סיכום השיעור 📋
זיכרון מהשיעור — ניצוצות הקדושה, כסף, והניצוץ האלוקי בכל דבר
—
הקדמה: האתגר של לדבר על כסף
השיעור נאמר במסגרת קמפיין לגיוס כספים (בשם “בהירות”). נקודת המוצא היא: איך מדברים על כסף לחכמים, כאשר כסף מרגיש כמו דבר נמוך ושפל? ההחלטה הייתה — לא לדבר על כסף במפורש, אלא לדבר על ענין אחר, ולסמוך על כך שחכמים יבינו “על הרמז” — between the lines.
המילה “בהירות” התקשרה ל״ניצוצות” — וזה הפך להיות הנושא המרכזי של השיעור.
—
ניצוצות הקדושה — היסוד של תורת החסידות
המחלוקת הפילוסופית: לברוא עולם או *להיות* העולם
בספרים חסידיים — הבעל שם טוב ותלמידיו — יש תורה שלמה על ניצוצות הקדושה: בכל דבר, אפילו הנמוך ביותר, האפל ביותר, השלילי ביותר, טמון ניצוץ של קדושה. העבודה של כל אדם היא למצוא את הניצוץ — לראות את הבורא בזה, לראות את הטוב, ולשלב אותו בחיים.
זה מבוסס על מחלוקת יסודית בין עולם המתנגדים לבין עולם החסידות:
– לפני החסידות / המתנגדים: “בראשית ברא אלקים” — הבורא *ברא* עולם, והעולם צריך לשרת את ה׳. העולם הוא מציאות נפרדת.
– הבעל שם טוב / בעל התניא: הצמצום אינו כפשוטו. העולם *אינו באמת* מציאות נפרדת. הכל הוא ה׳. אפילו במקומות לא קדושים, שליליים — גם שם נמצא הבורא.
המסקנה המעשית: צריך בכל מצב ובכל סיטואציה למצוא את הניצוצות — למצוא את הדרך להתחבר לה׳. כשעושים זאת, אפילו “עולם מוסתר” הופך לעולם קדוש — כל מה שעושים, כל מה שפוגשים, הופך לחלק מאלוקות. ההבדל הוא רק שבדבר חיובי הניצוץ קל יותר למצוא, אבל צריך לחפש אותו גם במה שנראה שלילי.
ניצוצות בכסף
כסף הוא לכאורה דבר שלילי, נמוך — אבל גם שם צריך למצוא ניצוצות. הרופשיצר מוזכר עם המעשה: “ואבכה אני על כבוד — גם כסף. ואבכה אני על צדיקים — גם כסף. ואבכה אני על פחדך — גם כסף.” אפילו *אי הרצון* בכסף צריך כסף! אי אפשר להיות צדיקים, יראת שמים, חכמה, בלי כסף.
—
דוגמה 1: ניצוצות בעבירה — צדקת הצדיק
צדקת הצדיק (ר׳ צדוק הכהן מלובלין) כותב: לפעמים ה׳ שולח לצדיק עבירה — לא ניסיון, אלא עבירה שהוא נכשל בה. למה? כי ה׳ רוצה לתת לו מתנה של ענוה. האדם עושה מצוות, לומד תורה, עושה חסד — והוא מתמלא בעצמו. דרך העבירה הוא מקבל “מנה של ענווה” — הוא כבר לא כל כך גדול בעיניו, ויכול להמשיך.
רעיון רחב יותר: תאוות וביטול
כל הענין של תאוות — גם בכל העולם, לא רק בעולם החרדי — הוא דבר שלילי. אנשים מרגישים: “משהו שולט בי, אני לא יכול לשלוט בעצמי.” אבל אפשר להסתכל על זה אחרת: זה מה ששומר אותנו צנועים — עושה אותנו פחות עסוקים בעצמנו, יותר פתוחים לעולם, יותר פתוחים לה׳.
חידוש: במקום העמוק ביותר, האפל ביותר, הקשה ביותר, אדם יכול למצוא את האור האלוקי, את הניצוץ, ולראות שם את החיובי.
—
דוגמה 2: ניצוצות ב״ליל נשמת ר׳ ישעי׳לע” — ר׳ יואל ראטה
המעשה
ר׳ יואל ראטה ישב בסעודת ראש חודש אייר עם תלמידיו. תלמיד שאל: מה אומר ראש הישיבה על כל הסעודות “ליל נשמת ר׳ ישעי׳ בן ר׳ משה” — אוכלים סטייק, מוציאים כסף, טסים במסוקים? האם זו עבודת ה׳?
השואל (וכל אדם) ציפה שר׳ יואל ראטה — שבחתונה נותן רק קוגל וגפילטע פיש — יבקר זאת בחריפות.
התשובה המפתיעה
ר׳ יואל ראטה ענה להיפך: כן, האדם יושב אוכל סטייק ומשכנע את עצמו שזה לכבוד ר׳ ישעי׳לע. אבל בינתיים מכניסים לו מעשה של צדיק, הוא מקבל משהו באמונת צדיקים — מבלי שהוא שם לב. וזה דבר חיובי.
ראיה מגמרא ברכות — קפנדריא דרך בית המדרש
הוא מביא ראיה ממסכת ברכות: אדם לא רשאי לעשות קפנדריא (קיצור דרך) דרך בית המדרש. אבל אם הוא חייב, שיאמר פסוק אחד: “אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.”
האדם חושב בראשו: “רימיתי את ה׳ — אני אומר פסוק ומשתמש בבית הכנסת לקיצור דרך.” אבל ה׳ צוחק — כי הוא הכניס ליהודי שלעולם לא היה אומר פסוק תורה, ועכשיו הוא אמר. ה׳ נהנה מזה.
אותו עיקרון אצל ר׳ ישעי׳לע: צריך למצוא את הניצוץ אפילו בדברים שלא מוצאים חן בעיני, שהם “שליליים” בעיני — כי הכל הוא ה׳, הכל הוא אלוקות. צריך רק למצוא את הניצוץ, את החיובי.
—
דוגמה 3: כפירה היא גם אלוקות? — בעל התניא
הקושיה
בעל התניא שאל: אם כל דבר הוא אלוקות, איך כפירה יכולה להיות אלוקות? זה הרי ההיפך מאלוקות!
התירוץ: כפירה היא אלוקות כשמדובר באחר
כש*לך* אין כסף, אתה אומר “יש לי בטחון בה׳” — טוב, זו העבודה שלך. אבל כש*לאחר* אין כסף, ה׳ ברא כפירה כדי ש*לא* תאמר “סמוך על ה׳,” אלא שאתה בעצמך תיתן לו כסף. כפירה בהקשר הזה משמשת ככלי של הקב״ה כדי לעורר אנשים לעזור לאחרים.
חידוש: כפירה נבראה למטרה של חסד — כדי שלא יסתפקו ב״בטחון” כשהאחר צריך עזרה מעשית, אלא יעזרו באופן פעיל. זו דרך לראות ניצוץ אפילו בדבר שנראה שלילי.
—
המחשה אישית: קפה שטיבל וההיכרות עם יצחק (לוי)
כדוגמה אישית לעיקרון הניצוצות מסופר איך ההיכרות עם יצחק (לוי) באה דרך קפה שטיבל — אתר שבדיעבד היה בו תוכן שלא הכל מסכימים איתו, ודברים מסוימים לא היו נכתבים כך בפומבי. אנשים אחרים בוודאי רואים זאת בצורה שלילית.
אבל הניצוץ האלוקי בזה: שם הכרנו את יצחק לוי, לפני שתים עשרה שנה. בפגישה הראשונה — כאדם צעיר, זמן קצר אחרי גט — הרושם היה שזה בקי בנגלה, נסתר, קבלה, פילוסופיה, עם רוחב אדיר לגיל כל כך צעיר, והוא דיבר בפשטות ובכבוד, כאילו אתה שווה לו, אפילו כשלא הבנת כלום.
ה׳ עשה את קפה שטיבל כדי שאנשים יכירו את יצחק לוי — באמריקה במיוחד, כי בארץ ישראל אנשים כבר הכירו אותו קודם. זו לא הייתה טעות. זו הייתה אלוקות.
העיקר של הלימוד: לא ידע חדש, אלא ממדים חדשים
שתים עשרה שנים אחר כך — “כלום לא השתנה” — יצחק יודע הכל בנגלה, נסתר, פילוסופיה, מדע. אבל האומנות היא לא ללמוד משהו חדש, אלא לקחת את אותו הלימוד וללמוד אותו בממד חדש. אותו קטע בזוהר — שוב עם ממד נוסף. כדוגמה: ארי קליין לומד בבית המדרש מורה נבוכים בפעם השנייה — אותן מילים, אבל עם שאלות חדשות: איך זה נוגע פסיכולוגית? פילוסופית? בחיי? עם כסף, בלי כסף?
—
קריאה לסיום: המסקנה המעשית
האלוקות מתבטאת בכך שאנו יכולים לגלות ולהוציא את האורות שיצאו מזה. הקריאה המעשית לסיום: כל אחד יתן כסף, ישיג כסף, יפתח ויעזור שזה יוכל להמשיך לשם יחוד שמים.
—
מקורות המוזכרים
| מקור | נושא |
|—|—|
| בעל שם טוב / תלמידיו | ניצוצות הקדושה בכל דבר |
| בעל התניא | צמצום; כפירה היא אלוקות אצל האחר — כדי לעורר חסד |
| צדקת הצדיק (ר׳ צדוק הכהן מלובלין) | ה׳ שולח עבירות לשם ענוה |
| הרופשיצר | “ואבכה אני… גם כסף” |
| ר׳ יואל ראטה (קונטרס מתלמידים) | ניצוצות בסעודות ר׳ ישעי׳לע |
| גמרא ברכות | קפנדריא דרך בית המדרש; אמירת “אך צדיקים יודו לשמך” |
| זוהר | לימוד בממדים חדשים |
| מורה נבוכים (שיעור של ארי קליין) | דוגמה ללימוד אותו דבר עם שאלות חדשות |
—
חידושים עיקריים
1. כסף עצמו הוא ניצוץ — אפילו אי הרצון בכסף צריך כסף.
2. עבירה יכולה להיות מתנה — ה׳ שולח כשלון כדי לתת ענוה.
3. התשובה המפתיעה של ר׳ יואל ראטה — במקום לבקר סעודות “ליל נשמת”, הוא מוצא בהן ניצוץ של אמונת צדיקים.
4. ה׳ “מערים” על אנשים להכניסם לתורה ולקדושה דרך קיצורי דרך לכאורה — ונהנה מזה.
5. כפירה נבראה לשם חסד — כדי שלא יסתפקו ב״בטחון” כשהאחר צריך עזרה מעשית, אלא יעזרו באופן פעיל.
6. הניצוץ של קפה שטיבל — פלטפורמה שלילית לכאורה שימשה ככלי שדרכו אנשים הכירו את יצחק לוי ואת שיעוריו.
7. לימוד בממדים חדשים — עיקר הלימוד אינו ידע חדש, אלא אותו לימוד עם שאלות חדשות ושכבות עמוקות יותר.
תמלול מלא 📝
ניצוצות הקדושה: למצוא את הקב״ה בכל דבר
האתגר של לדבר על כסף
האתגר שלי היה שהתכנסנו בנושא של כסף, ואיך מדברים על כסף לאנשים שהם חכמים? והרי כסף זה דבר כל כך זול, בואו נדבר על כסף? מי צריך כסף? אנחנו לא כאן בשביל כסף, אנחנו מבינים יותר טוב, אנחנו לא סתם אנשים שרצים אחרי כסף. זה נראה כמו דבר מאוד נמוך לדבר עליו.
אז החלטתי שלא אדבר על כסף בכלל. אדבר על איזה נושא אחר, למצוא איזה נושא שמעניין לדבר עליו, לנסות לעשות אותו מעניין. והסתמכתי על כך שאנחנו מדברים כאן עם חדר, עם חדר מלא חכמים, שהם יתפסו את הרמז, הם יבינו בין השורות מה אנחנו רוצים כאן, ואנחנו לא צריכים לדבר על זה בגלוי ובגסות.
מבהירות לניצוצות
אז, הקמפיין נקרא בהירות. חשבתי, מה זו המילה בהירות? אין לי מושג מה המילה בהירות צריכה לומר. לי זה נשמע משהו במשפחה של ניצוצות. אני לא יודע למה, חשבתי בהירות, ניצוצות. אז בואו נדבר קצת על ניצוצות.
היסוד של ניצוצות הקדושה בחסידות
בספרים חסידיים, בבעל שם טוב ותלמידיו, יש תורה שלמה על ניצוצות, שבכל דבר יש ניצוצות הקדושות. ואין שום הבדל כמה נמוך או כמה שלילי או כמה חשוך זה, העבודה של כל אדם כאן בעולם היא למצוא את הניצוץ הזה בתוכו, במילים אחרות, לראות את הטוב, לראות את הבורא בזה, לראות את הצד החיובי בזה, ובאמת לשלב את זה בחייו.
המחלוקת הפילוסופית: ברא עולם או הוא העולם
וזה מבוסס על מחלוקת פילוסופית שיש בין העולם המתנגדי והעולם החסידי, או חסידים ולפני חסידים, האם הבורא ברא את העולם או הבורא הוא העולם.
כתוב “בראשית ברא אלקים” – עשה עולם, והעולם צריך לעבוד את ה׳. אומר הבעל שם טוב, צמצום, כמו שבעל התניא מסביר, הבעל שם טוב אומר שהעולם הוא לא באמת עולם. אין באמת מישהו שיכול לעבוד את ה׳. הכל הוא ה׳. עד כדי כך, שאפילו במקומות שאינם קדושים, בביזיונות או במקומות שליליים וכדומה, גם שם נמצא הבורא.
ותורת החסידות מבוססת על כך שצריך בכל מצב ובכל סיטואציה למצוא את הניצוצות. למצוא את הדרך, למצוא את הדרך איך להתחבר עם ה׳. ואם זה דבר שאתה מעורב בו, זה להתחבר בעצמך דרך זה עם ה׳. ומה שקורה זה שאתה חי בסוג של, בואו נקרא לזה, עולם קבור, אבל עם ה׳. וזה הופך להיות עולם קדוש. זה הופך להיות החיים שלך, וכל מה שאתה עושה, וכל מה שאתה נתקל בו, כל מה שאתה רואה, הופך לחלק מה׳.
ניצוצות בכסף
אז, בואו ניקח כמה דוגמאות של כמה דברים שבהם רואים את הרעיון של ניצוצות הקדושות ושל ה׳. ומובן מאליו שכסף הוא חלק מזה. כסף הוא דבר רע, כסף הוא דבר שלילי, אבל צריך גם שם למצוא ניצוצות.
אני יודע, יש את המעשה של הרופשיצר רב, אני לא זוכר בדיוק את הפרטים, אבל בעיקרון, ואבכה אני על כבוד, גם כסף. ואבכה אני על צדיקים, גם כסף. ואבכה אני על פחדך, גם כסף. אפילו אלה שלא רוצים כסף, צריך גם כסף בשביל זה. אי אפשר להיות צדיקים, ואי אפשר להיות פחד מה׳, אי אפשר להיות חיים של חכמה ושל טוב, שלא צריך שום כסף, בלי כסף. הכל צריך כסף. אז, אלו הניצוצות בכסף.
דוגמה: ניצוצות בעבירה – הצדקת הצדיק
בואו נתחיל במצבים קצת קיצוניים. כתוב בצדקת הצדיק במקום אחד, שהרבה פעמים יש אדם, צדיק שעובד את ה׳, שולח אותו ה׳ לעבירה, שיעבור עבירה. לא ניסיון, עבירה. שיעבור עבירה.
ולמה שולח את זה ה׳? כי ה׳ רוצה לתת לו מתנה, והוא רוצה לתת לו מנה של ענוה. כי הבעיה היא, שהאדם עושה מצוות, הוא עובד את ה׳, הוא לומד תורה, הוא עושה חסד, והוא מתמלא בעצמו. הוא באמת עשה עם התורה שלו ועם החסד שלו, נכון. לא, אתה מרגיש כמו חתיכה של… אתה כבר לא, אני יודע מי, עם כל העבודות והדברים שלך. עכשיו אתה יכול ללכת הלאה.
כך אומר ר׳ צדוק, הוא לא אומר את המילים בדיוק, אבל הוא אומר ממש את המחשבה. הוא אומר ממש את המילים, שה׳ שולח כדי שהאדם יוכל להתבטל, אדם לא יהיה גאה.
מחשבה רחבה יותר: תאוות וביטול
במילים אחרות, בואו נדבר על זה קצת יותר גס, קצת יותר מדובר קצת בשביל הסוג הזה של הצרות. כל הענין של תאוות, או קדושה, או החטא הזה, זה דבר מאוד שלילי בעולם. כשאני אומר, בעולם אני לא מתכוון רק לעולם הדתי. בכל העולם, זה דבר שלילי, זה דבר שהאדם מרגיש כאילו, יש משהו ששולט בי, יש משהו שבשביל דברים כאלה, בשביל תאוות כאלה, אני נכנע ואני לא הולך לעבוד, או לא לעשות משהו יותר קדוש, או לרמות את היקרים לי, או מה שזה לא יהיה, אני לא יכול לשלוט בעצמי. זה כל כך… בכל הבריאה זה דבר שלילי, והעולם… ככה, העולם מסתכל על זה במובן מסוים.
ור׳ צדוק אומר מה הנקודה היא, לא, זה לא. זה שייך לעשות אותנו ענווים, אתה יכול להסתכל על זה, אוי זה הדבר הנורא הזה שמושך למטה את כל העולם והופך הכל ושולט בהכל. או שאתה יכול להסתכל על זה, זה הדבר ששומר עלינו ענווים, ונותן לנו להיות קצת פחות על עצמנו, ויותר פתוחים לעולם, יותר פתוחים לה׳, וכדומה.
זו מחשבה אחת שחשבתי על הצרות, שבהן אתה מוצא, במקום העמוק ביותר, החשוך ביותר, המקום הכי מתקשה שאדם יכול למצוא, והבריאה יכולה למצוא את האור האלוקי, את הניצוץ האלוקי בזה, ולראות בזה את הדבר החיובי.
דוגמה: ניצוצות ב״ליל נשמת ר׳ ישעי׳לע” – ר׳ יואל ראטה
מחשבה נוספת ראיתי השבוע, אני אומר את זה בשם אומרו, פתחתי קונטרס של תלמידי ר׳ יואל ראטה, וראיתי דבר מעניין מאוד שהתפעלתי ממנו ממש.
המעשה
הוא ישב בסעודת ראש חודש אייר, הוא ישב עם תלמידיו בסעודת ראש חודש אייר, ואחד מהתלמידים קרא, “מה אומר ראש הישיבה על כל הסעודות האלה ליל נשמת ר׳ ישעי׳ בן ר׳ משה, מעשנים סטייק עם אני יודע מה, ר׳ ישעי׳ בן ר׳ משה?”
כמובן, מי ששאל את השאלה, וגם אני הייתי חושב כך, שמי שמכיר את ר׳ יואל ראטה, שבחתונה, שזה האירוע הכי חגיגי בחיי אדם, הוא נותן שם קוגל עם דג ממולא, כמובן שהוא יגיד, “אתה משוגע? לאכול סטייק ולהוציא כסף ולטוס עם מסוקים לר׳ ישעי׳לע ואני יודע מה? זו עבודת ה׳? זה ליל נשמת ר׳ ישעי׳ בן ר׳ משה?”
התשובה המפתיעה
אבל התשובה הייתה לגמרי אחרת. הוא ענה, כן, אותו שהסביר את השאלה, הוא ענה, “אני אגיד לך מה אני חושב. אני חושב שהאדם באמת יושב לאכול סטייק ולעשן, והוא משכנע את עצמו ומתכוון לכבוד ר׳ ישעי׳ בן ר׳ משה, אבל בינתיים מכניסים לו מעשה של צדיק, והוא מקבל משהו באמונת צדיקים, ומכניסים לו ככה בלי שהוא ישים לב שמכניסים לו קצת אמונת צדיקים, וזה דבר חיובי.”
ראיה מגמרא ברכות: קפנדריא דרך בית המדרש
והוא מביא ראיה מאיפה? הוא מביא ראיה מהגמרא, אומר הוא, שזה דבר חיובי. הגמרא אומרת במסכת ברכות שאדם לא רשאי לעשות קפנדריא מבית המדרש, שאם יש לך בית מדרש, אתה לא יכול להשתמש בבית הכנסת לקיצור דרך. זה חילול השם, זה בית ה׳ ואתה משתמש בזה בשביל שלך, כי אתה צריך להגיע לפינה השנייה לקנות משהו במכולת, אתה משתמש בבית הכנסת. אם אתה לומד, אתה נכנס מצד אחד, אתה יוצא מהצד השני, מילא, אבל אתה לא רשאי להשתמש בזה לקיצור דרך.
אומרת הגמרא, מה צריך אדם לעשות אם הוא צריך כן? שיאמר פסוק אחד, שיאמר “אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך”.
אומר הוא, תדמיין לעצמך, האדם רוצה עכשיו לעשות קיצור דרך, הוא רץ דרך והוא אומר “אך צדיקים יודו לשמך”, מה הוא חושב בראשו? הוא צוחק, אני רימיתי את ה׳, אני אומר פסוק ועכשיו יכולתי להשתמש בבית הכנסת לקיצור דרך. זה אותו דבר, אני לא מתעכב באמירת הפסוק וזהו.
אבל באמת, ה׳ צוחק, כי ה׳ אומר, יש לי כאן יהודי שלעולם לא היה אומר פסוק תורה, ועכשיו רימיתי אותו, וזו הדרך שלי לגרום לו לומר פסוק תורה, וה׳ נהנה מזה.
אותו עיקרון אצל ר׳ ישעי׳לע
אותו דבר הוא אמר על ר׳ ישעי׳לע בן ר׳ משה. וראיתי כאן עוד מקום שבו רואים את הרעיון של למצוא ניצוצות בכל דבר, למצוא את החיוביות בכל דבר. שאפילו דבר שנראה, ואני משתמש במשל באמת כי המשל הקודם, הרבה אנשים בסדר איתו, למצוא ניצוץ בבעיות קדושה וכדומה. ור׳ ישעי׳לע בן ר׳ משה זה יותר חכם מזה, נכון? אבל אפשר גם שם למצוא ניצוץ.
צריך למצוא את הניצוץ בדבר שלא מוצא חן בעיני, שהוא שלילי בעיני, כי הכל הוא ה׳, כן? ר׳ אברהם׳דל הוא ה׳, ר׳ מאטעלע הוא ה׳, כולם הם ה׳, כולם הם אלוקות. צריך רק למצוא את הניצוץ, את הדבר החיובי.
דוגמה: כפירה היא גם אלוקות – בעל התניא
איזה דבר נוסף חשבתי? יש, בעל התניא אמר פעם, הוא גם דיבר על אותו נושא שאני מדבר עליו, כל דבר הוא אלוקות. הוא שאל, איך אפשר לומר שכפירה היא אלוקות? איך כפירה יכולה להיות אלוקות? זה ההפך מאלוקות, נכון? שאלה טובה.
בעל התניא ענה שהתירוץ הוא שכשמדובר באחר כפירה היא אלוקות. אחר, כשאין לך כסף ואתה אומר “יש לי ביטחון בה׳”, בסדר, צריך שיהיה לך ביטחון בה׳. אבל כשלאחר אין כסף, אז…
[ממשיך בחלק 2]
אבל האמנות היא לא ללמוד משהו חדש. האמנות היא לקחת את אותו לימוד וללמוד אותו עם מימד חדש. ושוב, אתה לומד את אותו קטע בזוהר, ואתה לומד אותו עם מימד אחר.
דוגמה: ארי קליין לומד מורה נבוכים
אתם יודעים, אנחנו בבית המדרש, ארי קליין לומד את מורה נבוכים. הוא למד את זה פעם שנייה. לומדים את אותו קטע במורה נבוכים, את אותן מילים, והוא לא שינה את הידע שלו, אלא הוא למד את זה ממימד חדש. איך זה נוגע פסיכולוגית? איך זה נוגע פילוסופית? איך זה נוגע בחיים שלי? איך זה נוגע בלי כסף, עם כסף, וכן הלאה.
אתם יודעים, אנחנו בבית המדרש, ארי קליין לומד את מורה נבוכים. הוא למד את זה פעם שנייה. לומדים את אותו קטע במורה נבוכים, את אותן מילים, והוא לא שינה את הידע שלו, אלא הוא למד את זה ממימד חדש. איך זה נוגע פסיכולוגית? איך זה נוגע פילוסופית? איך זה נוגע בחיים שלי? איך זה נוגע בלי כסף, עם כסף, וכן הלאה.
סיכום: הניצוץ האלוקי של קאווה שטיבל
אני אומר את זה רק כדבר צדדי, אבל רק רציתי להוציא שהניצוץ הוא, ובצדק, מנקודת מבט מסוימת אפשר להסתכל על קאווה שטיבל כדבר מאוד שלילי ואפל. אבל יש ניצוץ בזה.
הקדוש ברוך הוא עשה את קאווה שטיבל כדי שאנשים יכירו את יצחק לוי. אנשים כאן באמריקה, בארץ ישראל כבר הכירו אותו לפני כן, יש אנשים שהכירו אותו מארץ הקודש. כאן באמריקה הכירו אותו דרך קאווה שטיבל.
וזה הניצוץ, זו לא הייתה טעות שהיה קאווה שטיבל, ושהקדוש ברוך הוא יתן כוח שנוכל לנצל את זה לעשות, לתקן את הדברים שיצאו מזה. אבל זה נעשה, זו הייתה אלוקות, והאלוקות היא, איך אנחנו יכולים לגלות ולהוציא את האורות ואת הדברים המסוימים. אנחנו יצאנו מזה, וכן הלאה.
אפשר ללכת לשבת לילה שלם ולדון עוד על כל מיני ניצוצות וכל מיני דברים. השורה התחתונה היא, שכל אחד יתן כסף וייצור כסף ויפתח ויעזור כדי שזה יוכל להמשיך ללכת קדימה לשם יחוד שמים.
תודה שהקשבתם לי.
[קהל: יישר כוח, יישר כוח, יישר כוח. יישר כוח, יישר כוח. יישר כוח. יישר כוח. יישר כוח. יישר כוח.]
לא אכזבת אותי.