השער וקריעת המעיל הם המחשה של ‘ערום יצאתי וערום אשיב׳. אולי גם אבל קורע בגדיו בגלל זה, כאילו להראות כל הבגדים ונכסים וחברים הכל כלום, בסוף אדם נולד ומת ערום.
דווקא בהקשרו הכוונה כנראה שלכן אין זה דרך להיות צדיק..
את הכל ראיתי בימי הבלי יש צדיק אבד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו טז אל תהי צדיק הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם יז אל תרשע הרבה ואל תהי סכל למה תמות בלא עתך יח טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי ירא אלהים יצא את כלם יט החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר כ כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כא גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך אשר לא תשמע את עבדך מקללך כב כי גם פעמים רבות ידע לבך אשר גם את [אתה] קללת אחרים כג כל זה נסיתי בחכמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני כד רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו כה סבותי אני ולבי לדעת ולתור ובקש חכמה וחשבון ולדעת רשע כסל והסכלות הוללות
Monday, May 31, 2021 • כ׳ סיון תשפ״א
למה היה שמו איוב?
Wednesday, December 18, 2024 • י״ז כסלו תשפ״ה
איפה הסיום הגדול על משלי
קל וחומר שצריך לעשות סיום