וידבר אלהים אל משה – לשון רבינו שלמה: דבר אתו משפט על שהקשה לומר: למה הרעותה לעם הזה (שמות ה׳:כ״ב) . ויאמר אליו אני י״י – נאמן לשלם שכר למתהלכים לפני בתמים, וכלשון הזה מצינו שהוא נדרש בכמה מקומות וכו׳.
וארא אל אברהם באל שדי – הבטחתים הרבה הבטחות, ובכולן אמרתי: אני אל שדי ( בראשית י״ז:א׳ , בראשית ל״ה:י״א ), ושמי י״י לא נודעתי להם – לא הודעתי אין כתיב כאן, אלא לא נודעתי להם, שלא נודעתי להם במדה אמיתית שלי שעליה נקרא שמי י״י, נאמן לאמת הדברים, שהרי הבטחתים ולא קיימתי. כל אלו דברי הרב.
וירצה לפרש שעדיין לא נודע קיום ההבטחה. ואף על פי שעדין לא הגיע הזמן, מכל מקום לא נודע להם בקיום הבטחתו. ועם כל זה, לא תקן הלשון, שהיה ראוי לומר: לא הודעתי, או שיאמר: ושמי י״י לא נודע להם. ואולי, לדעתו יאמר: ושמי י״י ולא נודעתי להם – כלומר שלא נודעתי להם בו.
והחכם ר׳ אברהם פירש כי בי״ת באל שדי מושכת, ושיעורו וארא אל אברהם באל שדי ובשמי י״י לא נודעתי להם. וענין הכתוב: כי נראה לאבות בשם הזה שהוא מנצח מערכות השמים, ולעשות עמם נסים גדולים, שלא נתבטל בהם נוהג העולם, ברעב פדה אותם ממות ובמלחמה מידי חרב, ולתת להם עשר וכבוד וכל טובה, והם ככל היעדים שבתורה בברכות ובקללות, כי לא תבא טובה על אדם בשכר מצוה או רעה בעונש עבירה רק במעשה הנס, ואם יונח האדם לטבעו או למזלו, לא יוסיפו בו מעשיו דבר ולא יגרעו ממנו. אבל שכר כל התורה ועונשה בעולם הזה, הכל נסים והם נסתרים, יחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם, והם באדם עונש ושכר באמת. ומפני זה תאריך התורה ביעדים שבעולם הזה, ולא תבאר יעדי הנפש בעולם הנשמות, כי אלה מופתים וכנגד התולדת, וקיום הנפש ודבקה באלהים דבר ראוי בתולדתה שהיא תשוב אל האלהים אשר נתנה (קהלת י״ב:ז׳) . ועוד אפרש זה (רמב״ן ויקרא י״ח:כ״ט) אם גומר השם עלי.
והנה אמר האלהים למשה: נראיתי לאבות בכח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי של יו״ד ה״א אשר בו נהיה כל הווה, לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשנוי התולדת. ולכן אמר לבני ישראל: אני י״י, ותודיע להם פעם אחרת השם הגדול, כי בו אני עושה עמהם להפליא, וידעו כי אני י״י עושה כל.
וצדקו כל דברי ר׳ אברהם בענין הזה, אלא שהוא כמתנבא ואינו יודע. והנה, גם לדבריו היה ראוי שיאמר הכתוב: ואודע אל אברהם באל שדי ובשמי י״י לא נודעתי להם, או שיאמר: וארא ובשמי י״י לא נראיתי להם. אבל הוא יתקן בזה, כי מפני היות נבואת האבות במראות הלילה אמר בהם וארא, ובעבור היות של משה פנים בפנים אמר לא נודעתי להם, כאשר נודעתי לך.
ועל דרך האמת: יבא הכתוב כפשוטו ומשמעו, אמר אני י״י – נראיתי להם באיספקלריא של אל שדי, כטעם: במראה אליו אתודע (במדבר י״ב:ו׳) , ואותי, י״י לא נודעתי להם, שלא נסתכלו באיספקלריא המאירה (זהר וארא כ״ו.) שידעו אותי, כטעם: אשר ידעו י״י פנים אל פנים (דברים ל״ד:י׳) . כי האבות ידעו השם המיוחד, אבל לא נודע להם בנבואה, ולכן כשידבר אברהם עם השם יזכיר השם המיוחד עם אל״ף דל״ת, או אל״ף דל״ת לבדו. והנה הענין הזה שהאבות היה גלוי השכינה להם והדבור עמהם במדת הדין רפה, ונהג עמהם בה, ועם משה יתנהג ויודע במדת הרחמים שהוא בשמו הגדול, כטעם: מוליך לימין משה זרוע תפארתו (ישעיהו ס״ג:י״ב) , וכתוב: כן נהגת עמך לעשות לך שם תפארת (ישעיהו ס״ג:י״ד) . ולכן לא יזכיר משה מעתה שם אל שדי, כי התורה בשמו הגדול נתנה, שנאמר: אנכי י״י אלהיך (שמות כ׳:ב׳) , והוא שנאמר: מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (דברים ד׳:ל״ו) . וכבר רמזתי פירוש ״השמים״. והקב״ה יגלה עינינו ויראנו נפלאות מתורתו.
וטעם וגם הקימותי את בריתי אתם, וגם אני שמעתי – כלומר, נראיתי להם באל שדי, וגם הקימותי להם הברית ההוא לפני, וגם בשמי הגדול שמעתי עתה אני נאקת בני ישראל ואזכור את בריתי אשר הקימותי להם עמדי, והמשכיל יבין.
ומה שדרשו רבותינו בענין הזה (שמות רבה ו׳:ד׳) : חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרבה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא הודעתי להם ששמי י״י כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מדותי וכו׳, עד שלא שאלוני מה שמי כשם ששאלת אתה, ואתה בתחלת שליחותי אמרת לי: מה שמך, ולבסוף אמרת: ומאז באתי אל פרעה וגו׳ (שמות ה׳:כ״ג) , ועל זה נאמר וגם הקימותי את בריתי אתם וגו׳. גם המדרש הזה ענינו מתישב אחר המקרא, כי הוקשה להם ז״ל, למה יזכיר נבואת האבות לפחות מעלתם בנבואה, ולאמר שלא נראה אליהם רק באל שדי, מה צורך היה לזה, היה ראוי לומר אני י״י, ולכן אמור לבני ישראל: אני י״י והוצאתי אתכם וידעתם כי אני י״י המוציא אתכם. ולכן ידרשו כי היה הדבר תוכחת למשה לאמר לו: הנה האבות שלא הגיעה מעלתם בנבואה אליך, ולא ראו רק באל שדי, הם האמינו בי, וגם הקימותי את בריתי אתם, ושמעתי נאקת בניהם בעבורם, אף כי אתה שידעתני בשמי הגדול והבטחתיך בו, שיש לך לבטוח ברחמי, ולהבטיח את ישראל בשמי שאעשה עמהם אותות ומופתים. וגם זה נכון והגון.