סיכום
השנה מתחילה עם פחד גדול, נדרש מאתנו משהו חדש ואחר, מי יודע אם יש בידינו בכלל את הכוח להתקדם למשהו חדש, עם כל החלקים וההתניות שאנחנו סוחבים איתנו, ובכלל וכי החדש יותר טוב או יותר רע, בכל מקרה זה מאיים. ראש השנה.
לאט לאט אנחנו מודים, נשתחווים, מתחננים, עושים היכרות עם הלא נודע הזה, לומדים להכיר אותו, להרגיש בבית איתו. יום כיפור הוא הזמן הכי מודגש של הקשר והיכרות עם הלא נודע, עד שאנחנו מרגישים היימיש איתו. יש לנו מקום אהבה בלא נודע בחיק אימא.
אחר כך, ‘ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות’. מלא מטלות מצוות ריקודים נענועים הקפות, יש לנו לבנות בית ליטע כרם לסדר הקנין כל מיני הסתעפויות והתפשטויות שלנו אל החוץ. כאן נאספים חידושים ממש שגדלו בפועל מתוך החידוש. גם יש כאן דין בסוף, של בפועל ממש מסירת פתקין כאשר הפה הפך ספר והספר לאגרת ונשלח לחם על פני המים, ויש מקום שכבר נהיה יותר מדי אין כח overwhelmed מכל זה.
ואז ברגע של העייפות ואיבוד הכוחות יש שניה של הארה בגאולת עתיד עבר הווה כולם נסקרים בסקירה אחת, ותוכן היחוד לא נודע ולא נפרט אבל יש בתוכו הבטחת כל השנה מענה רך וזמן חצי השנה עד פורים ופסח נראה בו יותר ברור מה עתיד להיות עבודת חלקו כימי עיבור הוולד שנקלט בייחוד.
ואחרי הרוח רעש ואחרי הרעש אש ואחרי האש קול דממה דקה ואחרי השם רוח ורעש ואש והם אותו הרעש אבל כבר עבר השם. אמר חכם זן: לפני ההארה, חוטבים עצים ושואבים מים. אחרי ההארה, חוטבים עצים ושואבים מים.
זה אחד מן החוטים האורגים בתוכם הסיפור כולו. וכל הסיפור בדיוק כפי שהוא בספר כך הוא בסופר וסיפור במציאות החיים ממש ובאמת כך היו לי השנה חידושים ממש כידוע ליודעים ואם אין העתיד ידוע אם לאן אבל הספק הפחד הראשוני כבר הוא מובטח להיות חדש, שלא יהיה מה שהיה, ולחרוש בתוך ערוגות מציאויות חיצוניות העולמות מקום שיהיה מציאות בגשמיות אפשר אדם זורע בשעת זריעה וחורש בשעת חרישה וקוצר בשעת קצירה תהא שם תורה ושכרה חידוש שאינו יכול להיות בספר בראשית ברא