י״י מסיני בא – יאמר כי השם מסיני בא לישראל, כי משם השכין שכינתו בתוכם ושוב לא נסתלקה מהם. והענין: ירד הכבוד בהר סיני, כמו שנאמר: וירד י״י על הר סיני אל ראש ההר ויקרא י״י למשה וגו׳ (שמות י״ט:כ׳) , ושם היה כל הימים שהיה משה עולה ויורד, כמו שנאמר: ומראה כבוד י״י כאש אוכלת בראש ההר וגו׳ (שמות כ״ד:י״ז) . וכאשר נתן לו לוחות אחרונות שכן הכבוד באהל משה, כמו שנאמר: והיה כבוא משה האהלה ירד עמוד הענן ועמד פתח האהל ודבר עם משה (שמות ל״ג:ט׳) , וכתיב: ודבר י״י אל משה פנים אל פנים וגו׳ (שמות ל״ג:י״א) . וכאשר הוקם המשכן שכן הכבוד במשכן, שנאמר: ויכס הענן את המשכן וכבוד י״י מלא את המשכן (שמות מ׳:ל״ד) , ומשם היו לו כל הדברות כל ימי המדבר.
וזרח משעיר למו – כי אחרי נסעם מסיני במסע ראשון שכן הענן במדבר פארן (במדבר י׳:י״ב) , ומשם שלח מרגלים, שנאמר: וישלח אותם משה ממדבר פארן (במדבר י״ג:ג׳) , ונתנדה העם. ולא היה הדבור עם משה עד שבאו אל שעיר בגבול בני עשו בסוף הארבעים, כמו שנאמר שם: כי י״י אלהיך ברכך בכל מעשה ידיך ידע לכתך את המדבר הגדול הזה זה ארבעים שנה י״י אלהיך עמך (דברים ב׳:ז׳) . והנה אז בבאם בשעיר היה השם להם לאור עולם ושלמו ימי אבלם, וצוה אותם להשמר משעיר ועמון ומואב, ואמר שיחלו לרשת את ארצם, ויירשו ארץ סיחון ועוג שני מלכי האמורי הגדולים.
הופיע מהר פארן – שנסתכל בהם ושם ענינם למאור פניו מהר פארן. והטעם: כי תחלת הכנסם במדבר הגדול היה מפארן, כמו שנאמר: ויסעו {וגו׳} ממדבר סיני וישכון הענן במדבר פארן (במדבר י׳:י״ב) , והנה משם הופיע עליהם לראות מה הם צריכים במדבר הגדול והנורא, מלשון: ועל עצת רשעים הופעת (איוב י׳:ג׳) – נסתכלת וראית באורך הגדול כל סתרי מחשבותיהם.
ואתא מרבבות קדש מימינו אשדת למו – יאמר: כי בא הכבוד לישראל מרבבות קדושי עליון אשר ירדו עמו על ההר, כענין שנאמר: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן י״י בם סיני בקדש (תהלים ס״ח:י״ח) , ומימינו אש דת למו – כי מימין תפארתו היה להם אש דת, לא מיד המלאכים הנזכרים, רק מימין השם בעצמו ובכבודו.
ויתכן כי מרבבות קדש – מרבוי קדושות, כי קדוש קדוש קדוש י״י צבאות (ישעיהו ו׳:ג׳) – בכל מיני קדושה. וטעם: אש דת למו – כמו דת אש, כמו שאמר: ואת קולו שמענו מתוך האש (דברים ה׳:כ׳) .
או טעמו: מימינו אש ודת למו – יזכיר שהראה להם האש העליונית והשמיעם הדת, וזה כענין שנאמר: ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד׳:ל״ו) .
ועל דרך האמת: יגיד גם כן שהאש שהוא הדת הוא מימינו, כי מדת הדין כלולה ברחמים.
ועל דעת רבותינו טעם הכתוב: כי מסיני בא – לתת תורה לישראל שנגלה להם משם, וזרח משעיר – להם לישראל, כי נגלה על בני עשו לתת להם התורה, וכאשר לא רצו לקבל אותה האיר פניו לישראל ונתנה להם בימינו וזרועו ואור פניו כי רצם, והופיע והראה להם יפעתו והדרת פניו מהר פארן כאשר לא רצו בני ישמעאל בתורה. יזכיר כי היה זכות לישראל גדולה כאשר לא רצו שאר האומות לקבל את התורה. והנה הזכיר כל זרע אברהם, שאחד מהם לא היה חפץ בתורה זולתי ישראל, אבל על כל האומות גם כן נגלה לתת אותה להם ולא רצו בה כפי הבא בקבלת רבותינו (בבלי ע״ז ב׳:) .