הנה אנכי שולח מלאך לפניך – כאן נתבשרו שעתידין לחטא ושכינה אומרת: כי לא אעלה בקרבך (שמות ל״ג:ג׳) . כי שמי בקרבו – מחזר לראש המקרא, השמר מפניו כי שמי משותף בקרבו. ורבותינו דרשו (בבלי סנהדרין ל״ח:) זה מטטרון ששמו כשם רבו, מטטרון בגימטריא שדי. זה לשון רבינו שלמה. ובאלה שמות רבה (שמות רבה ל״ב:ז׳) ראיתי גם כן יש מי שדורש כך שזה על דבר העגל.
ויש לשאול, שהרי הגזרה ההיא לא נתקיימה, שהקב״ה אמר לו: ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך (שמות ל״ג:ב׳-ג׳) , ומשה ביקש עליה רחמים ואמר: אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה, ובמה יודע איפה כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו (שמות ל״ג:ט״ו-ט״ז) , ונתרצה לו הקב״ה ואמר לו: גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה (שמות ל״ג:י״ז) . וכך אמרו (בבלי סנהדרין ל״ח:) דאפילו בפרונקא לא קבליניה, דכתיב: אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה (שמות ל״ג:ט״ו) .
והתשובה לפי הדעת הזאת, כי הגזרה ההיא לא נתקיימה עם משה בימיו, הוא שאמר: ונפלינו אני ועמך (שמות ל״ג:ט״ז) , ואמר: כי מצאת חן בעיני ואדעך בשם (שמות ל״ג:י״ז) , ועוד אמר: וראה כל העם אשר אתה בקרבו (שמות ל״ד:י׳) . אבל לאחר מיתתו של משה רבינו שלח להם מלאך, וזהו שאמר הכתוב: ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו ויאמר לו {הלנו אתה אם לצרנו, ויאמר לא} כי אני שר צבא י״י עתה באתי (יהושע ה׳:י״ג-י״ד) , ושם תראה ששאלו יהושע: מה אדני מדבר אל עבדו (יהושע ה׳:י״ד) , ולא צוה אותו דבר שנגלה אליו בעבורו, אלא שאמר לו: של נעליך (יהושע ה׳:ט״ו) , ולא בירר למה בא. אבל היתה המראה להודיע אותו כי מעתה יהיה מלאך שלוח לפניהם לצבא בבואם במלחמה. וזהו שאמר: עתה באתי (יהושע ה׳:י״ד) . וכך אמרו בתנחומא: אני הוא שבאתי בימי משה רבך ודחה אותי ולא רצה שאלך עמו (תנחומא משפטים י״ח) . ומפורש אמרו: בטל שלא ימסרו להם שר כל ימי משה, וכיון שמת משה חזר אותו השר למקומו, שכן יהושע רואה אותו, שנאמר: ויהי בהיות יהושע ביריחו ויאמר לא כי אני שר צבא י״י עתה באתי (יהושע ה׳:י״ג-י״ד) , לכך נאמר: הנה אנכי שולח מלאך (שמות רבה ל״ב:ג׳) .
ועל דרך האמת, המלאך הזה שהובטחו בו בכאן הוא המלאך הגואל (בראשית מ״ח:ט״ז) אשר השם הגדול בקרבו, כי ביה י״י צור עולמים (ישעיהו כ״ו:ד׳) , והוא שאמר: אנכי האל בית אל (בראשית ל״א:י״ג) , כי דרך המלך לשכון בביתו, ויקראנו הכתוב מלאך בעבור היות כל הנהגת העולם הזה במדה ההיא.
ורבותינו אמרו (בבלי סנהדרין ל״ח:) שהוא מטטרון, והוא שם למורה הדרך. וכבר פרשתי זה בסדר בא אל פרעה (רמב״ן שמות י״ב:י״ב) . וזה טעם: לשמרך בדרך ולהביאך אל המקום אשר הכינותי, הוא בית המקדש, כדכתיב: מקדש י״י כוננו ידיך (שמות ט״ו:י״ז) . והטעם אשר הכינותי – לי, להיות בית מקדשי ותפארתי, כי שם הכסא שלם.
ועוד אזכיר (רמב״ן שמות כ״ד:א׳) כונתם בשמו – כשם רבו, והנה קולו הוא קול אלהים חיים, והמצוה לשמוע בקולו מפי הנביאים. או הטעם שלא יקצצו בנטיעות ויעזבו תורה שבעל פה, כענין שדרשו: ואת אמרת קדוש ישראל נאצו (ישעיהו ה׳:כ״ד) – זה תורה שבעל פה (איכה רבה פתיחתא ב׳). והנה פירושו: ושמע בקולו – לדברי, ולכן אמר: כי אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר (שמות כ״ג:כ״ב) . ואנקלוס רמז זה, שתירגם: ארי בשמי מימריה, כי בו ידבר.
ואמר: ואיבתי את אויביך – שגם במדת הרחמים אהיה להם אויב, וצרתי את צורריך – על ידו במדת הדין. ולכן פירש כי ילך מלאכי לפניך והביאך אל האמורי, והכנעני והכחדתיו – בהביאו אותך אליהם, להודיע כי הוא המכחיד אותם. והזכירם בלשון יחיד, כי כולם כאיש אחד יכחידם. והנה כאשר המלאך הזה שוכן בקרב ישראל לא יאמר הקב״ה: כי לא אעלה בקרבך (שמות ל״ג:ג׳) , כי שמי בקרבו, והוא בקרב ישראל, אבל כשחטאו בעגל רצה לסלק שכינתו מתוכם ושיהיה מלאך משלוחיו הולך לפניהם, וביקש משה רחמים וחזר ושיכן שכינתו בתוכם, ושם אפרש הפסוקים בע״ה.
וגם שם במדרש רבה (שמות רבה ל״ב:ט׳) רמזו לזה, אמרו דבר אחר: הנה אנכי שולח מלאך – אמר לו הקב״ה מי ששמר את האבות ישמור את הבנים. וגם את מוצא באברהם כשבירך את יצחק: הוא ישלח מלאכו לפניך (בראשית כ״ד:ז׳) , ביעקב: המלאך הגואל אותי (בראשית מ״ח:ט״ז) , אמר להם: הוא גאלני מיד עשו, הוא הצילני מיד לבן, הוא זנני ופרנסני בשני רעבון. אמר הקב״ה למשה אף עכשו מי ששימר את האבות הוא ישמור את הבנים, שנאמר הנה אנכי שולח מלאך. ועוד אמרו שם בפירוש (שמות רבה ל״ב:ד׳) אמר להם הקב״ה לישראל הזהרו בשליח שאינו חוזר בשליחותו, מדת הדין הוא אל תמר בו וכו׳.
ומכל מקום לדברי הכל המדרש שהזכרתי אמת הוא שכל ימי משה לא היה מלאך שר צבא הולך עמהם, כי משה היה ממלא מקומו, כענין שנאמר: והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל (שמות י״ז:י״א) . בימי יהושע הוצרך לו שיבא אליו מלאך שר צבא י״י ללחום מלחמותם, והוא גבריאל הנלחם להם, וזהו שראה אותו וחרבו שלופה בידו (יהושע ה׳:י״ג) , כי בא לעשות נקמה בגוים תוכחות בלאומים.