איש האלהים – להגיד כי ברכתו מקויימת כי איש האלהים היה ותפלת ישרים רצונו. והנה יקרא הכתוב משה רבינו איש האלהים, וכן שאר הנביאים כדוד ואליהו וזולתם, ולא יאמר הכתוב: איש י״י, אבל יאמר: משה עבד י״י (דברים ל״ד:ה׳) . והטעם יודע לכל משכיל.
וכן על דרך האמת: וזאת – היא הברכה, כי מאת י״י היתה זאת (תהלים קי״ח:כ״ג) . וכן ביעקב נאמר: וזאת אשר דבר להם אביהם (בראשית מ״ט:כ״ח) – שהשכין עליהם זאת הברכה. והוא שאמר דוד: זאת היתה לי כי פיקודיך נצרתי (תהלים קי״ט:נ״ו) – ירמוז לציון עיר דוד, כי שם צוה י״י את הברכה חיים עד העולם (תהלים קל״ג:ג׳) . והמשכיל יבין.
ולזה הסוד נתכוונו רבותינו במדרשם שאמרו בבראשית רבה (בראשית רבה ק׳:י״ב) : וזאת אשר דבר להם אביהם (בראשית מ״ט:כ״ח) – עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם, וממקום שפסקתי אני משם הוא מתחיל. וכיון שעמד משה רבינו, פתח להם בוזאת הברכה מאותו מקום שפסק להם אביהם, הוי: וזאת אשר דבר להם אביהם (בראשית מ״ט:כ״ח) . אומר להם הברכות הללו אימתי מגיעות אתכם, משעה שתקבלו את התורה שכתוב בה: וזאת התורה וכו׳. כי המלה הזאת תרמוז לברכה שהיא התורה והיא הברית, דכתיב: זאת בריתי (בראשית י״ז:י׳) . וכבר הזכרתי זה (רמב״ן ויקרא ט״ז:ג׳) .