פתח דבר וסקירה כללית לספר יהושע (תורגם אוטומטית)

מבוא לספר יהושע: ספר הכיבוש וההגשמה

דברי פתיחה: מטרת המבוא

אז רבי ישראל, אנחנו מתחילים לקרוא היום את ספר יהושע, ספר יהושע, וכמנהג, אני אתן מבוא קצר וסקירה כללית של הספר. כמו תמיד, מבוא שאנחנו עושים בתחילת ספר לא יכול להיחשב כסיכום או סקירה אמיתית – זה יהיה משהו שנצטרך לעשות אחרי שנסיים לקרוא אותו. זה סוג של התמצאות, סוג של GPS, סוג של מפה כדי לדעת איפה אנחנו נמצאים, מאיפה אנחנו באים, לאן אנחנו הולכים, ובאיזה סוג של מבנה אנחנו הולכים לעבור את הספר. אז אין לי באמת תרשים למבנה, אבל אני אראה לכם את הכותרת מהחלק הראשון של הספר, ונוכל להבין איך החלק השני עובד גם כן.

ספר יהושע כהמשך ישיר לספר דברים

באופן כללי, ספר יהושע הוא המשך ישיר לסוף ספר דברים, ספר משנה תורה. כפי שרש״י כבר שם לב בתחילת הספר הזה, ספר יהושע – אולי כמה פרשנים אחרים חולקים על הקריאה המדויקת שרש״י עושה בפסוקים הראשונים של הספר הזה – אבל זה בהחלט מוסכם על ידי כמעט כולם שהספר הזה ממשיך באופן ישיר את הנרטיב שהסתיים בסוף ספר דברים עם מות משה.

אם תקראו את הדיווח על מות משה בספר דברים, יש שם אפילו במפורש הערה על יהושע בן נון שיורש את מעמדו וממשיך את הכוח שמשה נתן לו – גם את החכמה והנבואה אולי, כפי שמשה נתן לו, וגם את המנהיגות הפוליטית של העם. זה אחד הפסוקים בסוף ספר דברים.

מינוי יהושע בספר במדבר

אם נחזור עד לסוף ספר במדבר, שכפי שראינו שם, יש בו סוג של סוף הסיפור של המסעות במדבר כשהם מתכוננים להיכנס לארץ כנען ולארץ ישראל – אחד הדברים החשובים שמשה עשה כשנאמר לו שהוא ימות ולא ייכנס לארץ, היה למנות מנהיג אחריו. והשם נתן לו את יהושע להיות המנהיג אחריו, וזה חוזר שלוש אוארבע פעמים. יש שלבים ושלבים שונים של הסיפור הזה, של מינוי יהושע, שמגיע לשיאו באחרון, שבו אנחנו דנים בפסוק אחרי שמשה מת, שאומר שויהושע בן נון מלא רוח חכמה, וכן הלאה. זה מדבר במפורש על שני הדברים האלה: שיהושע בן נון היה לו רוח חכמה, שזה מה שהוא קיבל ממשה – רוח הנבואה או של חכמה – ווישמעו אליו בני ישראל ויעשו כאשר צוה ה׳ את משה. העם הקשיב לו. במילים אחרות, הוא היה מנהיג פוליטי מקובל – כל העם הקשיב לו, בדיוק כמו שהקשיבו למשה.

רמז למשברי מנהיגות עתידיים

זה במובן מסוים מרמז שזה לא יימשך, נכון? אחרי יהושע, ובמיוחד כשנגיע לתקופה מאוחרת יותר, תקופת השופטים, או תקופת המלכים, לא תמיד היה מנהיג אחד שכולם הקשיבו לו, שכולם ציתו לו. אבל משה ויהושע הם המנהיגים המקובלים באופן אוניברסלי – כולם מקבלים אותם. אחרי יהושע, לא ברור שהיה – בתקופת השופטים, למרות שלפעמים אנחנו סופרים כמו שרשרת רצף של שופטים, לא ברור מספר שופטים שכל אחד מהם היה מנהיג של כל העם. הם אולי היו מנהיגים רק של שבט או כמה שבטים. אבל משה ויהושע היו בבירור שני המנהיגים המקוריים של העם: משה זה שהוציא אותם ממצרים, ויהושע זה שמביא אותם לארץ. וזו הייתה הירושה שיהושע קיבל ממשה.

המילים הפותחות של ספר יהושע

אז זה סוף ספר דברים, ועכשיו הספר הזה פשוט ממשיך את הנרטיב ומתחיל – לוקח את הסיפור מ, כפי שהמילה הראשונה של הפרק הראשון הזה בספר יהושע מתחילה, ויהי אחרי מות משה עבד ה׳, ואנחנו מקבלים את הציווי הראשון, או את המצווה, ההצהרה, ויאמר ה׳ אל יהושע. אז זה להקשר של הספר הזה, להקשר של מאיפה הוא בא.

דפוס הירושה לאורך ספרי התנ״ך

זה דומה לכמה ספרים אחרים בתנ״ך שגם ממשיכים זה את זה באופן ישיר, כמו אולי ספר שופטים, שגם מתחיל אחרי שיהושע מת. הפסוק הראשון של ספר שופטים הוא ויהי אחרי מות יהושע. אז בבירור יש תורת משה, שהם חמשת חומשי תורה שמסתיימים במותו, ואז הספר הבא מתחיל, ויהי אחרי מות משה. אז ספר יהושע הוא בבירור ספר חיי יהושע, אז בבירור מעוצב – יש ספרי משה שמסתיימים במותו, וספר שופטים מתחיל, ויהי אחרי מות יהושע, שזה סוף חיי יהושע.

משבר הירושה בספר מלכים

אז ספר שמואל לא ממשיך באופן ישיר את מותו של מישהו, כי זה בבירור ההתחלה אחרי סוג של התמוטטות, שאנחנו קוראים בספר שופטים. אבל תחילת מלכים כן – לא לגמרי באותה הדרך המדויקת כי זה מתחיל כשדוד המלך עדיין חי, כי ספר שמואל הוא בעצם ספר שמואל הנביא, ואז המינוי שלו את דוד כמלך הראשון של העם היהודי, או שאול, ואז דוד, וכן הלאה. ואז ספר מלכים ממשיך עם דוד שעומד למות, ובאמת על קונפליקטי הירושה שקרו לדוד.

אז זה מאוד חשוב לשים לב ש, להבדיל מהסיפור – ספר מלכים מתחיל בבירור שדוד המלך לא הצליח ליצור ירושה ברורה, או לפחות היו כמה מתחרים לכס המלכות: אדוניהו, ואבשלום, ואחרים. ואז מאוחר יותר עם שלמה, יש באופן מתמיד את אותה הבעיה, עד שזה מגיע לפיצול הגדול אחרי שלמה מת עם רחבעם וירבעם.

הירושה הנקייה של משה ויהושע

למשה ויהושע, אנחנו יכולים להתחיל בבטחה אחרי שהם מתים, כי משה בחייו מינה את המנהיג אחריו בבירור – יהושע. לא ברור מי יהושע מינה אחריו – זה אולי היה פינחס, או כלב – אבל בכל מקרה, זה לא מוביל לאותו סוג של משבר מנהיגות שיש לנו מאוחר יותר. כל ספר מלכים במובן מסוים יכול להיאמר שהוא כרוניקה של זה. באופן דומה יש לנו בדברי הימים שמסתיים וספר עזרא לוקח את החוט, וכן הלאה.

מקומו של ספר יהושע בנרטיב הגדול

אז זה מספיק כדי לתת לנו את המרחב, את המקום של ספר יהושע בתוך הנרטיב הגדול שמתחיל בספר שמות, ומסתיים בסוף ספר מלכים, אולי בסוף ספר עזרא, עם ההיסטוריה של העם מזמנו עד שיבת ציון – בעצם הסיפורים המקראיים שאנחנו קוראים להם נביאים ראשונים, הנביאים הראשונים. אבל באמת הם לפי תוכנם צריכים להיקרא ספרים היסטוריים, כפי שזה נקרא בתרגום השבעים. וזה הספר הראשון של הנביאים, כי זה הנרטיב של חיי יהושע, שהוא המנהיג הראשון אחרי משה, ונהנה מהיוקרה הזו, בדומה למשה, להיות מנהיג מקובל, להיות מנהיג שמונה על ידי אלוהים. משה עצמו מינה אותו, אלוהים עצמו אמר למשה למנות אותו, והיה לו הציות של כל העם בכל חייו, והעם גם היה טוב בכל זמני יהושע, כפי שנאמר עוד נקודה אחת עכשיו.

הנושא המרכזי: המעשה הגדול של יהושע

עכשיו על מה הספר הזה? הוא על המעשה הגדול של יהושע. אז למשה היה מעשה גדול אחד, שנקרא יציאת מצרים, אז שני, אולי נוכל לומר מעשה פחות גדול, שהוא השהות, המסעות במדבר, שזה תמיד המעשה הגדול של משה לעם, אבל מלווה בכל הניסיונות, כל התלאות, כל האבדות. אנחנו קוראים עכשיו בספר במדבר בתורה, מלא בבעיות, שמגיע לשיא בטרגדיה הגדולה של חיי משה, שבה הוא עצמו לא יצא מהמדבר לעולם, מעולם לא הגיע לארץ המובטחת.

כיבוש וחלוקת הארץ

ליהושע יש מעשה גדול אחד, שהוא עושה, שהוא כיבוש הארץ, שמחולק, ואז מחולק למשנה לשני מעשים גדולים, שאולי הם עצמם מראים סוג של חולשה במעשה הראשון, כפי שנראה כשנגיע לפרק 13, 14, אני חושב, בתחילת החלק ההוא של הספר. אבל בכל מקרה, ליהושע יש מעשה גדול אחד, שהוא כיבוש הארץ.

הגשמת הבטחת משה

ובמובן הזה, יהושע הוא גם זה שמגשים את ההבטחה שמשה הבטיח ולא הגשים בעצמו, וזו נקודה שהספר עושה במפורש כמה פעמים, וניתן לומר שזה הנושא המרכזי של כל הספר הזה. משה הוציא את האומה ממצרים, והבטיח להם לתת להם את הארץ – הוא מעולם לא עשה את זה, זה מעולם לא קרה, כמובן, בגלל חטאיהם, בגלל המרגלים, בגלל הבעיות האחרות שקרו במדבר, בגלל חטאי משה, בגלל חטאי העם, כל זה.

ליהושע הייתה הבטחה אחת למלא, והשם ומשה נתנו לו במפורש את ההבטחה הזו, שאתה, להבדיל ממני, תצליח לתת לעם את הארץ. והוא מצליח בזה, וזה גם מיוחס לאותו סוג של הצדקה תיאולוגית שמסבירה למה משה לא הצליח להשיג את זה. משה לא הצליח להשיג את זה כי העם לא היה מספיק טוב, וליהושע, העם היה מספיק טוב.

הספר הכי מנצח בתנ״ך

אז ספר יהושע הוא כנראה הספר הכי מנצח בכל התנ״ך. הוא לא מתאר שום – או כמעט שום, יש סיפור אחד או שניים שנוכל לדבר עליהם – אבל הוא לא מתאר שום טרגדיות גדולות, חטאים גדולים, שזה כמו הסיפור הבסיסי של התנ״ך, שבו אנשים חוטאים, ואז הם מגורשים, והם נהרסים, כל זה. יהושע הוא ההיפך המוחלט. זה הספר של: הצלחנו, והצלחנו כי היינו טובים, ואלוהים קיים את הבטחותיו לנו, שהיו מותנות בכך שנהיה טובים, והיינו טובים וקיימנו את זה. אז זה הנושא המרכזי של ספר יהושע.

משמעות שמו של יהושע

ואני חושב שזה מתאים לשמו. כמו יהושע פירושו מילולית “העוזר”, או “עזרת אלוהים” – יה, יה הושיע, נכון? כמו שהתורה עצמה בפרשת שלח נותנת סוג של משמעות לשם יהושע. היא אומרת שמשה קרא להושע יהושע, שלא אומר במפורש למה, אבל נוכל להניח שזה מוסיף את עזרת אלוהים ליה, כתחילת השם, השם בן ארבע אותיות הוא השם העיקרי של אלוהים, ומוסיף את זה להושיע, שזה עזרה. אז לא רק עוזר, אלא עוזר של אלוהים. ואני הייתי אומר שיהושע עצמו הוא סוג של גרסה מקוצרת של זה מלכתחילה, אבל בכל מקרה זה מאוד ברור ששמו של יהושע עצמו מסמל את העזרה הזו, את ההצלחה הזו. “עזרה” היא לא מילה טובה מאוד – משהו כמו הצלחה צבאית, כיבוש הוא מה שבדרך כלל מתכוון הפועל הושיע, ישועה.

ספר יהושע: מבנה שני החלקים של כיבוש וחלוקה

שני החלקים העיקריים: כיבוש וחילוק

ספר יהושע מתאר בעיקר שני חלקים של המעשה הזה, ובתוך החלוקה הזו לשניים אנחנו יכולים לעבוד חלוקות, אבל אני חושב שהדרך הכי פשוטה לקרוא את הספר היא שהוא מורכב משני חלקים עיקריים. החלק הראשון הוא – ושני החלקים האלה ידועים בחז״ל, וכשהם סופרים את השנים בהקשרים אחרים – כיבוש וחילוק [כיבוש הארץ וחלוקת הארץ]. חז״ל אומרים שהיו שבע שנים לכל אחד; הם עושים את כל הספר, או לפחות את רובו, נמשך רק 14 שנה. אבל זה כבר חישובים של כרונולוגיה. הנקודה היא שיש שני חלקים עיקריים של מעשה יהושע שהם כיבוש הארץ וחלוקת הארץ בין השבטים, בין העם, שזה שוב חלק מאוד חשוב, ואני אסביר את שניהם למה הם חשובים.

חלק ראשון: כיבוש הארץ

אז כיבוש הארץ הוא כמובן חשוב, ובמובן מסוים האנטגוניסט של הסיפור הזה הם מלכי כנען, המלכים שגרו שם. זה מה שהובטח לעם – שהם יכבשו את העם. ויהושע היה גם מנהיג צבאי. פגשנו אותו בפעם הראשונה בפרשת בשלח בוילחם עמלק. הוא היה המנהיג הצבאי שארגן את המלחמה או את הקרב נגד עמלק, והוא זה שארגן בבירור את כל כיבוש הארץ. אז זה החלק הראשון, והחלק הזה מחולק לכמה מלחמות שמתוארות. ואנחנו יכולים – יש איזה מבנה לאילו מלחמות. ברור שלא כל קרב שיהושע היה צריך לכבוש את הארץ מתואר בספר הזה, אבל במובן מסוים נראה שיש בחירה של הקרבות שחשובים או שמלמדים משהו או שיש להם סוגים מסוימים של קרב. במובן מסוים זה היבט אחד של החלק הזה של הספר.

חלק שני: חלוקת הארץ

ואז החלק השני הוא החלק של חלוקת הארץ. וזה נמצא שם כנראה בעיקר, או הסיבה הכי חשובה להיראות למה שנמצא שם היא כדי לשמש כסוג של רישום של מי למי שייך איזה חלק. אז נוכל לומר שהאנטגוניסט של החלק השני הוא כל שבט ביחס לשבט האחר. זה לא פותר בעיה בין העם לבין העם שגר בארץ לפניהם, אלא זה על הבעיה של העם בין עצמם. כפי שכבר קראנו בספר דברים, לא תסיג גבול רעך – זו בעיה מאוד חשובה. ובמיוחד בארצות שבטיות, ארצות שייכות לשבט, ולפעמים שבט אחד בא ותובע את ארץ השבט האחר. אז זה מאוד חשוב שיש לנו את יהושע בן נון, שהוא שוב המנהיג המקורי הזה שכולם מצייתים לו של העם בכנען והעם היהודי בישראל, שהוא קבע את הגבולות של כל שבט ואמר מי גר איפה וכן הלאה.

הרשימות הגיאוגרפיות כרישום סמכותי

ויש סדרה ארוכה של פרקים שהם רק גיאוגרפיה. חלק – אנחנו, רובם לא מזוהים, לפחות לא מאה אחוז בדיוק מה הם אומרים, איזה מקום הוא איזה מקום – אבל יש תיאורים ארוכים של רשימות של עיירות, של ערים, רשימה של גבולות לתאר. והנקודה של כל זה היא לשמש כמו רשימה מקובלת סמכותית של מה שייך למי. ואני מניח שלאורך הזמנים שבהם אנשים גרו בארץ, מה שאנחנו קוראים בית ראשון, עד לחורבן בית המקדש וזמני צדקיהו, נוכל להניח שאנשים היו מתייחסים לספר הזה או לגרסה כלשהי שלו – בין אם הוא היה מקונן בצורה שיש לנו, אבל גרסה כלשהי שלו שהייתה כמו מיוחסת ליהושע בן נון – ואמרו, “אוקיי, אם היה קונפליקט, ידענו שהאדמה הזו שייכת לך כי זה אומר בספר יהושע, האדמה הזו שייכת לך כי זה אומר ספר יהושע”, וכן הלאה.

המעבר בין שני החלקים: פרק 12

יש חלוקה מאוד ברורה בספר בין שני החלקים, שזה סגנון שקורה בתנ״ך הרבה פעמים, זה שהוא מסתיים עם סוג של שיר. קשה לראות אמנות גדולה בשיר הזה, אבל יש סוג של שיר או שירה. זה כתוב בתנ״ך גם וזה נחשב שירה, שיר או שירה. וזו רשימה של 31 מלכי כנען – מלכי ערים בעצם בכנען – שיהושע כבש. וכל אחד אומר ומסיים – זה סופר ב-31 מלכים. וזה סוג של גרסה של רשימה אפית של המלכים שיהושע כבש, וזה בפרק 12. וזה מסיים את החלק הראשון של הספר, שהוא הכיבוש.

ואז מתחיל במפורש החלק השני של הספר, שהוא חלוקת הארץ בין השבטים.

המתח: חלוקה לפני כיבוש מלא

יש סוג של קונפליקט בין שני החלקים האלה, כפי שציינתי, שאם תקראו את הסיפור בתחילת פרק י״ג, שמתחיל את החלוקה, תראו שלא הוא חילק הכל אחרי שכבש את זה. חלקים רבים חולקו לפני שכבש אותם, כי הכיבוש התברר כמסובך יותר מהמתוכנן, כמו שקורה תמיד במלחמה. אבל החלוקה הייתה חשובה יותר. ואני חושב שזה מראה את הנקודה שאני מעלה: שאנחנו צריכים את סמכותו של יהושע כדי לפתור את הקונפליקטים שהיו עולים בין השבטים בלי זה. אז גם אם מאוחר יותר אנשים כובשים ושבטים שונים יכבשו חלקים שונים וכן הלאה — ראיתי בספר שופטים, בתחילת כמה מהסיפורים האלה — זה חשוב, היה חשוב ליהושע עצמו כבר לשים איזשהו חותם על חלוקת הארץ כדי שאנשים מאוחר יותר לא יהיו להם קונפליקטים על מה שייך למי.

מסגרות הסיפור

אז זה התיאור הבסיסי של ספר יהושע. כמובן שבתחילה ובסוף עוד כמה סיפורים — ובתחילה סיפור עבור נהר הירדן להיכנס לארץ. הסוף כולל כמה סיפורים על איך שבטי גד וראובן חזרו למקומם ומה קרה עם זה. וסיפור חשוב מאוד של צוואתו האחרונה של יהושע בן נון, או נאום אחרון שלו לעם, בניסיון להבטיח שהם עדיין ישמרו את התורה אחרי שיהושע ימות, ויצר ברית, שוב עוד אחת על זה, מאוד מקביל למה שמשה עשה לפני שמת ומנהיגים אחרים, שמואל וכן הלאה. אבל אלה הם סוג של — אנחנו יכולים לראות כתוספות למהות העיקרית של הסיפור.

אמרת חז״ל: ששה ספרים

וכל זה הוכר על ידי חז״ל, על ידי הגמרא, על ידי המדרש, שאמרו שאם עם ישראל לא היו חוטאים, היו לנו רק ששה ספרים של התנ״ך, שהם חמשת חומשי תורה של משה, וספר יהושע. והם מסבירים, מפני שספר יהושע — בזה הם מתכוונים בעיקר לחלק השני — ערכה — כמו הערך, או אני חושב איזו מילה שמשמעותה כמו רישום, כמו — ובמסכת גיטין אנחנו מדברים שאם אתה קונה קרקע אתה צריך להיות מל בערכה, שזה אומר משהו כמו לשים את זה ברישום, הרישום הרשמי, כמו שעכשיו יש לנו רישום מקרקעין או משהו שבו אנשים רושמים איזו קרקע שייכת לבעלות.

ספר יהושע כשטר בעלות

וספר יהושע הוא שטר הבעלות שלנו — לא רק כך, גם רלוונטי ביחס לאומות שנכבשו, וגם ביחס לשבטים זה ביחס לזה. וזה מאוד חשוב. והאמירה הזאת, “אם לא חטאנו,” מבטאת בצורה מאוד ברורה את מה שאמרתי זה עתה: שכל שאר הספרים הם סיפורים של כישלון וניסיון לתקן את הכישלונות האלה, שזו עבודתם של הנביאים. והספרים ההיסטוריים מתארים את המצב, והנביאים הם אלה שמנסים בפועל לפתור את הבעיות.

הספר המוצלח היחיד

ספר יהושע הוא הספר המוצלח היחיד בתנ״ך, שבו הוא פשוט מתאר איך ההבטחה לקבל את ארץ ישראל קרתה והתקיימה, והעם היה טוב. וזה הסיפור של ספר יהושע.