במערכות אחרונות, ואולי גם לא אחרונות, של הציבור החרדי נראה שמעמידים קיר לגבי דברים רבים שהם לכאורה שוליים, כאילו הם ענינים שייהרג ואל יעבור.
-ראש וראשון לכולם החזו”א, שטעון במכתבו הידוע לגבי גיוס בנות “רגשות לבי מורה ובא שזה ענין של ייהרג ואל יעבר, ואולי גם מנקודת ההלכה כן”.
-בהמשך אותה המערכה, יצאה קול קורא של רבנים חשובים רבים, שאף שירות לאומי ייהרג ואל יעבור. זכורני ששמעתי שהחזו”א סירב לחתום על ההצהרה הזו, אם מישהו יודע פרטים בקשר לזה מעניין לדעת.
-ר’ יואל מסאטמאר, טוען בספרו ויואל משה שכל קיום המדינה אסור ביהרג ואל יעבר, וכמו כן כל השתתפות במוסדותיה אם ע”י בחירות וכו’ הכל ייהרג ואל יעבור.
-הגר”ח קנייבסקי כתב לאחרונה ש”הכלי המכונה אינטרנט”, אסור בייהרג ואל יעבור. קל וחומר מגיוס בנות. [לא ניכנס לסיפור איך יצא ממנו הפסק הזה ומה הוא חושב שהאינטרט הוא] [ראו האםיש חיוב הלכתי לסנן את האינטרנט]
-לאחרונה אנו שומעים קולות הטוענים, שכל גיוס לצבא הוא ייהרג ואל יעבור. [דבר שכמובן ניתן לדייק מהחזו”א ההיפך.] [ראו אשכולו של מיימוני בנושא]
– [האדמו”ר מסלונים, הצהיר במשך מערכות עמנואל, דבורים הקרובים לחיוב מסירת נפש, איני זוכר אם ביטא את המשפט, אבל כיתת היורים שלו בהחלט מבטא שהוא סובר שללמוד עם בנות מעט נחותות רוחנית הוא ביהרג ואל יעבר]
השאלות לדיון:
א- האם ישנה הצדקה הלכתית כלשהו לפסק כזה?
בעוד שהויואל משה מנסה לבסס את החיוב שלו בניסוחים הלכתיים רגילים, הרי שאצל החזו”א אנו שומעים במפורש הודאה שזה אינו כלול באמת בהלכה. והדעת נוטה שאף הרב מסאטמאר ידע כן אלא שההבדל במודעות.
יש כמה דרכים עקרוניים שבהם אפשר להכניס כמעט הכל לקטגוריה של ייהרג ואל יעבר. אפשר לטעון שכל סטייה גלויה מהתורה בכוונה שאינו מתחשב בו, הרי היא ככפירה בעיקר. הבעייה במהלך כזה הוא רק שתחת זה אפשר להכניס כמעט כל מה שרוצים ללא גבול.
יש בפועל סעיף של שעת השמד, שבו חייבים למסו”נ אפילו אערקתא דמסאני. [לכה”פ בפרהסיא]. אפשר להחשיב כמעט כל מצב שקיים כיום לכזה, היות שהשלטון לא מכיר בתורה.
למעשה זו טענת עמנואל, “אתם אולי צודקים ,אבל אתם אל תהיו אלו שיגידו לנו מה לעשות.”. כלומר, יסוד הדת הוא המחויבות לתורה [או ל”דעת תורה”] וממילא כל הוראה שבו מרגישים שהשלטון רוצה לקחת את השליטה לעצמו מיד התורה והרבנים. נחשב כפגיעה ביסוד הדת.
בפועל קשה מאד לנמק ככה, ראשית השלטון הוא דמוקרטי ובעצם נייטראלי לגבי עניני דת. לטעון שהמניע האמיתי שלהם זה שנאת הדת, הוי דברים שבלב.
[היה מחלוקת גדול בגזירת הלבוש ברוסיא אם חייבים למסו”נ, התלוי בעיקר בשאלת השערת כוונת השלטון. ]
שנית, במציאות של כיום, לפי זה כל דבר שני הוא כזה, ושוב רדוקציו אד אבסורדום.
בפועל כאשר השלטון שלל מהקהילות זכויות הכפייה וההחרמה וכו’, לא שמענו אף אחד שיטעון שחייבים למסו”נ להמשיך את זה. זה מקור חשוב מאד לגבי זכויות ליברליות הכפויות ע”י השלטון.
ב- האם השימוש הרב שנעשה במשפט הזה לא מוזיל את כל המושג הזה, עוד מעט ויחשבו שעבודה זרה אסורה בערך כמו התנדבות ביד שרה כשירות לאומי. לכאורה יהרג ואל יעבר הוא הנשק האחרון, וריבוי השימוש בו מפחית את הכח שלו.
יבאו החכמים שבכאן ויחוו דעתם.
האם מישהו מכיר דיון הלכתי או אפילו השקפתי נורמלי בנושא זה? או שכו”ע מודי שאין כאן אלא סיסמאות.
—
העליתי עכשיו את הדיון הזה כי למדתי בתוספות שבת מט, א ד”ה נטלם מראשו כי החיוב למסור את הנפש בערקתא דמסאני אינו אלא “משום דבשינוי ערקתא דמסאני מתנהג כעובד כוכבים ודומה שמוציא את עצמו מכלל ישראל”, משא”כ חוסר הנחת תפילין שאינו מראה כך ולכן כשיש גזירה שלא להניח אין חיוב למסור את הנפש על כך. ולכאורה אם ננקוט כסברא זו יש כאן סיוג רב לשימוש בחיוב ערקתא דמסאני של שעת השמד, ויל”ע בזה.