וירא אלהים את בני ישראל – פירש ר׳ אברהם: כי ראה החמס שהיו מצרים עושים להם בגלוי, וידע אלהים – העשוי להם בסתר.
ורבינו שלמה פירש: וידע אלהים – נתן עליהם לב ולא העלים עינו מהם.
ונכון הוא על דרך הפשט, כי מתחלה היה מסתיר את פניו מהם והיה לאכול, ועתה שמע אלהים נאקתם וראה אותם, לומר שלא הסתיר פניו עוד מהם, וידע את מכאובם וכל הנעשה להם, [ואת כל הצריך להם. וכמוהו: ואתה את עבדך ידעת (דברי הימים א י״ז:י״ח) .] והאריך הכתוב להזכיר טענות רבות בגאולתם: וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו (שמות ב׳:כ״ד) , וירא אלהים, וידע אלהים, כי ידעתי את מכאוביו (שמות ג׳:ז׳) . כי אף על פי שנשלם הזמן שנגזר עליהם לא היו ראויים להגאל, כמו שמפורש על ידי יחזקאל (יחזקאל כ׳:ח׳) , אלא מפני הצעקה קבל תפלתם ברחמיו.
ועל דרך האמת: יש בכתוב הזה סוד גדול מסתרי התורה, לומר כי עלה ענינם למאור פניו וקרב אותם אל הדעת, כענין: בקרב שנים תודיע ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג׳:ב׳) . ולכן יאריך הכתוב בזה אחרי שאמר כבר וישמע אלהים, ויזכור אלהים. ונתפרש הפסוק הזה במדרשו של רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר אות ע״ו), תבינהו משם.